כפי שהתבאר האדם יכול למחוק את עברו כאילו לא היה בכלל, ואז להרגיש שהוא נולד מחדש, ואז יש אמרה מעניינת שגורסת שלא רק העבירות שהאדם עושה נעלמות אם הוא בשיא שלו הן הופכות לו לזכויות, אז הדברים אמורים גם במובן של חיי היום יום.

ככל שהאדם התנסה בדברים שהפילו אותו עכשיו הוא יודע להגן על עצמו מדברים אלו והוא מחוסן מפני נפילות שכאלו. הוא כבר למד להתגונן מהדברים ועכשיו כל הדברים שהוא קלט שליליים עכשיו הם הפכו ליתרון עבורו. כפי שאומר המשפט: איך האדם הופך למומחה? הוא עושה את כל הטעויות האפשריות בתחום מסויים.

ואם הוא עשה את הדברים וטעה פעם אחרי פעם? אז עכשיו הוא יתמיד פעם אחרי פעם. הוא התמיד בטעות, עכשיו הוא יתמיד במשהו חדש. למעשה האירוניה פה, זה שהוא רכש מיומנות ע"י ההתמדה שלו בחוסר ההתמדה וכעת רק נשאר לקחת את ההתמדה בחוסר ההתמדה ולקחת אותו לכיוון ההפוך - ההתמדה. וכעת הוא למד להתמיד והכל התהפך לו לטובה.

הוא למד שהנוסחה שלו לא עבדה במצבי קיצון ויש לקחת נוסחה חדשה ולהתמיד בשימוש איתה ואז פתאום, באמת מרגישים שהעבר הרע נעלם ופתאום מגיעה תחושה טובה שהיא תחושה מהנה. ולפעמים יש לאדם שאלות שגם במצב כזה הוא עדיין לא שמח בשלמות. אבל, עליו לזכור שהפנימיות האמיתית שבו כפי שהיא, היא האושר של האדם שהאדם מהמצב שלו דווקא עולה לרמות חדשות, היא דבר אמיתי.

והאדם כפי שהוא זה המצב האידאלי עבורו ולא שום מצב אחר בעולם בשום צורה שהיא. דווקא מהמצב שהוא רוצה את מה שהוא רוצה באמת, הוא עולה לרמות חדשות ומתפתח בקצב מהיר בל ישוער. לפתע הטבעים שלו כ"כ ברורים לו מהיכן החלו את דרכם. הרי הרגל נעשה טבע, ואדם שמתרגל לחשוב באופן שורשי על הדברים ומחפש את ה"נשמה" שלהם ולא פחות מזה, אז הוא מתחיל לחוות את הדברים.

ואז אין מקום לשאלה איך להרגיש יותר טוב, כי האדם כבר מרגיש טוב ביעוד הכי פנימי שלו מתוך הנקודה הכי פנימית שהיא הכי אמיתית בו.

ואז הכל טוב, כי האדם הולך בתלם וכבר אין שום צורך בפסגה נוספת כי הוא נמצא כבר בפסגה ויכול לשנות בעצמו כל טבע שהוא בוחר בהתמדה לפי רצונו.