הקבלה נובעת מתוך התורה ומתארת את אופן קיומו של העולם. אך כאשר היא מנותקת מהשורש, היא הופכת לגיבוב של הבלים. (מאמר ראשון בסדרה)

מאת הרב שמעון ליברמן

רובנו שמענו דבר זה או אחר על תורת הקבלה. אבל זה בהחלט לא נראה סביר, שמה שמסתובב ברחובות ומתחזה לקבלה, קרוב אפילו במשהו לדבר האמיתי.

התכנים שאליהם נחשף מרבית הציבור, הם לא יותר מאוסף פרפראות של פסיכולוגיה פופולארית ועזרה עצמית, שמעמיד פנים כאילו יש משהו בינו לבין המיסטיקה היהודית האמיתית. קשר שקיים רק לעתים רחוקות, אם בכלל.

קל לראות איך עובדים על אנשים. ברוב המקרים אנחנו מצפים לדעת ולהבין משהו אחרי שאנחנו לומדים אותו. אבל כשהדברים מגיעים למיסטיקה, אנשים מצפים למסתורין. ולכן הם מוכנים לקבל כל גיבוב מלים בלתי מובן. הקבלה נתפסת כמשהו מסתורי ונשגב. אחרי הכל, מדובר במיסטיקה!

כל כך הרבה שטויות מוצגות בשם הקבלה, ולכן חשוב למצוא במה כלשהי, איזשהו פורום שבו ניתן יהיה לרכוש את ההבנה הבסיסית והנכונה אליה שואפים רבים.

בסדרה זו, ננסה להציג רעיונות מרכזיים מתוך המיסטיקה היהודית, בדרך מובנית ובצורה אינטליגנטית, תוך שימוש מינימלי במונחים סתומים, והתרחקות מתחושת המסתוריות הבלתי נתפשת.

החוקר, המדען ובעל המוח הפורה

על מנת להבין מהי קבלה ומה אינו קבלה, הבה נשתמש בתיאור הבא:

פיסיקאי חוקר, יושב במעבדה שלו ובוחן סוגים שונים של תופעות אטומיות. הוא מפרק אטומים במהירויות אדירות, ומתעד כל מה שהוא רואה. החוקר דייקן ודקדקן מאוד בעבודתו ואפילו מסוגל לשלוף מספר מסקנות מיידיות מהנתונים שבידיו. אבל כאן הוא עוצר.

מדען גדול אוסף את תוצאות המחקר שהתקבלו, קורא אותן וחוקר את משמעותן. הוא מתחיל לבנות תמונה כוללת. הוא מנסה לחזות מראש כיצד אמורה להיראות המערכת כולה. הוא יודע שאין בנמצא כלים, שיוכלו להראות לנו את החלקיקים אותם הוא מדמיין, ובכל זאת הוא מחפש דימויים, שיוכלו להסביר את ההבנה אליה הגיע במחשבתו. הבנה שמצליחה לקשר נכון בין חלקי המידע שאסף הפיסיקאי החוקר. לכן הוא מתחיל לדבר על "שרשראות ענק", "מנהרות אטומיות", "גשרי אנרגיה" ו"עשרה מימדים".

אדם שלישי, בעל מוח פורה במיוחד אבל ללא כל חוש מדעי, נחשף לתיאוריו של המדען. הדמיון שלו נדלק ובתוך זמן קצר הוא נסחף בדמיונו אחר אנשים, שנעלמו בתוך מנהרות אטומיות ומקורות אנרגיה בלתי מוגבלים, המצויים בחלק מעשרת המימדים.

שלושת האנשים האלה מציירים את הגישות השונות אל הקבלה. שלושת האנשים האלה מציירים את הגישות השונות אל הקבלה.

הנתונים בהם עוסקת הקבלה, הם סיפורי התורה והמכלול השלם של ההלכה היהודית.

החוקר, מייצג אדם שלומד את ההלכות והסיפורים, כפי שהם, מבין את משמעותם המיידית, אבל אינו משיג את התמונה הרחבה יותר.

המדען הגדול מייצג את אנשי הקבלה, שרואים את מכלול הנתונים הנקודתיים ואז מנסים להגיע לתפישה כלשהי של התמונה הגדולה. הם זקוקים לדימויים על מנת לתאר את האחדות המופשטת שהם רואים בדמיונם, מתוך ההבנה, שכל כלי מילולי יוכל להציג רק באופן חלקי ביותר את ההבנה אליה הגיעו בשכלם. ואף על פי שהם מוגבלים בכלים העומדים לרשותם, התמונה הגדולה, כפי שהיא מתוארת במילותיהם, יכולה לתת לנו משהו מתחושת המציאות שבה הם אוחזים.

והאחרונים הם בעלי המוח הפורה - הפסבדו - קבליסטים, אותם אנשים, שעבורם שורשי הקבלה אינם קשורים לתורה, או שהתורה מהווה עבורם לא יותר מאשר קרש קפיצה לדמיונם הפורה. הם גילו "מקור אנרגיה", "מעיין שמימי", ודרכים ל"הרחבת התודעה", אבל הכל נובע מתוך דמיונם הפרוע ומנותק מן האמת.

לסיכום

הקבלה יחסית לתורה, היא מה שהפילוסופיה יחסית למדע.

כמו המדע - התורה מציגה לנו את הנתונים והעובדות שניתן לראות בבירור ולשקול בצורה רציונאלית.

כמו הפילוסופיה - הקבלה מציגה את התמונה הרחבה והמופשטת יותר, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעובדות.