"רבא רמי [מצא סתירה בין הכתובים]: כתיב 'בחלום אדבר בו' (במדבר יב, ו) וכתיב 'וחלמות השוא ידברו' (זכריה י, ב). לא קשיא: כאן - על ידי מלאך, כאן - על ידי שד" (מסכת ברכות דף נה עמוד ב).
במאמר זה נציג בפניך, התלמיד מבקש האמת, את דברי רבותינו בענייני החלומות. נראה היטב כי כל מה שנאמר רק מדעתם הוא וגחמתם, כיצד סותרים עצמם ואומרים דבר והיפוכו וגם היפוך היפוכו. בעיניך תראה איך כל עניין פשרי החלומות ו"אמיתותן" הבל הוא. אין להבין כלום על החלומות ופשרן מדברי רבותינו.
ובכן, עפ"י הגמרא דלעיל שני סוגי חלומות הם:
חלום על ידי מלאך - כלומר חלום אמיתי, שיתקיים. ועליו אמר הכתוב: "בחלום אדבר בו".
חלום על ידי שד - כלומר שלא יתקיים. ועליו אמר הכתוב: "וחלמות השוא ידברו".
בוא וראה דבר נפלא. כבר כתבנו במאמר על הנבואה שאי אפשר לבחון אם הנביא נביא אמת והנה, הוא הדין בחולם החלומות. כתוב (בראשית כח, יא - כ) "וישכב במקום ההוא ויחלום... והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם... ושמרתיך בכל אשר תלך... וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך" - ראינו שיעקב אבינו ממש מפקפק בהבטחת ה' שבא בחלומו, והוא אומר "אם ישמרני אלהים" ואיננו בטוח בהבטחת ה' כלל. במאמר הנבואה כתבנו שחז"ל יישבו "שמא יגרום החטא" אבל הזוהר תירוץ אחר לו (זוהר, חלק א, דף קן ע"ב): "'וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי' וגו' - אמר רבי יהודה: כיון דכל האי אבטח ליה קודשא בריך הוא, אמאי לא האמין, דאמר 'אם יהיה אלהים עמדי' וגו'? אלא אמר יעקב: 'חלמא חלמנא, וחלמין מנייהו קשוט ומנייהו לא קשוט, ואם יתקיים הא ידענא דחלמא קשוט הוא' " (ותרגומו: אמר רבי יהודה: כיון שהקב"ה הבטיח ליעקב שישמרנו, מדוע לא האמין, עד שאמר "אם יהיה אלהים עמדי"? אלא שידע יעקב שיש חלומות אמיתיים ויש חלומות שאינם אמיתיים, ולכן אמר: "אם יתקיים החלום אדע שהיה זה חלום אמיתי").
הפלא ופלא! יעקב אבינו, נגלה לו אלהים בחלום עד שהצהיר נחרצות, מיד לאחר שניעור משנתו: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח, טז). אף על פי כן הטיל ספק בדבר כל החלום שחלם שם, שמא הטעה אותו השד. פשיטא שאם אבותינו הקדושים לא ידעו להבדיל בין חלום אלוהים לחלום שדים, חכמי התלמוד ודאי שאינם יכולים. אלא, כדרכם של כל התיאולוגים אינם בוחלים לומר דברים - גם אם אינם מבינים בהם.
ראה מה עוד אומרים רבותינו על החלומות:
חלום מתקיים לפי פתרונו - ברכות דף נה עמוד ב: "עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה". כאן ממש מבטלים רבותינו את כל החלומות כבעלי מסר של אמת וקובעים שהחלום "מתגשם" על פי פתרונו (ואם כמה פתרונות לו, "יתגשם" כמה פעמים). ואיך יקבלו דבר זה הדורשים אל ה"אמת החלומית"? הסר דאגה מלבך. רבותינו המפרשים כבר יעשו הכל כדי להעמיד את דברי רבותינו הקדומים. וכך מסביר המהרש"א: "'שכל החלומות'... ולפי הסוגיא שלושה מיני חלומות הן: האחד שהולך אחר הפה ובלא פתרון אינו לא טוב ולא רע... וזה החלק מהחלומות שעל ידי שד... והמין השני שיש לו פתרון קרוב לאמתי ויתקיים בלי פתרון, ומזה המין הם חלומות של שני סריסי פרעה... וזה החלום שעל ידי מערכת השמיים, והשלישי החלום אשר אין לו פתרון כי אם אחד האמיתי ואינו משתנה כלל, כחלום של יוסף הצדיק והוא על ידי מלאך...". לא הספיקו לו, למהרש"א, שדים מחד ומלאכים מאידך, הלך והוסיף עוד סוג חלום והוא מ"מערכת השמיים". לא ידענו מה היא אותה "מערכת שמיים", ואולי שם שדים ומלאכים עושים יחד.
