בגלל מה אתה אוהב את עצמך? עד כמה אתה חזק מבפנים? ועוד!
כל אדם רוצה להרגיש חזק / עוצמתי / אהוב וכולי, כל אדם רוצה להרגיש טוב עם עצמו, שלם עם סביבתו וכולי. אלא שיש שתי דרכים להשיג את התחושה הזאת, האחת היא דרך פנימית והשניה היא דרך חיצונית (וכמובן גם שילוב של 2 הדרכים). ולמה הכוונה?
כפי כבר התבאר ה"אני" של האדם דהיינו מה שנקרא אצל האדם "אני", זאת כמובן התודעה והנפש של האדם. לדוגמא כאשר אדם אומר "אני" חושב / מרגיש / רוצה וכולי, כמובן שהכוונה היא לתודעה של האדם שרוצה, חושבת מרגישה וכולי. הגוף של האדם והאירועים שקורים לגוף הזה, הם רק טריגרים שנקלטים באמצעות החושים, וגורמים לתודעה להרגיש כך או אחרת. אך ה"אני", זאת כמובן התודעה של האדם ולא שום דבר אחר.
התחושה של החוזק הנפשי, היא לעולם תחושה פנימית ולא חיצונית, כי התחושה היא משהו פנימי כמובן. אלא מה, שהדרך ליצור את התחושה הזאת יכולה לבוא מבפנים או מבחוץ. לדוגמא, אדם שמרגיש טוב בגלל בגד יפה שהוא קנה, אז כמובן שהתחושה היא פנימית, אך היא נוצרה בגלל משהו שאינו פנימי, כי הרי אתה זה לא הבגדים שלך. והבגד הוא משהו חיצוני, שמעורר בך תחושת סיפוק פנימית.
לעומת זאת, תחושת חוזק נפשי ואהבה עצמית יכולה לבוא גם ממקומות פנימיים. לדוגמא, עזרת לאדם זר שהיה צריך עזרה, נתת מתן בסתר, עשית משהו טוב. הדברים האלו גם הם גורמים לך לאהבה עצמית, רק שהיא נחשבת לכזו שבאה מבפנים, כי אתה אוהב את עצמך בגלל מי שאתה ולא בגלל מה שיש לך. כי הנתינה שלך, הרחמים שלך והעזרה שלך לזולת, אלו תכונות שהן מי שאתה, כי הן באות מהתודעה שלך.
ז"א שאתה אוהב את עצמך בגלל סיבות פנימיות ולא חיצוניות.
ובכל מצב ומצב, יש בו רמה של אהבה פנימית וחיצונית. לדוגמא, נניח שעזרת למישהו זר ואתה אוהב את עצמך בגלל זה, אז גם כאן יש אהבה פנימית וחיצונית. לדוגמא, אם התחושה של האהבה העצמית שלך נוצרה בגלל התודה שאמרו לך בסוף, אז כמובן שזו אהבה חיצונית שתלויה בגורם זר שאינו אתה, וזה כמובן ביחס לאהבה שאתה אוהב את עצמך מעצם זה שנתת לאחר ומעצם הטוב שיש בך. וכמובן שבד"כ האדם אוהב את עצמו גם בגלל זה וגם בגלל זה, כך שהאהבה מורכבת גם מפנימיות וגם מחיצוניות.
והעניין הזה של אהבה עצמית שבאה מבפנים ו/או מבחוץ, הוא כמובן עניין רחב שקשור לכל תחומי החיים.
ככל שאתה חזק יותר מבפנים, אתה רגוע יותר ולא צריך להראות את החוזק שלך כלפי חוץ.
לעומת זאת ככל שהאדם חלש יותר מבפנים וריק יותר מבפנים, כך הוא כן צריך להראות את זה כלפי חוץ. וכמובן שניתן דוגמאות.
