🖨בודהיזם - פָּאלִי - שפת הכתביםפָּאלִי (Pli) או פָּאלִית היא השפה של הבודהיזם המוקדם המכונה תְהֵרַוָאדַה והיא קרובה באופיה לניבים ההודים מסביבות המאה הרביעית לפני הספירה, זמנו של הבודהה שַקְיָאמוּנִי. הבודהה ככל הנראה לימד בשפה מדוברת, שפת העם, ודרשותיו לא נכתבו אלא שוננו והועברו בעל - פה מדור לדור. הדרשות הועלו על הכתב בסרי לנקה במאה הראשונה לפני הספירה והן מהוות חלק גדול מהקנון הבודהיסטי המכונה "טִיפִּיטַקַה" - שלושת הסלים. מבחינה בלשנית פאלי קרובה לסנסקריט, השפה הקלאסית של הודו, והיא חולקת איתה הברות, כללים דקדוקיים ואוצר מילים חלקי. התעתיק של מונחים בפאלי נעשה בדרך כלל באותיות לטיניות. כיוון שבכתיב העברי לא קיימים כל העיצורים והתנועות שבשפה הפאלית, נעשה שימוש בניקוד האותיות העבריות לסימון התנועות ברמת דיוק מקורבת.
השוני בין הגיית פאלית לעברית מתבטא בשלושה היבטים עיקריים. הראשון הוא ההבדל בין תנועות קצרות לתנועות ארוכות. תנועות ארוכות מסומנות בקו אופקי מעל התנועה,,. בכתיב העברי שבספר זה רק התנועה הארוכה 'אַ' מסומנת בקמץ (ָ) ונוספת האות אלף לאחריה, ואילו האחרות אינן מובדלות. ההיבט השני הוא ההברות המנושפות אשר זרות לדובר העברית (לדוגמה: kh, gh, th, dh,) ויש להבדיל אותן מהגייה רפה כמו במקרה של 'th' האנגלי אשר אינה קיימת בפאלית. ההיבט השלישי הוא הרטרופלקסיות, המזוהות במיוחד עם המבטא ההודי ונהגות באמצעות לחיצת קצה הלשון אל החך העליון. מאחר והכתיב העברי לא כולל את כל הסימונים שאומצו בכתיב הלועזי, צירפתי אינדקס מונחים ושמות בסוף הספר.
האלפבית הפאלי
תנועות:
a,, i,, u,, e, o
אוֹ, אֶ, אוּ (ארוך), אוּ, אִי (ארוך), אִי, אָ (ארוך), אַ
עיצורים:
חיכיות אחוריות (Gutterals): k, kh, g, gh
חיכיות אמצעיות (Palatals): c, ch, j, jh
רטרופלקס (Cerebrals):, h,, h
שיניות (Dentals): t, th, d,dh, n
שפתיות (Labials): p, ph, b, bh, m
אחרות: y, r,, l, v, s, h
התנועות e ו - o ארוכות לפני עיצור אחד וקצרות לפני עיצור כפול. העיצור c נהגה כמו במילה צ'ילה, העיצור נהגה כמו במילה נייר. הרטרופלקסיות נהגות עם לשון נוגעת בגג חלל הפה, השיניות נהגות עם הלשון נוגעת בשיניים העליונות. המנושפות - kh, gh, ch, jh, h, h, th, dh, ph, bh הן עיצורים יחידים הנהגים עם מעט יותר עוצמה מהלא מנושפות, כמו במילה "קהילה". ה - h היא רק סימון לנישוף ואינה משנה את ההגיה של העיצור עצמו. עיצורים כפולים מבוטאים בדגש. ההגה האפי מבוטא כמו במילה "מנגינה". התנועות o ו - e תמיד מודגשות, הדגש נמצא בתנועה הארוכה -... בעיצור כפול או בעיצור. העיצור v נהגה בדרך כלל כ - ו' או ב' לא דגושה, אך במספר ארצות נוהגים להגות אותו דווקא כמו w האנגלית.