והאבן עזרא (בראשית מ, ח) כתב בפשטות: "ו'כל החלומות הולכים אחר הפה' דברי יחיד הם" - כלומר, פשוט אינם נכונים.
חלום הבא מתוך הרהורי הלב - הרי לפניך דיבור אחר מרבותינו, המראה שאין לחלום משמעות אמת כלל ושאין צריך להתייחס אליו ברצינות כי אינו בא אלא מהרהורי לבו של האדם. ברכות דף נה עמוד ב: "אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו... אמר רבא: תדע, דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא, ולא פילא דעייל בקופא דמחטא [אמר רבא: הראייה לכך היא שלא מראים לאדם בחלום דקל מזהב ולא פיל שנכנס בחור של מחט] ". אלא שכנראה לא תמיד נקוט בידי חכמים כלל זה. הבט וראה מה רב אשי מספר על עצמו (ברכות נז ע"א): "הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה... והבא עליה - הוי ראש ישיבה. אמר רב אשי: אני ראיתיה ובאתי עליה, וסלקית [עליתי] לגדולה". אכן, חלום נאה חלם רב אשי: הוא עצמו מקיים יחסי מין עם אווז! ועוד הולך הוא ותולה במעשה בעילת העוף סימן משמיים להיותו ראוי להיות ראש ישיבה. ולמה לא עלה על דעת חכמים לומר שמהרהורי לבו חלם על האווז...? (אכן, ראשי ישיבות יש בימינו שרק בכגון דא ניתן להסביר את עלייתם לגדולה). כיוצא בו ענייני זימה חלומית (ברכות נז ע"א): "הבא על אמו יצפה לבינה שנאמר (משלי ב, ג), 'כי אם לבינה תקרא' [תן דעתך שבמלה "אם" אשר בפסוק האלף דוקא בחיריק, כלומר מילת תנאי ורבותינו הפכוהו לאם בצירה כלומר "אמא"], הבא על נערה המאורסה יצפה לתורה שנאמר (דברים לג, ד), 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' - אל תקרי מורשה אלא מאורסה". וגם כאן רבותינו מפרשים את החלומות מדרשות הפסוקים על ידי שינוי ועוות, ועיין מה שכבר כתבנו במאמר "מליצת השיר" על דרך הדרוש "אל תקרי כך אלא כך".
כי הרי אין גבול לכל מה שניתן להרכיב על גבו של חלום. הנה נביא לך דוגמה איך רבותינו מתפלפלים מדעתם על חלומות (ברכות נו ע"ב): "הרואה פיל בחלום - פלאות נעשו לו. [הרואה] פילים - פלאי פלאות נעשו לו. והתניא: כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל ומן הקוף? לא קשיא: הא דמסרג הא דלא מסרג [מפרש רש"י: שיש לו אוכף על גביו] ".
וכאן קושיה גדולה: מה הדין ברואה פילים בחלומו, מקצתם עם אוכף ומקצתם ללא אוכף? (או כדברי המתמטיקאים: מהו הביטוי הפונקציונלי לקשר בין מספר האוכפים של פיל בחלום לבין פלאי הפלאות שיתרחשו לחולם?) ואין סוף להבלים.
אין חלום בלא דברים בטלים - אחרי שאמרו חכמינו כי יש חלומות שהם אמת (חלום ע"י מלאך) וחזרו ואמרו שאין אף חלום שהוא אמת (אלא הכל מהרהורי הלב), עכשיו בוא ותראה שיש חלום שרק קצתו אמת. מסכת ברכות דף נה עמוד א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים. מנא לן? - מיוסף, דכתיב (בראשית לז, ט): 'והנה השמש והירח' וגו' [נמצא שגם חלום שעל ידי מלאך יש בו דברים בטלים] ".
כיון שכך, גם אין פלא שהדברים מתבלבלים והולכים, בוא וראה עד היכן מגיע האבסורד. נדרים דף ח עמוד א: "אמר רב יוסף: נידוהו בחלום - צריך עשרה בני אדם להתיר לו... שמתיה ושרו ליה בחלמיה - מאי? [חלם שנידוהו והתירוהו, האם צריך התרה? ] אמר ליה: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים", וכך פסק גם שולחן ערוך (יורה דעה סימן שלד סעיף לה): "נידוהו בחלום, הוי נידוי וצריך התרה, ואפילו התירו לו בחלום - אינו כלום".
