* התנאים הבסיסיים והכרחיים ליצירת שינוי מובנה בטיפול ההוליסטי - חלק 1.
תנאי חמישי הינו, תחושת אמפטיה אותה חווה המטפל ושאותה הוא מעביר כלפי המטופל. אין הכוונה לתחושת חמלה או רחמים כלפי המטופל, או הבנה כלפי מצבו כפי שהוא אינו מודע לו. אלא הכוונה, לתחושת הבנה מדויקת עד כמה שאפשר לגבי הדרך בה תופס המטופל את התנסויותיו העצמיים במודעותו הערה. הכוונה, להבנה של עולמו הפרטי כאילו היה זה של המטפל, אך מבלי לאבד את הכאילו. היכולת, לחוש את רגשותיו כעסיו, פחדיו ושמחותיו, כאילו היו שלו אולם, מבלי לתת לכעסו, פחדיו או שמחותיו שלו, להיקשר ולהסתבך בהם.
דרך נוספת למימוש תנאי זה הינה, באמצעות "אמפטיה גופנית". כאשר, גופו של המטופל ברמה החושית חווה, כי המטפל קשוב לו והוא מזהה את מצוקותיו ומתייחס אליהם, הוא נרגע ומרפה אחיזה ומתח כך, שהדבר מאפשר שחרור רגשות וגלישה לרמה טיפולית עמוקה יותר. מצב זה, אינו תלוי במודעותו הערה של המטופל ואפקט זה, יכול להיות מושג גם כאשר ברמה המודעת חווה המטופל את הטיפול כלא נעים, כואב או כמצריך התמודדות. יתר על כן, כאשר המטופל חווה שחרור, רגיעה, הבנה או רפיון ברמת המודעות הערה אולם, בהתנסותו החושית גופו אינו חווה זאת, תנאי זה אינו ממומש והשפעתו של הטיפול תחווה כחיצונית וגופנית בלבד.
כאשר המטפל מסוגל לנוע בחופשיות בתוך עולמו של המטופל וזה ברור לו, אז יכול המטפל לתקשר את הבנתו לגבי תכניו של המטופל ולתת משמעות להתנסויותיו. לדוגמה, הגיע מטופל לאחר ריב עם זוגתו וכשהוא נסער וללא שליטה החל לשחרר את העומס הרגשי מעל ליבו כך, שלא היה ער לתחושותיו. תגובתו של המטפל במשפט "אני חש כי אתה כועס", הפנתה את תשומת ליבו בכדי לארגן ולבחון מחדש את תחושותיו. אם רגש זה אפיין את שחווה המטופל, הצליח המטפל להעביר את הבנתו. יתר על כן, אם רגש זה לא אפיין את שחווה, עצם העובדה שהמטופל ארגן את מחשבותיו, בחן את רגשותיו ונתן להם שם, השיגה את המטרה.
דוגמה לאמפטיה גופנית ניתן לראות במקרה, בו טופל בעיסוי פעוט בן ארבעה חודשים. במהלך העיסוי, הבחין המטפל שהתינוק אינו רגוע, לא מוצא את מקומו ונמצא על סף בכי. לפי תפיסתו של המטפל היה הפעוט יצור עדין, שברירי ורגיש ולכן הוא עיסה אותו בעדינות ובזהירות. כך שלמעשה, היה קשוב לעצמו ולדרך בה ניראה לו שהטיפול אמור להתבצע והתינוק, שחש כי לא קשובים לצרכיו, הגיב. כשהבין זאת המטפל, הוא שינה את גישתו והחל לבצע את העיסוי בדרך אשר לפי תפיסת עולמו אינה מתאימה לפעוטות. אולם, הוא היה קשוב לגופו ולתגובותיו של הפעוט, שעתה חש כי קשובים לו ולצרכיו, הוא נרגע, נעשה נינוח והתמסר לטיפול. אותו התהליך מתרחש גם כאשר הטיפול נעשה עם בוגר.