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 1בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 1 במאמר הזה נדבר על תפישת העולם הבודהיסטית. נסביר את היתרון שלה, ונסביר גם את החיסרון שלה. וממילא נסביר גם מה בודהה לא ידע ולאיזו הארה בודהה לא הגיע. וכאשר מדברים על תפישת חיים כלשהי, בפרט כאשר באים לבאר את החסרונות שלה, אז יש לזכור כי הביקורת והארת הדברים היא תמיד אך ורק על הפירוש הסובייקטיבי של האדם את ... דעה שהיא, היא תמיד רק על הצורה שבה הוא הבין את מה שהוא חושב שהוא שמע. אך עדיין יתכן שהחכם עצמו אמר דבר אחר והתכוון לדבר אחר. ולכן, בטרם נסביר את החיסרון של הבודהיזם, נגדיר את תפישת הבודהיזם שעליה אנחנו מדברים. כי ההתייחסות צריכה תמיד להיות לדבר מוגדר, דהיינו, לפירוש כלשהו של תפישת העולם הבודהיסטית. ואם מישהו תופס את הבודהיזם בצורה שונה, הרי שאין כאן התייחסות לכל תפיסות הבודהיזם השונות. וכאן במאמר נעמוד על מספר רעיונות בודהיסטים ונתייחס אליהם. והרעיון הבודהיסטי הראשון שאליו נתייחס, הוא אל תפישת החיים הבודהיסטית, שעל פיה הבודהיזם הוא הדרך לשחרור מסבל. כי עפ הבודהיזם העולם הזה הוא מלא בסבל. ושורש הסבל של האדם עפ הבודהיזם, הוא בכך שהאדם נאחז בתופעות משתנות. כי בעולם שלנו הכל משתנה כל הזמן. וכאשר האדם נאחז מבחינה רגשית בתופעה חולפת כלשהי, על ידי זה האדם סובל כאשר התופעה משתנה. ואדם מואר עפ הבודהיזם, הוא מי שהצליח להשתחרר מכל תלות רגשית כלשהי לגבי תופעה משתנה כלשהי. וניתן למצוא עמקויות כלשהן בבודהיזם, לגבי זה שגם האני של האדם הוא תופעה משתנה וכיוב, ועוד רעיונות שונים שאליהם לא נכנס כאן. וכאן נתמקד בעניין של המחשבה שאומרת שהעולם הזה הוא סבל שנוצר על ידי היצמדות לתופעות משתנות. וההארה היא כאשר האדם משתחרר מהתלות הרגשית בתופעות המשתנות. ואם נתבונן על אנשים בודהיסטים, נראה כי כלפי חוץ לפחות חלקם נראים אנשים מאושרים ושמחים. כי כאשר לוקחים בן אדם שכל היום רודף אחרי הזנב של עצמו, דהיינו, רודף אחרי כסף הנאות פרסום כבוד וכיוב, ומסתכלים עליו, רואים כמובן אדם לא מאושר, שהוא בעצם חי את חייו מתוך מרדף לא ברור. וכאשר שמים לידו את הבודהיסט, שהוא אולי בדיוק עושה באותו הרגע איזו מדיטציה שמרגיעה אותו וכיוב, אז האדם שנמצא בתוך מירוץ משוגע של החיים, כאשר הוא מסתכל על הבודהיסט הרגוע שנח לו מחוץ למרוץ, הוא בטוח שהבודהיסט הזה מאושר. כי הוא האדם הרגיל נמצא בתוך מירוץ, והבודהיסט נח מהמירוץ. ונראה כאילו שהבודהיסט כבר הגיע לסוף המרוץ. ולכן האדם שנמצא במרוץ, חושב שהבודהיסט הוא אדם מואר ומאושר. וכאשר האדם מתבונן על הבודהיסט והוא רואה מולו אדם רגוע, שמשדר כלפי חוץ תחושה של שלווה, שקט נפשי, רוגע, שמחה, שלוות נפש וכיוב, אז האדם שנמצא במרוץ ושאין לו את כל הדברים האלו, אז נדמה לו שהבודהיסט הזה הוא אדם מואר ומאושר. ובפרט אם אותו הבודהה בא לאדם ומספר לאדם שהעולם הזה מלא בסבל, ושהסבל נובע מכך שהאדם רודף אחרי דברים שכל הזמן משתנים, והבודהה ממשיך ומסביר ואומר שהוא אדם מואר ומאושר, מחמת זה שהוא כבר לא רודף אחרי התופעות המשתנות של העולם הזה, אז גם זה גורם לאדם להיות עוד יותר בטוח שהנה ה
