פרק 5

כיצד לעזור לילד להתקדם

כהורים נדמה לנו לעיתים קרובות שאין לנו מספיק ידע וניסיון כדי לעזור לילדנו להתקדם. במידה מסויימת הנחה זו עשויה להיות נכונה, אך יכולה להכשיל אותנו כהורים המעוניינים למצוא את הדרך לקדם את ילדינו באופן הטוב והנכון ביותר. לכן, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לשנות את האופן בו אתה תופש את עצמך ואת יחסיך עם הילד. הכוונה היא לשינוי התפישה מ"אני לא יודע מספיק ואין לי ניסיון שיכול לעזור לילד שלי" לתפישה אחרת הגורסת "אולי אין לי ניסיון ואני לא בעל מקצוע אבל אעשה כמיטב יכולתי ללמוד ולשנות את עצמי והסביבה כדי שאוכל לתקשר עם הילד שלי ולעזור לו". כהורה לילד עם בעיות כאלה או אחרות עליך להיות קשוב מצד אחד לצרכי הילד ולמקום בו הוא נמצא (הרחבתי על כך בפרקים הקודמים) ומצד שני להיות פתוח לעולם באופן כזה ששיטות טיפול שונות (מוכחות יותר או פחות) יובאו לידיעתך ע"י מחקר מתמיד שלך, שאילת שאלות ופגישה עם הורים אחרים ואנשי טיפול שיכולים לכוון אותך לעוד מקורות ידע לגבי שיטות הטיפול שיכולות לעזור לילדך. כאשר פעלתי כך כמות המידע שקיבלתי הייתה עצומה והיה עלי להגביל את עצמי למספר השעות ביום בהם אני מתעסקת בדבר, בכדי לא להביא את עצמי להצפה רגשית או אפיסת כוחות. כל הידע שצברתי במהלך השנים עזר מאד לשינוי האישי שעברתי עזר לילדי לצמוח. ילד יכול להשתנות רק אם הוא רואה שהמבוגר שמוביל אותו מסוגל להשתנות. ילדים מחקים מבוגרים ברמה המודעת והלא מודעת ולכן בו בזמן שאנו פועלים נמרצות לשינוי אצל הילד עלינו להיות מוכנים להשתנות בעצמנו. בהמשך, חילקתי לסעיפים את הידע שרכשתי ושאינני רוצה שיאבד מבלי שאוכל להעבירו הלאה להורים נוספים. אני מקווה שתוכלו להיעזר וליהנות בדרך.

1.יש ילדים שהמוטיבציה שלהם נמוכה מאד ונראה לנו שאין דרך לעניין אותם בשום דבר. אם תתעקשו למצוא מה מניע את ילדכם תגלו פתאום שהילד אוהב לשמוע מוסיקה (גם אם אינו מדבר על כך) או שמאכלים מסוימים מניעים אותו להיות פעיל יותר. עליכם להשתמש בנקודות מוטיבציה אלה כדי להניע את הילד לעשות בכל פעם מעט יותר ממה שהוא רגיל. ילדים אוטיסטים מתקשים ללמוד גם את הדברים שנראים לנו טריוויאליים. לעיתים קרובות צריך ללמד את הילד הכל - למשל: לדבר, להסתכל על אחרים בעיניים, לשחק עם חברים, להבין סיטואציות, לאכול בעצמו ולהתלבש. לימוד זה אורך הרבה זמן, בד"כ הרבה יותר זמן מאשר אצל ילד שאינו בספקטרום. הכי חשוב להבין שאתם לא יכולים להתמודד עם כל הצרכים של הילד לבד. צרו לעצמכם רשת תמיכה רחבה וחזקה של מטפלים מקצועיים שיטפלו בלקויות מסוימות של הילד תוך כדי כך שאתם מקבלים מהמטפל "שיעורי בית" ומיישמים אותם בביתכם במהלך השבוע. חלק מרשת התמיכה הם הורים נוספים לילדים על הקשת האוטיסטית. אל תתביישו להתקשר, לשאול שאלות ואף לבקר זה אצל זה. בנוסף, קבוצות תמיכה להורים, אחים וסבים נפתחות מידי פעם בבית לורן שברמת גן. הידע והקבלה שתמצאו במשפחות אחרות חשוב עבורכם מאד. אם יש לכם משפחה רחבה תומכת תוכלו להיעזר גם בה. כל גוף או אדם שתוכלו להכניס כתומך בילד או בכם כאינדוודואלים או כמשפחה יקל עליכם מבחינת העומס הפיזי, הנפשי והכלכלי. אם אתם בשלב הראשוני של בניית תכנית טיפולית ועדיין אין לכם מספיק שעות טיפול בשבוע ואתם מרגישים ששעות השהיה שלכם במחיצת הילד הופכות להיות קשות ולא פרודקטיביות לאף אחד מהצדדים, כדאי לפרסם על לוחות המודעות באזורכם או באינטרנט שאתם מחפשים אדם שיהיה תומך לילד ולכם ויוכל להגיע כמה פעמים בשבוע בשעה שהילד בבית ולהיות איתו במקומכם. בשעות אלה צאו מהבית או לכו לנוח. לאחר מכן, כאשר אתם רעננים יותר תוכלו לשחק עם הילד באופן שנכון לשניכם.

2.ישנם ילדים שנראה שאינם מסוגלים לשבת רגע אחד. בנוסף לטיפול בליקוי זה דרך מטפלים כמו טיפול בספורט, רכיבה, שחיה ושיטת ורדי אפשר לרכוש עבור הילד חולצת משקולות. זוהי חולצה שיש בה משקולות קטנות המכבידות מעט על הילד ויוצרות לחץ שהוא זקוק לו בכדי להיות רגוע יותר. חפשו באינטרנט אם ברצונכם לרכוש זאת.

3.לשינה רגועה יותר אפשר לרכוש שמיכה כבדה. השמיכה מכילה בתוכה חומר שהופך אותה לכבדה ואפשר לרכוש גם אותה דרך האינטרנט. השמיכה עשויה לעזור לעיתים להגיע לשינה טובה או ארוכה יותר.

4.ילדים שמתעוררים בשעות הקטנות של הלילה ודורשים תשומת לב - הניחו קופסת צעצועים מפתה במיוחד ליד המיטה שלהם והראו להם במשך כמה לילות שהם יכולים לשחק בזה. חשוב מאד שאתם לא תשחקו איתם, תנו לילד לשעשע את עצמו ולשחק לבד כאשר אתם יושבים בשקט ועוצמים עיניים. נסו להגיב לילד כמה שפחות וכך הוא יבין שאם הוא קם בלילה עליו לשחק לבד. את קופסת הצעצועים המיוחדת הזו עם הצעצועים המפתים אין להשאיר בשעות היום בחדרו של הילד. אם בחרתם בתכנית התנהגותית (ABA) דברו עם המנחה על תכנית שינה לילד.