התנאי השישי מושג, כאשר המטפל נתפס ע"י המטופל, גם אם בדרגה המינימאלית, כבעל תכונות אמפאטיות והתייחסותו כקבלה בלתי מותנית. אולם, תכונות אלו אינן נתפסות באופן ישיר ככאלו, אלא נחוות באמצעות התנהגותו, מילותיו ובמידה והטיפול מערב מגע, באמצעות מגעו של המטפל. כך, שחווית המטופל את התנסותו של המטפל כמקבל, מבין ואמפאטי, מאפשרת לו להיפתח ולשתף את תכניו העמוקים ביותר ובעקבות כך, לקבל את עצמו, את חוויותיו החיוביות והשליליות, בדיוק כפי שהוא חש שהמטפל מקבל אותו.
אולם, מכיוון שתנאי זה וכמו כן, שני התנאים הקודמים לו, מושגים בעיקר ע"י תקשורת וורבאלית במערכת היחסים הטיפולית, נוצר קונפליקט. זאת, מכיוון שרובם של מטפלי "המגע" לא הוכשרו והוסמכו לטיפול פסיכו תרפויטי ברמה המקצועית אלא, כמטפלי מגע. ואף על פי כן, נטען כי מספיק, שתנאים אלו ימומשו ברמה מינימאלית ולכן, גם ללא הכשרה מיוחדת ובעזרת כלים פשוטים כגון שיקוף רגש, שיקוף תוכן וניסוח מחודש של תכני המטופל, יכולים תנאים אלו להיות מושגים וזאת, גם כאשר רוב הטיפול אינו מתבצע בשיחה.
יחד עם זאת, על המטפל להיזהר, היות וגם בזמן שיחה קצרה ואף, במשפט אחד יכולה להתקבל התוצאה ההפוכה וכך, יאבד המטופל את תחושת החיבור וההבנה ואת האמון, אותם מנסה המטפל להעביר. דוגמה לכך, ניתן לראות במשפט כגון "כמובן שאתה מוכשר וגם מוצלח" שנאמר ע"י המטפל כתשובה למשפט של המטופל "אני מרגיש לא מוצלח ולא מוכשר". באותו הרגע, המטופל אינו חש מוצלח ומוכשר ותשובתו של המטפל יכולה להתפרש על ידו "כהוא אינו מבין אותי" או "אינו קשוב לי". תשובה המשדרת הזדהות או הבנה יכולה להיות "אני חש שאתה מאוכזב" או "יש לי הרגשה כי אתה זקוק לאוזן קשבת ולחיבוק אמיתי". כמו כן, יכול המטפל לתת תשובה אמפאטית גם כאשר מטרת הטיפול רפואית. לדוגמה המשפט "היית רוצה להיות בכושר ולהרגיש טוב עם עצמך? " כתשובה למשפט כגון "אני מרגיש מנוון ואני שונא תחושה זו".
עד עתה ציינתי את ששת התנאים הבסיסיים ליצירת שינוי מובנה. לכל אחד מהם משקל שווה וכל אחד מהם יכול לבוא לביטוי בדרגה שונה בהתאם למטופל ולתכונות המטפל. כאשר תנאים אלו מתקיימים, שינוי מובנה יתרחש. אולם, מנגד, יכולים לטעון כי, ישנם תנאים אחרים אשר הכרחיים לטיפול ושמשיגים את אותה המטרה. ואף על פי כן, תנאים אלו משותפים ומאפיינים את כל שיטות הטיפול והם מתקיימים גם כשאלו אינם נוכחים ומתאימים לכל סוגי המטופלים והבעיות. זאת, להבדיל מכלים טיפוליים המאפיינים גישה טיפולית ספציפית אשר מתאימה למגוון בעיות ספציפי כגון, טיפול בנוירוטיות, בעיות רפואיות למיניהן, או מצבים פסיכוטיים.