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 2בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 2 כי מי שיתבונן היטב על העולם, יראה כי המציאות שלנו מכילה בתוכה את כל הכוחות השונים בבת אחת. זא יש במציאות שלנו גם רבדים מסוימים של דברים שמשתנים כל הזמן, ויש גם ... בשום מקום אחר. וגן עדן שורשו ביכולת של האדם להכיל בתוכו את התופעות של המשתנות של העולם, ולא לברוח מהן. כי הבודהה שלא הבין את העולם, ושלא הבין למה המציאות היא כפי מה שהיא, הוא מלמד את האדם איך לברוח מהמציאות. וכפי שאכן קמו כל מיני שיטות מדיטציה שונות, שבהן האדם מתרכז בנשימה שלו, ואחכ ... ההנאה היא תמיד כאשר מתחדשת לאדם הבנה כלשהי. וחשוב להבהיר, כי בכל הדעות שיש בעולם יש בהן מן האמת. וגם כמובן בבודהיזם ובכל הרעיונות שלו, וגם בתפישה שאומרת ששורש הסבל הוא השכל, גם בזה יש מן האמת. אך הפתרון הוא לא לברוח מהשכל, אלא לזכך את השכל. כי השכל הוא כלי קיבול, גם להנאה וגם לסבל. כי ... טובה, ושאם השכל שלו יתיישר לפי האמת, אז לא רק שהוא לא יסבול, אלא הוא גם ייהנה. וכאשר האדם מתחיל ללכת בדרך הבודהיסטית, הוא אכן מתחיל להרגיש יותר טוב. משום שגם בבודהיזם יש משהו טוב. כי גם בחשיבה הבודהיסטית של התנתקות רגשית, גם בה יש משהו נכון. שהוא היכולת שחסרה לאדם שסובל בגלל ההיקשרות הרגשית שלו. ולכן האדם מרגיש טוב אחרי שהוא מתחיל לתרגל מדיטציות וכיוב. אבל מצד האמת, הבודהיזם הוא סבל, בדיוק כמו שההפך של הבודהיזם (הדוניזם), גם הוא סבל. וגם הבודהיסט בתוך ליבו מקנא בהדוניסט. כי הבודהיסט אומנם לא סובל כמו ההדוניסט, אבל הוא גם לא נהנה כמו ההדוניסט. והבודהיסט בתוך ליבו משתוקק למצוא את הדרך ליהנות מהחיים, בלי לסבול מהם. אבל אין לו את הדרך הזאת. ולכן הוא בורח אל הבריחה מהסבל. אבל זו לא השלמות. כי השלמות כפי שכבר ביארתי, היא היכולת להכיל את ההפכים. דהיינו, שהאדם ידע להיות גם בודהיסט וגם הדוניסט בו זמנית. דהיינו, מצד אחד גם ליהנות מהחיים הרגילים של העולם הזה, וגם לאזן אותם עם האמת שנמצאת בבודהיזם. בין כך ובין כך נסכם ונאמר, כי ליהנות זאת מומחיות. ומצד האמת גם הבודהה משתוקק ליהנות. כי אם לבודהה לא היה חשוב ליהנות, ממילא הוא לא היה סובל. והסבל נוצר רק בגלל הרצון ליהנות. והבודהה לימד איך לא לסבול. אבל הוא לא לימד איך ליהנות. והבודהה הסביר לאדם איך לא להיפגע מהעולם, אבל הוא לא התמודד עם שורש הרצון של האדם ליהנות. וגם הבודהה עצמו רצה ליהנות. ומה לעשות שבמגרש