שם המאמר מרמז שהוא מיועד למורים שהם מחנכי כתה. אני ממליצה גם להורים לקרוא אותו, כך כהורים יוכלו להבין מה היא משימתו של המחנך ועד כמה לא פשוט ליצור קשר עם הורים ולשמר אותו לאורך שנים. ההורה הוא הדמות שמתוכה שואב הילד את יראת הכבוד הנכונה למורה, את אהבתו למחנך שלו. במידה וההורה אינו רוצה או אינו מאפשר למורה להתקרב אליו ולהראות לו עד כמה הוא אוהב את ילדו אז לא יוכל המורה לקבל את יראת הכבוד שחש אליו ההורה, את היחס החם שיכול לחיות ביניהם - ואז לא יוכל המחנך גם לעבוד עם ילדי הכתה. שכן הילד מגיע לכתה ובליבו מה שחי בלב הוריו ומה שחשים הוריו למחנך. במידה וההורים חשים את יראת הכבוד, את האהבה שמביא המחנך לילדם אז גם הילד חש זאת כלפי המחנך שלו ומשם המחנך יכול לעבוד ולבנות עולם שלם של יחסי אהבה וכבוד בינו לבין הילד. על ההורה להבין כי ליבו, מחשבותיו ומעשיו כלפי המורה, בין אם הילד רואה אותם ישירות או לא, הם אלו המניחים את הבסיס והשורש ליחסי המחנך והילד שלהם. לכן מאמר זה מיועד להורים ומורים כאחד.

כמחנך, יש הורים שהיחסים שלהם עם המחנך נשארים יציבים וטובים מכתה ד, וכאשר עולים לכתה ה היחסים ממשיכים להיות חמים ותומכים בילד. אך שמתי לב, שיש הורים שלפתע נעלמים, יש להם פתאום תגובות שאינן מובנות לי, הם פחות משתפים פעולה ולא מגלים את שעל ליבם לגבי יחסי המחנך והילד שלהם. הם עשויים לצבור בתוכם כעסים ותסכולים ולא לשתף את המחנך בהם. הסיבות לאי השיתוף יכולות להיות רבות, אך לעיתים קרובות הן נובעות ממקום של חוסר אמון בדרכו החינוכית של המחנך, ביקורתיות, הגנת יתר על הילד, מעורבות יתר בחיי בית הספר והכתה (כן יש כזה דבר) בהתבוננות זהירה ניתן לשים לב שההורים נוטים לדבר יותר בינם לבין עצמם פתאום, הם מנסים ללבן "בעיות" שהם חווים בכתה או עם ילדם דרך שיחות עם הורים אחרים ולא ישירות מול המחנך. מדוע? משום שזוהי תכונה אנושית כללית של קושי בפתיחת נושאים רגישים מול אדם אחר, במקרה שלנו מחנך, לעיתים דווקא משום שמעריכים אותו ולעיתים משום שיש לפתע קונפליטה עקב חוסר הסכמה חינוכי, קשיים בהערכה למורה ולדרכו, כפי שציינתי קודם לכן. התקשורת בין הורה למחנך זקוקה לטיפוח מתמיד. לכן כאשר אני שומעת סטודנטים שסיימו סמינר למורים והם מסרבים להפוך להיות מחנכים ולקחת כיתה אני מבינה מניין מגיעים הפחדים, ואני יודעת כיצד להתגבר עליהם בהכוונה וליווי נכון של מורה וותיק.

אם כן, סביב כתה ה' נראה כי אצל חלק מההורים יש קושי ביחסים עם המחנך. מנסיונות שונים, מוצלחים יותר או פחות, נכון להביא אוביקטיביזציה של הדברים. כלומר, מצד אחד על המחנך לנסות בכל ישותו להביא אווירה של רכות ויחס אישי נעים ומכבד להורה ומצד שני בשיחה להביא כל עניין שהוא רוצה לדון בו עם ההורה על ילדו באופן אובייקטיבי כמה שיותר. על המורה וההורה לעבוד על אחד על שלא לקחת את הדברים הנאמרים באופן אישי.

