בפרשת ויגש אנו נחשפים להמשך הוידוי של יהודה בשם כל אחיו בפני יוסף, שהחל בפרשה קודמת - "מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (מ"ד 16) ניתן לזהות בדברי יהודה הודאה באשמה של האחים לגורל יוסף. יהודה מתוודה ואומר לו כי הסבל שנגרם ליעקב מסיפור "טריפת יוסף" אינו מאפשר לאחים לציית לדרישתו ולחזור לאביהם ללא בנימין שהרי בן אחד של רחל - יוסף כבר נלקח מיעקב כיצד אפשר יהיה לנתקו כעת גם מבנימין? "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". (מ"ד 34) לאורך כל השיחה היה ברור לאחים כי הם עומדים מול המשנה לפרעה וכלל לא ידעו כי העומד לפניהם הוא יוסף בכבודו ובעצמו.
דברי יהודה נגעו ללב ויוסף הבין כי אחיו הפנימו את חומרת המעשה שעשו לו והפגיעה הקשה שנגרמה כתוצאה מכך לאביהם יעקב ומצטערים על כך מאד.
יוסף שהצליח לשמור את זהותו האמיתית מפני אחיו נשבר והודה בפניהם כי הוא יוסף אחיהם, התרגש, פרץ בבכי גדול ואמר: "אני יוסף אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניהם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. "
(מ"ה 4 - 5) "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים" (מ"ה 7 - 8).
כיצד קיבל יוסף את פני אחיו?
יוסף שמח והתרגש לחשוף עצמו בפני אחיו. הוא הסביר להם כי אלהים הוא שגרם לו להגיע למצרים ולא הם הגורם העיקרי לכך. למעשה בדבריו הסיר את אחריותם לגורלו והעביר אותה לאלהים. מעניין לציין כי הוא כלל לא הזכיר את זריקתו לבור וסכנת החיים בה היה נתון מתוך אותה גישה להקל על אחיו ולשחרר אותם מתחושת האי נוחות כלפיו.
כיצד הצליח יוסף להתעלם מאכזריות אחיו כלפיו? כיצד הצליח לשכוח את הנטישה והסבל שגרמו לו?
יוסף בחר לראות את מה שקרה לו בחייו מנקודת מבט חיובית ולמזער בתודעתו את הקשיים שפקדו אותו. הוא התבונן בארועים השונים - נטישתו והשלכתו לבור, המכירה למדיינים, ישיבה בבית האסורים, כמצבים קשים ומאתגרים שעשויים לקדם אותו בחיים. כמובן שבנקודת זמן זו, בתפקיד המשנה למלך פרעה קל ליוסף לשכוח ימים קשים וסבל שעברו עליו, ולהרגיש חזק מול אחיו אך התנהגותו זו נעשתה כאמור מתוך בחירה להתמקד בחיובי שבחייו ולא היתה זו החלטה רגעית שהתקבלה במעמד זה. יש להניח שלוא היו חייו מלאי תחושת קושי, סבל ושנאה כלפי אחיו קרוב לודאי שלא יכול היה לעמוד מולם מבלי להאשים אותם על מה שגרמו לו. השנאה והכעס כלפיהם היו יוצאים ללא שליטה. יוסף בחר לא להתנהג כקורבן אלא כמתמודד באתגרים וכל הצלחה הפיחה בו שמחה רבה וחוזק לקראת ההמשך.
הוא סיפר לעצמו סיפור של הישרדות והצלחה בהתמודדות - הצלחה בניהול בית פוטיפר, בפתירת החלומות השונים לשרים ולפרעה ולמעשה התבונן והושפע מההצלחות ולא נכנע לקשיים.
מה אנו יכולים ללמוד מההתנהלות של יוסף בחייו?
יש ביטוי האומר המפה אינה השטח. השטח = הארועים שקורים לנו.
המפה = הדרך בה אנו בוחרים להתבונן על הארועים, הפרשנות שלנו, הסיפור שאנו מספרים לעצמנו. הפרשנות היא מפת חייו של האדם אותה הוא משרטט לעצמו, והיא משפיעה על תחושותיו ומכוונת אותו לפעולותיו. יש אדם הרואה מולו מכשולים וקורא להם אתגרים ואחר רואה מולו צמחים ומכנה אותם עשבים שוטים. בבחינת האנרגיה זורמת למקום בו מתמקדת תשומת הלב.
יוסף יכול היה להרגיש עצמו מסכן, וקורבן של אחיו ולפעול מתוך כך. נראה כי הוא בחר לפעול ממקום אחר לגמרי, תשומת ליבו היתה להסתכל על ההתרחשויות שקרו לו כאתגרים והזדמנויות וניסה להפיק את הטוב ביותר עבורו בכל סיטואציה. כך מצא עצמו הולך ומתפתח במצרים עד שהגיע למעמד המשנה לפרעה המנהל את ממלכתו.
