עשרה בטבת יום בו תורגמה התורה ליוונית. תרגום התורה ליוונית נמנה כאחת הסיבות לתענית י' בטבת. הגמ' מספרת שבימי תלמי, תלמי השני, המלך (246-285) אסף 72 זקנים וציווה עליהם לתרגם לו את התורה ליוונית. הדבר היה ביום ח' בטבת, הגמ' מספרת שבמשך ג' ימים חשך העולם, היינו עד ליום י' בטבת אשר נקבע מאוחר יותר כיום תענית.
מה משמעות תרגום התורה ליוונית ומדוע נקבע ארוע זה כיום תענית?
באותה תקופה נראה תרגום התורה ליוונית, כדבר חיובי, עדיין לא הבינו את משמעות האסון בתרגום זה.
באותם ימים של התרבות ההלניסטית, תרבות זו התייחדה בראיתה את אחדותו היסודית של המין האנושי. מלכים נשאו נשים מעמים שונים. ההתבוללות היתה מרכז ענינה של התרבות ההלניסטית. היהודים התקשו להתמודד מול תרבות הלניסטית זו אשר מצד אחד קרבה את דתם ומן הצד השני הציע מיזוג עם תורות אחרות.
בתקופה מאוחרת יותר, אחד מאבות הכנסיה, הירונימוס (342-420) הנחשב לאבי ההבראיזם הנוצרי (נוצרים אוהבי ולומדי עברית לצורך לימוד היהדות ממקורה העברי ולא מתרגום השבעים של תלמי) הקדיש את עיקר פעילותו לכתבי הקודש, אף חיבר תרגום של התנ"ך ללטינית.
היו לאורך ההיסטוריה מקרים נוספים בהם למדו נוצרים עברית ובאמצעותם למדו את כתבי היהדות כולל את מפרשיהם, יש אף נוצרים אשר למדו אצל פרשנים יהודים את התורה.
לימוד זה של התורה ופירושיה היהודיים לא רק שלא קירבם אל היהדות, למעשה ריחקם יותר ואף הגביר את שינאתם ליהדות וליהודים. דבר זה שהיה נראה בתחילה כתהליך רצוי, הפך להיות לחרב פיפיות אשר הביא לנסיונות רבים עד לימינו אלה, להשמיד את היהודים על דתם.
גם בימינו אלה, לימוד ועיסוק התורה, הפך להיות ללימוד ועיסוק, אשר הנגיעה בו הינה נגיעה לא יהודית. היהדות מהותה אמונה, מהותה חיבור אל התורה בבחינת עשייה ולא בבחינת, לימוד לשם לימוד לשם חקירה. תורתינו הינה תורת חיים, הינה הנחייה לדרך לחיים. התורה אין ענינה אינטלקטואלית שכלתנית גרידא, מהצד האינטלקטואלי אין לתורתינו שום יכולת קיום, שכן איננה יכולה להיות מובנת בשכל אנושי. הבנת התורה בשכל אנושי, תיתכן רק כאשר קודמת אמונה ועשיה בחינת נעשה ונשמע להבנה לחקירה. האמונה, הדבקות בתורה, הפיכת התורה לדרך חיים תביא בקרבה גם הבנה אשר איננה יכולה להיות מובנת ללא האמונה, העשיה והחיות המקדימה לחקירה. התובנות יגיעו גם ללא חקירה, עצם העשייה מביאה להבנה, אשר איננה יכולה להיות לאשר תחילתו בחקירה, ודאי למי שרק עוסק בה.
כיום היהדות נגררת יותר ויותר לצד החקרני, לאותו כיוון המביא לידי רצון להבין ולחקור, את אשר אינו בר חקירה ואינו בר הבנה. הנסיון לתת הסברים הנובעים מתוך חקירות אלו, אינו מקרב ואף מרחק מהיהדות מהאמונה. חקירה זו אף הינו בחינת מצוות אנשים מלומדה ואף פחות מכך.
בימינו, אדם הקם בבוקר ואומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ואינו שמח, זוהי יהדות מתורגמת. יהודי היוצא מהשרותים, ומברך אשר יצר.. נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך שאם ייסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך אפילו שעה אחת, אדם זה באם אינו קופץ משמחה והודאה על הנס שקרה לו, זוהי יהדות מתורגמת.
עם ישראל עבר לאורך כל שנות ההיסטוריה, אירועים רבים. יציאת מצרים אשר מהווה זיכרון למצוות ועשיות רבות בתורה, פרעות שונות, חנוכה ופורים, עובר דרך פרעות שונות ומשונות ביניהם, שואה. אף תרגום התורה אשר בגינה הננו צמים, כזכר ליום נמהר זה.
ימי הזיכרון, הבאים לביטוי באופני שונים, ביניהם גם צום, אין ענין מהותם הזיכרון של העבר, אין ענינם בכי, ענינם המהותי הינו לקח לעתיד. ליקחו של עשרה בטבת הינה בזיכרון, תרגום התורה ליוונית, זיכרון שליקחו האחד הינו להימנע מלתרגם התורה כלל. שלא להפוך את התורה לנושא לחקירה. השני לחזור לשורשי האמונה האמונתית ולא החקרנית. אמונה אשר ההנהגה על פיה תביא לידי הבנה וחיבור למציאות.
עלינו לעסוק יותר ורק בצד האמוני, להפוך את מהות חיינו את הנהגתנו והנהגותינו, לחיי תורה להנהגת תורה ומצוות. אל לנו להפוך התורה לנושא חקירה אשר ענינו חקירה ולא הנהגה.
הקב"ה אינו חפץ לא בתענית ולא בקורבנות, רחמנא ליבא בעי.
