תוכן עניינים
דברי פתיחה 1
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והפנומנולוגיה 1
הקדמה 1
הפנומנולוגיה של הוסלר 1
האוטנטיות האקזיסטנציאליסטית של היידיגר וסארטר 1
מפילוסופיה לפסיכותרפיה הלכה למעשה 1
הקדמה 1
השתקפות האוטנטיות בעקרונות הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית 1
החיים האוטנטיים ויישומם בטיפול האקזיסטנציאליסטי 1
החיים האוטנטיים מנקודת מבטי האישית 1
ביבליוגרפיה
דברי פתיחה
לעיתים, מוצא עצמו אדם במקום בו הוא חש ללא מוצא. הוא אינו יכול לקבל הבנה לגבי חייו או לפחות לגבי היבטים מסוימים בהם. הוא יכול להרגיש במאבק, לחוות ייאוש, בלבול, להרגיש תקוע, בתחושה שהלך לאיבוד או בתחושה שהוא שוקע ואין מי שיחלצו. ישנה האפשרות שייפול לדיכאון, ייפתח חרדה, יתמלא בכעסים, ימצא עצמו חסר מנוחה, נטול כוחות ומוטיבציה או בכל אחד ממגוון המצבים היכולים לאפיין אדם במצבו.
בין אם הדבר הינו תוצאה של משבר או שזהו תהליך הדרגתי, בין אם יחוש תחושות אלו או אחרות, או בין אם אלו ישפיעו על חייו ויגרמו לו לסבל או מצוקה באופן כזה או אחר, סביר להניח שיהיה מעוניין במציאת דרך בכדי לצאת ממצבו. אז, במידה ויהיה מעוניין במענה, בקבלת עזרה ותמיכה בשעת משבר ומצוקה אלו, במידה ויהיה מעוניין להתחיל בתהליך של ריפוי ושיפור של חייו, ישנה האפשרות שיפנה לעזרה לייעוץ מקצועי.
מתחילת המאה העשרים התפתחו צורות ייעוץ שונות. ישנם מודלים רבים חלקם פסיכואנליטיים או פסיכו דינאמיים, קוגניטיביים התנהגותיים ואחרים, כגון תראפיה ממוקדת אדם ופסיכולוגיה אינדיבידואלית. באם התפתחותם נבעה מיישום רפואי עם חולים ובעלי הפרעות, ממחקר ניסיוני פסיכולוגי, יישום קליני, או מפילוסופיה הומניסטית אקזיסטנציאליסטית, לכולם בסיס במחקר מדעי במידה כזו או אחרת. עם זאת, בניגוד לכל אלו, התפתחה דיסציפלינה פסיכולוגית נוספת, שמונחיה בוססו באופן ישיר ועמוק על הפילוסופיה, יותר מכל גישה אחרת (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
חברי דיסציפלינה זו, האמינו שהגישות השונות בפסיכולוגיה נכשלו בלתפוס את המציאות של הטיפול ושל חיי היום יום וראו בתיאוריות אלו איכות מכאנית שטיבעה לא אמפירי וספקולטיבי (Lieberman, & Havens, 2002). המחקר המדעי נתפס על ידם כמלאכותי ולא אוטנטי וגישתם, כוונה באופן שיטתי על ידי עמדה פילוסופית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). לפיהם, איננו יכולים להיתפס על ידי מערכת או תיאוריה פסיכולוגית, איננו יכולים להיות מצומצמים לרמת הפיסיות ולתהליכים כימיים ולא ניתן לצמצם את עתידנו על ידי סטטיסטיקות (Boeree, 2006).
הם כיוונו לתפיסת הרוח ותחושת החיים עצמם, יותר מאשר לכלילת החיים תחת מערכת הגיונית או קטגוריות סיסטמתיות (Jacobsen, 2008). במקום לבסס עצמם על חקירה מדעית, הם השתמשו בניסוח אלטרנטיבי לטבע האדם ויישמו חשיבה פנומנולוגית אקזיסטנציאליסטית (Lieberman, & Havens, 2002). הם התמקדו בנושאים קיומיים היכולים להיחשב אוניברסאליים (Yalom, 1980), התייחסו אל הייעוץ כאל חקירה אונטולוגית, יותר מאל כחקירה פסיכולוגית או רפואית והציעו גישה טיפולית, שהיא אמיתית לחיים כפי שהם באמת נחווים (Van Deurzen - Smith, 2004).