החיוך שבחר יוסף להעניק לחייו חזר אליו וחייו חייכו אליו.
נשמע מוכר? היתה לכם בודאי חוויה כזו בחיים...
דברי יהודה נגעו ללב ויוסף הבין כי אחיו הפנימו את חומרת המעשה שעשו לו והפגיעה הקשה שנגרמה כתוצאה מכך לאביהם יעקב ומצטערים על כך מאד.
יוסף שהצליח לשמור את זהותו האמיתית מפני אחיו נשבר והודה בפניהם כי הוא יוסף אחיהם, התרגש, פרץ בבכי גדול ואמר: "אני יוסף אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניהם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. "
(מ"ה 4 - 5) "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים" (מ"ה 7 - 8).
כיצד קיבל יוסף את פני אחיו?
יוסף שמח והתרגש לחשוף עצמו בפני אחיו. הוא הסביר להם כי אלהים הוא שגרם לו להגיע למצרים ולא הם הגורם העיקרי לכך. למעשה בדבריו הסיר את אחריותם לגורלו והעביר אותה לאלהים. מעניין לציין כי הוא כלל לא הזכיר את זריקתו לבור וסכנת החיים בה היה נתון מתוך אותה גישה להקל על אחיו ולשחרר אותם מתחושת האי נוחות כלפיו.
כיצד הצליח יוסף להתעלם מאכזריות אחיו כלפיו? כיצד הצליח לשכוח את הנטישה והסבל שגרמו לו?
יוסף בחר לראות את מה שקרה לו בחייו מנקודת מבט חיובית ולמזער בתודעתו את הקשיים שפקדו אותו. הוא התבונן בארועים השונים - נטישתו והשלכתו לבור, המכירה למדיינים, ישיבה בבית האסורים, כמצבים קשים ומאתגרים שעשויים לקדם אותו בחיים. כמובן שבנקודת זמן זו, בתפקיד המשנה למלך פרעה קל ליוסף לשכוח ימים קשים וסבל שעברו עליו, ולהרגיש חזק מול אחיו אך התנהגותו זו נעשתה כאמור מתוך בחירה להתמקד בחיובי שבחייו ולא היתה זו החלטה רגעית שהתקבלה במעמד זה. יש להניח שלוא היו חייו מלאי תחושת קושי, סבל ושנאה כלפי אחיו קרוב לודאי שלא יכול היה לעמוד מולם מבלי להאשים אותם על מה שגרמו לו. השנאה והכעס כלפיהם היו יוצאים ללא שליטה. יוסף בחר לא להתנהג כקורבן אלא כמתמודד באתגרים וכל הצלחה הפיחה בו שמחה רבה וחוזק לקראת ההמשך.
הוא סיפר לעצמו סיפור של הישרדות והצלחה בהתמודדות - הצלחה בניהול בית פוטיפר, בפתירת החלומות השונים לשרים ולפרעה ולמעשה התבונן והושפע מההצלחות ולא נכנע לקשיים.
מה אנו יכולים ללמוד מההתנהלות של יוסף בחייו?
יש ביטוי האומר המפה אינה השטח. השטח = הארועים שקורים לנו.
המפה = הדרך בה אנו בוחרים להתבונן על הארועים, הפרשנות שלנו, הסיפור שאנו מספרים לעצמנו. הפרשנות היא מפת חייו של האדם אותה הוא משרטט לעצמו, והיא משפיעה על תחושותיו ומכוונת אותו לפעולותיו. יש אדם הרואה מולו מכשולים וקורא להם אתגרים ואחר רואה מולו צמחים ומכנה אותם עשבים שוטים. בבחינת האנרגיה זורמת למקום בו מתמקדת תשומת הלב.
יוסף יכול היה להרגיש עצמו מסכן, וקורבן של אחיו ולפעול מתוך כך. נראה כי הוא בחר לפעול ממקום אחר לגמרי, תשומת ליבו היתה להסתכל על ההתרחשויות שקרו לו כאתגרים והזדמנויות וניסה להפיק את הטוב ביותר עבורו בכל סיטואציה. כך מצא עצמו הולך ומתפתח במצרים עד שהגיע למעמד המשנה לפרעה המנהל את ממלכתו.
החיוך שבחר יוסף להעניק לחייו חזר אליו וחייו חייכו אליו.
נשמע מוכר? היתה לכם בודאי חוויה כזו בחיים...
050-3331-331