הוראה לילדים עם הפרעת קשב וריכוז או/ו לקויות למידה היא מאתגרת מאוד את המורה. על המורה לעביר את תכני הלמידה כנדרש, ליצור מרחב לימודי המאפשר לתלמידים ללמוד, לשים לב לאווירה החברתית בכיתה וליצור אצל התלמידים מוטיבציה ללמידה. בנוסף, לכל מורה בכיתה יש לפחות תלמיד אחד בעל הפרעות קשב וריכוז. התנהגותו האימפולסיבית ולעיתים ההיפראקטיבית של ילד זה מפריע לו עצמו ויכולה להפריע גם לכל יתר הכיתה. המורה צריך להתאים את שיטות ההוראה שלו שיתאימו לכל הכיתה וגם לתלמידים עם הפרעת קשב וריכוז.

אחד הגורמים המשפעים על תפקודו האקדמי של הילד ודרגת המוטיבציה הוא הפרעת קשב, המשפיעה לרעה על יכולתו של הילד להתמקד ולשלוט בהתנהגותו. המפתח ליצירת מוטיבציה בילד עם בעיות קשב הוא לווסת ולהתאים בעבורו את סביבת הלמידה.

ריצ'ארד לאבוי מציע בספרו "פריצת דרך במוטיבציה" שיטות הוראה ליצירת מוטיבציה בילד עם הפרעת קשב.

*ספקו לילד סביבה מובנית וצפויה.

*תנו לילד הוראות חד - שלביות פשוטות.

*העניקו לו בו בזמן מידע מילולי וויזואלי (למשל, הקריאו את ההוראות תוך כדי כתיבן על הלוח).

*ספקו הליכי מבחן והערכה מותאמים.

*הציעו לילד חיזוקים חיוביים, שבחים ועידוד.

*למדו את הילד לרשום הערות, דרכי הדגשה וכישורי למידה מועילים אחרים.

*בחרו לילד מקום ישיבה בקרבת המורה, אבל הרחיקו אותו מאזורי תנועה רבה.

*הבהירו חוקים, גבולות וציפיות - פרסמו אותם.

*הימנעו מהעמסת הילד במידע, נתונים או הוראות שאותם אינו מסוגל לעבד.

*הרשו לילד ליטול הפסקות קלות מעת לעת על מנת לאפשר לו להירגע וצבור אנרגיה.

*הנהיגו מערכת "חבר ללימודים" או "שכן טוב" שבה יוכל חבר לכיתה לעזור לילד להתארגן ולהתכונן.

*הנהיגו רמז או סימן פרטי איתו תוכלו לשלוח לילד כאשר התנהגותו או מידת הקשב שלו מידרדרת.

*חלקו משימות גדולות ומורכבות לחלקים קטנים יותר שניתן להתמודד איתם. (למשל, במקום לפתור 20 תרגילים בבת אחת, חלקו את המשימה ל - 4 משימות של פתירת 5 תרגילים בכל פעם).

*העניקו "לגיטימציה" לצורך של הילד בתנועה ופעילויות בכיתה לעידוד תנועה.

*הקפידו שהילד ינהל מחברת משימות ועזרו לו בכך.

*עזרו לילד להתחיל במשימה ואז עודדו אותו להשלימה בכוחות עצמו.

*תנו לילד התראה מראש לקראת התרחשותו של שינוי גדול.

*דאגו לקיים מערכת תקשורת יומיומית בין הבית לבית הספר באמצעות רשימת מטלות.

*ספקו לילד רשימת חומר הקריאה הבסיסי בקורס כדי לסייע לו בהתארגנות ובתכנון.

*הפכו את ארגון הספרים, שולחן הכתיבה, הארון האישי והילקוט לשגרה יומיומית. יש לבקש ממנו להקדיש כמה דקות לארגון בתחילת יום הלימודים, באמצע ובסופו. היו מודעים לכך שהוא עשוי להזדקק לעזרה. עצם ההוראה "סדר את הילקוט לא תהיה אפקטיבית.

*ודאו שתשומת לבו של הילד נתונה לכם לפני מתן הוראות או הנחיות. זה יכול להיעשות באמצעות קריאת שמו, שימוש בתנועת יד או מגע. לאחר שההוראות ניתנות, בקשו ממנו לחזור עליהן בעל פה לפני ביצוען. ילדי ADD רבים עושים רושם כאילו הבינו את הנאמר גם שזה לא כך.

*זכרו את שלושת הרמות של חומר ההוראה: הרמה העצמאית: הילד מסוגל לקרוא את החומר בדיוק של 97% ולהבינו בדיוק של 90%.

הרמה ההדרכתית: הילד מסוגל לקרוא את החומר בדיוק של 90% ולהבינו בדיוק של 76%.

רמת התסכול: דיוק של 90% או פחות בקריאה ודיוק של מתחת ל - 75% בהבנתו. הקריאה מהוססת, איטית ומאומצת.

חומר ברמה עצמאית יוטל על שיעורי הבית ועבודה ליד השולחן, חומר ברמה ההדרכתית צריך להיות מועבר בהדרכת מורה או בפיקוחו, אין להטיל על הילד חומר ברמת התסכול.