חלומות שלא מעלין ולא מורידין - ועדיין שערי בלבול לא ננעלו. מה יש בידינו? חלומות מלאך - אמת וחלומות שד - שקר, כל החלומות שקר (והם מהרהורי לב), כל חלום חלקו אמת וחלקו שקר, ועכשיו - חלומות שאולי הם אמת ואולי הם שקר אלא שאינם נחשבים! סנהדרין דף ל עמוד א: "הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ובא בעל החלום ואמר לו: כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן - זה היה מעשה, ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין". וכך פסק רמב"ם (הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ו הלכה ו): "אמרו לו בחלום: 'מעשר שני של אביך שאתה מבקש הרי הוא במקום פלוני' - אף ע"פ שמצא שם מה שנאמר לו, אינו מעשר, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
ואם כאן תתמה, היאך מתיישב הדבר שהצריכוהו חכמים להתיר נדרו שבחלום, הדבר פשוט: אם חלם על ידי מלאך - החלום אמת, ואם על ידי שד - החלום הבל, וכך מיישב בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן קכח: "שהם ז"ל נתעוררו וראו, כי יש חלומות שראוי לסמוך עליהם ולחוש להם, ויש מהם שאין ראוי לסמוך ולחוש להם, כי יש מהם ע"י מלאך והמלאך לא יכזב, ויש מהם על ידי שד והם דברים כענן בקר אשר אין להם שחר". כפתור ופרח. רק שאלה קטנה נותרה: על פי מה נקבע אם "חלום הנדר" מן המלאכים הוא או מן השדים?
ואנו גם נראה איך דור הולך ודור בא והיחס לחלומות משתנה. הגמרא בברכות דף לא עמוד ב: "ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה", וכתבו התוס' (ד"ה כל היושב): "פירש ר"ח - בתענית חלום". הנה אף על פי שאכילה ושתיה בשבת היא מצווה גדולה, התירו לאדם לישב בתענית אם ראה חלום רע משום הסכנה שמראים לו מן השמיים, וכך כתב בשו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קסח: "ואפילו התענית עונג אסור (אם לא תענית חלום משום סכנות נפשות) ". הנה כך מתייחסים רבותינו לחלום רע כסכנת נפשות אמיתית ממש, עד שהתירוהו אפילו להתענות בשבת כדי לבטל הגזירה שבחלום.
ואילו הראבי"ה (ח"ג - הלכות תענית, סימן תתס) כתב: "ובשם רבינו קלונימוס מצאתי שאסור להתענות בזמן הזה בשבת אפילו תענית חלום, דאין אנו בקיאין לדעת פתרון חלומות, איזה טוב ואיזה רע, כאשר היו יודעין הראשונים, כדאיתא בפרק הרואה ובאיכה רבתי, ומספיקא אין מתענין. וכן נראה לי, ואף על פי דקורעין לו גזר דין של שבעים שנה ודמי לספק הצלת נפשות שמחללין עליו את השבת, כדאיתא במסכת יומא, אפילו הכי נראה לי שאין מתענין בשבת". וכי ראשונים היו באמת יודעים בחלומות? והלא אפילו יעקב אבינו לא היה בקיא, וכמו שכתב הזוהר שהבאנו לעיל.
הנה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפח סעיף ה) עשה מעין פשרה: "יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני [שלוש פעמים]. ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת, ואלו הן: הרואה ס"ת שנשרף, או יוה"כ בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו, וי"א הרואה יוה"כ אפילו שלא בשעת נעילה, וי"א הרואה שקורא בתורה, וי"א הרואה שנושא אשה. והא דרואה שיניו שנפלו - דוקא שיניו, אבל הרואה לחייו שנשרו - חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה, ונראה לי שהחלומות שאמרו בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת".
אבל בדורנו הרי כבר לא מתענים בשבת, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יתייחס ברצינות לחלומות בכלל? ולכן כתב הרב עובדיה יוסף בספר יחוה דעת חלק ד סימן כד: "הרואה חלום רע בליל שבת, אין להתענות בשבת [אנחנו לא שמענו שמתענים על חלום אפילו בחול], ואפילו החלום הוא אחד משלושה חלומות רעים שהוזכרו בשולחן ערוך". הרב עובדיה איש חלומות הוא (וראה להלן), וטוב עשה שפוגג לנו את סכנת הנפשות שבחלומות, אפילו אלה המצוינים בגמרא ובשו"ע כחלום רע.
ואחרי מה שביארנו על דברי החלומות, כמה מגוחך הדבר אשר רבותינו מספרים במקומות רבים על חלומות שמהם פסקו הלכה. דוגמה לדבר תמצא במאמרנו "ידיעת חז"ל בסימני הדגים" ועניינו רבינו אפרים שהתיר לאכול את הברבוט - הוא השפמנון שאין לו קשקשים, אמרו לו בחלום שהתיר שרצים, וחזר בו ואסרו.