את רוב עבודה של המחנך בשיקום ופיתוח יחסים ראויים ונכונים עם ההורה עליו לעשות באופן עקיף, בדומה לדרך שבה הוא עובד עם הילד. כלומר, ליצור קשר חם עם ההורה לא כאשר מתגלים קשיים אצל ילדו אלא להתחיל ברקימת המרקם העדין הזה לפני כן. אני מצאתי כמה דרכים עקיפות כאלה.

דרך ראשונה היא להרים טלפון להורים אחת לחודש, לשוחח עם כל אחד מהם. נכון, זה נשמע קשה ועוד דבר מה שאנו המחנכים צרכים להוסיף לסל המשימות העצום שלנו, אבל עשיה כזו מבססת אפשרות ליחסים בריאים. בכל ערב יש להתקשר ל - 2 -3 משפחות, לעשות רוטציה. רק כדי לומר שלום, להתעדכן. ניתן להתחיל זאת גם בכתה ד. הכוונה היא לא להיות חברים של ההורים או לספר להם את ענייני האישיים, את זה לא נכון לעשות. הכוונה היא לטפח קשר אחד על אחד. אם עושים זאת בהתמדה שנה או שנתיים מגלים שהקשר האישי הנכון נוצר. ולפתע באחת השיחות אני מגלה או שומעת דבר מה חשוב שעבר על הילד ומשפחתו ומבינה מדוע הוא מתנהג בכתה כפי שמתנהג ואז יודעת גם כיצד לתמוך בו.

גישה נוספת ליצירת קשר חם עם הורים היא דרך וועד הכתה. אין מילים לבטא את עוצמת וחשיבות הוועד הכתתי. יש דברים שלא נכון שהמחנך יעסוק בהם, משום שמדובר בבקשות מההורים שלא תמיד נעים לבקש וזה אינו מקומו של המחנך לבקש - כמו ארגון ארוחות כתתיות, טיולים וכו'. הוועד הכתתי הוא הלב הפועם של הכתה. ממש כפי שקולגיום המורים (המקום בו נפגשים כל המורים לשיחות) הוא הלב הפועם של בית הספר. מחנך בעל תושיה ישכיל לבקש מהורים מסויימים בכתתו לשמש כוועד הכתתי, הורים שהוא מוצא שקל לו ליצור עמם קשר, שהם קשובים לרחשי ליבם של שאר ההורים בכתה ומכירים היטב את הצרכים והרגשות של כל אחד מהם, הורים שיש להם כוחות עשיה ורצון להעניק. מהורים כאלה שמעתי לא אחת בוועדי הכתה שלי שיש סבתא של אחד הילדים בכתה החולה בסרטן, שאחד מזוגות ההורים נמצאים במשבר זוגי, שילדים בכתה ניראו מעשנים וכו'. ההורים שבוועד הכתה הם הקרובים ביותר למחנך ובאופן מסויים הם אף נושאים אותו ואת הכתה. יש לטפח את הקשר עמם ולהיות אסירי תודה על הנתינה העצומה שלהם לבריאות הכתה והמחנך.

סביב כתה ו', במידה וטיפחת כמחנך את הקשרים האישיים עם ההורים, נוצר משהו חדש ביחסי המחנך וההורים. נוצר קשר עמוק יותר עם ההורים כקבוצה ולא רק כאינדוודואלים. בכתה ו' האבות מתחילים להיות מעורבים יותר בביהס, ואם הם לא עושים זאת באופן יזום, יש לבקש מהם לעשות זאת ולהסביר מדוע. בדרך כלל עד כתה ו' האבות מרוחקים יותר והאמהות מתעניינות. החל מכתה ו' האבות מתחילים להתעניין יותר משום שהילדים מתחילים ללמוד יותר עם הראש, בחשיבה. האבות מתעניינים בלמידה כזו, הם שואלים כיצד מכינים את הילד לחטיבה ולתיכון, מה בדיוק עושים וכו'. לכן בשלב הזה נכון יהיה שהמחנך יכתוב פעם בחודש מכתב להורים ובו יספר מה הוא עושה עם הילדים באופן כללי ובדגש על עבודת החשיבה המכינה ללימודים בכתות הגבוהות יותר.

