תורתו של פרויד פרצה לעולם לפני כמאה שנים. הפסיכולוגיה על כל התפתחויותיה היו תולדה של תורתו. בין אם קיבלו אותה תלמידיו שינו אותה או התנגדו לה, כולם התייחסו לפרויד.
לאקאן חזר לפרויד. פירש שינה והרחיב את הפסיכולוגיה.
משלב מסוים הייתה תחושה שהפסיכולוגיה תהייה תשובה לכל השאלות. בני אדם יבינו את עצמם לעומק. הדת במשמעה הישן תידחק ואולי תיעלם. הפסיכולוגיה עצמה הפכה לזמן מה לדת חדשה. אלא שלרבים התשובות לא היו מספיקות. האדם חיפש משהו אחר. אפשר אולי לקרוא לו גבוה יותר.
היום יש חזרה גדולה לדתות. לא לאחת אלא לרבות. בני אדם מחפשים משמעות. חזרה בתשובה יהודית, התגברות הנצרות, אסלם קיצוני, ואחרים חיפשו רחוק יותר מעולמם הקרוב והגיעו לבודהיזם. ואם נתייחס לבודהיזם לרגע כרחוק, אנשים חיפשו רחוק יותר. תורות חדשות צצו. כתות. מורים רוחניים ומורים מוארים. הפסיכולוגיה נלחמת עדיין בשקט מלחמת קיום.
רות גולן היא פסיכולוגית קלינית. בשנת 2002 פרסמה ספר "אהבת הפסיכואנליזה" אך לא רק.
כמו כמה פסיכולוגים אחרים (מרדכי גלדמן למשל) היא גם משוררת המפרסמת שירה. גם היא הגיע תוך כדי עבודה להבנה שדבר מה חסר בתהליך הטיפול הפסיכולוגי. משהו בעולם אחר. יש כאלה הקוראים לו העולם הגבוה יותר. הרוח לא במובן הפסיכולוגי. נשמה ומשמעות.
גולן מצאה לה מורה נוסף לפרויד ולאקאן שהיו מרכז עולמה, המורה הרוחני. אנדרו כהן, מורה מואר.. כמו לרבים מהמורים הללו, יש לו עדת מעריצים ולעומתם מתנגדים. אלו שלא מאמינים בכל התורות הללו קוראים לו עוד שרלטן שאומר את מה שכל המורים האחרים אומרים במלים אחרות.
כל מה אמרתי בפתיחה בקולי, מסבירה רות גולן כהסבר לנקודת המוצא שלה לספר. היא יוצאת למסע חיבור בין עולם הפסיכולוגיה לעולם הרוחניות. את הספר היא מתחילה בהסבר משלה לפרויד וללאקאן בעיקר.
שינוי מהותי, מהפכני, החל במאה השמונה עשרה כשבני אדם החלו להכיר באני העצמי שלהם. באינדיבידואליות. זהות שעוצבה על ידי היחיד. שינוי שהתפרש על פני הפילוסופיה, ספרות, תיאטרון מוזיקה ואמנות פלסטית.
לפסיכואנליזה, בהמשך, היה חלק גדול במהפך כשחשפה את הנפש האנושית. האני של היחיד הלך ותפס את מקומו של האל.
פרויד האתיאיסט הכניס את האל בדלת האחורית כשביסס את תורתו על השילוש האדיפאלי, בו נתן לאב הסמלי את המקום שלאקאן אחריו כינה האחר הגדול. פונקציה המעמידה את החוק, האיסור והגבלת העונג.
אלא שמאז המשיכו להתרחש תהליכים ושינויים. היום אנו עומדים בפני התוצאות של מות האל. אנו עדים להתפרקות האחר הגדול ומבוכה בעקבות התרת האיסורים.
האיסור הוא הגורם הראשוני לתשוקה. אם אין איסור מנין תבוא התשוקה? תוצאת התהליך היא שקיעה בעולם של צרכנות חומרית ורוחנית וטיפוח נרקיסיזם פתולוגי.
ממול עומדת חזרה לדתות והופעת אבות ממשיים או דמיוניים והחזרת אלוהים בדמות טוטליטרית.
חוקי הרייטינג והציווי להתענג. לאקאן חזה את הפיכתה של הפסיכואנליזה לדת.