וראה מה כתב על כך בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא - יו"ד, סימן ל): "אני אומר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ומעולם לא שמעתי להוכיח דין מבעל החלומות הזה, וחלומות שוא ידברון. ואם שרבינו אפרים ז"ל היה צדיק וחסיד גדול והיה חושש לחלומו - שנאמר לו בחלום שהתיר השרץ והיה חושש פן יש ממש בדבר והיה תולה זה על שהתיר דג ברבוטא - מ"מ אם היה מתאמת לר' אפרים שיש לדג זה קשקשים, כמו שנתאמת הדבר לבעלי התוספות, היה תולה פתרון חלומו על ענין אחר שהיה מתיר והיה חושש לו. אבל להביא ראיה מחלום יעוף - הבל הוא, אין בו ממש. ואני שואל למעלתו, למה לא בא בעל החלום הזה לשאר בעלי התוס' ולר"ת ולגדולי הפוסקים אשר התירו ברבוטא ולגלות להם להיות נראה מה יהיה חלומותיו". הרי לך שהכל הולך אחר הפירוש, מגלגלים את החלום ומשנים את פירושו עד שיסתדר הפירוש עם איזו מציאות כלשהיא. כך אומר הנודע ביהודה שאם היה מתאמת (מתברר) לרבינו אפרים שיש קשקשים לברבוט, היה פשוט הולך ומפרש את חלומו אחרת.
ואין לסיים סוגיא בדברי החלומות מבלעדי עלילותיו של הרב עובדיה יוסף. וכך נכתב בעיתון מעריב מיום ה', 28.06.01, מאת שלמה צזנה: "הרב עובדיה סיפר כי 'בליל שבת ראיתי בחלום, שהמשיח מגיע לכותל המערבי ויש שם ברחבה מלא אנשים. אומר להם [המשיח]: רבותי, אני באתי עכשיו, יש מליון תלמידים שלא לומדים תורה, אשר לומדים בבתי ספר חילוניים. אני רוצה שכל האברכים יתגייסו. "מי לה' אלי" כדי שיהיו מורים ללמד אותם תורה. לא יישאר בית ספר אחד שלא יהיה בו תורה. כולם ילמדו תורה' ".
עכשיו, שכבר הבאנו דברים הרבה בעיניין זה, חבל שלא ביקש הרב עובדיה מאנשי "דעת אמת" שיאמרו לו פשר החלום, כי כך היינו אומרים לו:
ראשית, חלומך בליל שבת הוא, אחרי ארוחת שבת הדשנה. וכבר הזכיר עניין זה אברבנאל, כפי שהובא בשו"ת שיבת ציון, סימן נב: "ועיין בזה מה שכתב החכם מהר"י אברבנאל בפ' מקץ - שם האריך בזה וערך מערכה מול מערכה, והעלה שם שיש חלומות המתהוים ע"י סיבת גופני, כגון על ידי עיכול המזון המעלה אדים או ע"י חולשת המזג מבריאות הגוף, ואלו החלומות המה הבל אין בו ממש".
ואם לא אכל כבוד הרב כדי שובעו, אולי החלום על ידי השד הוא. והרי הרב עצמו כתב בשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן כד: "ויש לציין מה שכתב הרה"ג המקובל רבי יהודה פתייא בספר מנחת יהודה (סימן מ"ז), כי עתה השדים יודעים הדברים שבני אדם מקפידים עליהם אם רואים אותם בחלום, כגון הרואה בחלום שנפלו שיניו, או לובש שחורים וכיוצא בזה. ולכן הם מראים אותם לבני אדם כדי לצער אותם שיתענו עליהם, ולכן אין לו לאדם לחוש לחלומות כאלה". כי אולי חלומו מעשה שדים הוא, לצער את אזרחי ישראל הטובים שאם חו"ח יהיה החלום לא ירכשו ילדיהם שום השכלה וילכו מדחי לדחי, עד חורבנה של המדינה. וטוב פסק הרב שלא יהיה לנו לחוש כלל לחלומות רעים כאלה.
ואם יתעקש הרב לומר שחלומו ודאי על ידי מלאך (על אף שיעקב אבינו בעצמו לא ידע להבחין, כמו שכתבנו לעיל), נאמר לו: והלא גם יוסף הצדיק שחלם על ידי מלאך, אמרו עליו ש"אין חלומות בלא דברים בטלים", וראה לקמן. על כן כך יתפרש החלום: "והתלמידים שלא לומדים תורה" - הכוונה לתלמידי מוסדות החינוך של ש"ס, שאינם לומדים תורת חיים אלא רק תורת ספר. ומה שנאמר "אני רוצה שכל האברכים יתגייסו" - הכוונה כפשוטו, יתגייסו לצבא. מה שנאמר "מיליון" זה דרך הגוזמא, ועל שארית הדברים שבחלום נאמר כי הם מאותם הדברים הבטלים שבכל חלום, גם אם נחלמו ע"י רבנו עובדיה יוסף.