5.לילד שאינו מדבר אפשר לרכוש או לקבל (דרך חברות שונות בארץ או דרך עמותת עזר מציון שעושה ללא לאות עבור ילדינו) מכשיר פלט קולי, זהו מכשיר שהילד לומד להפעילו כך שהמכשיר מדבר במקום הילד, הילד מקליד (דרך סימנים מוסכמים) את מה שהוא רוצה לומר והמכשיר מדבר זאת. אין דרך לתאר הרגשה של הורה לאחר שילד שבמשך שנים לא הצליח לדבר אומר להם דרך מכשיר זה "אני אוהב את אמא".

6.ילדים רבים על הקשת האוטיסטית אינם יכולים לסבול בגדים חדשים או תוויות של בגדים. גזרו את כל התוויות או פרמו אותם. טוב ביותר לקנות בגדים יד שנייה או לקבל מבני משפחה בגדים משומשים לילד. הבגדים המשומשים רכים מאד לעומת החדשים ואינם מעוררים תחושות סנסוריות קשות. ילדים שזקוקים למגע עמוק ואוהבים להתחכך באנשים וחפצים עשויים לאהוב גרביים צמודות מאד, טייצים ובכלל בגדים שעוטפים ולוחצים אותם. במידה ואתם חייבים לקנות בגדים חדשים כבסו אותם ויבשו אותם במכונת הייבוש כ - 3 פעמים לפני שתתנו לילד ללבשם. נסו לקנות בגדים כמה שיותר רכים, מכותנה, נושמים, (לילדים בעלי רגישות יתר סנסורית - שאינם לוחצים או גדולים מידי), בגדים בצבעים רכים וללא קשקושים. שימו לב כיצד הילד מגיב לבגד שהוא לובש. יתכן שהוא לא יצליח להתרכז כל היום משום שהבגד מוציא אותו מדעתו ואתם לא תבינו על מה המהומה.

7.אחד מהמאפיינים של אוטיזם אצל ילדים הוא קשר עין לקוי. אבל אל תחשבו לרגע שמשום שהילד מתקשה להביט בכם הוא אינו מעוניין בתשומת לבכם או אינו מודע למה שמתרחש בסביבה. יכול להיות שהילד אינו מביט בכם משום שהקלט הסנסורי (שמיעתי) שלו כל כך עמוס שהוא אינו מסוגל להוסיף לכך מבט בעין של אחר. דבר זה אינו מעיד על כך שהילד אינו כמהה לחברתכם, הוא פשוט אינו יודע כיצד להביע זאת. אי אפשר לסמוך על תגובותיו או חוסר תגובותיו של הילד בכדי לדעת מה מתרחש בתוכו ומה הוא רוצה, בשל כל הליקויים השונים שהילד עלול לסבול מהם. כל אדם שעובד עם ילד אוטיסט צריך לדעת לשים לב לדברים אחרים, אפילו הקטנים ביותר. למשל הילד עשוי להשמיע קולות בכל פעם שהוא רואה דבר מה שמעניין אותו. מכאן כבר אפשר להמשיך, בטיפול התנהגותי למשל, משום שברור לנו שיש משהו שהילד מתעניין בו, כלומר יש לו מוטיבציה פנימית כלשהי שאפשר לרתום אותה לעבודת תכנית טיפולית. לכן התבוננות ושימת לב מרוכזת וחסרת פשרות בילד מצד ההורים, המנחה והמטפלים היא הבסיס לכל. קודם כל התבונן בילד, אחרת לא תוכל לדעת מי הוא, מה הוא מביא לעולם ומה הוא צריך ממך.

8.טפטפו מעט טיפות של שמן אורגני בריח מרגיע לאמבטיה מלאה במים בה הילד יושב. עסו בעדינות את גופו עם שמן. זמזמו בשקט מנגינה עדינה ונסו לגרום לו להתמסר לכם ולהירגע. בקשו מהילד לשכב על גבו בתוך המים (בתחילה לא מים עמוקים) ואח"כ במים עמוקים יותר אחזו בו כך בשתי ידיים תומכות מתחתיו ותנו לו לחוש את עצמו צף על המים כשאתם תומכים בו. ספרו לו סיפור שקט ונעים תוך כדי. אם אתם יודעים לנגן בכלי נגינה קטן זה הזמן להביא אותו לאמבטיה ולנגן משהו שקט.

9.אפשר גם לנגן דבר מה מרגיע לפני השינה במיטה וכמובן לספר סיפור.

10.במידה והילד אינו מדבר צרו לו אלבום תמונות גדול שהוא יכול להצביע על תמונה מסוימת כדי להסביר מה הוא רוצה או מרגיש. אפשר לקנות לוח שבתוכו שטיח דמוי לבד ולהצמיד לתמונות סקוץ' מאחור כך שהילד יכול להסירן ולהדביקן בכל עת ללוח. את הלוח חלקו כך:

מה אני עושה היום? אני מרגיש אני רוצה

הצמידו את התמונות המתאימות לפעילויות והטיפולים באותו יום. אפשר לחלק חלק זה לבוקר, צהרים וערב.

עצוב, שמח, בוכה, מעוצבן וכו'. יש באינטרנט תמונות של אנשים בהבעות פנים שונות, או ציורים.

לשחק, לקרוא, לשירותים, לחצר, לפארק, לאכול, לשתות וכו'

ילדים עלולים להתבלבל מלוח אחד עם 3 מטרות, לכן אפשר לרכוש 3 לוחות ולהציב אותם במרווח אחד מהשני, או במקומות שונים בבית. את ערמת הכרטיסים השייכת לכל לוח שימו בתוך קופסא מתאימה ליד הלוח כך שהילד יכול לגשת ולבחור מתוכה, אפשרות נוספת היא להצמיד ללוח בצד את כל הכרטיסים ושהילד יבחר מתוכם כשהם פרוסים לפניו את מה שהוא מרגיש או רוצה ויראה לכם. ילדים שאינם מדברים יכולים להיעזר מאד בלוח תקשורת כזה. באופן אישי הלוח עזר לנו דווקא כאשר הילד שלנו החל לדבר. דרך אלטרנטיבית זו של תקשורת מאד פונקציונלית ומרגיעה את הילד, הוא יודע בדיוק מה מתוכנן לו היום ובאילו זמנים. הוא יודע שהוא יכול לספר למבוגר מה הוא רוצה ומה הוא מרגיש. זה כשלעצמו משרה ביטחון ושליטה בעולם.