בכתה ו' מתקיימת תקופת הצגה. כאן יש עבודה מסובכת והכתה זקוקה לתמיכה מאסיבית של ההורים, יש לוגיסטיקה רבה והאבות הופכים להיות שותפים פעילים. על המחנך לעבוד כך שהוא יוצר שיתוף עם ההורים כיצד לארגן הכל. להסביר להורים שחזרות על המחזה יעשו בכתה גם אחר הצהריים ובסופי שבוע, להסביר זאת כבר בתחילת השנה כדי שההורים ידעו זמן רב מראש שהם צרכים להגיע בימי שבת לעזור עם התפאורה ועם הילדים. ושיהיו מספר פעמים בשבוע חזרות בערב. ההורים יעזרו גם שם. יש הבדל תהומי במחזה שההורים היו מעורבים בו לבין מחזה שהמורה לבדו ועושה רק בבית הספר מה שהוא יכול בכוחות עצמו. כשההורים תומכים והאבות נרתמים ולא רק האמהות, אז נוצרת חוויה כתתית של בנית קהילה סוציאלית, חמה ומקרבת. כשההורים אינם שם אין חוויה כזו, שהיא חוויה מכוננת בנפשו של ילד.

עוד תפקיד חשוב שיש להורים מכתה ה' ומעלה קשור במסיבות. איפה שהוא בגילאים הללו הילדים מתעוררים לחוויה סוציאלית של התקרבות דרך מסיבות כתתיות ומפגשים כתתיים אחר הצהרים. בכתה שאין התעוררות כזו על המחנך לחשוב כיצד לעזור לילדים להגיע אליה. כיצד? דרך שיחות ופעילות על כך כתה, עד שהילדים יעלו בעצמם את האפשרות של מפגש אחר הצהריים, גםאז אם צריך נכון לעזור להם לתכנן מה יהיה במפגש, או לפחות להקשיב למה הם מתכוונים לעשות שם ולכוון אותם בעדינות בדרכים שונות.

לעיתים, בכיתות שהמחנך אינו עושה מספיק עבודה חברתית, לא מזמינים הילדים את כל חברי הכתה למסיבה. אני מקשרת בכתה באופן עקיף אפשרות כזו למיתולוגיה של יוון. אני ממציאה סיפור על אלים, בסיפור אחת האלות לא הוזמנה למסיבת יום ההולדת של אחד האלים שכולם השתתפו בה, האלה הלא מוזמנת נעלבה ובערה בה חמתה וכו'. הסיפור, שאני מספרת אותו לפני תחילת "עונת המסיבות" ממחיש לילדם באופן עקיף מה עלול להתרחש במצב שבו לא מזמינים מישהו למסיבה הכתתית. לאחר מכן אני מוצאת שכולם מוזמנים למסיבות.

בשלב מסויים המפגשים החברתיים יכולים להפוך למסיבת ריקודים, לפעמים רק של הכתה ולעיתים מזמינים ילדים מבתי ספר אחרים, מהצופים וכו'. יש להתכונן לכך מראש ולהכין רעיונות עם הילדים משום שהילדים יביאו מעצמם רעיונות לא ברורים. לעיתים חלק מהילדים גם לא יודעים לרקוד, אולי רק כמה מהבנות. בכתה ז' זו הזדמנות לתת להם שיעורי ריקוד בזוגות. לא חייבים מורה מקצועי, אפשר אפילו שאחד ההורים שתחביבו ריקוד יבוא במהלך השנה כמה פעמים וילמד ריקוד בכתה בתירוץ הפדגוגי שהריקוד הזה הוא חלק מההצגה הכתתית, או מופע סוף השנה במסיבת סיום. הריקוד עוזר גם בשבירת הקרח בין הילדים ומאפשר גם לאלה שאף פעם לא רוקדים בפומבי להתנסות בכך.

בחזרה לתפקיד ההורים: ההורים יהיו חלק מארגון המסיבה. יש כיתות בהם ההורים מודאגים מהמסיבות ומה מתרחש בהן, בעיקר בגיל ההתבגרות. אני המלצתי בכתה כזו להורים להתכנס בלעדי. נכון, צריך להיות אמיץ כדי להציע כזה דבר להורים, משום שכמורים יש בנו חשש שכשההורים יתכנסו בלעדינו הם ישוחחו גם עלינו. לכן, התכנסות של הורים ללא המחנך מומלצת למחנך שחש שהיחסים שלו עם ההורים מאפשרים זאת.

