על ציר הזמן המושג רצון הוא מושג דמיוני - לרצות משהו זה משהו שאתה מכיר אותו, זיהית אותו / פגשת אותו בעברך - ומכאן לרצות זה להחזיר את הזמן לאחור או לנסות להשיג את מה שחלף
כאשר אתה מבחין בנפרדות אתה מגלה שהנפרדות נמצאת שם כל הזמן. המציאות משתנה, אתה משתנה, אבל חווית הנפרדות נשארת אייתנה ובילתי משתנה
המחשבות משתנות הרגשות משתנים התחושות משתנות אבל החוויה של הנפרדות לא משתנה והיא
מי שאתה באמת
נסה לחוות את הנפרדות / את הקן המחבר או המפריד בינך לבין המציאות ותגלה
שהוא חזק יותר מברזל וניצחי מבחינתך יותר מכל זמן בין אם אתה שם לב אליו ובין אם לא הוא ברקע כל הזמן, והוא גם הרקע לכל התחושות מחשבות ורגשות והוא בילתי משתנה גם אם הוא בעוצמות שונות
כאשר באות מחשבות או רגשות הן פשוט מסיטות את תשומת הלב מהנפרדות ממי שאתה באמת וגורמות להזדהות ריגעית "ניסיון של האוקיאנוס להיות גל"
הטבע שלנו הוא נפרדות ושינוי אבל הקו המפריד לעולם לא משתנה והוא
מי שאתה באמת
נסה להיפטר מהנפרדות הזו???? האם אתה מסוגל לא להיות נפרד ממשהוא?
נסה לחוות את הנפרדות או בעיברית פשוטה לחוש את עצמך לזכור את עצמך להתחבר לקן המפריד להיות המסך שמאפשר את התחושות הרגשות והמחשבות שמתחלפים ואז תוכל לצפות בהם משתנים מבלי לנסות לאחוז בהם כדי להרגיש טוב או רע כי תבין שטבע הדברים להשתנות וכל ניסיון לאחוז נועד לכישלון קוראים לזה זכירה עצמית...
כדי להיות פראקטי, אתה בטח יושב עכשיו על הכיסא עם הרגליים על הריצפה
אתה בטח לא שמת לב שזה מה שמפריד בינך / הגוף לצורך העיניין לבין המציאות
לא משנה מה תקרא או מה תחשוב או מה תרגיש התחושה של הכיסא והריצפה לא תלך לשום מקום היא לא משתנה וגם אם תקום ותלך למקום אחר התחושה או נקודת החיבור בינך לבין הריצפה לא תשתנה - החיבור הזה הוא מי שאתה באמת הוא לא משתנה.
הכל יכול להשתנות אבל לא זה...
הפניית מרכז הכובד של תשומת הלב לחוות הנפרדות הזו או הטלת עוגן הספינה על קו הנפרדות, היא תעגן את ההזדהות וקו המפריד ואז תהפוך לצופה במחשבות וברגשות ולא תטבע בעולם הרגשות המחשבות המשתנה תמידית ובלתי ניתן לתפיסה כי העוגן יהווה בסיס והעבודה היא לקשות את התשומת לב / זכירה עצמית לקו המפריד ולא לנושא זה או אחר שאחרי שניה יהפוך להיסטוריה...
אל תשכח לבדוק אם אתה עדיין מרגיש את התחת שלך על הכיסא
המציאות מעולם לא שאלה לרצונך לא בקשר ללידה שלך ולא בקשר למוות שלך.. אולי זה בכלל הלידה שלה והמוות שלה...
חרדה זה המקרה היחיד בו אדם עולה לזירת הקרב לבד ומפסיד
יש איזה שאלה המטילה ספק בהכל "תגיד זה עזר לך?"
קח את האדם הכי מאושר לפני מותו ותשאל אותו "תגיד האושר הזה עזר לך?"
אתה סובל עכשיו? אז מה שווה כל האושר הזה שהיה לך?