אנו מקבלים את תורת האבולוציה הדארווינית, הפיזית, קשה יותר לקבל את העובדה שהתהליך האבולוציוני מתרחש גם בנפש. הראיה של חוץ ופנים כמערכות נפרדות היא מוטעית. האבולוציה כוללת גם את ההתפתחות הפנימית. בני אדם נמצאים בדרגה הגבוהה ביותר של התפתחות זו בטבע, לכן, כך קוראת לנו גולן אנו "נושאי התודעה".
ככל שרמת התודעה נמוכה יותר היא אגוצנטרית. שאינה מבדילה בינה ובין העולם. כשהתודעה מתרחבת היא הופכת אתנוצנטרית, מחברת את האדם
למשפחה, לשבט לאומה או מסורת רוחנית. היום ההתפתחות הולכת לכיוון עולם - צנטרי. גלובלית. בה אנו אזרחי כדור הארץ ורק אחר כך חברים באומה או דת. מעבר לזה עולה התודעה הקוסמית. שהיא חדשה לגמרי.
מי שבא לפסיכואנליזה בא כדי לדעת על עצמו ועל מקומו בעולם. ידע אותו מכנה גולן ידע חי, ידע ארוטי העומד בניגוד לידע אקדמי. הוא חווה רעב שמקורו בחוסר הסיפוק מהקיים ורצון לעומק רב יותר בהווייתו.
הפסיכואנליזה היא אופן של תנועה נפשית בין הקדימה, אחורה ומעגלית. תנועה המבוססת על הליבידו.
התפתחות הליבידו נתנה ללאקאן דרך להבנת שלב המראה שבו מתקבע האני. הליבידו נע ביו האני לזולת.
לאקאן מנגיד שני סוגי ליבידו. זה הנע מהאני לעולם שבא מהנרקיסיזם, זה ליבידו שניתן להעבירו, חלק אחר הוא הליבידו מקובע, זה שהוא מכנה ליבידו של אוטו - ארוטיזם פאלי. בתוך הפער בין שתי התנועות ממקם לאקאן את הליבידו של פרויד.
לפי גולן, בדרך דומה להפתיע ממוקם הליבידו הפרוידיאני - לאקניאני למה שמורה הבודהיזם. האגו מובנה כאובייקט מתוך הזדהויות ומהווה מסך מגן מול הגוף והעולם.
למה שאנו קוראים קיבעון האגו המזרחיים קוראים היקשרות. האגו מתנגד לשינוי, כך שבאנליזה הוא נחשב למקור התנגדות וקיבעון. זה המקום שבו הסובייקט נעשה מנוכר לעצמו והופך את עצמו לזולת.
לאקאן מתנגד לתיאוריה שפסיכואנליזה אמורה לחזק את האגו. יש לנו שני גופים הוא אומר, זה המוגדר על ידי השפה, על ידי מי שאומרים עליו, גוף מיני שנמצא בתהליך לידה ומוות. השני הוא האורגניזם. גוש בשר שיש בו חיים. השפה היא מעין טפיל על האורגניזם. יש לנו שני גופים ושתי שפות. יש שפה ויש LALANGUE ׁ (שפה צלילית המורכבת מהברות, כמו שפת תינוק) הדיבור העולה מן האגו שלאקאן מכנה בלה בלה היא שפה שלישית.
הטיפול הפסיכואנליטי הוא מסע. הוא מתחיל באישי, עובר באוניברסאלי ומגיע אל הייחודי. פרויד מבקש להרחיב את נקודת המבט, לצמצם את צרות העין.
ז'יז'ק אומר שהפסיכואנליזה פועלת בתחום הביניים בין ידע ואמת. אובייקטיבי סובייקטיבי. מה שחשוב איננו האמת כערך אלא הדרך שבה המעבר בין אמת לשקר חושף את האיווי של המטופל.
לדוגמה מביאה גולן ציטוט משל הגל
"כאשר הפרח בוקע נעלם הניצן ואפשר לומר שהפרח סותר את הניצן. באותו אופן הפרי מכריז על הפרח שהוא מציאות שיקרית. צורות אלו אינן רק נבדלות, הן דוחקות זו את זו כבלתי מתיישבות. אך טבען עושה אותן לאחדות אורגנית... ".