11.כשאתם נמצאים בסיטואציה בה הילד מסרב להקשיב ומגיב בתוקפנות רצוי להרחיק אותו מכל מה שעשוי לחזק (כל מה שאתם משתמשים בו כמחזק עבור התנהגות טובה כולל חיזוק מילולי שלכם, חיבוקים או חיזוקים אחרים). אפשר להחזיק את הילד כדי שיפסיק להפריע בידו או לקחת אותו למקום אחר ולהפסיק את הפעילות כשאתם שוב מסבירים מדוע אתם צרכים לנהוג כך.

12.ילדים עם סטימולציות (נפנוף ידיים, נענוע ראש וכו') כדאי לקחת למגרשי משחקים ולאט מאד לעודד אותם לעלות על מתקנים (תעלו אתם ותראו להם איזה כיף זה!), לשבח ולעזור בפעילות מוטורית שדרכה הילד יכול לבטא את התיסכולים שלו. גם משחק בג'ימבורי טוב עם כדורים, טיפוס, מגלצ'ות מים, מקפצות וטרמפולינות יכולים לשנות אצל הילד את רמת הסטימולציות, כל זאת ביעוץ עם מרפאת בעיסוק ומנחת תכנית ABA. באופן כללי נראה שכלל שהילד יוצא יותר מתוך עצמו לעולם כך יורד הצורך שלו בסטימולציה. יכולתי לראות שככל שהילד מבין את המתרחש סביבו ומסוגל להגיב הסטימולציה הלכה ונעלמה. לאדם עזרה מאד להכחדת הסטימולציות שיטת ורדי בה עובדים עם הילד באופן פיזי על תחומים בהם קשה לו ולאט הסטימולציות פוחתות ולעיתים אף מפסיקות. בנוסף, בסיטואציות שונות בהן היה מנפנף בידיו הייתי מבקשת ממנו להחזיר את הידיים למקום (לצידי הגוף) ולעיתים אדם היה נענה לבקשתי. מצאתי שלא ניתן לעבוד באופן ישיר על סטימולציות (כך גם עם רגשות ועוד) אלא רק באופן עקיף ע"י תכניות המתייחסות לפן הפיזי, נוירולוגי, נפשי, תחושתי וכו' של הילד. ככל שאדם התקדם בצעדיו בתחומים השונים כך הוא חש פחות את הצורך בסטימולציה.

13.קנו לילד מברשת שיניים חשמלית, נסו וראו האם הוא נהנה מלשחק איתה. נסו גם מכשירי מסג' שונים שרוטטים. ילדים עם רגישות סנסורית נהנים ולעיתים קרובות נרגעים כך.

14.כשהילד כועס וצורח משום שלא הסכמתם להיענות לבקשותיו הכירות ברגשותיו ושקפו לו אותם. "אויי.. אתה מאוכזב שלא קנינו ארטיק. אני מבינה." או "אתה ממש כועס עכשיו, אתה יכול להגיד לי - אוףףף אני כועס!! - במקום לצעוק". שיקוף זה עוזר לילד להבין מה הוא מרגיש ומלמד אותו להביא רגש זה לידי ביטוי בעולם באופן מקובל.

15.רכשו או תפרו שקית עם שעועית בתוכה. אפשר למלא גם כריות גדולות יותר בשעועית או קטניות אחרות (ציפות רגילות של כריות, גרביים, שרוולים של חולצות ישנות - לא חייבים לקנות, אפשר לעשות בבית או אצל תופרת). מתגלגלים ומשחקים עם הכרית / שקית. מעסים איתה את הגוף. זורקים ומוסרים זה לזה (במידה והכרית קטנה). מצאנו שכריות אלה מרגיעות את הילד.

16.כשילד אוטיסט ניגש לילד אחר ושואל אותו "איך קוראים לך?" הילד האחר עונה לו ואילו הילד האוטיסט יכול להמשיך ולשאול אותו עוד מספר פעמים "איך קוראים לך?" למרות שהילד האחר ענה (בשפה מקצועית מצב כזה של חזרה על דברי האחר נקראת אקולליה, יש סוגים שונים של אקולליה). סיטואציה כזו עשויה להתרחש בנקודות זמן שונות עם אנשים שונים. מניסיוני צריך להבין שהילד מנסה לומר משהו וליצור תקשורת אך אינו יודע כיצד. על ההורה או המטפל לשים לב לאילו סיטואציות חסר לילד ידע חברתי כדי לשוחח שיחה תואמת סיטואציה ותקשורתית, הוא פשוט לא יודע מה לאמר ולכן חוזר על שאלה או משפט שהוא מכיר. במקרה של הדוגמה הנ"ל, לאחר שהילד האוטיסט שאל פעמיים "איך קוראים לך", והמטפל רואה שהשיחה אינה הולכת לכיוון תקשורתי כדאי שהוא יאמר לילד האוטיסט: "חמוד, אולי אתה רוצה לשאול את הילד אם הוא רוצה לשחק איתך? תשאל אותו - רוצה לשחק איתי?". הרבה מאד פעמים צריך לעשות את התרגיל הזה, ותרגילים אחרים, עד שהתקשורת האפקטיבית נלמדת ומתקבעת אצל הילד האוטיסט.

17.ניתן לרכוש כריות בגדלים שונים הממולאות בקטניות, שאפשר לחמם במיקרו. ילדים עם חוסר בתחושה סנסורית מחפשים ריגושים וישמחו לחוש כרית מחוממת (מעט) על עורם. כדי להשלים את התמונה כדאי לרכוש בלון מגומי עבה במיוחד ולמלא אותו במים. לקשור כך שהמים לא יצאו ולהניח במקרר. כשהמים מתקררים אפשר לשחק עם הילד ביחד עם הכרית החמה והבלון הקר לסרוגין כדי להעיר איזורים בגופו שהוא אינו מודע להם (יש ילדים שחשים מעט מאד את רגליהם, ידיהם, גבם וכו'). אם ילדכם סובל מעודף רגישות סנסורית או חוסר בה כדאי להתייעץ עם מרפאת בעיסוק מוסמכת או עם מטפלת ותיקה בשיטת ורדי. אם הילד אינו מגיב טוב לחום ולקור הפסיקו או תנו לו להפעיל עליכם את החום והקור תוך כדי משחק וצחוק.