כידוע אצל בעלי החיים, כלבים קטנים שהכל נראה להם גדול סביבם, הדרך שלהם להתמודד עם זה היא בעיקר על ידי זה שהם מנסים לנבוח חזק על כל שטות ועל כל זבוב שזז סביבם. ולמה?
בגלל שהם חסרי ביטחון עצמי מבפנים, כי הרי כולם סביבם מאוד גדולים, לכן כדי לנסות לשכנע את עצמם שהם חזקים, לכן הם נובחים כ"כ חזק, כדי שיחשבו שהם חזקים. אך באמת לכל מי שיש שכל בקודקודו מבין מיד כי הכלב הזה נובח יותר מאשר הגובה שלו, כמובן.
והדבר נכון לחלוטין בכל תחום מתחומי החיים גם אצל בני אדם. ניקח נגיד את תחום אומנויות הלחימה. בד"כ ככל שאדם באמת חזק יותר, כך הוא נקלע פחות לקטטות ומריבות שונות. ולמה?
כי הוא לא צריך להוכיח לעצמו שהוא חזק. ובד"כ רוב ככל הקטטות נוצרות אצל כאלו שאין להם ביטחון עצמי והם צריכים להוכיח לעצמם שיש להם כוח. אז מה הם עושים? תופסים מישהו חלש ומתעללים בו, מה שנקרא "גיבור על חלשים". אבל באמת הגבורה שלו נובעת מחולשה פנימית. כי גיבור אמיתי הוא זה שכובש את יצרו ואינו צריך להוכיח שהוא גיבור, כי הוא גיבור מבפנים ולא מבחוץ.
ונחדד את העניין, כי זה לא משנה כמה אתה באמת חזק, זה משנה כמה את חושב ומרגיש שאתה חזק.
ז"א יתכן אדם שהוא באמת חזק, שגם הוא יצור קטטות לחינם וזה למרות שהוא באמת חזק. אלא שבתוכו הוא מרגיש רגשי נחיתות מסיבות שונות, כגון שהוא מקנא בתוך תוכו באלו שחזקים ממנו, כגון שהוא פגוע מכך שהוא נוצח על ידי מישהו שחזק ממנו. ובגלל החולשה שהוא מרגיש מבפנים, אז כדי להתמודד איתה הוא צריך לנסות לעבוד על עצמו ולכן הוא מראה את החוזק שלו כלפי חוץ. אבל באמת זה כמובן נובע מחולשה פנימית.
ניקח אפילו את העניין של חיפוש כבוד. ככל שיש לאדם יותר שכל כך הוא צריך פחות כבוד. הדוגמא הפשוטה ביותר היא עולם הילדים. ילדים מתקוטטים ורבים על כל שטות. תגרה של ילדים יכולה לפרוץ בגלל שמישהו עשה פרצוף לא נחמד למישהו אחר. במקרה כזה לדוגמא, מי שהוא מבוגר (בנפשו) יודע להתעלם ממנו. למה?
כי באמת כאשר האדם מפעיל את השכל שלו, מה אכפת לו שמישהו עשה לו פרצוף לא נחמד, הרי זה שעשה לך פרצוף לא נחמד הוא בכלל סובל ורע לו עם עצמו, כי אם באמת היה לו טוב, מדוע הוא צריך וחייב להציק לך? אלא שהוא בכלל מסכן ורע לו עם עצמו מסיבות נפשיות שונות ולכן הוא עושה רע לעצמו ולאחרים.
כך שבשכל מבינים שזאת שטות לריב עם מישהו בגלל שהוא עשה לך פרצוף. אבל זה כמובן נובע מחוזק פנימי של המבוגר, ביחס לילד שהחוזק הנפשי שלו פחות חזק, כי הרי רק עכשיו הוא מגדיר את הזהות שלו וכולי, וברגע שמישהו עושה לו פרצוף, זה מאיים עליו והוא מרגיש מאוים - ולכן נוצרת המריבה.
נמצא אם כן כי ככל שיש לאדם יותר שכל, כך הוא אוהב את עצמו יותר מבפנים וכך הוא צריך פחות כבוד.