יישום זה, מעלה שאלות רלוונטיות בקשר למאבק והאתגרים לפניהם ניצבים בני האדם (Wong, 2006). ניתן להחשיבו כחקירה של הנפש המתרחשת באופן שאינו מרותק לתהליכי חשיבה או הרגשה של האינדיבידואל, אלא מתרחבת בכדי להבין את החיבור של האדם עם העולם ובמובן זה, ניתן להגיד שהאקזיסטנציאליזם הולך מעבר לגישות הרווחות בפסיכולוגיה (Van Deurzen - Smith, 2004). למעשה, זו הזמנה מפורשת לקליינט למצוא את עצמו, כשהוא מעומת עם הדילמות והנושאים העיקריים שבחיים (Jacobsen, 2008).
בטיפול, יכול הקליינט למצוא היגיון בחייו ולחשוף את מסתורי היום יום שברשתם הוא לכוד. זהו תהליך המכוון להובלה למודעות גדולה יותר לגבי המקום בו הוא נמצא בחייו, כיצד הגיע אליו ולאן הוא רוצה ללכת. זו התמקדות במצבו הקיומי, אגב ההבנה שהוא אינו יכול להפסיק את תחושת הבלבול או האיבוד וללכת בדרך, עד שידע לאן הוא רוצה להגיע (Van Deurzen - Smith, 2004). תפקידו של המטפל, יהיה לדאוג שהקליינט מגיע אל תוך עצמו תוך שהוא מחפש את נטיותיו ומטרותיו. אולם עם זאת הוא לא יצביע על הדרך, אלא ידחוף את הקליינט להחלטה לגבי הכיוון בו הוא רוצה ללכת (Van Deurzen - Smith, 2002).
מכך, שאחת המטרות בפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית תהיה לעזור לקליינט לחקור ולגלות את העצמי האוטנטי, העצמי האינדיבידואלי שהוא נפרד מהאחרים (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, דרכו של אדם אחר פשוט לא תעבוד (Van Deurzen - Smith, 2002). המטרה, תהיה לעזור לקליינט לחיות בהחלטיות ונחישות המניחים מראש בהירות מסוימת לגבי השאלות למה אני כאן, מה נחשב בשבילי, במה אני דוגל, למה אני מתנגד וכדומה (Jacobsen, 2008).
ניתן לראות את האוטנטיות כאחד מהעקרונות המבטיחים ונושאי הפירות ביותר בתחום הפסיכולוגיה. מונח זה, מאפשר להראות לאנשים כיצד הדבר אפשרי לפתח סגנון חיים שהוא כן ואמיתי. הוא מראה כיצד ניתן להשיג תחושה טובה יותר של להיות בחיים, כיצד לפתח אושר, לחוות אהבה ולהכיר את הטוב והרע כאחד בחיים (Jacobsen, 2008). בהמשך, יהיה ניסיון להעמיק ולהבין את משמעותו ואת נקודת המבט האקזיסטנציאליסטית לגבי מיהו האדם האוטנטי ומהם החיים האוטנטיים.
עם זאת, מכיוון שמושג זה מושרש היטב ביסודותיה של הגישה, לא יהיה ניתן להבינו כראוי ולתארו במלואו מבלי להבין את הרקע התיאורטי והפילוסופי ואת האופן בו הוא מוכלל בפסיכותרפיה. לכן, בתחילה יוצג רעיון האקזיסטנציאליזם כמתודה פילוסופית המביאה לביטוי את רעיון האוטנטיות. לאחר מכן, יוכללו עקרונות פילוסופיים אלו על הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטים ולבסוף, תהיה התמקדות במשמעות הניתנת לאוטנטיות בגישה הטיפולית.