18.ילדים שרגישים לריחות כדאי להבחין לאילו ריחות הם רגישים. במידה והילד אינו אוכל בבית הספר או בגן יכול להיות שריח האוכל שמוציאים שאר הילדים מתיקיהם אינו מאפשר לילדכם להתרכז ולאכול את האוכל שלו, אפשר לפתור זאת ע"י מתן רשות לילד לאכול באזור אחר אליו הריח אינו מגיע. יש ילדים שכמהים להריח ריחות עזים, כדאי לקנות תמציות של ריח ולתת להם להריח מידי פעם, אפשר גם לנחש ריח של מה זה.

19.כשאתם קונים סבון נסו לקנות אותו ללא ריח, כך לגבי כל חמרי הניקוי והתמרוקים בבית. ישנן גישות הגורסות כי ילדים מהטווח האוטיסטי צרכים לחיות במקומות הנקיים לחלוטין מחומרי ניקוי וחומרים כימיים בכלל - כולל במזון, בתמרוקים ובסבון שמשתמשים בו כל בני הבית. אווררו את הבית היטב לאחר שאתם מנקים אותו גם בחומרים שנחשבים לא מסוכנים. נסו לא להשתמש בחומרים מדשנים שאינם אורגניים בגינתכם.

20.אם החלטתם לרסס את ביתכם נגד מזיקים, עשו זאת דרך חברה שמדבירה עם חומרים שאינם מזיקים ונחשבים "ירוקים". חפשו באינטרנט. גישות ביו - רפואיות גורסות כי אחד הגורמים לבעיות הילד הוא הזיהום ההולך וגובר בעולמינו, שאנו אחראים לו. לכן נסו לזהם כמה שפחות.

21.שבחו את הילד על כל פעולה שהוא מצליח לעשות, אפילו הקטנה ביותר. "כל הכבוד, הצלחת להשיג את הכדור!".

22.ילדים באופן כללי אוהבים לומר מילים שמעוררות במבוגרים תגובה חזקה. אם ילדכם מקלל ואומר מילים גסות (כדאי גם לברר היכן הוא שמע את המילים הללו, ברור שהוא לא המציא אותן) כדאי לשמור על הבעת פנים נייטרלית ככל שניתן. כל תגובה גורמת לילד סיפוק ומעניקה לו חיזוק חיובי ולכן הוא ימשיך לאמר זאת. הגיבו בקול רגיל אך בתקיפות (לא תוקפנות) ואמרו "אנחנו לא אומרים את זה". אם נראה לכם שהילד אומר את המילים הללו כתגובה לסיטואציה מלחיצה או מכעיסה למדו את הילד לומר מה הוא מרגיש במקום לקלל. אפשר לומר לילד: "אנחנו לא אומרים את זה. אני רואה שאתה מאד כועס, זה באמת לא נעים שלא מקבלים ארטיק עכשיו - אוף, חבל!". אפשר גם ללמד את הילד מילה אחרת במקום לקלל, משהו כמו "די! מספיק!" או שוב, "אוף, חבל, אני מאוכזב! / כועס / עצוב". היזהרו שלא לחזק את ההתנהגות הזו של הילד, אל תתנו חיזוק חיובי כמו חיבוק, מילה טובה או ממתקים או כל דבר שהילד אוהב ורוצה לאחר שהוא מקלל. אם בדיוק עמדתם לתת לילד דבר מה שהוא רצה אתם יכולים לאמר "דיברת לא יפה. עכשיו אני לא יכולה לתת לך את X, אתן לך בעוד כמה דקות / מחר / אחרי האוכל". אל תיכנעו לבכי בזמנים כאלה משום שזה מחזק את הילד להמשיך בהתנהגות הלא נאותה שלו. אם קשה לכם רגשית לשנות את ההרגלים שלכם בעניין זה נסו לחשוב באותה סיטואציה על משהו שיחזק אתכם אך בה בעת ייתן לכם את היכולת לעשות את הדברים מתוך אהבה ולא עצבנות. נסו להעלות בדמיונכם תמונה שמרגיעה אתכם גם בזמן לחוץ כזה.

23.צחקו וחייכו הרבה במהלך הפעילות.

24.השתמשו במחוות והבעות פנים ברורות מאד. היו מודעים למחוות והבעות הפנים שלכם. אל תצחקו כשאתם לא מתכוונים לכך, או באופן סרקסטי. אל תזוזו שלא לצורך. בשפת הגוף שלכם אתם מלמדים את הילד את המחוות התקשורתיות החשובות ביותר. כשאתם עושים מחוות (לדוגמה מחוות שמחה שבה מרימים את הידיים כשכפות הידיים מאוגרפות ואומרים "יש!" עם הבעת פנים שמחה) עשו מחוות מודגשות ואיטיות כדי שהילד יוכל להבינן ובמשך הזמן לרכוש אותן.

25.אם הילד אומר או מאותת שמשהו לא נעים לו הפסיקו את המשחק ודאגו לרגשותיו כשאתם מתמללים לו אותם - "אוי, זה לא נעים לך, הקובייה נפלה לך על כף הרגל, זה כואב. איזו קוביה שובבה!". חיבוק או ליטוף ברגע הנכון, בכלל מחווה של חיבה, אם הילד מסוגל להכיל אותה, מביאה איתה הרבה מאד למערכת היחסים.