וכפי שכבר נאמר הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, כי אנשים בליבם לא רק שאינם מכבדים את זה שרודף אחרי הכבוד, אלא מבינים שהוא מסכן ונצרך לבריות, בדיוק כמו אדם עני שנצרך לבריות, כך האהבה העצמית של האדם תלויה בכבוד שיתנו לו. וממילא הוא מסכן, כי האהבה העצמית שלו תלויה בדברים חיצוניים ולא פנימיים.
ניקח לדוגמא את עניין הכסף והרכוש.
ככל שאדם מרגיש בתוך תוכו שיש לו יותר, כך הוא פחות צריך להראות לעצמו ולאחרים שיש לו כסף. אם נשים לב נראה, כי בד"כ אלו שמבזבזים כסף על שטויות לחלוטין ושאין לכסף שום ערך בעיניהם, אלו לא אלו שיש להם כסף אלא אלו דווקא כאלו שאין להם. מי שיש לו כסף ויש לו ערך לכסף, אדם כזה לדוגמא לא יקנה סתם כך מוצר שעולה פי שנים ממחירו בשוק. מי כן יקנה מוצר כזה למרות מחירו המופרז? זה שאין לו כסף! כי הוא רוצה להרגיש שיש לו, אז הוא מבזבז כדי לעבוד על עצמו.
מי שיש לו, לא צריך להוכיח שיש לו, ולכן חלק האנשים העשירים ביותר בעולם, לא רק שהם לא מחצינים את מה שיש להם, אדרבה הם מסתירים את זה ולחלוטין לא אכפת להם מה חושבים עליהם מבחוץ, כי הם חזקים מבפנים והם יודעים שבאמת יש להם, וא"כ זה לא משנה מה חושבים עליך, אלא רק מה אתה חושב על עצמך (וגם איך אתה מתייחס למה שחושבים עליך).
המשך: בגלל מה אתה אוהב את עצמך ? עד כמה אתה חזק מבפנים ? ועוד! חלק 2.
כל אדם רוצה להרגיש חזק / עוצמתי / אהוב וכולי, כל אדם רוצה להרגיש טוב עם עצמו, שלם עם סביבתו וכולי. אלא שיש שתי דרכים להשיג את התחושה הזאת, האחת היא דרך פנימית והשניה היא דרך חיצונית (וכמובן גם שילוב של 2 הדרכים). ולמה הכוונה?
כפי כבר התבאר ה"אני" של האדם דהיינו מה שנקרא אצל האדם "אני", זאת כמובן התודעה והנפש של האדם. לדוגמא כאשר אדם אומר "אני" חושב / מרגיש / רוצה וכולי, כמובן שהכוונה היא לתודעה של האדם שרוצה, חושבת מרגישה וכולי. הגוף של האדם והאירועים שקורים לגוף הזה, הם רק טריגרים שנקלטים באמצעות החושים, וגורמים לתודעה להרגיש כך או אחרת. אך ה"אני", זאת כמובן התודעה של האדם ולא שום דבר אחר.
התחושה של החוזק הנפשי, היא לעולם תחושה פנימית ולא חיצונית, כי התחושה היא משהו פנימי כמובן. אלא מה, שהדרך ליצור את התחושה הזאת יכולה לבוא מבפנים או מבחוץ. לדוגמא, אדם שמרגיש טוב בגלל בגד יפה שהוא קנה, אז כמובן שהתחושה היא פנימית, אך היא נוצרה בגלל משהו שאינו פנימי, כי הרי אתה זה לא הבגדים שלך. והבגד הוא משהו חיצוני, שמעורר בך תחושת סיפוק פנימית.