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והפנומנולוגיה
הקדמה
שורשיה של המחשבה האקזיסטנציאליסטית הם מגוונים ולא ניתן למצוא פילוסוף אקזיסטנציאליסטי ממנו כל המחשבה האקזיסטנציאליסטית מגיעה. לרוב היא אינה עקבית וישנם הסתעפויות, נקודות מבט והדגשה של מימדים שונים בקיום האדם ויחסיו עם העולם ועם אנשים אחרים (Cohn, 1997). יחד עם זאת, כשמחפשים את שורשי האקזיסטנציאליזם, בדרך כלל מפנים את ההתייחסות לסרן קירקוגר (Soren Kierkegaard) ופרדריך ניטשה (Friedrich Nietzsche), אותם מחשיבים כשחקנים הראשיים להתהוותו של זרם זה (Boeree, 2006).
באופן מסוים, קירקוגר וניטשה מצליחים לאחוז ולהמחיש את מגוון החשיבה הרחב הטבוע באקזיסטנציאליזם (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). כמו כן, הם האמינו שקיום האדם אינו יכול להיתפס במערכות רציונאליות מורכבות, מבחינה דתית או פילוסופית ומבחינה זו, הם שחו נגד זרם של מאות שנים בפילוסופיה הקודמת להם. לפיהם, האדם אינו יודע מדוע הוא כאן עד שהוא חי את חייו. האדם הוא האופן בו הוא בוחר לחיות, האופן בו הוא יוצר, מעצב ובורא את עצמו (Boeree, 2006).
בעבודתו, קירקגור התעניין בעיקר בשחזור עומק האמונה לדת, שמעמדה נחלש באותה התקופה (Boeree, 2006). בתחילה, הוא התמקד בכתיבה על דת, אמונה ומשמעותה של הנצרות, אולם לבסוף הוא הסיק שהאמונה הדתית היא אינה הגיונית ושהיא ברת השגה רק באמצעות ההתנסות הסובייקטיבית. בשבילו, מגוון של תכונות כגון אחריות, כנות ומחויבות הן החלטות הנובעת מהאוריינטציה הדתית של האינדיבידואל ושמוטות מתגובתו הסובייקטיבית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
ניטשה, דחה את הרעיון לידע אבסולוטי המתעלה מעל כל נקודות המבט ושיכול להיחשב אמת. לפיו, לדברים לא יכול להיות קיום מוחלט לעצמם, בנפרד ליחסים אותם הוא מניח שהם עקביים במציאותם (Audi, 1999). בניגוד לקירקוגר, היו לו רגשות שליליים חזקים כלפי הדת והוא התפרסם בגלל הצהרתו שהאלוהים מת. הוא טען שהדת משתמשת בהפחדה וריסון בכדי ללחוץ על האינדיבידואל להתנהגות מוסרית והוא האמין שבמקום ללכת אחריה, על האדם לתעל את תשוקותיו לפעולות יצירתיות (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
ניתן לראות שקירקוגר וניטשה ניגשו בלהיטות אל הפילוסופיה מנקודת העמדה של האדם, מעורבותו וקשייו בחיים האמיתיים. כך שלמרות השוני שביניהם, הם היו יותר שונים מהפילוסופים שקדמו להם, מאשר מאחד לשני (Boeree, 2006). עם זאת, למרות שנקודת מבט זו השפיעה על הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים העוקבים, ישנה חשיבות להבחין בכך ששוני זה שבאמונתם, מציג פרדוקס מעניין בחשיבה אקזיסטנציאליסטית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
מצד אחד ישנם פילוסופים אקזיסטנציאליסטים שהם דתיים, רוחניים או שניהם, מצד שני ישנם אחרים שהם אתיאיסטים באופן מוחלט ומצד שלישי, ישנם כאלו שהם אגנוסטיקנים. אף על פי כן, נראה שמבחינה אקזיסטנציאליסטית הדבר הולם. תוצאתן של עמדות מנוגדות אלו, יכולה להיראות כדרך להבנה עמוקה יותר לטבעו האמיתי של האדם. אכן, לרוב האקזיסטנציאליסטים, ללא קשר לאוריינטציית האמונה שלהם, מטרה משותפת שהיא לעזור לאדם למצוא ולחקור את העצמי האוטנטי שלו, באשר אמונתו כזו או אחרת (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
בין הפילוסופים הבולטים, ניתן למצוא את אדמונד הוסרל (Edmund Husserl), מרטין היידגר (Martin Heidegger), ז'אן - פול סארטר (Jean - Paul Sartre), קרל יאספרס (Karl Jaspers), אלבר קאמי (Albert Camus), מוריס מרלו - פונטי (Maurice Merleau - Ponty) ואחרים (Van Deurzen - Smith, 2004). חשוב לציין שלכולם תרומה חשובה בהתהוות זרם זה בפילוסופיה, אולם יחד עם זאת, בכדי להציג גישה זו, תהיה התמקדות בפילוסופיה של היידיגר וסארטר מכיוון שלתרומתם במידה מסוימת משקל רב יותר משל האחרים.
