דו שיח יעיל עם הילדים
הורים יכולים וצרכים להיות כנים עם ילדיהם, אפשר לעשות זאת ע"י ביטוי רגשות וצרכים אישיים של ההורים, כדי שהילדים יכירו אותם גם כאנשים ולא רק כהורים.
כדי לנהל דו שיח יעיל עם הילד, השתדלו לדבר בגוף ראשון יחיד, "אני" ולא "אתה". למשל, "אני מאוכזב מכך שאמרת שתסדר את החדר ולא עשית זאת" עדיף על "אתה לא אחראי משום שלא סידרת את החדר, הבטחת ולא קיימת".
העבירו מסרים ברורים ושלבו במסרים אמפתיה. במקום לומר: "כל הבית מבולגן עם המשחקים שלך, אני כבר לא יודעת איפה לדרוך וכמעט נפלתי ", עדיף לומר: "אני מבינה שאתה לא אוהב לאסוף את המשחקים, עם זאת, מפריע לי שיש משחקים מפוזרים בכל הבית, כמעט מעדתי בשל כך, תאסוף בבקשה עכשיו את המשחקים מהסלון".
כאשר אתם מדברים עם ילדכם, חייכו והביטו בעיניהם וכך הם ירגישו שאתם שם עבורם. הקשיבו למה שהם אומרים, נסו להבין את המסר שלהם, שאלו שאלות כדי לרדת לסוף דעתם. הביעו אמפתיה שקפו להם את רגשותיהם ולאחר מכן העבירו את המסר שלכם.
איך לפתח שיחה עם ילדנו?
לעיתים כשאנו שואלים את ילדנו "איך היה היום ב... ?" אנו מקבלים תשובה של מילה אחת, "בסדר", "כיף", "טוב" וכד'. כאשר אנו רוצים שילדנו ישתף אותנו בחייו, עלינו לשנות את צורת השאלה שלנו. במקום לשאול - "איך היה היום בבית הספר" אפשר לומר - "ספר / י לי משהו טוב / מעניין שהיה לך היום בבית הספר" או "ספר / י על משהו מעניין שלמדת / עשית היום בבית הספר". כך אנו מאפשרים לילדנו לפתח איתנו שיחה ולהעשיר אותנו בעולמו.
אנו מצידנו, נוכל להעצים את חוויותיו החיוביות או לחילופין גם להבין אם משהוא מטריד או מציק לו.
איך להעיר בצורה יעילה?
כאשר הילד מתנהג בצורה לא נאותה נעיר לו על ההתנהגות מבלי "להדביק" לו תוויות או כינוי.
ברגע שאנו מדביקים לילד תווית או כינוי, התווית או הכינוי "דבקים" בו גם לאחר המעשה ובכך אנו מקבעים את התנהגותו הלא רצויה.
לכן, במקום לומר "אתה עקשן / שובב " עדיף לומר "אתה מתנהג בצורה עקשנית / שובבה".
במקום "אתה מעצבן אותי" עדיף לומר "אני כועסת כאשר אתה מתנהג כך".
ובעצם נתייחס למעשה / להתנהגות הלא רצויה ולא נדביק תווית לילד.
זמן איכות
כל ילד זקוק לזמן איכות עם ההורה שלו, זמן שבו ההורה קשוב אליו, ללא טלפונים וללא הפרעות, 20-30 דקות ביום אשר בהם ההורה נמצא איתו נטו.
כדאי לתכנן עם הילד את זמן האיכות מראש, לקבוע מועד ותוכנית. בזמן זה מומלץ על פעילות משותפת עם הילד כגון משחק, יצירה, חידות, סיפור, הכנת תבשיל, אפיית עוגה, טיול, שיחה.
טיפים בניהול זמן
ניהול זמן הוא אחד הנושאים הבעייתים ביותר ובעיקר לאנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז.
שליטה בזמן דורשת ניהול עצמי, מיומנות שיש צורך ללמוד.
ע"פ ד"ר סטיבן קובי, אפשר לחלק את המשימות והפעילויות שלנו ל - 4 קטגוריות:
1. חשוב דחוף - משימות שיש לבצען מיד או בעתיד הקרוב מאוד. משום שהן חשובות ודחופות, הן בד"כ מתבצעות.
2. חשוב אך לא דחוף - משימות הנחשבות חשובות אך לא דחופות. לרוב אינכם מוצאים זמן למלא אותן. ניהול זמן יעזור לכם להעלות את סדר העדיפויות למעמד דחוף יותר, כך שתבצעו אותן.
3. דחוף אך לא חשוב - לעיתים קרובות אלה עניינים קטנים שאנשים הופכים לדחופים ע"י קביעת מועד סופי לביצועם. אבל הם בעלי חשיבות בינונית, ומשום שהם דחופים, עלולים להעניק להם יותר תשומת לב מאשר משימות חשובות יותר, אך דחופות פחות.
3. לא דחוף ולא חשוב - משימות בעלות חשיבות מועטה כגון מענה לשיחות טלפון, צפייה בתוכנית טלוויזיה גרועה.
זמן מבוזבז כאשר מקציבים זמן רב לקטגוריות 3 ו4 ולא מספיק ל - 2.
הישמרו מפני בזבזני זמן אמיתיים: חוסר הכרעה, הטלת אשמה על הזולת, שאיפה לשלמות במקום להצטיינות, סטייה מהדרך בגלל גורמים המסיחים את הדעת.