לעומת זאת, תחושת חוזק נפשי ואהבה עצמית יכולה לבוא גם ממקומות פנימיים. לדוגמא, עזרת לאדם זר שהיה צריך עזרה, נתת מתן בסתר, עשית משהו טוב. הדברים האלו גם הם גורמים לך לאהבה עצמית, רק שהיא נחשבת לכזו שבאה מבפנים, כי אתה אוהב את עצמך בגלל מי שאתה ולא בגלל מה שיש לך. כי הנתינה שלך, הרחמים שלך והעזרה שלך לזולת, אלו תכונות שהן מי שאתה, כי הן באות מהתודעה שלך.
ז"א שאתה אוהב את עצמך בגלל סיבות פנימיות ולא חיצוניות.
ובכל מצב ומצב, יש בו רמה של אהבה פנימית וחיצונית. לדוגמא, נניח שעזרת למישהו זר ואתה אוהב את עצמך בגלל זה, אז גם כאן יש אהבה פנימית וחיצונית. לדוגמא, אם התחושה של האהבה העצמית שלך נוצרה בגלל התודה שאמרו לך בסוף, אז כמובן שזו אהבה חיצונית שתלויה בגורם זר שאינו אתה, וזה כמובן ביחס לאהבה שאתה אוהב את עצמך מעצם זה שנתת לאחר ומעצם הטוב שיש בך. וכמובן שבד"כ האדם אוהב את עצמו גם בגלל זה וגם בגלל זה, כך שהאהבה מורכבת גם מפנימיות וגם מחיצוניות.
והעניין הזה של אהבה עצמית שבאה מבפנים ו/או מבחוץ, הוא כמובן עניין רחב שקשור לכל תחומי החיים.
ככל שאתה חזק יותר מבפנים, אתה רגוע יותר ולא צריך להראות את החוזק שלך כלפי חוץ.
לעומת זאת ככל שהאדם חלש יותר מבפנים וריק יותר מבפנים, כך הוא כן צריך להראות את זה כלפי חוץ. וכמובן שניתן דוגמאות.
כידוע אצל בעלי החיים, כלבים קטנים שהכל נראה להם גדול סביבם, הדרך שלהם להתמודד עם זה היא בעיקר על ידי זה שהם מנסים לנבוח חזק על כל שטות ועל כל זבוב שזז סביבם. ולמה?
בגלל שהם חסרי ביטחון עצמי מבפנים, כי הרי כולם סביבם מאוד גדולים, לכן כדי לנסות לשכנע את עצמם שהם חזקים, לכן הם נובחים כ"כ חזק, כדי שיחשבו שהם חזקים. אך באמת לכל מי שיש שכל בקודקודו מבין מיד כי הכלב הזה נובח יותר מאשר הגובה שלו, כמובן.
והדבר נכון לחלוטין בכל תחום מתחומי החיים גם אצל בני אדם. ניקח נגיד את תחום אומנויות הלחימה. בד"כ ככל שאדם באמת חזק יותר, כך הוא נקלע פחות לקטטות ומריבות שונות. ולמה?
כי הוא לא צריך להוכיח לעצמו שהוא חזק. ובד"כ רוב ככל הקטטות נוצרות אצל כאלו שאין להם ביטחון עצמי והם צריכים להוכיח לעצמם שיש להם כוח. אז מה הם עושים? תופסים מישהו חלש ומתעללים בו, מה שנקרא "גיבור על חלשים". אבל באמת הגבורה שלו נובעת מחולשה פנימית. כי גיבור אמיתי הוא זה שכובש את יצרו ואינו צריך להוכיח שהוא גיבור, כי הוא גיבור מבפנים ולא מבחוץ.
ונחדד את העניין, כי זה לא משנה כמה אתה באמת חזק, זה משנה כמה את חושב ומרגיש שאתה חזק.
ז"א יתכן אדם שהוא באמת חזק, שגם הוא יצור קטטות לחינם וזה למרות שהוא באמת חזק. אלא שבתוכו הוא מרגיש רגשי נחיתות מסיבות שונות, כגון שהוא מקנא בתוך תוכו באלו שחזקים ממנו, כגון שהוא פגוע מכך שהוא נוצח על ידי מישהו שחזק ממנו. ובגלל החולשה שהוא מרגיש מבפנים, אז כדי להתמודד איתה הוא צריך לנסות לעבוד על עצמו ולכן הוא מראה את החוזק שלו כלפי חוץ. אבל באמת זה כמובן נובע מחולשה פנימית.