במאמר זה נציג בפניך, התלמיד מבקש האמת, את דברי רבותינו בענייני החלומות. נראה היטב כי כל מה שנאמר רק מדעתם הוא וגחמתם, כיצד סותרים עצמם ואומרים דבר והיפוכו וגם היפוך היפוכו. בעיניך תראה איך כל עניין פשרי החלומות ו"אמיתותן" הבל הוא. אין להבין כלום על החלומות ופשרן מדברי רבותינו.
ובכן, עפ"י הגמרא דלעיל שני סוגי חלומות הם:
חלום על ידי מלאך - כלומר חלום אמיתי, שיתקיים. ועליו אמר הכתוב: "בחלום אדבר בו".
חלום על ידי שד - כלומר שלא יתקיים. ועליו אמר הכתוב: "וחלמות השוא ידברו".
בוא וראה דבר נפלא. כבר כתבנו במאמר על הנבואה שאי אפשר לבחון אם הנביא נביא אמת והנה, הוא הדין בחולם החלומות. כתוב (בראשית כח, יא - כ) "וישכב במקום ההוא ויחלום... והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם... ושמרתיך בכל אשר תלך... וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך" - ראינו שיעקב אבינו ממש מפקפק בהבטחת ה' שבא בחלומו, והוא אומר "אם ישמרני אלהים" ואיננו בטוח בהבטחת ה' כלל. במאמר הנבואה כתבנו שחז"ל יישבו "שמא יגרום החטא" אבל הזוהר תירוץ אחר לו (זוהר, חלק א, דף קן ע"ב): "'וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי' וגו' - אמר רבי יהודה: כיון דכל האי אבטח ליה קודשא בריך הוא, אמאי לא האמין, דאמר 'אם יהיה אלהים עמדי' וגו'? אלא אמר יעקב: 'חלמא חלמנא, וחלמין מנייהו קשוט ומנייהו לא קשוט, ואם יתקיים הא ידענא דחלמא קשוט הוא' " (ותרגומו: אמר רבי יהודה: כיון שהקב"ה הבטיח ליעקב שישמרנו, מדוע לא האמין, עד שאמר "אם יהיה אלהים עמדי"? אלא שידע יעקב שיש חלומות אמיתיים ויש חלומות שאינם אמיתיים, ולכן אמר: "אם יתקיים החלום אדע שהיה זה חלום אמיתי").
הפלא ופלא! יעקב אבינו, נגלה לו אלהים בחלום עד שהצהיר נחרצות, מיד לאחר שניעור משנתו: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח, טז). אף על פי כן הטיל ספק בדבר כל החלום שחלם שם, שמא הטעה אותו השד. פשיטא שאם אבותינו הקדושים לא ידעו להבדיל בין חלום אלוהים לחלום שדים, חכמי התלמוד ודאי שאינם יכולים. אלא, כדרכם של כל התיאולוגים אינם בוחלים לומר דברים - גם אם אינם מבינים בהם.
ראה מה עוד אומרים רבותינו על החלומות:
חלום מתקיים לפי פתרונו - ברכות דף נה עמוד ב: "עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה". כאן ממש מבטלים רבותינו את כל החלומות כבעלי מסר של אמת וקובעים שהחלום "מתגשם" על פי פתרונו (ואם כמה פתרונות לו, "יתגשם" כמה פעמים). ואיך יקבלו דבר זה הדורשים אל ה"אמת החלומית"? הסר דאגה מלבך. רבותינו המפרשים כבר יעשו הכל כדי להעמיד את דברי רבותינו הקדומים. וכך מסביר המהרש"א: "'שכל החלומות'... ולפי הסוגיא שלושה מיני חלומות הן: האחד שהולך אחר הפה ובלא פתרון אינו לא טוב ולא רע... וזה החלק מהחלומות שעל ידי שד... והמין השני שיש לו פתרון קרוב לאמתי ויתקיים בלי פתרון, ומזה המין הם חלומות של שני סריסי פרעה... וזה החלום שעל ידי מערכת השמיים, והשלישי החלום אשר אין לו פתרון כי אם אחד האמיתי ואינו משתנה כלל, כחלום של יוסף הצדיק והוא על ידי מלאך...". לא הספיקו לו, למהרש"א, שדים מחד ומלאכים מאידך, הלך והוסיף עוד סוג חלום והוא מ"מערכת השמיים". לא ידענו מה היא אותה "מערכת שמיים", ואולי שם שדים ומלאכים עושים יחד.
