ויתור.

כאשר אדם מוותר לזולתו, מה זה אומר עליו?

ויתור / לוותר / וותרנות.

כאשר אתה רואה שני אנשים שבינם מריבה ומחלוקת כל שהם, ואחד מהם מוותר ונכנע לחברו, דע, כי זה שנכנע לחברו אין זה אומר עליו בהכרח שהוא אינו צודק. פעמים רבות, זה שמוותר לחברו הוא הצודק, רק שהוא גם חכם שאינו צריך להוכיח שהוא צודק. הוא מספיק חכם כדי לקלוט שלא אכפת לו ממי יחשבו שניצח. כי הוא כ"כ בטוח בעצמו עד כדי כך שלא אכפת לו מה חושבים עליו. ולכן הוא מוותר.

כי באמת נקמנות / נצחנות / פסיכולוגיה הפוכה / כעס / חיפוש כבוד / וכולי כל שאר התכונות שגורמות לכל המלחמות, כל אלו הן תכונות של "ענישה עצמית".

דהיינו תכונות שבהן האדם משתמש כדי להעניש את עצמו. יתכן שגם חברו סובל, אבל בראש ובראשונה מי שסובל מכל מריבה זה האדם עצמו. וככל שאדם חכם יותר באמת, וככל שהאדם אוהב את עצמו יותר באמת, כך הוא נמנע ממריבות מיותרות.

אולי יש כאלו שיקראו לו "פרייר", או יש כאלו שיקראו לו "משוגע", אולי יש כאלו שיקראו לו "חדל אישים" וכולי שמות משמות שונים ומשונים, אבל באמת הוא חכם אמיתי. כי חכם אמיתי לא אכפת לו מה חושבים אחרים. חכם אמיתי אוהב את עצמו ועושה את מה שטוב לו באמת בשביל עצמו, כי זה מה שנראה לו שהכי טוב לו לעשות עבור עצמו.

וכאשר האדם קולט שהדבר הכי טוב לעשות בשביל עצמו זה לא לריב, אז הוא מוותר. מה אכפת לו מה יחשבו. הוא מוותר. בשביל מי? בשביל עצמו. למה?

כי הוא אוהב את עצמו. ואדם הגיוני לא יפגע בעצמו כדי לפגוע באדם אחר. כי רק טיפש גמור יסכים שיפגעו בו ושבתמורה הוא ירוויח את זה שיפגעו גם במישהו אחר. החכם לעולם לא יסכים שיפגעו בו, וכל שכן שהוא לא יפגע בעצמו. וממילא הוא יוותר ויתקדם קדימה בחיים.

---

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

"אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים קְצָת בְּנֵי אָדָם, שֶׁהַ [אדם] שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ מִן הַסְּתָם חֲבֵרוֹ גָּדוֹל [צודק] מִמֶּנּוּ, כִּי מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ בְּהִפּוּךְ אֶלָּא חֲבֵרוֹ בְּוַדַּאי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כָּךְ אוֹמְרִים קְצָת. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עָנָיו יוֹתֵר, עַל כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה שֶׁנִּכְנָע לִפְנֵי חֲבֵרוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנָע כְּנֶגְדּוֹ.

וְאָמַר שֶׁבֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת כַּסֵּדֶר כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת כָּךְ שֶׁהַקָּטָן יִתְבַּטֵּל תָּמִיד לִפְנֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כִּי כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת כִּי הַקַּטְנוּת מִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת. אֲבָל אֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת כִּי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת... וּבֶאֱמֶת זֶה שֶׁמִּתְבַּטֵּל וְנִכְנָע גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַשֵּׁנִי"

מתוך הסיפור על החכם והתם. תהיה שמח, גם אם יחשבו שאתה משוגע. אדרבה, מי שחושב שאתה משוגע, הוא בעצמו טיפש. מה לך ולמעשיהם של אחרים? זה מעשה שלו וזה מעשה שלי!

"הַתָּם וּמִנְהָגוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מְאד, וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד... וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד...

הֵשִׁיב לָהּ [התם לאישתו ששאלה אותו למה אחרים מרוויחים יותר כסף ממנו] : מַה לִּי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים? וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד.

וְאֵצֶל הָעוֹלָם הָיָה לְלַעַג, וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ, שֶׁמָּצְאוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם, כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע. וְהָיוּ בָּאִים בְּנֵי אָדָם, וְהִתְחִילוּ בְּכַוָּנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְלוֹצֵץ... וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה, שֶׁכַּוָּנָתָם לְלֵיצָנוּת, הָיָה אוֹמֵר: מַה יִּהְיֶה כְּשֶׁתִּהְיֶה חָכָם מִמֶּנִּי? הֲלא אֲזַי תִּהְיֶה שׁוֹטֶה, כִּי מָה אֲנִי נֶחֱשָׁב?! וּכְשֶׁתִּהְיֶה חָכָם מִמֶּנִּי, אַדְּרַבָּא, אֲזַי תִּהְיֶה שׁוֹטֶה! "