הצעתי להורים באסיפה שהיתה לנו, להפגש ביניהם ובלעדי ולחשוב יחד כיצד הם היו מעדיפים שהמסיבות של הילדים יהיו, לקבוע מסגרת לעניין. ההורים החליטו שתתקיים מסיבה של הילדים, אבל ההורים רצו להיות שם. מצד שני, הילדים רוצים פרטיות מכתה ו' ומעלה ולא מעוניינים בנוכחות ההורים. מצד שלישי, בגילאים הללו יש בתי ספר שההילדים מתחילים להתעניין בשתיה ועישון.

ההורים החליטו בישיבה שלהם שהילדים יערכו את המסיבה שלהם במרתף של בית גדול של הורי הכתה ואילו ההורים, מי שירצה, יפגשו סתם לערב נחמד בחצר של אותו בית. פעם בחצי שעה או שעה ירד אחד האבות (שימו לב, תפקיד האבות כאן הוא קריטי, בגיל ההתבגרות יש לאבות תפקיד הולך וגובר בחיי ילדיהם) למרתף לשאול מה קורה, ומיד פעם, לא תאמינו, אחד הילדים עלה למפגש ההורים. המחנך לא נמצא שם. המסיבה היתה הצלחה גדולה ומאז כל המסיבות שנערכו היו כאלה. וזו היתה כתה שבה אף אחד לא שתה ועישן, אולי משום שההזדמנות לעשן ולשתות היא בסופי שבוע בדיוק במסיבות הללו והנוכחות ההורית, המוגבלת אמנם, מנעה זאת. גם בבר ובת מצווה כל ילדי הכתה מוזמנים ויש שם אלכוהול למבוגרים. אז הנערים והנערות מגניבים לעצמם מעט בתוך המשקאות הקלים ולכן גם שם נכון שיהיה השגחת הורים כלשהי, אפילו של הורה אחד או שתיים מחוץ למסיבה שנכנס מידי פעם. הדרך בה ילדים מבינים היום כיצד להיות חברתיים היא דרך הטלוויזיה ודרך אחים גדולים שמספרים להם סיפורים דמיוניים של מה שהם עשו. הנערים והנערות זקוקים לכן מאד להורים שבאים, ובעיקר לאבות. כי הילדים לא מכירים את האבות טוב כל כך כמו שהם מכירים את האמהות. האבות הם מעין דמויות מסתוריות שפתאום מופיעות סביבת גיל ההתבגרות של הילד. האבות תומכים בעיקר במקרה שהמחנכת היא אשה. אם האבות בכתה יחושו שאת כמחנכת מבינה את העולם (העולם הגברי - כלכלה, ספורט, עבודה, חשיבה, היגיון וכו') אז הם יכבדו אותך ויעזרו ויתמכו. לאמהות זהו זמן קשה מאד. הבת המתבגרת מתרחקת מהאם ויוצרת לה את העולם שלה. מדמות לחיקוי ולהערצה הופכת האם בעיני ביתה פעמים רבות לדמות שכדי שהבת תיצור לעצמה את ה"אני" שלה עליה להתרחק מהאם. לעיתים פגשתי אמהות שחשות שהמורה "לקחה" להן את הילדה, ממש כמו האמא באגדה על שלגיה.