26.כשאתם בטיפול עם הילד, בעיקר בתקופת הטיפול הראשונית, חשוב לומר בסיטואציות שונות: "תסתכל עלי" ולהצביע לעיניים שלנו. או "תגיד תן לי" כשאנו רוצים שהילד ילמד לומר דבר מה כמו "תן לי". עם ילדים אוטיסטים חשוב לדרוש את האמירה (מילולית או דרך תקשורת של סמלים) משום שאחרת, לרוב, הם לא יאמרו "תן לי" או "רוצה את זה". הבקשה של המטפל מהילד לחזור על הבקשה שהוא מלמד אותו, למשל - "לא רוצה", חשוב מאד בכדי שהילד יקבל את אבני הבניין התקשורתיות הראשונות שלו. נכון שאופן פניה זה כשלעצמו אינו תקשורתי ("תגיד X"). אך מכיוון שהילדים האוטיסטים אינם יוזמים תקשורת ואינם מבינים מהי דרך התקשורת האפקטיבית בעולם צריך ללמד אותם מהבסיס שהוא חיקוי שאינו ממש תקשורתי. לאחר שהילד הפנים את הפניות הבסיסיות הללו (ויש די הרבה כאלה, שוחחו על כך עם המנחה שבחרתם) צריך לעבור ללימוד של פניות תקשורתיות יותר. נצפה שהילד יאמר את מה שלימדנו אותו בסיטואציה נכונה ובזמן הנכון ללא שנדרוש זאת ממנו, כלומר נצפה שלאחר זמן מה הלימוד יעבור שלב של הכללה. בכדי להגיע להכללה יש לבצע את שלב הלימוד במשך זמן כזה שבסופו של דבר הילד יאמר באופן ספונטני בזמן הלימוד את הפניה התקשורתית, מבלי שנבקש ממנו "תאמר X" ולאחר מכן להוציא את הילד לסיטואציות בחיים כמו טיול קצר מסביב לבית או הליכה משותפת לפארק כאשר שם נצפה ממנו לפנות פניות תקשורתיות שלימדנו אותו. במידה והילד אינו מבצע לבדו את הפניות הללו יש לרדת שלב ושוב להזכיר לו "תגיד X" ולא להתייאש. כאשר הילד מתחיל לאמר את הפניות התקשורתיות בסיטואציות הנכונות אל תשכחו לערוך מולו "מסיבה" קטנה של התפעמות ע"י קריאות התפעלות מיכולתו, הדגשה של מה שהוא עשה נכון ("כל הכבוד, איך אמרת שלום לשכן שלנו לבד! אתה בוגר!") בסופו של דבר הפניות הללו הופכות לספונטאנית מצד הילד, קחו בחשבון שזה עשוי לקחת זמן רב. בשלב מסוים צריך להפסיק לדרוש מהילד ולא לאמר לו "תגיד - אני רוצה". אלא פשוט לא לתת לו את מה שהוא רוצה ולחכות שהילד יאמר באופן ספונטאני "אני רוצה" או "תן לי". כלומר, בתחילת הדרך אין לפחד מבנית שפה שנשמעת "אוטומטית" אך יש לדעת מתי לדרוש מהמנחה והמטפלים לעבור לשפה חיה ותקשורתית יותר. להעביר את הילד לרמת שיח ולא להישאר ברמת דרישות מילוליות בלבד מצידו.

27.ילדים שקשה להם לשבת בשקט ולא להתרוצץ יקבלו הרבה מאד מנוכחות של תוכי קטן מאולף או ארנבת. בכדי שהילד יוכל ללטף את התוכי עליו לשקט בשקט וברוגע אחרת התוכי יעוף או ילך למקום אחר. ראיתי כיצד ילדים שמתרוצצים ללא הפסק מתיישבים בשקט לכרבע שעה או יותר ומתרכזים בתוכי, בהדרכה צמודה של מבוגר. יש לשים לב שהילד מתייחס באופן הולם לחיה, משום שלעיתים קרובות הוא אינו מסוגל להבין או שעדיין לא הפנים את החוקים של יחס הולם.

28.ילדים בטווח האוטיסטי יכולים לקבל הרבה מאד מכלב רגוע, מאולף וסבלני בבית. ראיתי כיצד ילד שלא דיבר וכן הפיק הברות ניסה והצליח להפיק מילים בכדי לתת פקודות לכלב. הילד נתפס היטב לרעיון שלא רק הוא מקבל פקודות ממבוגרים אלא שהוא יכול לשלוט ולפקד על החיה הגדולה והמקסימה הזו. תוך מספר חודשים הילד למד לומר "שב", "ארצה", "בוא", "טיול", "חתולה", "כלב". הוא השתמש במילים הללו בתחילה כאשר ביקש אותו אדם מבוגר ואח"כ באופן ספונטני בכדי להפעיל את הכלב ולגרום לו לסור למרותו.

29.השתמשו בעזרים ויזואליים רבים. ילדים אוטיסטים מתקשים פעמים רבות להיות קשובים בערוץ האודטורי (שמיעתי). דברו אליהם בתמונות. צלמו כל סיטואציה שאתם מעוניינים להסביר ושנראה לכם שהילד אינו מבין. ספרו לו על הסיטואציה המצולמת ושאלו אותו שאלות לגביה, בקשו ממנו להצביע ולהסביר כמיטב יכולתו.

30.ילדים רבים בספקטרום מגיעים לגיל בו כדאי שישתתפו בסוג ספורט שהם בוחרים. בכדי לעניין את הילד יש לגשת איתו לחנות ספורט, להראות לו את כל בגדי הספורט והציוד הנלווה (ילדים מאד נלהבים מהנ"ל) ובבית להקדים ולספר לו על סוגי ספורט שונים, לתת לו לצפות בהם ולחכות שהוא יבקש ללמוד אחד מהם. דוגמאות לסוגי ספורט שאינם מבקשים מן הילד להיות חלק מקבוצה (דבר שעשוי להיות מעבר ליכולתו בנקודות מסויימות בהתפתחות) הם למשל קפיצה לגובה, בלט, ג'ודו, איקידו, קפוארה, רכיבה, שיחה, טניס, גלגיליות וכו'.

31.השיגו ספרים שאין בהם מלל. ישנם ספרים לילדים שמצוירים בהם סצנות ברורות ופשטות דרכן הילד יכול להבין את הסיפור ללא מילים. ספר כזה הוא "אני ואתה" מאת ניצה נפתלי וגליה רבינוביץ (ספר ישן, כדאי לחפש בחנויות יד שנייה). חלק מהספרים שיש בהם מילים גם הם יכולים להיות מובנים ללא קריאת הסיפור, כמו אליעזר והגזר, מעשה בחמישה בלונים וכו'. אל תקריאו את הסיפור לילד. הביטו עם הילד בתמונות ושאלו אותו שאלות - מה קרה לילד? איפה הילד נמצא? למה הילד בוכה? מתי אבא של הילד חזר הביתה? וכו'. גרו את הילד בדיבור סביב הסיפור. "מעניין מה האישה אומרת לילדה..." ואז שיתקו. תנו לילד מספיק זמן לחשוב על העניין ולדבר על כך. אל תתפתו לענות במקומו. בכל מקרה אל תענו תשובה חד משמעית. נכון יותר להשאיר לילד אופציה לבחירה: "אולי האישה אומרת לילדה שהכלב עצוב... אולי האשה אומר לילדה שהכלב רעב... מה אתה חושב?". הסבירו את המחשבות והרגשות של הדמויות, כשאפשר עבדו תוך כדי הסיפור על רצפים. אימרו: "קודם הילד קם בבוקר, אח"כ צחצח את השיניים ואח"כ התלבש".