כמו כן, תהליך יצירת השינוי יכול להתרחש גם כאשר כלים טיפוליים או תנאים אחרים נוכחים. הם, מעין צינורות, דרכם באים לביטוי התנאים הבסיסיים, אשר מחזקים, מוסיפים השפעה ומהווים תנאים מקדימים לכלים הטיפוליים הקיימים ובהעדרם, אף מספקים ליצירת השינוי. יתר על כן, תנאים מקדימים אלו, אינם מאפיינים מערכת יחסים ספציפית והם באים לביטוי לרגעים בכל סוג של מערכת יחסים. אם זו תרפויטית, חברית, במסגרת משפחתית או מקצועית. אולם, בדרך כלל, במערכות יחסים אחרות, חסרה העקביות ולעיתים ישנו היפוך תפקידים או שחסרים אחד או יותר מהתנאים וכל עוד אין תנאים אלו ממומשים לאורך זמן, לא ייווצר שינוי קבוע ויציב.
בנוסף, יישום תנאים אלו, אינו מצריך ידע מקצועי פסיכו תרפויטי או רפואי. תנאים אלו הינם איכויות של התנסות, הנרכשות עצם החוויה ולא בעקבות העברת מידע אינטלקטואלי בתהליך לימודי. כמו כן, אין הדבר הכרחי, שהמטפל יבצע אבחון אשר במקרים רבים משרה תחושת ביטחון (וכי איך יתכן לטפל מבלי דיאגנוזה, מבלי לדעת מה הגורם ומה בעייתו של המטופל) כשברמה הנתפסת, מפת דרכים זו, היא הבסיס המאפשר למטפל להיות באינטגרציה טיפולית. אולם, מלבד מטרה זו, האבחון אינו הכרחי למימוש השינוי המובנה ויצירת מערכת היחסים בה באים לביטוי ששת התנאים הללו.
פרסתי לפניכם את ששת התנאים אשר כיום מקובל להחשיבם כתנאים המקדימים לאינטראקציה הטיפולית בייעוץ הפסיכו תרפויטי, התנאים הבסיסיים ההכרחיים והמספקים ליצירת שינוי מובנה. באופן כללי, ניתן להגיד, שתנאים אלו נחלקים לשני מאפיינים עיקריים. הראשון הינו, מודעות המטפל להתנסות שלו במהלך הטיפול והשני הינו, יצירת תקשורת אמפאטית וקבלה בלתי מותנית. כמו כן, הדגמתי שניתן להשליכם על מערכת היחסים בטיפול הגופני ההוליסטי, ואף הדגשתי שיישומם נחוץ במערכת טיפולית מסוג זה בכדי ליצור שינוי מובנה וזאת, בנפרד משיטת הטיפול המאפיינת כל מטפל ומטפל.
כיום, אני מאמין, שיישום תנאים אלו, מהווה את חלקו החשוב של הטיפול ההוליסטי וכי ישנה חשיבות ליישומם אם ברמה הגופנית, או ברמת התקשורת הוורבאלית. כך, שלצורך יצירת שינוי מובנה, השפעה או הקלה על בעיותיו הרגשיות או הגופניות של המטופל, מספיקים הקשבה, הבנה וקבלה ויתר על כן, אף כשאלו, באים לביטוי ברמת המגע הגופני בלבד.
ביבליוגרפיה
קלינגמן א' ואייזן ר', (1990), ייעוץ פסיכולוגי: עקרונות, גישות ושיטות התערבות, הוצאת רמות, אוניברסיטת ת"א.
Rogers, C. R. (1957), The Necessary and Sufficient Conditions of Therapeutic Personality Change, Journal of consulting and clinical psychology, Vol. 21, 95 - 103.
Mcleod, J. (2003), an Introduction to Counseling, Open University Press, 3th Edition.
Eysenck, M. (1998), Psychology an Integrated Approach. Hralow, Longmna.