עמלק=ספק בגימטריא
באחת ההרצאות שהקשבתי לג'ידו קרישנמוקרטי דובר שם על חופש בחירה.
קרישנמורטי שרוב משפטיו מסתיימים בסימן שאלה (מסיבה מאוד ברורה כל אחד יפנה לעצמו את השאלה הזו מדוע)
שואל מי זקוק לבחירה חופשית? האם אדם מהוסס? או אדם בעל מוח צלול?
והאם אדם מהוסס שייש לו חופש בחירה מסוגל להשתמש בה?
והאם אדם שיש לו מוח צלול ובשבילו הכל ברור האם האו זקוק לבחירה? האו שהכל ברור לו?
בעבודה של קייטי חוקרים מחשבות מלחיצות כמו אני צריך לעבוד או אני צריך כסף אני חייב אהבה ואני חייב לקנות ביית ואמור להחיות בזוגיות... כאשר מבצעים היפוך לצחשבות הללו עולה מחשבות כגון אני לא צריך כסף, אני לא חייב לקנות ביית, ואני לא אמור לחיות בזוגיות... מההתנסות שלי במיקרים רבים עולה הדיעה "מה אם אני לא צריכ כסף אז אני לא יעבוד? ממה אני אתפרנס? ואם אני לא אדאג לי לזוגיות לא תהייה לי זוגיות ואזדקן בודד
האמת נמצאת במקום אחר והיא אולי נמצאת במה שקרישנמורטי אומר לדוגמא: אם אני עסוק במחשבה שאני אמור לעשות כסף - המוח לא צלול מספיק כדי לעשות כסף... ואם המוח שלי עסוק בכמה אני מסכן שאין לי זוגגיות ואני חייב למצוא.. כאשר המיינד יהיה עסוק במחשבה הזו הוא בטוח יפספס כל הזדמנות שתחלוף ליידו
בספר יוגא בסישטהה מסופר על נזיר שכל רצונו היה להיות החכם בעולם והוא התפלל לא שיתן לו את אבן החכמים כדי שיוכל להיות החכם באדם
הוא התפלל בפאתוס ימים ולילות בדבקות עצומה עד שהאל שלח לו את אבן החכמים ושם לנזור למרגלותיו
הנזיר תפס את האבן השליך אותך והמשיך להתפלל...
באחת ההרצאות שהקשבתי לאיליעד הוא טוען שהמחשבה תופסת מקום פיסי אמיתי ולא דמיוני - לנסה לחשוב על עוד מחשבה בזמן שאתה חושב מחשבה
אחרת?
אתה לא חייב להיות לחוץ ובמתח ועסוק במחשבות כדי להיות פרקטי אלא ההפך קליר מיינד מוח נקי ממחשבות הוא מוח שיכול לתפקד בצורה מקסימאלית...
ומכאן היסוס ספק ממש לעמלק - האוייב שלי הם המחשבות שבי
יציאת מצריים בפן הרוחני של הדבר
יציאת מצריים אם נהפוך את המילה היא יציאה מהייצרים או התגברות על הייצרים. הייצרים בדרך כלל נמצאים בחלק התחתון של הגוף, והמושג והעלתי אתכם מארץ מצריים, זה העליה מהחלק התחתון לחלק העליון דרך העין השלישית. - כאשר במדיטציה מסויימת אפשר לראות אור לבן שאינו שורף על משקל הסנה בוער ואיננו עוכל... משם לעבר הראש אל ארץ ישראל=ראשי - אל... שם אמנם יש ארץ זבת חלב ודבש המסמלים נתינה מלאה על מנת לתת
כמו שהדבורה והפרה נותנות חלב ודבש כי "ככה" -
ואמנם יציאת מצריים היא משל ליציאת מעבדות לחרות כלומר התגברות על הייצרים משמעו סוג של חופש, אף אל תיטעו, החופש הזה מפגיש אותך עם החיתי והאמורי והפריזי והיבוסי אשר בארץ והם מציינים את הקשיים בהתעוררות, וכי יש צורך בהמשך העבודה כי העבודה לא תמה בזה שעלינו לארץ ישראל. אם נרפה לרגע (מהיציאה האין סופית ממציריים) ניפול חזרה לארץ מצריים.