הורים יכולים וצרכים להיות כנים עם ילדיהם, אפשר לעשות זאת ע"י ביטוי רגשות וצרכים אישיים של ההורים, כדי שהילדים יכירו אותם גם כאנשים ולא רק כהורים.
כדי לנהל דו שיח יעיל עם הילד, השתדלו לדבר בגוף ראשון יחיד, "אני" ולא "אתה". למשל, "אני מאוכזב מכך שאמרת שתסדר את החדר ולא עשית זאת" עדיף על "אתה לא אחראי משום שלא סידרת את החדר, הבטחת ולא קיימת".
העבירו מסרים ברורים ושלבו במסרים אמפתיה. במקום לומר: "כל הבית מבולגן עם המשחקים שלך, אני כבר לא יודעת איפה לדרוך וכמעט נפלתי ", עדיף לומר: "אני מבינה שאתה לא אוהב לאסוף את המשחקים, עם זאת, מפריע לי שיש משחקים מפוזרים בכל הבית, כמעט מעדתי בשל כך, תאסוף בבקשה עכשיו את המשחקים מהסלון".
כאשר אתם מדברים עם ילדכם, חייכו והביטו בעיניהם וכך הם ירגישו שאתם שם עבורם. הקשיבו למה שהם אומרים, נסו להבין את המסר שלהם, שאלו שאלות כדי לרדת לסוף דעתם. הביעו אמפתיה שקפו להם את רגשותיהם ולאחר מכן העבירו את המסר שלכם.
איך לפתח שיחה עם ילדנו?
לעיתים כשאנו שואלים את ילדנו "איך היה היום ב... ?" אנו מקבלים תשובה של מילה אחת, "בסדר", "כיף", "טוב" וכד'. כאשר אנו רוצים שילדנו ישתף אותנו בחייו, עלינו לשנות את צורת השאלה שלנו. במקום לשאול - "איך היה היום בבית הספר" אפשר לומר - "ספר / י לי משהו טוב / מעניין שהיה לך היום בבית הספר" או "ספר / י על משהו מעניין שלמדת / עשית היום בבית הספר". כך אנו מאפשרים לילדנו לפתח איתנו שיחה ולהעשיר אותנו בעולמו.
אנו מצידנו, נוכל להעצים את חוויותיו החיוביות או לחילופין גם להבין אם משהוא מטריד או מציק לו.
איך להעיר בצורה יעילה?
כאשר הילד מתנהג בצורה לא נאותה נעיר לו על ההתנהגות מבלי "להדביק" לו תוויות או כינוי.
ברגע שאנו מדביקים לילד תווית או כינוי, התווית או הכינוי "דבקים" בו גם לאחר המעשה ובכך אנו מקבעים את התנהגותו הלא רצויה.
לכן, במקום לומר "אתה עקשן / שובב " עדיף לומר "אתה מתנהג בצורה עקשנית / שובבה".
במקום "אתה מעצבן אותי" עדיף לומר "אני כועסת כאשר אתה מתנהג כך".
ובעצם נתייחס למעשה / להתנהגות הלא רצויה ולא נדביק תווית לילד.
זמן איכות
כל ילד זקוק לזמן איכות עם ההורה שלו, זמן שבו ההורה קשוב אליו, ללא טלפונים וללא הפרעות, 20-30 דקות ביום אשר בהם ההורה נמצא איתו נטו.
כדאי לתכנן עם הילד את זמן האיכות מראש, לקבוע מועד ותוכנית. בזמן זה מומלץ על פעילות משותפת עם הילד כגון משחק, יצירה, חידות, סיפור, הכנת תבשיל, אפיית עוגה, טיול, שיחה.
טיפים בניהול זמן
ניהול זמן הוא אחד הנושאים הבעייתים ביותר ובעיקר לאנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז.
שליטה בזמן דורשת ניהול עצמי, מיומנות שיש צורך ללמוד.
ע"פ ד"ר סטיבן קובי, אפשר לחלק את המשימות והפעילויות שלנו ל - 4 קטגוריות:
1. חשוב דחוף - משימות שיש לבצען מיד או בעתיד הקרוב מאוד. משום שהן חשובות ודחופות, הן בד"כ מתבצעות.
2. חשוב אך לא דחוף - משימות הנחשבות חשובות אך לא דחופות. לרוב אינכם מוצאים זמן למלא אותן. ניהול זמן יעזור לכם להעלות את סדר העדיפויות למעמד דחוף יותר, כך שתבצעו אותן.
3. דחוף אך לא חשוב - לעיתים קרובות אלה עניינים קטנים שאנשים הופכים לדחופים ע"י קביעת מועד סופי לביצועם. אבל הם בעלי חשיבות בינונית, ומשום שהם דחופים, עלולים להעניק להם יותר תשומת לב מאשר משימות חשובות יותר, אך דחופות פחות.
3. לא דחוף ולא חשוב - משימות בעלות חשיבות מועטה כגון מענה לשיחות טלפון, צפייה בתוכנית טלוויזיה גרועה.
זמן מבוזבז כאשר מקציבים זמן רב לקטגוריות 3 ו4 ולא מספיק ל - 2.
הישמרו מפני בזבזני זמן אמיתיים: חוסר הכרעה, הטלת אשמה על הזולת, שאיפה לשלמות במקום להצטיינות, סטייה מהדרך בגלל גורמים המסיחים את הדעת.