במידה וההורים מסכימים להפגש ולשוחח אז כמובן הם לא יגיעו בקלות לפתרונות. משום שכל הורה יש לו את הדרך שלו לחנך. לדוגמה, לכל הורה רצון שהילד שלו יחזור מהמסיבה בשעה שונה, אבל בסופו של דבר הצליחו לסכם שהמסיבות יסתיימו בשעה 2230. ההורים נפגשו אחת לחודש או חודשיים, ובהתאם למה שהתרחש במסיבות שינו את הגבולות של הדברים. במפגשים הללו הם יצרו מסגרת כזו שלא ניתנה הזדמנות למציאות להפתיע אותם בסיטואציה שבה פתאום תתקיים מסיבה בבית של ילד ואין שם הורים כלל ויש בר שפתוח והילדים מתנסים. לפעמים ההורים מספרים למחנך מה היה בישיבות ההורים שהוא לא נוכח בהם, ולפעמים לא. אין הדבר משנה. כמחנך העבודה הסוציאלית עם ההורים חשובה. משום שלעיתים אין למורה נסיון גדול בזה או מומחיות, כי לחלק מהמחנכים אין ילדים, או שהם עובדים עם ילדיהם באופן חינכוי מסויים. אך כאשר המחנך מעודד את ההורים להפגש ולבנות את דרכם החינוכית הכתתית המשותפת ההורים חשים שהמחנך בוטח בהם ונותן להם להחליט.

תפקידו של המחנך הוא ליידע את ההורים על הגדילה האקדמית, החברתית והאמנותית של הכתה, לערב את ההורים בטיולים, מחזה ועוד. אך את עניין המסיבות והפעילות אחר הצהריים אנו המחנכים נותנים להורים בשלמות וסומכים עליהם. כך ההורים הופכים לקבוצת תמיכה זה לזה. לקבוצת תמיכה זו יש יתרונות רבים ומגוונים: לעיתים קרובות מגיע הדבר לכך שלאחת הבנות יש בעיה, והילדה לא רוצה לדבר על הבעיה עם אמא שלה. אבל בכתה יש אמא אחרת שהילדה כן תשוחח איתה ולכן האמא של הילדה תבטח באם השניה ותשלח את ילדתה לאם השניה להתייעצות. זאת משום שבחיים של כתה ההולכת שנים רבות יחד יש גלים ושינויים. עוד דוגמה: הורים שהיו בעלי משפחה יציבה בכתה ד יכולים לרצות להתגרש בכתה ו ותפקיד ההורים והמשפחות הנוספות בכתה לתמוך בילד בזמן הלא פשוט העובר עליו. דוגמה נוספת לצורך בהורים המשתפים פעולה זה עם זו היא למשל כשבכתה ז הילד רוצה ללכת לקונצרט רוק או לראות סרט שלא נכון שיראה בגיל הזה. אז כמובן שילדכם יאמר לכם ש"כולם" הולכים ורק אתם ההורים המוזרים מחינוך וולדורף שלא נותנים לו ללכת. אך במידה ויש קשר טוב בין ההורים בכתה אז כולם יודעים מה קורה ומה נותנים לשאר הילדים לעשות ולכן תדעו שהילד רק מפעיל עליכם מניפולציה טבעית של בן נוער ולא תתרגשו מכך ותוכלו לעמוד על שלכם ולהמשיך בחינוכו הטוב.

כאשר המחנך מאפשר להורים להפגש, לשוחח, מעודד זאת וההורים מעריכים ומכבדים את המורה ולא יוצרים שיחות לא מקדמות מאחורי גבו אז נוצרת רשת ביטחון שהילדים יכולים לעבוד על עצמם בתוכה. כמובן, הילד מתרברב מול חבריו שהוא עושה דברים שאסור לו, זה טבעי בגיל זה, אבל בתוכו יודע הילד שיש את רשת הביטחון של ההורים. ובמצב טוב שכזה אם יש מסיבה שמתקיימת בבית אחד ההורים ואחד הילדים יושב במסיבה ורואה שמשהו לא מתאים קורה, אז הוא יכול לשוחח עם אחד ההורים שבסביבה וההורה יעזור. כשמחנך מחליט לאפשר להורים להפגש בלעדיו כדאי להעלות רעיון זה עם הקולגות שלו. יהיו קולגות שיתנגדו אולי כאלה שיחששו שגם הם יצטרכו לעשות זאת, ולכן זו צריכה להיות בחירה חופשית של המחנך אם לאפשר זאת או לא בכתת, אין לכפות את הדבר באופן גורף בית ספרי. עליך להבין שלעיתים כמחנך אתה רוצה לעשות דבר מה שטוב לבית הספר ויש התנגדות משום שמה שהצעת יוצר יותר עבודה כביכול, אך בראיה רחבה יותר חוסך משברים לבית הספר. לעיתים קרובות מצאתי עצמי עושה דבר מה רק בכתתי ונותנת לו לקצור הצלחה כך ששאר המחנכים יראו ואולי פעם ירצו לעשות זאת גם בכתתם. תמיכה של הקולגות שלך היא הכרחית בכל שלב, גם כשאתה עושה מה שמקובל על כולם ובוודאי כשאתה רוצה לעשות דבר מה יוצא דופן וחדש. ללא תמיכת הקולגות סביר להניח שאף ההורים לא יתמכו בך, וכפי שכתבתי בתחילת דברי, אם ההורים לא תומכים בך אז הילדים לא איתך והמשבר הולך וגדל.

