פָּאלִי (Pli) או פָּאלִית היא השפה של הבודהיזם המוקדם המכונה תְהֵרַוָאדַה והיא קרובה באופיה לניבים ההודים מסביבות המאה הרביעית לפני הספירה, זמנו של הבודהה שַקְיָאמוּנִי. הבודהה ככל הנראה לימד בשפה מדוברת, שפת העם, ודרשותיו לא נכתבו אלא שוננו והועברו בעל - פה מדור לדור. הדרשות הועלו על הכתב בסרי לנקה במאה הראשונה לפני הספירה והן מהוות חלק גדול מהקנון הבודהיסטי המכונה "טִיפִּיטַקַה" - שלושת הסלים. מבחינה בלשנית פאלי קרובה לסנסקריט, השפה הקלאסית של הודו, והיא חולקת איתה הברות, כללים דקדוקיים ואוצר מילים חלקי. התעתיק של מונחים בפאלי נעשה בדרך כלל באותיות לטיניות. כיוון שבכתיב העברי לא קיימים כל העיצורים והתנועות שבשפה הפאלית, נעשה שימוש בניקוד האותיות העבריות לסימון התנועות ברמת דיוק מקורבת.

השוני בין הגיית פאלית לעברית מתבטא בשלושה היבטים עיקריים. הראשון הוא ההבדל בין תנועות קצרות לתנועות ארוכות. תנועות ארוכות מסומנות בקו אופקי מעל התנועה,,. בכתיב העברי שבספר זה רק התנועה הארוכה 'אַ' מסומנת בקמץ (ָ) ונוספת האות אלף לאחריה, ואילו האחרות אינן מובדלות. ההיבט השני הוא ההברות המנושפות אשר זרות לדובר העברית (לדוגמה: kh, gh, th, dh,) ויש להבדיל אותן מהגייה רפה כמו במקרה של 'th' האנגלי אשר אינה קיימת בפאלית. ההיבט השלישי הוא הרטרופלקסיות, המזוהות במיוחד עם המבטא ההודי ונהגות באמצעות לחיצת קצה הלשון אל החך העליון. מאחר והכתיב העברי לא כולל את כל הסימונים שאומצו בכתיב הלועזי, צירפתי אינדקס מונחים ושמות בסוף הספר.

האלפבית הפאלי

תנועות:

a,, i,, u,, e, o

אוֹ, אֶ, אוּ (ארוך), אוּ, אִי (ארוך), אִי, אָ (ארוך), אַ

עיצורים:

חיכיות אחוריות (Gutterals): k, kh, g, gh

חיכיות אמצעיות (Palatals): c, ch, j, jh

רטרופלקס (Cerebrals):, h,, h

שיניות (Dentals): t, th, d,dh, n

שפתיות (Labials): p, ph, b, bh, m

אחרות: y, r,, l, v, s, h

התנועות e ו - o ארוכות לפני עיצור אחד וקצרות לפני עיצור כפול. העיצור c נהגה כמו במילה צ'ילה, העיצור נהגה כמו במילה נייר. הרטרופלקסיות נהגות עם לשון נוגעת בגג חלל הפה, השיניות נהגות עם הלשון נוגעת בשיניים העליונות. המנושפות - kh, gh, ch, jh, h, h, th, dh, ph, bh הן עיצורים יחידים הנהגים עם מעט יותר עוצמה מהלא מנושפות, כמו במילה "קהילה". ה - h היא רק סימון לנישוף ואינה משנה את ההגיה של העיצור עצמו. עיצורים כפולים מבוטאים בדגש. ההגה האפי מבוטא כמו במילה "מנגינה". התנועות o ו - e תמיד מודגשות, הדגש נמצא בתנועה הארוכה -... בעיצור כפול או בעיצור. העיצור v נהגה בדרך כלל כ - ו' או ב' לא דגושה, אך במספר ארצות נוהגים להגות אותו דווקא כמו w האנגלית.