למעשה מצריים =ייצרים=תחושות רגשות ומחשבות שכל אלו קיבלתי מבחוץ לא נולדתי איתם למדתי ואחר וכל אלו מכונים "אני" או אגו וזה מצביע על מצב אחר שהוא מעבר ל"אני" העליה מארץ מצריים...
ושוב הסנה הבוער שנגלה במדיטציה הוא סוג של שלב בהתעוררות בו אתה נחשף למשהו אמיתי שבחיים הרגילים אתה מחשיב כאמונה או כדת או כאשליה... ברגע שאתה פוגש בכך זו התחלת המסע של היציאה מארץ מצריים.
האמת והשקר
כדי לגלות את האמת, זקוקים לשקר אחרת לא ניתן לזהות את האמת.
רוצה לומר שהאמת והשקר משלימים אחד את השני וביחד הם סוג של שלימות.
את האמת רואים וכך גם את השקר - ואם אתה יכול צפות בהם - הם לא אתה.
כאשר אתה בויכוח, ועולה בך הצורך לומר את האמת, ההבנה כי לא משנה איזו אמת שתאמר, תמיד תהיה דבר חלקי.
ואין ביכולתך לומר שלימות, יכולה להביא אותך למצב שבו מרוסנת התגובה, ובמקומה צומחת
הקשבה וענווה - הקשבה אחרת - לא הקשבה על מנת להשיב ולהראות את עצמך אלא הקשבה מלאה ללא תגובה
מהמקום שבו חייה ההבנה כי כל תגובה שתאמר תהיה חלקית - המצב הזה הוא מצב בו עובר הצופה לקידמת הבמה
ומאפשר לך לראות את מי שאתה באמת ואפילו לרגע קט שהוא יקר מפז.
משכך ברור שאין שלימות במה שכתבתי יחד עם זאת זה מעורר "משהו"
כאשר אתה מבחין בנפרדות אתה מגלה שהנפרדות נמצאת שם כל הזמן. המציאות משתנה, אתה משתנה, אבל חווית הנפרדות נשארת אייתנה ובילתי משתנה
המחשבות משתנות הרגשות משתנים התחושות משתנות אבל החוויה של הנפרדות לא משתנה והיא
מי שאתה באמת
נסה לחוות את הנפרדות / את הקן המחבר או המפריד בינך לבין המציאות ותגלה
שהוא חזק יותר מברזל וניצחי מבחינתך יותר מכל זמן בין אם אתה שם לב אליו ובין אם לא הוא ברקע כל הזמן, והוא גם הרקע לכל התחושות מחשבות ורגשות והוא בילתי משתנה גם אם הוא בעוצמות שונות
כאשר באות מחשבות או רגשות הן פשוט מסיטות את תשומת הלב מהנפרדות ממי שאתה באמת וגורמות להזדהות ריגעית "ניסיון של האוקיאנוס להיות גל"
הטבע שלנו הוא נפרדות ושינוי אבל הקו המפריד לעולם לא משתנה והוא
מי שאתה באמת
נסה להיפטר מהנפרדות הזו???? האם אתה מסוגל לא להיות נפרד ממשהוא?
נסה לחוות את הנפרדות או בעיברית פשוטה לחוש את עצמך לזכור את עצמך להתחבר לקן המפריד להיות המסך שמאפשר את התחושות הרגשות והמחשבות שמתחלפים ואז תוכל לצפות בהם משתנים מבלי לנסות לאחוז בהם כדי להרגיש טוב או רע כי תבין שטבע הדברים להשתנות וכל ניסיון לאחוז נועד לכישלון קוראים לזה זכירה עצמית...