כתביו של היידיגר השפיעו על רבים מהפסיכותרפיסטים האקזיסטנציאליסטים הבולטים, אשר ייסדו את הפסיכותראפיה האקזיסטנציאליסטית הקלאסית לגווניה וניתן למצוא בהם את הרעיונות המנחים לפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית וביניהם גם התייחסות רחבה למונח אוטנטיות (Lieberman, & Havens, 2002). סארטר, יכול להוות השלמה לפילוסופיה של היידיגר מבחינה זו שהוא מציג את העמדה האקזיסטנציאליסטית בצורתה המתומצתת, הטהורה וההולמת ביותר (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
אולם, לפני הצגת האקזיסטנציאליזם, ישנו צורך להציג את הפילוסופיה הפנומנולוגית של הוסלר. זו, השפיעה עמוקות על אופן חקירת קיום האדם אצל פילוסופים אקזיסטנציאליסטים שונים ובינם גם היידיגר וסארטר ונאמר, שהיא יכולה להיחשב כבסיס לאקזיסטנציאליזם (Boeree, 2006). כמו כן, גם הפסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית אימצה נקודת מבט פנומנולוגית (Jacobsen, 2008) ויתרה מזאת, למרות שישנם הדגשים שונים לענפים השונים של הגישה, ניתן להגיד שלכל הזרמים בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, ישנם מימדים פנומנולוגים (Cohn, 1997).
המשך: אוטנטיות בהשקפת העולם של הפסיכותראפיה האקזיסטנציאליסטית - חלק 2.
דברי פתיחה 1
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והפנומנולוגיה 1
הקדמה 1
הפנומנולוגיה של הוסלר 1
האוטנטיות האקזיסטנציאליסטית של היידיגר וסארטר 1
מפילוסופיה לפסיכותרפיה הלכה למעשה 1
הקדמה 1
השתקפות האוטנטיות בעקרונות הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית 1
החיים האוטנטיים ויישומם בטיפול האקזיסטנציאליסטי 1
החיים האוטנטיים מנקודת מבטי האישית 1
ביבליוגרפיה
דברי פתיחה
לעיתים, מוצא עצמו אדם במקום בו הוא חש ללא מוצא. הוא אינו יכול לקבל הבנה לגבי חייו או לפחות לגבי היבטים מסוימים בהם. הוא יכול להרגיש במאבק, לחוות ייאוש, בלבול, להרגיש תקוע, בתחושה שהלך לאיבוד או בתחושה שהוא שוקע ואין מי שיחלצו. ישנה האפשרות שייפול לדיכאון, ייפתח חרדה, יתמלא בכעסים, ימצא עצמו חסר מנוחה, נטול כוחות ומוטיבציה או בכל אחד ממגוון המצבים היכולים לאפיין אדם במצבו.
בין אם הדבר הינו תוצאה של משבר או שזהו תהליך הדרגתי, בין אם יחוש תחושות אלו או אחרות, או בין אם אלו ישפיעו על חייו ויגרמו לו לסבל או מצוקה באופן כזה או אחר, סביר להניח שיהיה מעוניין במציאת דרך בכדי לצאת ממצבו. אז, במידה ויהיה מעוניין במענה, בקבלת עזרה ותמיכה בשעת משבר ומצוקה אלו, במידה ויהיה מעוניין להתחיל בתהליך של ריפוי ושיפור של חייו, ישנה האפשרות שיפנה לעזרה לייעוץ מקצועי.