32.בכדי שהילד יתחיל לשאול שאלות מומלצים ספרים של שאילת שאלות. אנו השתמשנו בסדרת ספרים הנקראת "אור שואלת איפה", "אור שואלת איך" וכו'.

33.אם הדבר אפשרי, בזמן שאתם נמצאים בטיפול עם הילד השמיעו לו קלטות שמע של שירי ילדים. (לא בתחילת הטיפולים אלא בהמשך כאשר נראה לכם שהילד מסוגל לעמוד במולטי - טסקטינג שכזה). הדבר מאלץ את הילד להפריד בין רעש רקע ומה שהוא נדרש לעשות וע"י כך להיות רב - קשב. הילד יכול, בסופו של דבר, להאזין למוסיקה ומידי פעם לשיר את השירים ובה בעת לעסוק בפעילות דידקטית חשיבתית כלשהי (בניית פזל, ציור, משחקי קופסא). השתדלו שלא להקריא סיפור ולהשאיר את קלטת השמע ברקע, כאן כבר יש כובד סנסורי עמוס מידי משום במקרה כזה יהיה על הילד לפענח 2 ערוצים אודיטוריים של שפה - אחד בקלטת המושמעת והשני בסיפור המסופר ע"י המטפל.

34.למרות כל הזמן שהטיפולים של הילד לוקחים מצאו אחה"צ פנוי אחד בשבוע כדי להפגיש את הילד עם חבר או בן דוד. גם אם הם משחקים זה ליד זה במשך תקופה ארוכה אל תשכחו שזה שילדכם אינו מתקשר באופן המקובל אינו אומר שהוא אינו מרגיש, פועל וחושב. אפשר להתחיל מפגשים כאלה רק כשאתם והמטפלים של ילדכם מרגישים שהוא מוכן לכך, אך אל תתמהמהו כשאתם חושבים שהוא מתקרב לשלב שכדאי להכניס אותו למסגרת חברתית אפילו המצומצמת ביותר של בני גילו, הילד לומד כל הזמן וזו תהיה הזדמנות נפלאה עבורו.

35.ישנם ילדים בספקטרום שאינם מבחינים בין רעש רקע לבין קולות ורעשים שמשמעותיים עבורם. כלומר, אם ילד צריך לחצות את הכביש והוא שומע את דברי אימו ("תחזיק לי את היד") באותה רמה כמו את רעש הרקע (המכוניות, אנשים מדברים ברחוב, מכסחת דשא שפועלת ליד וכו') אז הילד אינו יכול להפנים את מה שאימו מנסה לומר לו. לכן הוא לא יאחז בידה ולא יזהר. ילדים אחרים מראים את אותה התופעה בערוץ הויזואלי (ראיה). הם לא מצליחים להפריד בין עיקר לטפל, בין רקע לעיקר בתמונות וסיטואציות מן המציאות. לגבי הערוץ השמיעתי, לאחר שהתייעצתם עם קלינאית התקשורת שלכם, אפשר להיעזר בשיטות אודיטוריות כמו שיטת טומטיס. השיטה "מכוונת" את האוזן של הילד למצב טוב יותר ממה שהייתה ואף עוזרת בתחום של רעשי רקע מול קולות משמעותיים. טיפול במוסיקה עשוי אף הוא לעזור.

36.במידה וניסתם בכל דרך שהיא לעזור לילדכם לדבר והוא אינו מסוגל לכך התייעצו עם המומחים שוב והתחילו לחשוב ברצינות להכניס ספרי סמלים ועזרים טכניים מיוחדים המיועדים לאנשים שאינם מדברים. זה לא בהיכרך אומר שהילד לא ידבר לעולם, אך לפחות אם ועד שידבר הוא יצליח לתקשר באמצעות האביזרים המיועדים לכך.

37.ילדים אוטיסטים נהנים מאד ומרגישים בטוחים מכל מה שחוזר על עצמו וצפוי. כדאי לנצל תכונה זו באופנים שונים. למשל, לקנות ספרים שהסיפורים בהם בנויים כך שהם חוזרים על עצמם ותוך כדי נבנים הלאה ומכניסים אלמנטים חדשים בזהירות. הספר "הקטר הכחול שיכול" וכן הספר "מעשה בחמישה בלונים" ולילדים גדולים יותר "דירה להשכיר" למשל, יכולים לענות על קריטריונים אלה. חפשו היטב בחנויות הספרים ותמצאו סיפורים העונים לדרישה הזו.

38.בכדי להשיג את תשומת ליבו של הילד רדו לגובה העיניים שלו, שכבו, שבו על הרצפה, התכופפו ורדו לישיבה שפופה. סחבו אתכם לכל מקום שרפרף ושבו עליו כשאתם עם הילד. גם אם הילד אינו מביט לעיניכם שימו לב לתשומת ליבו, סביר להניח שהוא הבחין בכם אך לא יצר קשר עין.

39.כאשר הילד החל לדבר אך אינו מפתח שיחה ישנם דרכים רבות לעזור לו. למשל, ספרו לסבתא מה עשיתם עם ילדכם אתמול ובקשו ממנה לדבר איתו על כך, לשאול אותו שאלות. תמיד הביטו בילדכם כשהוא מדבר והתייחסו לדבריו גם אם הם לא נשמעים לכם משמעותיים. המציאו עם הילד שירים על עצמו לסיטואציות שונות. למשל כשאתם הולכים לאמבטיה לכו יד ביד ושירו "אורי הולך אל האמבטיה אורי הולך אל האמבטיה, אורי הולך להתרחץ ולשחק במים!" (אתם יכולים להמציא מילים חדשות לכל מיני לחנים של שירי ילדים ידועים). ילדים מאד אוהבים שהשיר הוא עליהם. אפשר גם להמציא סיפורים קצרים המבוססים על חיי היום יום של הילד, האושר והקשיים שהוא חווה. כאשר גיבור הסיפור אינו הילד עצמו אלא הגיבור הוא ילד אחר או חיה הנתקלים בסיטואציות לא פשוטות שגם ילדכם נתקל בהן. היות גיבור הסיפור מישהו אחר ולא ילדכם זה יוריד ממנו לחץ נפשי לגבי הסיטואציה ועדיין היא תהיה מוכרת לו משום שהוא חווה אותה בחייו. נסו לשתף את הילד בשירים כמה שיותר, אפילו בזימזום או בהברות ספורות, ילדים יכולים להתחיל לשיר בעצמם שיר שנים אחרי שהשמעתם לו אותו, צריך הרבה סבלנות. לאדם לקח יותר משנתיים מהרגע ששרתי לו בפעם הראשונה את השיר "השפן הקטן" ועד שהוא שר אותו בעצמו, כשהיינו בדרכנו לגן, ואני הפסקתי לנשום מרוב התרגשות.

