דמיון מודרך - היפנוזה או או סוג של חלום? דמיון מודרך היא סצינה בה המטפל גורם למטופל להיכנס אל עולם תת המודע שלו.
על ידי סוג של פנייה לתת מהודע אחרי רגיעה ומדיטציה רגעית מגיע המטופל אל מקומות מאוד נסתרים בנפשו - שם נמצאות כל התשובות לבעיותיו.
דמיון מודרך נקרא כך כיוון שזהו דמיון של המטופל בלבד אך עם הדרכה של המטפל.
בחלום אנו מגיעים לעולמות אחרים ללא מגבלות כלל כאשר במציאות זו ישנם המון מסרים בכל מיני צורות וצבעים - כך גם בדמיון מודרך.
אנחנו בעצם מדמיינים דמיונות שמגיעים מתוך תת המודע שלנו - והם בעצם האמת לאמיתה ואין כאן שום דמיון, אלא מציאות.
אם בתחלית סצינת המדיון המודרך אני כמטפל מוביל מטופל לדמיין את עצמו מעל לעננים מתחיל ללכת בשביל עפר במקום מאוד פסטורלי, ומבקש ממנו לתאר לי את החיה שהוא כרגע פוגש - והוא עונה לי שאינו רואה כלום, אני מבקש ממנו להמציא.
אותה המצאה היא לא המצאה כלל אלא מה שהמוח שלו באמת החליט לראות באותו רגע ויש לכך משמעות רבה - אותה חיה מסבירה בדיוק את הרגשתו ומלמדת אותי עליו ועל אופיו.
לאחר סצינת הדמיון המודרך אני כמטפל כותב על מספר דפים את כל קורותיו של המטופל - היכן "שוטט", מה ראה, מי היה איתו, מה דיברו איתו, מה היו הצבעים, איזה נוף, וכו'.
בתוך כל הפרטים האלו חבויים מסרים מאוד חשובים לחייו - בדיוק כמו בחלומות - רק שכאן החולם הוא במצב עירות לחלוטין.
דמיון מודרך מאוד דומה להיפנוזה - ההבדל היחיד הוא ברמת העומק של הדמיון וברמת החדירה לתת המודע - היפנוזה היא מואד עמוקה ולכן גם מאוד מסוכנת - לכן כל מהפנט חייב להחזיק ברישיון לרפואה ולעבור את אותה הדרך שעובר כל רופא אחר מבחינת המבחנים וההכשרה.
לסיכום דמיון מודרך היא בעצם מעין פנייה לתת המודע על מנת לקבל תשובות.
מעין היפנוזה מאוד קלה העוזרת לנו להסתכל על עצמנו ממקום שאיננו רגילים להסתכל - מתת המודע שהוא בעצם המנחה אותנו בחיים, והגיע הזמן שנתייחס אליו - או לעצמנו.
על ידי סוג של פנייה לתת מהודע אחרי רגיעה ומדיטציה רגעית מגיע המטופל אל מקומות מאוד נסתרים בנפשו - שם נמצאות כל התשובות לבעיותיו.
דמיון מודרך נקרא כך כיוון שזהו דמיון של המטופל בלבד אך עם הדרכה של המטפל.
בחלום אנו מגיעים לעולמות אחרים ללא מגבלות כלל כאשר במציאות זו ישנם המון מסרים בכל מיני צורות וצבעים - כך גם בדמיון מודרך.
אנחנו בעצם מדמיינים דמיונות שמגיעים מתוך תת המודע שלנו - והם בעצם האמת לאמיתה ואין כאן שום דמיון, אלא מציאות.
אם בתחלית סצינת המדיון המודרך אני כמטפל מוביל מטופל לדמיין את עצמו מעל לעננים מתחיל ללכת בשביל עפר במקום מאוד פסטורלי, ומבקש ממנו לתאר לי את החיה שהוא כרגע פוגש - והוא עונה לי שאינו רואה כלום, אני מבקש ממנו להמציא.
אותה המצאה היא לא המצאה כלל אלא מה שהמוח שלו באמת החליט לראות באותו רגע ויש לכך משמעות רבה - אותה חיה מסבירה בדיוק את הרגשתו ומלמדת אותי עליו ועל אופיו.
לאחר סצינת הדמיון המודרך אני כמטפל כותב על מספר דפים את כל קורותיו של המטופל - היכן "שוטט", מה ראה, מי היה איתו, מה דיברו איתו, מה היו הצבעים, איזה נוף, וכו'.
בתוך כל הפרטים האלו חבויים מסרים מאוד חשובים לחייו - בדיוק כמו בחלומות - רק שכאן החולם הוא במצב עירות לחלוטין.
דמיון מודרך מאוד דומה להיפנוזה - ההבדל היחיד הוא ברמת העומק של הדמיון וברמת החדירה לתת המודע - היפנוזה היא מואד עמוקה ולכן גם מאוד מסוכנת - לכן כל מהפנט חייב להחזיק ברישיון לרפואה ולעבור את אותה הדרך שעובר כל רופא אחר מבחינת המבחנים וההכשרה.
לסיכום דמיון מודרך היא בעצם מעין פנייה לתת המודע על מנת לקבל תשובות.
מעין היפנוזה מאוד קלה העוזרת לנו להסתכל על עצמנו ממקום שאיננו רגילים להסתכל - מתת המודע שהוא בעצם המנחה אותנו בחיים, והגיע הזמן שנתייחס אליו - או לעצמנו.