מתחילת המאה העשרים התפתחו צורות ייעוץ שונות. ישנם מודלים רבים חלקם פסיכואנליטיים או פסיכו דינאמיים, קוגניטיביים התנהגותיים ואחרים, כגון תראפיה ממוקדת אדם ופסיכולוגיה אינדיבידואלית. באם התפתחותם נבעה מיישום רפואי עם חולים ובעלי הפרעות, ממחקר ניסיוני פסיכולוגי, יישום קליני, או מפילוסופיה הומניסטית אקזיסטנציאליסטית, לכולם בסיס במחקר מדעי במידה כזו או אחרת. עם זאת, בניגוד לכל אלו, התפתחה דיסציפלינה פסיכולוגית נוספת, שמונחיה בוססו באופן ישיר ועמוק על הפילוסופיה, יותר מכל גישה אחרת (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
חברי דיסציפלינה זו, האמינו שהגישות השונות בפסיכולוגיה נכשלו בלתפוס את המציאות של הטיפול ושל חיי היום יום וראו בתיאוריות אלו איכות מכאנית שטיבעה לא אמפירי וספקולטיבי (Lieberman, & Havens, 2002). המחקר המדעי נתפס על ידם כמלאכותי ולא אוטנטי וגישתם, כוונה באופן שיטתי על ידי עמדה פילוסופית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). לפיהם, איננו יכולים להיתפס על ידי מערכת או תיאוריה פסיכולוגית, איננו יכולים להיות מצומצמים לרמת הפיסיות ולתהליכים כימיים ולא ניתן לצמצם את עתידנו על ידי סטטיסטיקות (Boeree, 2006).
הם כיוונו לתפיסת הרוח ותחושת החיים עצמם, יותר מאשר לכלילת החיים תחת מערכת הגיונית או קטגוריות סיסטמתיות (Jacobsen, 2008). במקום לבסס עצמם על חקירה מדעית, הם השתמשו בניסוח אלטרנטיבי לטבע האדם ויישמו חשיבה פנומנולוגית אקזיסטנציאליסטית (Lieberman, & Havens, 2002). הם התמקדו בנושאים קיומיים היכולים להיחשב אוניברסאליים (Yalom, 1980), התייחסו אל הייעוץ כאל חקירה אונטולוגית, יותר מאל כחקירה פסיכולוגית או רפואית והציעו גישה טיפולית, שהיא אמיתית לחיים כפי שהם באמת נחווים (Van Deurzen - Smith, 2004).
יישום זה, מעלה שאלות רלוונטיות בקשר למאבק והאתגרים לפניהם ניצבים בני האדם (Wong, 2006). ניתן להחשיבו כחקירה של הנפש המתרחשת באופן שאינו מרותק לתהליכי חשיבה או הרגשה של האינדיבידואל, אלא מתרחבת בכדי להבין את החיבור של האדם עם העולם ובמובן זה, ניתן להגיד שהאקזיסטנציאליזם הולך מעבר לגישות הרווחות בפסיכולוגיה (Van Deurzen - Smith, 2004). למעשה, זו הזמנה מפורשת לקליינט למצוא את עצמו, כשהוא מעומת עם הדילמות והנושאים העיקריים שבחיים (Jacobsen, 2008).
בטיפול, יכול הקליינט למצוא היגיון בחייו ולחשוף את מסתורי היום יום שברשתם הוא לכוד. זהו תהליך המכוון להובלה למודעות גדולה יותר לגבי המקום בו הוא נמצא בחייו, כיצד הגיע אליו ולאן הוא רוצה ללכת. זו התמקדות במצבו הקיומי, אגב ההבנה שהוא אינו יכול להפסיק את תחושת הבלבול או האיבוד וללכת בדרך, עד שידע לאן הוא רוצה להגיע (Van Deurzen - Smith, 2004). תפקידו של המטפל, יהיה לדאוג שהקליינט מגיע אל תוך עצמו תוך שהוא מחפש את נטיותיו ומטרותיו. אולם עם זאת הוא לא יצביע על הדרך, אלא ידחוף את הקליינט להחלטה לגבי הכיוון בו הוא רוצה ללכת (Van Deurzen - Smith, 2002).