40.ספרו לילד סיפורים פשוטים וטובים. אני ממליצה על אליעזר והגזר, המטריה הגדולה של אבא, בארץ יצורי הפרא, כספיון, תירס חם, הבית של יעל, מעשה בחמישה בלונים, מיץ פטל, הביצה שהתחפשה, הזחל הרעב, הצב של אורן וכו'. כדאי מאד לרכוש הקלטות של סיפורים ולשלב אותן בהקראת הספר עצמו. כך הילד מקבל את השילוב האולטימטיבי בין הערוץ הוויזואלי והערוץ האודטורי והוא מפנים הרבה יותר טוב את חוויית הסיפור. הוא מבין שהסיפור הוא לא רק מה שישנו בספר כציור אלא הוא גם מילים שיוצרות משמעות ולמילים יש משמעות וכוח במציאות.

41.אם ילדכם אינו מעוניין בקריאת ספרים או מתנגד להם צרו לו ספר אישי. הדפיסו תמונות של הילד. קנו ספר אישי (או צרו אחד לבד, אבל שיראה כמו ספר אמיתי ולא כמו חוברת מתפרקת). ספרים אישיים אפשר לרכוש בחנויות ספרים או להזמין באינטרנט, הספר מספר על הילד כשיש מקום להדביק תמונות שלו בדפי הספר. עוד לא פגשתי ילד שלא התעניין בספר על עצמו.

42.אי אפשר להדגיש עד כמה בכדי ללמד ילדים אוטיסטים אנו זקוקים לעזרים ויזואליים רבים. אם אתם שמים לב שילדכם אינו פונה אליכם או אינו מקשיב כשמדברים אליו, סביר להניח שיהיה לו קל יותר עם עזרה ויזואלית. לדוגמה, ילד שהכרתי לא היה מסוגל לזכור ולהבין לגמרי בתחילת כתה א מערכת שעות כאשר היינו מזכירים לו מה הוא עומד ללמוד היום בכל בוקר. הפתרון היה להדפיס לו מערכת שעות כשבכל שעה מצולמת תמונה המזכירה מה יתרחש באותה שעה. לעיתים קרובות על ההורה או המטפל להיות יצירתי וליצור מערכת ויזואלית ספציפית לילד מסוים משום שכל ילד מתקשה בתחומים אחרים. חישבו האם להשתמש במילים, ציורים או תמונות באופן שמתאים לרמת הילד. שימו לב שהמערכת פשוטה ויזואלית ולמדו את הילד כיצד להשתמש בה. באופן כללי ניתן לאמר שלילדים קטנים לא כדאי להכין טבלאות או מערכות מסובכות וארוכות. לילדם מעל גיל 6 או 7 אפשר להרחיב את המערכת.

43.קנו דרך האינטרנט או השיגו מהורים אחרים תמונות מספרות (מדרש תמונה). תמונות אלה מספרות סיפור פשוט וקצר שמתאים לרמת הבנתו של הילד. ספרו עם הילד את הסיפור בתחילה בעצמכם, אח"כ שאלו את הילד שאלות וראו האם הוא עונה ומה תשובתו. התפעלו מאד מתשובותיו והחמיאו לו בקול מרוצה. אם הילד עונה תשובה שגויה אמרו: "התבלבלת. אני רואה שלדני יש כובע על הראש". אל תאמרו "לא. זה לא נכון". הילד זקוק בתחילה לסיוע מלא ואח"כ לפחות ופחות סיוע, לכו בקצב שלו ולעולם אל תתייאשו. כל ילד, מכל מצב התחלתי, מתקדם. תלוי כמובן כיצד אתם מגדירים התקדמות, נסו להיות הוגנים עם הילד ועם עצמכם לגבי רמת הציפיות שלכם. לאחר שסיימתם את תקופת התמונות המספרות אני ממליצה לקנות את הספר "מגדל של קוביות" מאת דבורה עמר. הספר אף ניתן לרכישה על גבי קלטת שמע. לאחר שהילד מבין מושגי יסוד הוא ייהנה מאד מהסיפורים הקצרים של סיטואציות יומיומיות קטנות בהן נתקל כל ילד, הספר גם מאויר באופן ברור מאד.

44.ילדים אוטיסטים מתקשים בהבנת דימויים, הם מבינים טוב יותר הסבר פונקציונאלי. לכן אל תאמרו "הוא שר כזמיר" אלא אמרו "הוא שר יפה". נסו לא לאמר "זה יפה כמו קשת בענן" אמרו "זה יפה, בעיקר הצבע האדום והוורוד". כדאי לא לאמר "עוף מכאן" אלא "לך למקום אחר". אנו משתמשים מבלי לשים לב בהרבה מאד דימויים בחיי היום יום וילד המתקשה בתחום זה לא יבין כלל על מה מדובר. דימויים יש להסביר מעל גיל 6 לפחות ולעשות זאת כחלק מתוכנית טיפולית, ישנם גם משחקי קופסא שמתרכזים בכך, בעיקר משחקים העוסקים בביטויים.

45.דרך נפלאה ללמד את ילדך חוקים חברתיים מקובלים מצויה בספר שניתן לרוכשו דרך האינטרנט "The Social Skills picture book" מאת Jed Baker. בספר סיטואציות חברתיות רבות המצולמות כסצנות פשוטות. הספר מעוצב כעמוד ובו תמונת סצנה נכונה מול עמוד ובו תמונה של אותה סצנה, אך הפעם באופן שאינו מקובל מבחינה חברתית. ההורה והילד יכולים לשבת וללמוד מתוך הספר. ילדים גם יכולים לשאת את הספר לכל מקום, כולל ביה"ס, כדי להסתכל ולהבין כיצד לנהוג בסיטואציות שהם אינם מבינים (ילדים מבוגרים יותר). הספר מתאים לילדים מגיל שנתיים וחצי או שלוש המפותחים מספיק מבחינה חברתית כך שהם יכולים להבין את הסיטואציות המצולמות. סיטואציה לדוגמה: צילום של ילד יושב בחדר כשמבוגר נכנס. בצילום הנכון חברתית הילד והמבוגר מביטים זה בזה ואומרים שלום זה לזה. בצילום הלא נכון חברתית המבוגר אומר שלום לילד ומביט בו אך הילד אינו מביט במבוגר ואינו אומר שלום בחזרה. מצאתי שסיפור של הסצנות הללו לילד כספר משעשע ולא במסגרת לימודית או טיפולית עזרו ביותר. אדם למד לאהוב את הספר ועיין בו כספר רגיל. כשהלימוד החברתי לא "נכפה עליו" כמטלה נוספת במסגרת טיפולית, הוא עיין בו יחד איתי בשעות הפנאי וכך הרצון לקרוא בספר וההפנמה היו גדולים יותר.