המשחקים אפשר גם להיפגע? כי ההנאה נמצאת במגרש המשחקים. ומי שרוצה ליהנות, צריך לשחק את המשחק. ובודהה הסביר שמאחר שבמשחק אפשר להיפגע, אז ההמלצה שלו היא לא לשחק את המשחק. אבל זאת המלצה של מי שלא יודע לנצח במשחק, וגם להפסיד בכבוד אם צריך. כי הבודהה לא היה מסוגל ולא ידע איך להכיל בתוכו את הסבל. כי הסבל והרע הוא חלק מהמשחק. ומי שרוצה להשתחרר מהסבל באמת, עליו לדעת איך להכיל את הסבל. כי הסבל הוא חלק מהמציאות. ולהכיל את ... ללמוד איך להכיל בתוכו את הסבל. דהיינו, להבין את חוקי המשחק באמת, ועל ידי זה לדעת גם להפסיד כאשר מפסידים. אבל הבודהה לא באמת השתחרר מהסבל. כי הוא כל הזמן ברח ממנו. כי מי שמסוגל להכיל בתוכו את הסבל, רק הוא השתחרר מהסבל. כי הסבל לא מאיים עליו. אבל הבודהה אולי לא סבל בפועל מענייני העולם, אבל הוא בהחלט לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו. וההוכחה הפשוטה לכך היא, שהוא דגל בכך שעל האדם לא להזדהות רגשית לתופעות משתנות כדי לא לסבול. וזה בעצם אומר שהבודהה לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו, אלא רק בחיצוניות שלו. כי אילו הוא היה משתחרר מהסבל באמת, הוא היה יכול כן להתאהב, להשתוקק וכיוב, ועדיין לא לסבול. אבל הסבל עדיין היה בתוך הבודהה. ולכן הבודהה ברח מהעולם, כדי לא לסבול. כי הוא לא באמת השתחרר מהסבל. ומי שמשתחרר מהסבל באמת, זה בא לידי ביטוי בכך שהוא חי חיים רגילים, בלי לפחד מהסבל. משום שהוא מסוגל להכיל בתוכו את הסבל. ולהשתחרר מהסבל פירושו, לדעת להפיק הנאה גם ממצב של סבל. ואת זה הבודהה לא ידע איך לעשות. בכל מקרה, השלמות היא שהאדם יבין את המציאות, ואז האדם ימצא את הטוב שיש בכל דבר, בצורה ככ חזקה, עד שהאדם יהיה מסוגל להכיל בתוכו את סך כל הרגשות. שזו הארה ...
מאת:
הוצאת דהמדאנה פועלת להפצת הדהמה בישראל. ההוצאה מפרסמת ספרי דהמה להפצה חופשית הכוללים תרגום כתבי מקור, מאמרים והגות בנושא. דהמדאנה מזמינה כותבים, מתרגמים ובעלי עניין להצטרף ולהוציא עוד ספרות דהמה לטובת הכלל. ההוצאה מתקיימת מתרומות ומימון עצמי, נשמח לקבל עזרה.
שי שוורץ, מפעיל ההוצאה, מתרגם ועורך הספרים 'מה אמר הבודהה', 'מה עוד אמר הבודהה', 'דהמפדה, פיסות של אמת', ו-'דיגהה ניקאיה' עוסק בבודהיזם מזה שלוש עשרה שנים בלימוד, תרגול ועשייה.
שהה חודשים רבים במנזרים בודהיסטים ומרכזי מדיטציה בבורמה, סרי-לנקה, ישראל ואירופה, שם תרגל ולמד תחת נזירים ומורים שונים.
בוגר החוג ללימודי מזרח אסיה ובלשנות באוניברסיטת תל-אביב ובעל תואר שני בתקשורת מהאוניברסיטה העברית.
שי פועל להפצת הדהמה באמצעות הפקת ספרות בעברית, יבוא ספרות מחו"ל וסיוע להקמת מרכז תרגול בישראל.
דף הבית:
בודהיזם buddha.co.il
לחץ כאן לעוד
מאמרים של בודהיזם הוצאת דהמדאנה - בודהיזם.
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?