מכך, שאחת המטרות בפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית תהיה לעזור לקליינט לחקור ולגלות את העצמי האוטנטי, העצמי האינדיבידואלי שהוא נפרד מהאחרים (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, דרכו של אדם אחר פשוט לא תעבוד (Van Deurzen - Smith, 2002). המטרה, תהיה לעזור לקליינט לחיות בהחלטיות ונחישות המניחים מראש בהירות מסוימת לגבי השאלות למה אני כאן, מה נחשב בשבילי, במה אני דוגל, למה אני מתנגד וכדומה (Jacobsen, 2008).
ניתן לראות את האוטנטיות כאחד מהעקרונות המבטיחים ונושאי הפירות ביותר בתחום הפסיכולוגיה. מונח זה, מאפשר להראות לאנשים כיצד הדבר אפשרי לפתח סגנון חיים שהוא כן ואמיתי. הוא מראה כיצד ניתן להשיג תחושה טובה יותר של להיות בחיים, כיצד לפתח אושר, לחוות אהבה ולהכיר את הטוב והרע כאחד בחיים (Jacobsen, 2008). בהמשך, יהיה ניסיון להעמיק ולהבין את משמעותו ואת נקודת המבט האקזיסטנציאליסטית לגבי מיהו האדם האוטנטי ומהם החיים האוטנטיים.
עם זאת, מכיוון שמושג זה מושרש היטב ביסודותיה של הגישה, לא יהיה ניתן להבינו כראוי ולתארו במלואו מבלי להבין את הרקע התיאורטי והפילוסופי ואת האופן בו הוא מוכלל בפסיכותרפיה. לכן, בתחילה יוצג רעיון האקזיסטנציאליזם כמתודה פילוסופית המביאה לביטוי את רעיון האוטנטיות. לאחר מכן, יוכללו עקרונות פילוסופיים אלו על הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטים ולבסוף, תהיה התמקדות במשמעות הניתנת לאוטנטיות בגישה הטיפולית.
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והפנומנולוגיה
הקדמה
שורשיה של המחשבה האקזיסטנציאליסטית הם מגוונים ולא ניתן למצוא פילוסוף אקזיסטנציאליסטי ממנו כל המחשבה האקזיסטנציאליסטית מגיעה. לרוב היא אינה עקבית וישנם הסתעפויות, נקודות מבט והדגשה של מימדים שונים בקיום האדם ויחסיו עם העולם ועם אנשים אחרים (Cohn, 1997). יחד עם זאת, כשמחפשים את שורשי האקזיסטנציאליזם, בדרך כלל מפנים את ההתייחסות לסרן קירקוגר (Soren Kierkegaard) ופרדריך ניטשה (Friedrich Nietzsche), אותם מחשיבים כשחקנים הראשיים להתהוותו של זרם זה (Boeree, 2006).
באופן מסוים, קירקוגר וניטשה מצליחים לאחוז ולהמחיש את מגוון החשיבה הרחב הטבוע באקזיסטנציאליזם (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). כמו כן, הם האמינו שקיום האדם אינו יכול להיתפס במערכות רציונאליות מורכבות, מבחינה דתית או פילוסופית ומבחינה זו, הם שחו נגד זרם של מאות שנים בפילוסופיה הקודמת להם. לפיהם, האדם אינו יודע מדוע הוא כאן עד שהוא חי את חייו. האדם הוא האופן בו הוא בוחר לחיות, האופן בו הוא יוצר, מעצב ובורא את עצמו (Boeree, 2006).