על המחנך לשמור על עצמו כמורה ולבנות יחסים חדשים עם ההורים, לפתוח את הדלת לאירועים סוציאלים ויחסים בריאים. איך להגיע למצב בו ההורים יחליטו כיצד לנהוג בענייני המסיבות למשל?

על המחנך לתאר להורים את הבעיה של כתות ז - ח בבית הספר, של גלישה לעישון ושתיה או בעיה חברתית אחרת. ההורים בדרך כלל מגיבים לעניין בהפתעה ושוק, כי באופן רשמי רוב בתי הספר לא יודעים או לא מודים שזה קיים בתוכם. אחד מתפקידיו של המורה הוא להיות מוציא לאור של דברים שלא תמיד נעים לראותם. נכון להוציא את הדבר לאור במקום הכתתי ולחשוב יחד על דרך למנוע זאת. הרי עישון ושתיה אין בשיעור הראשי, או בכלל בבית הספר. זה מתרחש בסופי שבוע בדרך כלל במסיבות ואז זו המשמרת של ההורים ועליהם ליצור מנגנון נכון שימנע זאת, תפקיד המחנך הוא לעזור להורים להגיע למנגנון הזה. המחנך לא יכול להגיע לבדוק בסופי שבוע שהכל בסדר ההורים לילדים בגיל ההתבגרות צרכים לעבוד יחד בעצמם על חיי החברה של הילדים מחוץ לשעות בית הספר. לעיתים ההורים יכולים לאמר שהם מכירים זה את זה מכיתה א' ושזה לא יקרה בכתתם ולא הכרחי בעיניהם. על המחנך להסביר ולבקש לתת לזה הזדמנות. גם אם חושבים שזה לא ממש חשוב, לנסות לעבוד על כך, לסמוך על המחנך שהוא אדם משכמו ומעלה ובעל מקצוע המכיר את השלבים שעוברים הילדים והנוער.

אסיים בכך שהדגש היא על המילה "לסמוך". מיראת הכבוד שהילדים, ההורים וחברי צוות בית הספר רוחשים למורה עד כתה ד', ישנו תהליך של שינוי בו מכתה ה' והלאה הילד ההורה והקולגה יסמוך על המחנך. במידה ולא יוכלו הסובבים את המחנך לעשות זאת הקשר ביניהם יפרם. במידה ויעשו זאת הקשרים יקשרו ויהפכו לאריג נפלא ומלא קסם דרכו יסופר סיפורה החד פעמי של הכתה והנשמות החיות בה.

הצעה לתקופות כתה ד בחינוך ולדורף

גיאוגרפיה - באופן כללי ארץ ישראל, התמקדות בעיר שלי, אם הילדים גרים באיזור השפלה אז נלמד על איזור זה ואיזור נוסף הקרוב לו כמו מישור החוף. הבית שלי, החדר שלי.

לשון - ניתן ללמד תוך כדי שאר התקופות - פועל, תואר, מבנה תחבירי נכון של משפט, פיסוק, התחלת שורשים, גוף ראשון שני ושלישי, שם עצם, נקבה, זכר, יחיד, רבים.

חשבון 1- חזרה על כתה ג. וכן תכונות מספרים פרוקים וראשוניים.

חשבון 2 - שברים פשוטים. לימוד מהשלם אל החלקים שבתוכו.