*לעולם אל תקבלו התנהגות טובה כמובנת מאליה. שבחו ועודדו את הילד כאשר אינו מפריע, כאשר הוא עובד בסבלנות, נותר יושב במקומו, מתמיד במשימה ומשתף פעולה.

* זכרו שהתנהגויות היפראקטיביות במהלך עבודה ליד שולחן הכתיבה (למשל, תיפוף באצבעות או בעיפרון, התנועעות בכיסא ותנועות עצבניות) נועדו למעשה לשחרר את הילד מהיפראקטיביות. לכן מן הראוי להתעלם מהן, אלא אם הן מהות גורם מפריע לאחרים.

*אל תדגישו בו זמנית איכות וכמות. משימות ממושכות ומורכבות קשות ביותר עבור הילד הסובל מבעית קשב. עדיף להטיל מעט משימות ולהדגיש את חשיבות הדיוק בביצוען, על פני מספר גדול של משימות שילחיצו את הילד ותוצאתן יהיו שגויות.

*זכרו שהילד עם ה - ADD יכול להפוך בנקל למתוסכל, ושלתסכולו השפעה רבה על המוטיבציה שלו. מתח, לחץ ועייפות יכולים לגרום לתחושות אלה של תסכול ולהגבירן. היו מודעים לנטייתו של הילד לפתח תסכול, ונקטו בצעדים מעשיים למנוע או להפחית סיטואציות הגורמות לחרדה.

*העניקו לילד שניות אחדות (עשר עד חמש עשרה) כדי להשיב על שאלות מילוליות. הוא יזדקק מן הסתם לפרק זמן זה כדי לעבד ולהבין את השאלה. בכל עת שניתן, צרפו לשאלות מילוליות חומרים ויזואליים.

*נסו שיטות הערכה אלטרנטיביות כמו בחינה בעל - פה או בחינה באמצעות הדגמה. מבחנים בכתב עשויים לגרום לקושי מיוחד אצל ילדים עם בעיות קשב בשל קשיי השפה והארגון שלהם.

*ודאו שלילד יש את כל החומרים הנחוצים לו לפני שהוא מתחיל במשימה.

*עקבו בתשומת לב אחר הילד על מנת לקבוע מתי הוא ממוקד וקשוב במיוחד (למשל, מוקדם בבוקר, לאחר הפסקה, לפני ארוחת צהרים). תכננו את המשימות והפעילויות הקשות והמאתגרות ביותר בפרקי זמן אלו.

*לאחר פעילויות קשות תכננו פעילויות מעניינות ומתגמלות.

*הימנעו מלייחס סיבות מוסרניות או שיפוטיות לאימפולסיביות וחוסר עקביות של הילד. זכרו שהתנהגויות אלו מתרחשות שלא באשמתו או בהתאם לבחירתו. משוב שיש עמו האשמה אינו יעיל, אל תאשימו את הקורבן.

*ספקו לילד עם הADD די הזדמנויות להפגין חשיבה חריגה, יצירתית ועתירת דמיון כדי לזכות בהכרה על מקוריות.

*הרשו לילד "לקשקש" או למעוך כדור רך. יש ילדים עם ADD המסוגלים להתמקד טוב יותר כאשר הם מעסיקים את ידיהם במהלך פעילויות שקטות (הרצאות, דיונים, זמן סיפור, צפייה בווידיאו).

*בעת מתן הוראות, ודאו שתשומת הלב של הילד מתמקדת בכם, ובקשו ממנו לחזור על הוראותיכם במילים שלו לפני תחילת המשימה. ילדים רבים עם ADD עשויים להתקשות גם בעיבוד שמעתי. הפרעה זו מקשה מאוד על הבנה של הוראות מילוליות וביצוען.

*עודדו את הילד למקד את תשומת לבו במשימה שעל הפרק, וחזקו התנהגות ראויה כשהיא מתקיימת. תלמידים אלו מתקשים משמעותית בעבודה עצמאית ונוטים להתמהמה ולדחות משימות. התנהגויות אלה יכולות להפריע לכיתה ולתסכל את המורה.

מורים והורים צרכים להתייחס להפרעת קשב כאל הפרעה כוללת ומורכבת המשפיעה כמעט בכל פעילויותיו של הילד והאינטראקציות שלו. האימפולסיביות של הילד ("היכון, צלוף, כוון") יכולה להציב דאגות בטיחות רבות, הסחת הדעת שלו מקשה עליו ביותר להבין ולבצע הוראות, קשייו בתחום הזיכרון גורמים ללמידה שגרתית להיות בעייתית, בעיותיו בתחום העיבוד הביצועי מציבות לפניו אתגרים גדולים כאשר הוא מנסה לתכנן פעילויות יומיומיות פשוטות.

"תמיכה" ו"אתגר" הם מילים החשובות בהתמודדות עם הילדים המיוחדים האלו. המבוגר צריך לאתגר את הילד ללא הרף באמצעות פעילויות שנועדו לשפר את התנהגותו ואת יכולת הלמידה שלו. תוך הצעת התמיכה לה הוא זקוק במילוי מטרות אלו. תמיכה ללא אתגר היא חסרת משמעות. אתגר ללא תמיכה הוא חסר יעילות באותה צורה.

"אנחנו לומדים רק ממי שאנחנו אוהבים" יוהן וולפגנג פון גתה