בעבודתו, קירקגור התעניין בעיקר בשחזור עומק האמונה לדת, שמעמדה נחלש באותה התקופה (Boeree, 2006). בתחילה, הוא התמקד בכתיבה על דת, אמונה ומשמעותה של הנצרות, אולם לבסוף הוא הסיק שהאמונה הדתית היא אינה הגיונית ושהיא ברת השגה רק באמצעות ההתנסות הסובייקטיבית. בשבילו, מגוון של תכונות כגון אחריות, כנות ומחויבות הן החלטות הנובעת מהאוריינטציה הדתית של האינדיבידואל ושמוטות מתגובתו הסובייקטיבית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
ניטשה, דחה את הרעיון לידע אבסולוטי המתעלה מעל כל נקודות המבט ושיכול להיחשב אמת. לפיו, לדברים לא יכול להיות קיום מוחלט לעצמם, בנפרד ליחסים אותם הוא מניח שהם עקביים במציאותם (Audi, 1999). בניגוד לקירקוגר, היו לו רגשות שליליים חזקים כלפי הדת והוא התפרסם בגלל הצהרתו שהאלוהים מת. הוא טען שהדת משתמשת בהפחדה וריסון בכדי ללחוץ על האינדיבידואל להתנהגות מוסרית והוא האמין שבמקום ללכת אחריה, על האדם לתעל את תשוקותיו לפעולות יצירתיות (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
ניתן לראות שקירקוגר וניטשה ניגשו בלהיטות אל הפילוסופיה מנקודת העמדה של האדם, מעורבותו וקשייו בחיים האמיתיים. כך שלמרות השוני שביניהם, הם היו יותר שונים מהפילוסופים שקדמו להם, מאשר מאחד לשני (Boeree, 2006). עם זאת, למרות שנקודת מבט זו השפיעה על הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים העוקבים, ישנה חשיבות להבחין בכך ששוני זה שבאמונתם, מציג פרדוקס מעניין בחשיבה אקזיסטנציאליסטית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
מצד אחד ישנם פילוסופים אקזיסטנציאליסטים שהם דתיים, רוחניים או שניהם, מצד שני ישנם אחרים שהם אתיאיסטים באופן מוחלט ומצד שלישי, ישנם כאלו שהם אגנוסטיקנים. אף על פי כן, נראה שמבחינה אקזיסטנציאליסטית הדבר הולם. תוצאתן של עמדות מנוגדות אלו, יכולה להיראות כדרך להבנה עמוקה יותר לטבעו האמיתי של האדם. אכן, לרוב האקזיסטנציאליסטים, ללא קשר לאוריינטציית האמונה שלהם, מטרה משותפת שהיא לעזור לאדם למצוא ולחקור את העצמי האוטנטי שלו, באשר אמונתו כזו או אחרת (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
בין הפילוסופים הבולטים, ניתן למצוא את אדמונד הוסרל (Edmund Husserl), מרטין היידגר (Martin Heidegger), ז'אן - פול סארטר (Jean - Paul Sartre), קרל יאספרס (Karl Jaspers), אלבר קאמי (Albert Camus), מוריס מרלו - פונטי (Maurice Merleau - Ponty) ואחרים (Van Deurzen - Smith, 2004). חשוב לציין שלכולם תרומה חשובה בהתהוות זרם זה בפילוסופיה, אולם יחד עם זאת, בכדי להציג גישה זו, תהיה התמקדות בפילוסופיה של היידיגר וסארטר מכיוון שלתרומתם במידה מסוימת משקל רב יותר משל האחרים.
כתביו של היידיגר השפיעו על רבים מהפסיכותרפיסטים האקזיסטנציאליסטים הבולטים, אשר ייסדו את הפסיכותראפיה האקזיסטנציאליסטית הקלאסית לגווניה וניתן למצוא בהם את הרעיונות המנחים לפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית וביניהם גם התייחסות רחבה למונח אוטנטיות (Lieberman, & Havens, 2002). סארטר, יכול להוות השלמה לפילוסופיה של היידיגר מבחינה זו שהוא מציג את העמדה האקזיסטנציאליסטית בצורתה המתומצתת, הטהורה וההולמת ביותר (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004).
אולם, לפני הצגת האקזיסטנציאליזם, ישנו צורך להציג את הפילוסופיה הפנומנולוגית של הוסלר. זו, השפיעה עמוקות על אופן חקירת קיום האדם אצל פילוסופים אקזיסטנציאליסטים שונים ובינם גם היידיגר וסארטר ונאמר, שהיא יכולה להיחשב כבסיס לאקזיסטנציאליזם (Boeree, 2006). כמו כן, גם הפסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית אימצה נקודת מבט פנומנולוגית (Jacobsen, 2008) ויתרה מזאת, למרות שישנם הדגשים שונים לענפים השונים של הגישה, ניתן להגיד שלכל הזרמים בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, ישנם מימדים פנומנולוגים (Cohn, 1997).
המשך: אוטנטיות בהשקפת העולם של הפסיכותראפיה האקזיסטנציאליסטית - חלק 2.
050-3331-331