סיפורי הצפון - מסע של גילוי עצמי, עבודה על מוסריות, הבנת הנקרא, הבנת הנשמע, כתיבת חיבורים, דיונים בכתה, הצגה בסוף שנה, יצירה אמנותית, ציור, פיסול. ילמד כתקופה וכן כסיפור שבועי שאספר מהרגע שהתקופה תסתיים.

תקופת ויקינגים ומחנה ויקינגים - תקופה זו אינה קיימת בקוריקולום האירופאי של ולדורף. פתחתי בשבוע לימוד על ההסטוריה והתרבות הויקינגית. אחר כך החלטתי לעשות שלושה ימים של מחנאות וטיולים קטנים ביער בן שמן (קרוב לבית הספר ולביתם של ילדי הכתה). ההחלטה נלקחה על רקע זה שהילדים לא יצאו לשבוע אינדיאנים בכתה ב ושהייתי מחנכת חדשה עבורם ורציתי ליצור גיבוש וקירבה בנינו. על מחנה ויקינגים ראו פירוט במסמך נפרד. באופן כללי: אוכל, מנהגים, חוקים, תלבושות ומחנה ויקינגים.

אדם וחיה - זאולוגיה. האדם כמהות שכל החיות משוייכות אליו. האדם הוא פשר הכל.

תנך - ספר במדבר. יציאת מצרים, מתן תורה ומותו של משה.

זמן - תקופה שנכנסת לעיתים לקוריקולום בישראל. לימוד השעה, היממה, העונות, השנה וכו'.

סדר תקופות מומלץ: גיאוגרפיה והיסטוריה מקומית, חשבון, אדם חיה, מיתולוגיה צפונית, לשון, הצגה, חשבון 2, מיתולוגיה צפונית 2, זמן, תנך

שיעורים שבועיים שאינם נלמדים כתקופות - לשון, תרגול חשבון, סיפורי הצפון, שיעור סיפור, שיעור חברה, ציור בצבעי מים, פיסול בחימר, מלאכה, ספורט, אוריתמיה.

שיעור סיפור בכתה ד

מנסיוני, שיעור סיפור הוא אחד השיעורים החשובים והמהנים בשבוע. זאת כמובן בתנאי שהשכלנו לבחור ספר שמתאים לגיל, תופש את דמיון הילדים ועוזר להם להתגבר על הקשיים שהם חווים באופן אישי ובאופן חברתי. קרטריונים חשובים נוספים לבחירת סיפורת הם: דילמות מוסריות, כתיבה בלשון גבוהה ומובנת וספרים שהם נכס צאן ברזל. אנא אל תבחרו ספרים חדשים ומודרניים שמציגים מבוגרים או ילדים כחסרי אונים, טפשים או לא מכובדים, הדבר גורם לילד לאבד אמון וכבוד למבוגרים סביבו.

ספרים שאני ממליצה להקראה בקול רם בכתה:

האשה החכמה

מיו מיו שלי

ההוביט

אורה הכפולה

רוניה בת השודד

אני מקריאה את הסיפור במשך כחצי שיעור ואחר כך הילדים מציירים תמונה מתוך הסיפור, איזו שהיא תמונה מסצנה יפה. אין דיונים בשיעור על מהות הסיפור, על מה הוא אומר, מה משמעותו וכו'. אני סומכת על הילדים שהם יפנימו לבד את המשמעות הנסתרת. עם זאת, לסיטואציות אישיות או חברתיות ספציפיות בכתה, כאשר אני רוצה לטפל בהן, אני בוחרת סיפור (או כותבת סיפור) התומך במה שחי ומתרחש בכתה או בנפשו של אחד הילדים. כך באופן בלתי ישיר ועדין אני מחזקת את הזקוק לחיזוק ותומכת. ניתן לאמר שהמחנך נוגע כאן בבבליותרפיה ודרכה תומך בילד.

כמה פעמים בשנה החלטתי שהילדים יכתבו דבר מה הקשור בסיפור ולא רק יציירו. לדוגמה: במידה והיתה מריבה בסיפור אז הילדים התבקשו לכתוב מכתב ובו אחד הילדים מסביר מה הוא הרגיש וחשב בזמן המריבה ולאחריה. לאחר הכתיבה הקריאו הילדים בכתה את עבודת הכתיבה שלהם.