כדי להיות פראקטי, אתה בטח יושב עכשיו על הכיסא עם הרגליים על הריצפה
אתה בטח לא שמת לב שזה מה שמפריד בינך / הגוף לצורך העיניין לבין המציאות
לא משנה מה תקרא או מה תחשוב או מה תרגיש התחושה של הכיסא והריצפה לא תלך לשום מקום היא לא משתנה וגם אם תקום ותלך למקום אחר התחושה או נקודת החיבור בינך לבין הריצפה לא תשתנה - החיבור הזה הוא מי שאתה באמת הוא לא משתנה.
הכל יכול להשתנות אבל לא זה...
הפניית מרכז הכובד של תשומת הלב לחוות הנפרדות הזו או הטלת עוגן הספינה על קו הנפרדות, היא תעגן את ההזדהות וקו המפריד ואז תהפוך לצופה במחשבות וברגשות ולא תטבע בעולם הרגשות המחשבות המשתנה תמידית ובלתי ניתן לתפיסה כי העוגן יהווה בסיס והעבודה היא לקשות את התשומת לב / זכירה עצמית לקו המפריד ולא לנושא זה או אחר שאחרי שניה יהפוך להיסטוריה...
אל תשכח לבדוק אם אתה עדיין מרגיש את התחת שלך על הכיסא
המציאות מעולם לא שאלה לרצונך לא בקשר ללידה שלך ולא בקשר למוות שלך.. אולי זה בכלל הלידה שלה והמוות שלה...
חרדה זה המקרה היחיד בו אדם עולה לזירת הקרב לבד ומפסיד
יש איזה שאלה המטילה ספק בהכל "תגיד זה עזר לך?"
קח את האדם הכי מאושר לפני מותו ותשאל אותו "תגיד האושר הזה עזר לך?"
אתה סובל עכשיו? אז מה שווה כל האושר הזה שהיה לך?
עמלק=ספק בגימטריא
באחת ההרצאות שהקשבתי לג'ידו קרישנמוקרטי דובר שם על חופש בחירה.
קרישנמורטי שרוב משפטיו מסתיימים בסימן שאלה (מסיבה מאוד ברורה כל אחד יפנה לעצמו את השאלה הזו מדוע)
שואל מי זקוק לבחירה חופשית? האם אדם מהוסס? או אדם בעל מוח צלול?
והאם אדם מהוסס שייש לו חופש בחירה מסוגל להשתמש בה?
והאם אדם שיש לו מוח צלול ובשבילו הכל ברור האם האו זקוק לבחירה? האו שהכל ברור לו?
בעבודה של קייטי חוקרים מחשבות מלחיצות כמו אני צריך לעבוד או אני צריך כסף אני חייב אהבה ואני חייב לקנות ביית ואמור להחיות בזוגיות... כאשר מבצעים היפוך לצחשבות הללו עולה מחשבות כגון אני לא צריך כסף, אני לא חייב לקנות ביית, ואני לא אמור לחיות בזוגיות... מההתנסות שלי במיקרים רבים עולה הדיעה "מה אם אני לא צריכ כסף אז אני לא יעבוד? ממה אני אתפרנס? ואם אני לא אדאג לי לזוגיות לא תהייה לי זוגיות ואזדקן בודד
האמת נמצאת במקום אחר והיא אולי נמצאת במה שקרישנמורטי אומר לדוגמא: אם אני עסוק במחשבה שאני אמור לעשות כסף - המוח לא צלול מספיק כדי לעשות כסף... ואם המוח שלי עסוק בכמה אני מסכן שאין לי זוגגיות ואני חייב למצוא.. כאשר המיינד יהיה עסוק במחשבה הזו הוא בטוח יפספס כל הזדמנות שתחלוף ליידו
בספר יוגא בסישטהה מסופר על נזיר שכל רצונו היה להיות החכם בעולם והוא התפלל לא שיתן לו את אבן החכמים כדי שיוכל להיות החכם באדם
הוא התפלל בפאתוס ימים ולילות בדבקות עצומה עד שהאל שלח לו את אבן החכמים ושם לנזור למרגלותיו
הנזיר תפס את האבן השליך אותך והמשיך להתפלל...