ניקח אפילו את העניין של חיפוש כבוד. ככל שיש לאדם יותר שכל כך הוא צריך פחות כבוד. הדוגמא הפשוטה ביותר היא עולם הילדים. ילדים מתקוטטים ורבים על כל שטות. תגרה של ילדים יכולה לפרוץ בגלל שמישהו עשה פרצוף לא נחמד למישהו אחר. במקרה כזה לדוגמא, מי שהוא מבוגר (בנפשו) יודע להתעלם ממנו. למה?
כי באמת כאשר האדם מפעיל את השכל שלו, מה אכפת לו שמישהו עשה לו פרצוף לא נחמד, הרי זה שעשה לך פרצוף לא נחמד הוא בכלל סובל ורע לו עם עצמו, כי אם באמת היה לו טוב, מדוע הוא צריך וחייב להציק לך? אלא שהוא בכלל מסכן ורע לו עם עצמו מסיבות נפשיות שונות ולכן הוא עושה רע לעצמו ולאחרים.
כך שבשכל מבינים שזאת שטות לריב עם מישהו בגלל שהוא עשה לך פרצוף. אבל זה כמובן נובע מחוזק פנימי של המבוגר, ביחס לילד שהחוזק הנפשי שלו פחות חזק, כי הרי רק עכשיו הוא מגדיר את הזהות שלו וכולי, וברגע שמישהו עושה לו פרצוף, זה מאיים עליו והוא מרגיש מאוים - ולכן נוצרת המריבה.
נמצא אם כן כי ככל שיש לאדם יותר שכל, כך הוא אוהב את עצמו יותר מבפנים וכך הוא צריך פחות כבוד.
וכפי שכבר נאמר הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, כי אנשים בליבם לא רק שאינם מכבדים את זה שרודף אחרי הכבוד, אלא מבינים שהוא מסכן ונצרך לבריות, בדיוק כמו אדם עני שנצרך לבריות, כך האהבה העצמית של האדם תלויה בכבוד שיתנו לו. וממילא הוא מסכן, כי האהבה העצמית שלו תלויה בדברים חיצוניים ולא פנימיים.
ניקח לדוגמא את עניין הכסף והרכוש.
ככל שאדם מרגיש בתוך תוכו שיש לו יותר, כך הוא פחות צריך להראות לעצמו ולאחרים שיש לו כסף. אם נשים לב נראה, כי בד"כ אלו שמבזבזים כסף על שטויות לחלוטין ושאין לכסף שום ערך בעיניהם, אלו לא אלו שיש להם כסף אלא אלו דווקא כאלו שאין להם. מי שיש לו כסף ויש לו ערך לכסף, אדם כזה לדוגמא לא יקנה סתם כך מוצר שעולה פי שנים ממחירו בשוק. מי כן יקנה מוצר כזה למרות מחירו המופרז? זה שאין לו כסף! כי הוא רוצה להרגיש שיש לו, אז הוא מבזבז כדי לעבוד על עצמו.
מי שיש לו, לא צריך להוכיח שיש לו, ולכן חלק האנשים העשירים ביותר בעולם, לא רק שהם לא מחצינים את מה שיש להם, אדרבה הם מסתירים את זה ולחלוטין לא אכפת להם מה חושבים עליהם מבחוץ, כי הם חזקים מבפנים והם יודעים שבאמת יש להם, וא"כ זה לא משנה מה חושבים עליך, אלא רק מה אתה חושב על עצמך (וגם איך אתה מתייחס למה שחושבים עליך).
המשך: בגלל מה אתה אוהב את עצמך ? עד כמה אתה חזק מבפנים ? ועוד! חלק 2.
050-3331-331