והאבן עזרא (בראשית מ, ח) כתב בפשטות: "ו'כל החלומות הולכים אחר הפה' דברי יחיד הם" - כלומר, פשוט אינם נכונים.
חלום הבא מתוך הרהורי הלב - הרי לפניך דיבור אחר מרבותינו, המראה שאין לחלום משמעות אמת כלל ושאין צריך להתייחס אליו ברצינות כי אינו בא אלא מהרהורי לבו של האדם. ברכות דף נה עמוד ב: "אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו... אמר רבא: תדע, דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא, ולא פילא דעייל בקופא דמחטא [אמר רבא: הראייה לכך היא שלא מראים לאדם בחלום דקל מזהב ולא פיל שנכנס בחור של מחט] ". אלא שכנראה לא תמיד נקוט בידי חכמים כלל זה. הבט וראה מה רב אשי מספר על עצמו (ברכות נז ע"א): "הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה... והבא עליה - הוי ראש ישיבה. אמר רב אשי: אני ראיתיה ובאתי עליה, וסלקית [עליתי] לגדולה". אכן, חלום נאה חלם רב אשי: הוא עצמו מקיים יחסי מין עם אווז! ועוד הולך הוא ותולה במעשה בעילת העוף סימן משמיים להיותו ראוי להיות ראש ישיבה. ולמה לא עלה על דעת חכמים לומר שמהרהורי לבו חלם על האווז...? (אכן, ראשי ישיבות יש בימינו שרק בכגון דא ניתן להסביר את עלייתם לגדולה). כיוצא בו ענייני זימה חלומית (ברכות נז ע"א): "הבא על אמו יצפה לבינה שנאמר (משלי ב, ג), 'כי אם לבינה תקרא' [תן דעתך שבמלה "אם" אשר בפסוק האלף דוקא בחיריק, כלומר מילת תנאי ורבותינו הפכוהו לאם בצירה כלומר "אמא"], הבא על נערה המאורסה יצפה לתורה שנאמר (דברים לג, ד), 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' - אל תקרי מורשה אלא מאורסה". וגם כאן רבותינו מפרשים את החלומות מדרשות הפסוקים על ידי שינוי ועוות, ועיין מה שכבר כתבנו במאמר "מליצת השיר" על דרך הדרוש "אל תקרי כך אלא כך".
כי הרי אין גבול לכל מה שניתן להרכיב על גבו של חלום. הנה נביא לך דוגמה איך רבותינו מתפלפלים מדעתם על חלומות (ברכות נו ע"ב): "הרואה פיל בחלום - פלאות נעשו לו. [הרואה] פילים - פלאי פלאות נעשו לו. והתניא: כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל ומן הקוף? לא קשיא: הא דמסרג הא דלא מסרג [מפרש רש"י: שיש לו אוכף על גביו] ".
וכאן קושיה גדולה: מה הדין ברואה פילים בחלומו, מקצתם עם אוכף ומקצתם ללא אוכף? (או כדברי המתמטיקאים: מהו הביטוי הפונקציונלי לקשר בין מספר האוכפים של פיל בחלום לבין פלאי הפלאות שיתרחשו לחולם?) ואין סוף להבלים.
אין חלום בלא דברים בטלים - אחרי שאמרו חכמינו כי יש חלומות שהם אמת (חלום ע"י מלאך) וחזרו ואמרו שאין אף חלום שהוא אמת (אלא הכל מהרהורי הלב), עכשיו בוא ותראה שיש חלום שרק קצתו אמת. מסכת ברכות דף נה עמוד א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים. מנא לן? - מיוסף, דכתיב (בראשית לז, ט): 'והנה השמש והירח' וגו' [נמצא שגם חלום שעל ידי מלאך יש בו דברים בטלים] ".
כיון שכך, גם אין פלא שהדברים מתבלבלים והולכים, בוא וראה עד היכן מגיע האבסורד. נדרים דף ח עמוד א: "אמר רב יוסף: נידוהו בחלום - צריך עשרה בני אדם להתיר לו... שמתיה ושרו ליה בחלמיה - מאי? [חלם שנידוהו והתירוהו, האם צריך התרה? ] אמר ליה: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים", וכך פסק גם שולחן ערוך (יורה דעה סימן שלד סעיף לה): "נידוהו בחלום, הוי נידוי וצריך התרה, ואפילו התירו לו בחלום - אינו כלום".