Palmer, S. (2000), Introduction to Counseling and Psychotherapy: The Essential Guide, Sage Publications.
תנאי חמישי הינו, תחושת אמפטיה אותה חווה המטפל ושאותה הוא מעביר כלפי המטופל. אין הכוונה לתחושת חמלה או רחמים כלפי המטופל, או הבנה כלפי מצבו כפי שהוא אינו מודע לו. אלא הכוונה, לתחושת הבנה מדויקת עד כמה שאפשר לגבי הדרך בה תופס המטופל את התנסויותיו העצמיים במודעותו הערה. הכוונה, להבנה של עולמו הפרטי כאילו היה זה של המטפל, אך מבלי לאבד את הכאילו. היכולת, לחוש את רגשותיו כעסיו, פחדיו ושמחותיו, כאילו היו שלו אולם, מבלי לתת לכעסו, פחדיו או שמחותיו שלו, להיקשר ולהסתבך בהם.
דרך נוספת למימוש תנאי זה הינה, באמצעות "אמפטיה גופנית". כאשר, גופו של המטופל ברמה החושית חווה, כי המטפל קשוב לו והוא מזהה את מצוקותיו ומתייחס אליהם, הוא נרגע ומרפה אחיזה ומתח כך, שהדבר מאפשר שחרור רגשות וגלישה לרמה טיפולית עמוקה יותר. מצב זה, אינו תלוי במודעותו הערה של המטופל ואפקט זה, יכול להיות מושג גם כאשר ברמה המודעת חווה המטופל את הטיפול כלא נעים, כואב או כמצריך התמודדות. יתר על כן, כאשר המטופל חווה שחרור, רגיעה, הבנה או רפיון ברמת המודעות הערה אולם, בהתנסותו החושית גופו אינו חווה זאת, תנאי זה אינו ממומש והשפעתו של הטיפול תחווה כחיצונית וגופנית בלבד.
כאשר המטפל מסוגל לנוע בחופשיות בתוך עולמו של המטופל וזה ברור לו, אז יכול המטפל לתקשר את הבנתו לגבי תכניו של המטופל ולתת משמעות להתנסויותיו. לדוגמה, הגיע מטופל לאחר ריב עם זוגתו וכשהוא נסער וללא שליטה החל לשחרר את העומס הרגשי מעל ליבו כך, שלא היה ער לתחושותיו. תגובתו של המטפל במשפט "אני חש כי אתה כועס", הפנתה את תשומת ליבו בכדי לארגן ולבחון מחדש את תחושותיו. אם רגש זה אפיין את שחווה המטופל, הצליח המטפל להעביר את הבנתו. יתר על כן, אם רגש זה לא אפיין את שחווה, עצם העובדה שהמטופל ארגן את מחשבותיו, בחן את רגשותיו ונתן להם שם, השיגה את המטרה.
דוגמה לאמפטיה גופנית ניתן לראות במקרה, בו טופל בעיסוי פעוט בן ארבעה חודשים. במהלך העיסוי, הבחין המטפל שהתינוק אינו רגוע, לא מוצא את מקומו ונמצא על סף בכי. לפי תפיסתו של המטפל היה הפעוט יצור עדין, שברירי ורגיש ולכן הוא עיסה אותו בעדינות ובזהירות. כך שלמעשה, היה קשוב לעצמו ולדרך בה ניראה לו שהטיפול אמור להתבצע והתינוק, שחש כי לא קשובים לצרכיו, הגיב. כשהבין זאת המטפל, הוא שינה את גישתו והחל לבצע את העיסוי בדרך אשר לפי תפיסת עולמו אינה מתאימה לפעוטות. אולם, הוא היה קשוב לגופו ולתגובותיו של הפעוט, שעתה חש כי קשובים לו ולצרכיו, הוא נרגע, נעשה נינוח והתמסר לטיפול. אותו התהליך מתרחש גם כאשר הטיפול נעשה עם בוגר.
התנאי השישי מושג, כאשר המטפל נתפס ע"י המטופל, גם אם בדרגה המינימאלית, כבעל תכונות אמפאטיות והתייחסותו כקבלה בלתי מותנית. אולם, תכונות אלו אינן נתפסות באופן ישיר ככאלו, אלא נחוות באמצעות התנהגותו, מילותיו ובמידה והטיפול מערב מגע, באמצעות מגעו של המטפל. כך, שחווית המטופל את התנסותו של המטפל כמקבל, מבין ואמפאטי, מאפשרת לו להיפתח ולשתף את תכניו העמוקים ביותר ובעקבות כך, לקבל את עצמו, את חוויותיו החיוביות והשליליות, בדיוק כפי שהוא חש שהמטפל מקבל אותו.
אולם, מכיוון שתנאי זה וכמו כן, שני התנאים הקודמים לו, מושגים בעיקר ע"י תקשורת וורבאלית במערכת היחסים הטיפולית, נוצר קונפליקט. זאת, מכיוון שרובם של מטפלי "המגע" לא הוכשרו והוסמכו לטיפול פסיכו תרפויטי ברמה המקצועית אלא, כמטפלי מגע. ואף על פי כן, נטען כי מספיק, שתנאים אלו ימומשו ברמה מינימאלית ולכן, גם ללא הכשרה מיוחדת ובעזרת כלים פשוטים כגון שיקוף רגש, שיקוף תוכן וניסוח מחודש של תכני המטופל, יכולים תנאים אלו להיות מושגים וזאת, גם כאשר רוב הטיפול אינו מתבצע בשיחה.
יחד עם זאת, על המטפל להיזהר, היות וגם בזמן שיחה קצרה ואף, במשפט אחד יכולה להתקבל התוצאה ההפוכה וכך, יאבד המטופל את תחושת החיבור וההבנה ואת האמון, אותם מנסה המטפל להעביר. דוגמה לכך, ניתן לראות במשפט כגון "כמובן שאתה מוכשר וגם מוצלח" שנאמר ע"י המטפל כתשובה למשפט של המטופל "אני מרגיש לא מוצלח ולא מוכשר". באותו הרגע, המטופל אינו חש מוצלח ומוכשר ותשובתו של המטפל יכולה להתפרש על ידו "כהוא אינו מבין אותי" או "אינו קשוב לי". תשובה המשדרת הזדהות או הבנה יכולה להיות "אני חש שאתה מאוכזב" או "יש לי הרגשה כי אתה זקוק לאוזן קשבת ולחיבוק אמיתי". כמו כן, יכול המטפל לתת תשובה אמפאטית גם כאשר מטרת הטיפול רפואית. לדוגמה המשפט "היית רוצה להיות בכושר ולהרגיש טוב עם עצמך? " כתשובה למשפט כגון "אני מרגיש מנוון ואני שונא תחושה זו".
עד עתה ציינתי את ששת התנאים הבסיסיים ליצירת שינוי מובנה. לכל אחד מהם משקל שווה וכל אחד מהם יכול לבוא לביטוי בדרגה שונה בהתאם למטופל ולתכונות המטפל. כאשר תנאים אלו מתקיימים, שינוי מובנה יתרחש. אולם, מנגד, יכולים לטעון כי, ישנם תנאים אחרים אשר הכרחיים לטיפול ושמשיגים את אותה המטרה. ואף על פי כן, תנאים אלו משותפים ומאפיינים את כל שיטות הטיפול והם מתקיימים גם כשאלו אינם נוכחים ומתאימים לכל סוגי המטופלים והבעיות. זאת, להבדיל מכלים טיפוליים המאפיינים גישה טיפולית ספציפית אשר מתאימה למגוון בעיות ספציפי כגון, טיפול בנוירוטיות, בעיות רפואיות למיניהן, או מצבים פסיכוטיים.