באחת ההרצאות שהקשבתי לאיליעד הוא טוען שהמחשבה תופסת מקום פיסי אמיתי ולא דמיוני - לנסה לחשוב על עוד מחשבה בזמן שאתה חושב מחשבה
אחרת?
אתה לא חייב להיות לחוץ ובמתח ועסוק במחשבות כדי להיות פרקטי אלא ההפך קליר מיינד מוח נקי ממחשבות הוא מוח שיכול לתפקד בצורה מקסימאלית...
ומכאן היסוס ספק ממש לעמלק - האוייב שלי הם המחשבות שבי
יציאת מצריים בפן הרוחני של הדבר
יציאת מצריים אם נהפוך את המילה היא יציאה מהייצרים או התגברות על הייצרים. הייצרים בדרך כלל נמצאים בחלק התחתון של הגוף, והמושג והעלתי אתכם מארץ מצריים, זה העליה מהחלק התחתון לחלק העליון דרך העין השלישית. - כאשר במדיטציה מסויימת אפשר לראות אור לבן שאינו שורף על משקל הסנה בוער ואיננו עוכל... משם לעבר הראש אל ארץ ישראל=ראשי - אל... שם אמנם יש ארץ זבת חלב ודבש המסמלים נתינה מלאה על מנת לתת
כמו שהדבורה והפרה נותנות חלב ודבש כי "ככה" -
ואמנם יציאת מצריים היא משל ליציאת מעבדות לחרות כלומר התגברות על הייצרים משמעו סוג של חופש, אף אל תיטעו, החופש הזה מפגיש אותך עם החיתי והאמורי והפריזי והיבוסי אשר בארץ והם מציינים את הקשיים בהתעוררות, וכי יש צורך בהמשך העבודה כי העבודה לא תמה בזה שעלינו לארץ ישראל. אם נרפה לרגע (מהיציאה האין סופית ממציריים) ניפול חזרה לארץ מצריים.
למעשה מצריים =ייצרים=תחושות רגשות ומחשבות שכל אלו קיבלתי מבחוץ לא נולדתי איתם למדתי ואחר וכל אלו מכונים "אני" או אגו וזה מצביע על מצב אחר שהוא מעבר ל"אני" העליה מארץ מצריים...
ושוב הסנה הבוער שנגלה במדיטציה הוא סוג של שלב בהתעוררות בו אתה נחשף למשהו אמיתי שבחיים הרגילים אתה מחשיב כאמונה או כדת או כאשליה... ברגע שאתה פוגש בכך זו התחלת המסע של היציאה מארץ מצריים.
האמת והשקר
כדי לגלות את האמת, זקוקים לשקר אחרת לא ניתן לזהות את האמת.
רוצה לומר שהאמת והשקר משלימים אחד את השני וביחד הם סוג של שלימות.
את האמת רואים וכך גם את השקר - ואם אתה יכול צפות בהם - הם לא אתה.
כאשר אתה בויכוח, ועולה בך הצורך לומר את האמת, ההבנה כי לא משנה איזו אמת שתאמר, תמיד תהיה דבר חלקי.
ואין ביכולתך לומר שלימות, יכולה להביא אותך למצב שבו מרוסנת התגובה, ובמקומה צומחת
הקשבה וענווה - הקשבה אחרת - לא הקשבה על מנת להשיב ולהראות את עצמך אלא הקשבה מלאה ללא תגובה
מהמקום שבו חייה ההבנה כי כל תגובה שתאמר תהיה חלקית - המצב הזה הוא מצב בו עובר הצופה לקידמת הבמה
ומאפשר לך לראות את מי שאתה באמת ואפילו לרגע קט שהוא יקר מפז.
משכך ברור שאין שלימות במה שכתבתי יחד עם זאת זה מעורר "משהו"