חלומות שלא מעלין ולא מורידין - ועדיין שערי בלבול לא ננעלו. מה יש בידינו? חלומות מלאך - אמת וחלומות שד - שקר, כל החלומות שקר (והם מהרהורי לב), כל חלום חלקו אמת וחלקו שקר, ועכשיו - חלומות שאולי הם אמת ואולי הם שקר אלא שאינם נחשבים! סנהדרין דף ל עמוד א: "הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ובא בעל החלום ואמר לו: כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן - זה היה מעשה, ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין". וכך פסק רמב"ם (הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ו הלכה ו): "אמרו לו בחלום: 'מעשר שני של אביך שאתה מבקש הרי הוא במקום פלוני' - אף ע"פ שמצא שם מה שנאמר לו, אינו מעשר, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
ואם כאן תתמה, היאך מתיישב הדבר שהצריכוהו חכמים להתיר נדרו שבחלום, הדבר פשוט: אם חלם על ידי מלאך - החלום אמת, ואם על ידי שד - החלום הבל, וכך מיישב בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן קכח: "שהם ז"ל נתעוררו וראו, כי יש חלומות שראוי לסמוך עליהם ולחוש להם, ויש מהם שאין ראוי לסמוך ולחוש להם, כי יש מהם ע"י מלאך והמלאך לא יכזב, ויש מהם על ידי שד והם דברים כענן בקר אשר אין להם שחר". כפתור ופרח. רק שאלה קטנה נותרה: על פי מה נקבע אם "חלום הנדר" מן המלאכים הוא או מן השדים?
ואנו גם נראה איך דור הולך ודור בא והיחס לחלומות משתנה. הגמרא בברכות דף לא עמוד ב: "ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה", וכתבו התוס' (ד"ה כל היושב): "פירש ר"ח - בתענית חלום". הנה אף על פי שאכילה ושתיה בשבת היא מצווה גדולה, התירו לאדם לישב בתענית אם ראה חלום רע משום הסכנה שמראים לו מן השמיים, וכך כתב בשו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קסח: "ואפילו התענית עונג אסור (אם לא תענית חלום משום סכנות נפשות) ". הנה כך מתייחסים רבותינו לחלום רע כסכנת נפשות אמיתית ממש, עד שהתירוהו אפילו להתענות בשבת כדי לבטל הגזירה שבחלום.
ואילו הראבי"ה (ח"ג - הלכות תענית, סימן תתס) כתב: "ובשם רבינו קלונימוס מצאתי שאסור להתענות בזמן הזה בשבת אפילו תענית חלום, דאין אנו בקיאין לדעת פתרון חלומות, איזה טוב ואיזה רע, כאשר היו יודעין הראשונים, כדאיתא בפרק הרואה ובאיכה רבתי, ומספיקא אין מתענין. וכן נראה לי, ואף על פי דקורעין לו גזר דין של שבעים שנה ודמי לספק הצלת נפשות שמחללין עליו את השבת, כדאיתא במסכת יומא, אפילו הכי נראה לי שאין מתענין בשבת". וכי ראשונים היו באמת יודעים בחלומות? והלא אפילו יעקב אבינו לא היה בקיא, וכמו שכתב הזוהר שהבאנו לעיל.
הנה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפח סעיף ה) עשה מעין פשרה: "יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני [שלוש פעמים]. ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת, ואלו הן: הרואה ס"ת שנשרף, או יוה"כ בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו, וי"א הרואה יוה"כ אפילו שלא בשעת נעילה, וי"א הרואה שקורא בתורה, וי"א הרואה שנושא אשה. והא דרואה שיניו שנפלו - דוקא שיניו, אבל הרואה לחייו שנשרו - חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה, ונראה לי שהחלומות שאמרו בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת".
אבל בדורנו הרי כבר לא מתענים בשבת, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יתייחס ברצינות לחלומות בכלל? ולכן כתב הרב עובדיה יוסף בספר יחוה דעת חלק ד סימן כד: "הרואה חלום רע בליל שבת, אין להתענות בשבת [אנחנו לא שמענו שמתענים על חלום אפילו בחול], ואפילו החלום הוא אחד משלושה חלומות רעים שהוזכרו בשולחן ערוך". הרב עובדיה איש חלומות הוא (וראה להלן), וטוב עשה שפוגג לנו את סכנת הנפשות שבחלומות, אפילו אלה המצוינים בגמרא ובשו"ע כחלום רע.
ואחרי מה שביארנו על דברי החלומות, כמה מגוחך הדבר אשר רבותינו מספרים במקומות רבים על חלומות שמהם פסקו הלכה. דוגמה לדבר תמצא במאמרנו "ידיעת חז"ל בסימני הדגים" ועניינו רבינו אפרים שהתיר לאכול את הברבוט - הוא השפמנון שאין לו קשקשים, אמרו לו בחלום שהתיר שרצים, וחזר בו ואסרו.