פרויד אומר שהזדהות היא תחליף למיניות ורצחנות. מנגנון שאינו מיני ואינו אגרסיבי. לאקאן מגדיר זאת כטרנספורמציה המתרחשת בסובייקט כשהוא מאמץ לעצמו דימוי. פרויד מרחיב, בחירת האובייקט מתכונן לרוב לפי הוריו. האני והעל אני נבנים באמצעות הזדהות.
כאן נכנסים לרגע ורק לצרכי הכרות עוד שני שמות. כל אחד משטח אחר. האחר קן וילברף פילוסוף.
לטענתו התודעה מורכבת מכל התובנות שעולות מהפסיכולוגיה, הפילוסופיה הפוסט מודרנית, הרוחניות והמדע, למערכת מורכבת אחת המייצגת מיפוי של מושג התודעה. הוא מציג תיאוריה יורשת לפוסט מודרניזם.
השני הוא אנדרו כהן. פילוסוף ומורה רוחני המלמד על תורת ההארה האבולוציונית של התודעה. הארה בהקשר של 14 מיליארד שנים של אבולוציה קוסמית. הוא מבקש ליישם את הפרקטיקה במאה העשרים. תכלית החיים היא התעלות מעל לנרקיסיזם הפתולוגי ומחויבות מוסרית להשתתף בקידום התפתחות התודעה.
מהו הקשר בין אובייקטים חיצוניים והתודעה היכולה לחשוב אותם שואלת גולן. האם זו השלכה של העצמי על המציאות על פי עקרון העונג. מה שנעים לי אני מפנים מה שלא נעים אני משליך אל העולם בחוץ.
העולם בחוץ קובע את זהותנו. אין אנו נפרדים מהעולם. איננו באים אל העולם, אנו באים מתוך היקום.
אין חוויה חיצונית ליקום. ייחודיותנו כבני אדם מתבטאת בהיותנו ערים לממד חיצוני של חומר העולם ופנימי סובייקטיבי של מחשבה ורגש.
דקרט טבע את המפתח שפתח את העידן המודרני. "אני חושב משמע אני קיים" חיבור בין זהות להכרה. אחרי אלפי שנים של בלבול בין פנים וחוץ התפתחה קוטביות של סובייקט - אובייקט. הסובייקט יכול לתפוס את האובייקט ביתר אובייקטיביות. להבין את האינסופי של הידע, כלומר של התודעה.
הלא מודע הוא מבנה של זיכרון שנוצר על ידי מספר מוגבל של מרכיבים בשפה. ייצוגים ומסמנים.
הם הקובעים את יחסו של הסובייקט לאחר. הם באים קודם לאחר.
כשילד נכנס לעולם, משמעות החיים ניתנת לו על ידי כך שהוא הופך לחלק מאותו עולם סמלי של תרבות. ההורים מכניסים אותו לעולם המסמנים, הם נותנים לו מקום כהוויה מדברת. הם נותנים לו שם. לעתים כזה המזהה אותו עם אבות קדומים במשפחה או מייעד אותנו לעתיד אידיאלי.
בשיח ההורים על הילד הם מסמנים אותו בשיחה עליו עוד לפני לידתו בחותמת התרבות. הם נותנים לו מקום בתוך המשפחה ובתוך הקבוצה.
הסובייקט מזדהה עם השפה בה מדברים עליו ואליו. אנו חיים בתוך מעטפת של שפה. לאקאן הדגיש שהשפה מקדימה אותנו. השפה משרטטת מראש את דמות הסובייקט. הסובייקט נתון בזמן עתיד כשמתחילים לדבר עליו. הוא יהיה...
על הווייתו של הסובייקט איננו יודעים דבר. הוא נעלם, לתוך נעלם זה אפשר להכניס את מה ששיח האחר משייך אליו. שיח שאיננו עוסק בעצם טבעו או מהותו של התינוק. הוא בונה סביבו מבנה פנטזמתי של זהות.
הדיבור מקדים במובן מסוים את עצם הקיום. הדבר בא מתוך האפשרות שקיימת בשפה, היכולת לדבר על מה שלא קיים. כשהורים מדברים על הילד שהם חולמים עליו, הם מדברים על מה שלא קיים.