כמו כן, תהליך יצירת השינוי יכול להתרחש גם כאשר כלים טיפוליים או תנאים אחרים נוכחים. הם, מעין צינורות, דרכם באים לביטוי התנאים הבסיסיים, אשר מחזקים, מוסיפים השפעה ומהווים תנאים מקדימים לכלים הטיפוליים הקיימים ובהעדרם, אף מספקים ליצירת השינוי. יתר על כן, תנאים מקדימים אלו, אינם מאפיינים מערכת יחסים ספציפית והם באים לביטוי לרגעים בכל סוג של מערכת יחסים. אם זו תרפויטית, חברית, במסגרת משפחתית או מקצועית. אולם, בדרך כלל, במערכות יחסים אחרות, חסרה העקביות ולעיתים ישנו היפוך תפקידים או שחסרים אחד או יותר מהתנאים וכל עוד אין תנאים אלו ממומשים לאורך זמן, לא ייווצר שינוי קבוע ויציב.
בנוסף, יישום תנאים אלו, אינו מצריך ידע מקצועי פסיכו תרפויטי או רפואי. תנאים אלו הינם איכויות של התנסות, הנרכשות עצם החוויה ולא בעקבות העברת מידע אינטלקטואלי בתהליך לימודי. כמו כן, אין הדבר הכרחי, שהמטפל יבצע אבחון אשר במקרים רבים משרה תחושת ביטחון (וכי איך יתכן לטפל מבלי דיאגנוזה, מבלי לדעת מה הגורם ומה בעייתו של המטופל) כשברמה הנתפסת, מפת דרכים זו, היא הבסיס המאפשר למטפל להיות באינטגרציה טיפולית. אולם, מלבד מטרה זו, האבחון אינו הכרחי למימוש השינוי המובנה ויצירת מערכת היחסים בה באים לביטוי ששת התנאים הללו.
פרסתי לפניכם את ששת התנאים אשר כיום מקובל להחשיבם כתנאים המקדימים לאינטראקציה הטיפולית בייעוץ הפסיכו תרפויטי, התנאים הבסיסיים ההכרחיים והמספקים ליצירת שינוי מובנה. באופן כללי, ניתן להגיד, שתנאים אלו נחלקים לשני מאפיינים עיקריים. הראשון הינו, מודעות המטפל להתנסות שלו במהלך הטיפול והשני הינו, יצירת תקשורת אמפאטית וקבלה בלתי מותנית. כמו כן, הדגמתי שניתן להשליכם על מערכת היחסים בטיפול הגופני ההוליסטי, ואף הדגשתי שיישומם נחוץ במערכת טיפולית מסוג זה בכדי ליצור שינוי מובנה וזאת, בנפרד משיטת הטיפול המאפיינת כל מטפל ומטפל.
כיום, אני מאמין, שיישום תנאים אלו, מהווה את חלקו החשוב של הטיפול ההוליסטי וכי ישנה חשיבות ליישומם אם ברמה הגופנית, או ברמת התקשורת הוורבאלית. כך, שלצורך יצירת שינוי מובנה, השפעה או הקלה על בעיותיו הרגשיות או הגופניות של המטופל, מספיקים הקשבה, הבנה וקבלה ויתר על כן, אף כשאלו, באים לביטוי ברמת המגע הגופני בלבד.
ביבליוגרפיה
קלינגמן א' ואייזן ר', (1990), ייעוץ פסיכולוגי: עקרונות, גישות ושיטות התערבות, הוצאת רמות, אוניברסיטת ת"א.
Rogers, C. R. (1957), The Necessary and Sufficient Conditions of Therapeutic Personality Change, Journal of consulting and clinical psychology, Vol. 21, 95 - 103.
Mcleod, J. (2003), an Introduction to Counseling, Open University Press, 3th Edition.
Eysenck, M. (1998), Psychology an Integrated Approach. Hralow, Longmna.
Palmer, S. (2000), Introduction to Counseling and Psychotherapy: The Essential Guide, Sage Publications.
050-3331-331