וראה מה כתב על כך בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא - יו"ד, סימן ל): "אני אומר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ומעולם לא שמעתי להוכיח דין מבעל החלומות הזה, וחלומות שוא ידברון. ואם שרבינו אפרים ז"ל היה צדיק וחסיד גדול והיה חושש לחלומו - שנאמר לו בחלום שהתיר השרץ והיה חושש פן יש ממש בדבר והיה תולה זה על שהתיר דג ברבוטא - מ"מ אם היה מתאמת לר' אפרים שיש לדג זה קשקשים, כמו שנתאמת הדבר לבעלי התוספות, היה תולה פתרון חלומו על ענין אחר שהיה מתיר והיה חושש לו. אבל להביא ראיה מחלום יעוף - הבל הוא, אין בו ממש. ואני שואל למעלתו, למה לא בא בעל החלום הזה לשאר בעלי התוס' ולר"ת ולגדולי הפוסקים אשר התירו ברבוטא ולגלות להם להיות נראה מה יהיה חלומותיו". הרי לך שהכל הולך אחר הפירוש, מגלגלים את החלום ומשנים את פירושו עד שיסתדר הפירוש עם איזו מציאות כלשהיא. כך אומר הנודע ביהודה שאם היה מתאמת (מתברר) לרבינו אפרים שיש קשקשים לברבוט, היה פשוט הולך ומפרש את חלומו אחרת.
ואין לסיים סוגיא בדברי החלומות מבלעדי עלילותיו של הרב עובדיה יוסף. וכך נכתב בעיתון מעריב מיום ה', 28.06.01, מאת שלמה צזנה: "הרב עובדיה סיפר כי 'בליל שבת ראיתי בחלום, שהמשיח מגיע לכותל המערבי ויש שם ברחבה מלא אנשים. אומר להם [המשיח]: רבותי, אני באתי עכשיו, יש מליון תלמידים שלא לומדים תורה, אשר לומדים בבתי ספר חילוניים. אני רוצה שכל האברכים יתגייסו. "מי לה' אלי" כדי שיהיו מורים ללמד אותם תורה. לא יישאר בית ספר אחד שלא יהיה בו תורה. כולם ילמדו תורה' ".
עכשיו, שכבר הבאנו דברים הרבה בעיניין זה, חבל שלא ביקש הרב עובדיה מאנשי "דעת אמת" שיאמרו לו פשר החלום, כי כך היינו אומרים לו:
ראשית, חלומך בליל שבת הוא, אחרי ארוחת שבת הדשנה. וכבר הזכיר עניין זה אברבנאל, כפי שהובא בשו"ת שיבת ציון, סימן נב: "ועיין בזה מה שכתב החכם מהר"י אברבנאל בפ' מקץ - שם האריך בזה וערך מערכה מול מערכה, והעלה שם שיש חלומות המתהוים ע"י סיבת גופני, כגון על ידי עיכול המזון המעלה אדים או ע"י חולשת המזג מבריאות הגוף, ואלו החלומות המה הבל אין בו ממש".
ואם לא אכל כבוד הרב כדי שובעו, אולי החלום על ידי השד הוא. והרי הרב עצמו כתב בשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן כד: "ויש לציין מה שכתב הרה"ג המקובל רבי יהודה פתייא בספר מנחת יהודה (סימן מ"ז), כי עתה השדים יודעים הדברים שבני אדם מקפידים עליהם אם רואים אותם בחלום, כגון הרואה בחלום שנפלו שיניו, או לובש שחורים וכיוצא בזה. ולכן הם מראים אותם לבני אדם כדי לצער אותם שיתענו עליהם, ולכן אין לו לאדם לחוש לחלומות כאלה". כי אולי חלומו מעשה שדים הוא, לצער את אזרחי ישראל הטובים שאם חו"ח יהיה החלום לא ירכשו ילדיהם שום השכלה וילכו מדחי לדחי, עד חורבנה של המדינה. וטוב פסק הרב שלא יהיה לנו לחוש כלל לחלומות רעים כאלה.
ואם יתעקש הרב לומר שחלומו ודאי על ידי מלאך (על אף שיעקב אבינו בעצמו לא ידע להבחין, כמו שכתבנו לעיל), נאמר לו: והלא גם יוסף הצדיק שחלם על ידי מלאך, אמרו עליו ש"אין חלומות בלא דברים בטלים", וראה לקמן. על כן כך יתפרש החלום: "והתלמידים שלא לומדים תורה" - הכוונה לתלמידי מוסדות החינוך של ש"ס, שאינם לומדים תורת חיים אלא רק תורת ספר. ומה שנאמר "אני רוצה שכל האברכים יתגייסו" - הכוונה כפשוטו, יתגייסו לצבא. מה שנאמר "מיליון" זה דרך הגוזמא, ועל שארית הדברים שבחלום נאמר כי הם מאותם הדברים הבטלים שבכל חלום, גם אם נחלמו ע"י רבנו עובדיה יוסף.
050-3331-331