46.במידה והילד מדבר הקשיבו לו. תנו לו זמן לסיים משפט או רעיון. שבו בשקט. לילדים אוטיסטים עשוי לקחת יותר זמן לגבש את הרעיון שלהם ולהביא אותו באופן מילולי לעולם. היו סבלניים. אל תשלימו לילד משפטים. אם אתם לא מבינים שאלו שאלות, לדוגמה "האם אתה מתכוון שאתה רוצה את העוגייה?", הבהירו לילד שאתם מצפים לתשובה.

47.מטפל טוב לעולם אינו מניח מראש שום דבר. אל תניחו שהילד יודע דבר מה, הסבירו לו. אל תניחו שהילד הבין מה שאתם רוצים, הסבירו שוב. אל תניחו שהילד שמע אתכם, חיזרו על דברכם בדרך אחרת. אל תניחו שמה שהילד ידע אתמול הוא בוודאי יודע היום. עניין ההבנה חשוב מאד משום הילד לא יכול לשתף פעולה אם הוא אינו מבין את המשימה.

48.בכדי לעודד ילדים לעבוד בטיפול התנהגותי אפשר לתת חיזוקים שונים כמו אוכל, ממתקים קטנים וכו'. בד"כ מגיעים מתי שהוא למצב בו "שרפנו" הרבה מאד מהחיזוקים ומבחינת הילד הם כבר לא מעניינים. כאן אפשר להשתמש בלוח שעליו מדביקים מדבקות או ציורים שהילד אוהב בכל פעם שהוא משחק יפה ולפי החוקים בטיפול. לאחר שהילד אוסף בין 3-6 מדבקות כאלה הוא מקבל דבר מה שהוא רוצה (לשחק במכונית, לנשוף בחליל, לשמוע מוסיקה וכו').

49.במידה והילד מנסה לספר לכם דבר מה והוא אינו נשמע הגיוני או קוהרנטי ואתם אינכם מבינים אותו אז שאלו שאלות מנחות. איפה זה קרה? מתי? מי היה שם וכו'. כך תעזרו לו לבנות את התמונה השלמה מפיסות הידע שהוא מביא, באופן זה תלמדו אותו בעקיפין לשאול שאלות ולענות עליהן וכן לספר חוויה שלו באופן הגיוני של רצף האירועים.

50.כאשר אתם מדברים אל הילד היו ברורים. אל תאמרו "לא להרביץ" אמרו "ידיים במקום!" (סייעו לילד פיזית, בעדינות, לדעת איפה המקום של הידיים - עזרו לו להניח את ידיו משני צידי הגוף ולא מתנופפות להכות אחרים). במקום לאמר "אם לא תגמור לאכול לא תוכל לקבל קינוח" אמרו "כשתגמור לאכול תקבל קינוח" (קשה לילדים להבין משפטי תנאי). אל תאמרו "זה ירוק" אלא אימרו "זה אבטיח ירוק". אל תגידו "בוא נזוז" אלא אמרו "הולכים לגן". אל תאמרו "שים את זה שם" במקום אמרו "שים את הצעצוע במגרה". כשאתם מעבירים את המסר התקשורתי באופן ברור הילד מתחיל להבין מה רצונכם. היו כמה שפחות אבסטרקטיים וכמה שיותר קונקרטיים. אל תדברו באופן כללי, דברו על כל דבר באופן ספציפי ומפורט. אמרו משפטים על דרך החיוב ולא השלילה. אם לא תשתדלו ותשימו לב לדרך בה אתם מדברים אל ילדכם הוא לא יוכל להבין אתכם.

51.היזהרי מאד לא לחזק על התנהגות לא נאותה. לכן עליך להיות מיומנת בלחזק באותה שנייה שהילד מפגין התנהגות נאותה כל שהיא, ולהתעלם מכל התנהגות שאינה נאותה. לא לחזק התנהגות לא נאותה אפילו לא במבט, הבעת פנים, תנועות גוף ובוודאי שלא באמירה מפורשת או מתן חיזוק פיזי. עניין זה חשוב מאד כדי שהילד יבין ויפנים על אילו התנהגויות כדאי לחזור ועל אילו לא.

52.לסיום, אבקש אתכם להבין שמשחקים עם הילד אינם דבר נקי. צרו לכם מקום שאפשר ללכלך אותו והכינו את עצמכם נפשית (במידה ואתם אנשים שאוהבים מאד סדר וניקיון) ללכלוך ואי סדר.

סימני אזהרה דרכם ניתן לזהות שהילד זקוק למנוחה ושיש להפסיק את המשחק / פעילות לפחות לכמה דקות

1.הילד מתחיל לעשות סטימולציות (נפנוף ידיים, נענוע ראש וכו').

2.הילד נכנס להתקף צרחות או בכי.

3.הילד מסתגר בתוך עצמו ואינו מגיב.

4.הילד מרביץ, צובט או נושך.

5.הילד בוהה.

6.הילד נראה מזיע מאד ומתנשף.

7.הילד כועס ומביע התנגדות עזה לכל.

8.הילד מתחיל לשוחח באופן אובססיבי על התחומים בהם הוא מקובע ואינו מסוגל להפסיק (רכבות, תמרורים, שערים, פחי זבל, דלתות, מספרים וכו').

9.הילד מתחיל לבצע אקולליה. (חוזר על סופי מילים, על משפטים ומילים ללא קשר לסיטואציה וכו').

10.הילד מתחיל לרוץ ולנוע ללא מטרה מוגדרת.

11.נראה שהילד איבד אוריאנטציה ואינו יודע מה הכיוון הנכון ללכת בו.

במידה וזיהית סימני אזהרה אלה או אחרים נסי לסיים כמה שיותר מהר את המשחק בו אתם משחקים כך שהילד יסיים אותו בהרגשה טובה. אח"כ אמרי "אנחנו יוצאים להפסקה" ותני לילד לנוח מספר דקות כשאת נמצאת בסביבה.