יהי רצון שנזכה ל"ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתיך", ונזכה ל"והאר עינינו בתורתיך ודבק ליבנו במצוותיך וייחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד".
ויהפכו ימי צער אלו לימי ששון ושמחה.
מה משמעות תרגום התורה ליוונית ומדוע נקבע ארוע זה כיום תענית?
באותה תקופה נראה תרגום התורה ליוונית, כדבר חיובי, עדיין לא הבינו את משמעות האסון בתרגום זה.
באותם ימים של התרבות ההלניסטית, תרבות זו התייחדה בראיתה את אחדותו היסודית של המין האנושי. מלכים נשאו נשים מעמים שונים. ההתבוללות היתה מרכז ענינה של התרבות ההלניסטית. היהודים התקשו להתמודד מול תרבות הלניסטית זו אשר מצד אחד קרבה את דתם ומן הצד השני הציע מיזוג עם תורות אחרות.
בתקופה מאוחרת יותר, אחד מאבות הכנסיה, הירונימוס (342-420) הנחשב לאבי ההבראיזם הנוצרי (נוצרים אוהבי ולומדי עברית לצורך לימוד היהדות ממקורה העברי ולא מתרגום השבעים של תלמי) הקדיש את עיקר פעילותו לכתבי הקודש, אף חיבר תרגום של התנ"ך ללטינית.
היו לאורך ההיסטוריה מקרים נוספים בהם למדו נוצרים עברית ובאמצעותם למדו את כתבי היהדות כולל את מפרשיהם, יש אף נוצרים אשר למדו אצל פרשנים יהודים את התורה.
לימוד זה של התורה ופירושיה היהודיים לא רק שלא קירבם אל היהדות, למעשה ריחקם יותר ואף הגביר את שינאתם ליהדות וליהודים. דבר זה שהיה נראה בתחילה כתהליך רצוי, הפך להיות לחרב פיפיות אשר הביא לנסיונות רבים עד לימינו אלה, להשמיד את היהודים על דתם.
גם בימינו אלה, לימוד ועיסוק התורה, הפך להיות ללימוד ועיסוק, אשר הנגיעה בו הינה נגיעה לא יהודית. היהדות מהותה אמונה, מהותה חיבור אל התורה בבחינת עשייה ולא בבחינת, לימוד לשם לימוד לשם חקירה. תורתינו הינה תורת חיים, הינה הנחייה לדרך לחיים. התורה אין ענינה אינטלקטואלית שכלתנית גרידא, מהצד האינטלקטואלי אין לתורתינו שום יכולת קיום, שכן איננה יכולה להיות מובנת בשכל אנושי. הבנת התורה בשכל אנושי, תיתכן רק כאשר קודמת אמונה ועשיה בחינת נעשה ונשמע להבנה לחקירה. האמונה, הדבקות בתורה, הפיכת התורה לדרך חיים תביא בקרבה גם הבנה אשר איננה יכולה להיות מובנת ללא האמונה, העשיה והחיות המקדימה לחקירה. התובנות יגיעו גם ללא חקירה, עצם העשייה מביאה להבנה, אשר איננה יכולה להיות לאשר תחילתו בחקירה, ודאי למי שרק עוסק בה.
כיום היהדות נגררת יותר ויותר לצד החקרני, לאותו כיוון המביא לידי רצון להבין ולחקור, את אשר אינו בר חקירה ואינו בר הבנה. הנסיון לתת הסברים הנובעים מתוך חקירות אלו, אינו מקרב ואף מרחק מהיהדות מהאמונה. חקירה זו אף הינו בחינת מצוות אנשים מלומדה ואף פחות מכך.
בימינו, אדם הקם בבוקר ואומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ואינו שמח, זוהי יהדות מתורגמת. יהודי היוצא מהשרותים, ומברך אשר יצר.. נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך שאם ייסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך אפילו שעה אחת, אדם זה באם אינו קופץ משמחה והודאה על הנס שקרה לו, זוהי יהדות מתורגמת.
עם ישראל עבר לאורך כל שנות ההיסטוריה, אירועים רבים. יציאת מצרים אשר מהווה זיכרון למצוות ועשיות רבות בתורה, פרעות שונות, חנוכה ופורים, עובר דרך פרעות שונות ומשונות ביניהם, שואה. אף תרגום התורה אשר בגינה הננו צמים, כזכר ליום נמהר זה.
ימי הזיכרון, הבאים לביטוי באופני שונים, ביניהם גם צום, אין ענין מהותם הזיכרון של העבר, אין ענינם בכי, ענינם המהותי הינו לקח לעתיד. ליקחו של עשרה בטבת הינה בזיכרון, תרגום התורה ליוונית, זיכרון שליקחו האחד הינו להימנע מלתרגם התורה כלל. שלא להפוך את התורה לנושא לחקירה. השני לחזור לשורשי האמונה האמונתית ולא החקרנית. אמונה אשר ההנהגה על פיה תביא לידי הבנה וחיבור למציאות.
עלינו לעסוק יותר ורק בצד האמוני, להפוך את מהות חיינו את הנהגתנו והנהגותינו, לחיי תורה להנהגת תורה ומצוות. אל לנו להפוך התורה לנושא חקירה אשר ענינו חקירה ולא הנהגה.
הקב"ה אינו חפץ לא בתענית ולא בקורבנות, רחמנא ליבא בעי.
יהי רצון שנזכה ל"ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתיך", ונזכה ל"והאר עינינו בתורתיך ודבק ליבנו במצוותיך וייחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד".
ויהפכו ימי צער אלו לימי ששון ושמחה.
050-3331-331