אנו חולקים אשליה משותפת במה שקשור לשפה. יש לנו את התחושה שהיא כלי בו נוכל להתבטא. לקיים תקשורת. אלא שהשפה עוטפת אותנו מלכתחילה. היא שיח הבא מן האחר. אשליה שהשפה היא כלי תקשורת. לעתים אנו חשים שאיננו שולטים בשפה. שאיננו מצליחים להתבטא נכון. יש לנו מחסור במלים. אך לעתים זה גם להפך. מילים שכופות עצמן עלינו. למשל בכתיבת שירה. למה שאנו קוראים השראה. כשהכותב חווה הצפה. כאלו יש מישהו בתוכו. אולי אלוהים.
אנדרו כהן אומר "ממד ההוויה מייצג את הלא נגלה, חסר הזמן, חסר צורה, קרקע הוויה חסרת מרחב שממנה כל התהליך הגלוי והיצירתי הופיע לפני 14 מיליארד שנה... התהוות מתרחשת בתוך הזמן ודרכו. "
ההתייחסות למציאות כוללת גם את הממד היחסי ואת המוחלט. המוחלט כולל את מה שקיים. את היקום, וגם את מה שלא קיים.. ממש שהיה קיים לפני הופעת היקום ויתקיים גם לאחר היעלמותו.
איינשטיין היה משוכנע שההופעה המידית של חוקי הפיזיקה עם היווצרות היקום משמעה קיום של מוח על לא חומרי.
הביולוג רופרט שלדריק אמר "אם חוקי הטבע היו לפני המפץ הגדול, מן ההכרח שהיו הוויות לא פיזיות השוכנות באיזה סוג של שכל מתמטי קבוע, יהיה זה מוחו של האל או של השכל הקוסמי או השכל של מתמטיקאי חסר גוף"
אורובינדו אומר "ממבט ראשון נראה כאילו לידה ומוות הם תכונות של החיים. אבל אין זה באמת כך. לידה ומוות הם תהליכים של החומר, של הגוף... החיים יוצרים גוף ולא נוצרים על ידו". האדם נברא בחסר אלוהי. בצלמו אך לא לחלוטין, הוא נולד בחסר. במקום החסר באה השפה. האדם הוא שנתן שמות לכל הבריאה סביבו. את החוסר המבני מנסה האדם להשלים בעזרת כינונו של האחר הגדול, הזדהות או התאהבות. סימפטומים שיסתמו את החור, כפקק.
אנדרו כהן רואה את מהות החקירה הרוחנית כעיסוק בקשרים שבין המוחלט ליחסי, בין המודעות המוארת הנמצאת בתחום האלוהי מעבר לזמן ולהיסטוריה ובין העולם היחסי של לידה ומוות. זמן התהוות.
תפיסת האבולוציה החלה לפני כ150 שנה. האבולוציה אינה מתקיימת רק בחומר אלא גם ברוח. התפתחות האבולוציה היא התפתחות ברמת המודעות. החומר נעשה מודע יותר לעצמו.
האבולוציה היא תנועה התפתחותית שהחלה עם המפץ הגדול ונמשכת עד היום ולעתיד. אנו מכירים באבולוציה שתי תנועות מקבילות. תנועה רטרוספקטיבית, מכירים בהתפתחות לאורך הזמן, מרגע יצירת היקום. ובו בזמן מתקיימת תנועה קדימה. המשך תנועה בעתיד.
אני מדלג על חלק שלם מהספר, רובו ככולו עוסק במשנתו של אנדרו כהן ויומן סדנה שעברה רות גולן במרכז שלו. ולא שזה לא מעניין אלא שצריך לכתוב מאמר ארוך מלא ציטוטים כדי לנסות להסביר את מה שאומר כהן.
מי שמתעניין ברוחניות יצטרך לקרוא את הספר וימצא בו עניין רב. החיבור פסיכולוגיה רוחניות מעניין כמה שקורה סביבנו.. בקושי הצלחתי להיכנס לעולם הפסיכולוגיה פרוידיאנית - לאקאניאנית. זה לא אומר שאין עניין לי אמיתי ברוח.
לחלק השלישי של הספר היא קוראת "מה רוצה האישה" אותו משפט סתום של פרויד. כאן היא כותבת על סרטי קולנוע. לא ניתוח אמנותי אלא ניתוח פסיכולוגי בעיקר של דמות האישה בסרטים שונים. זהו פרק מרתק. חובבי קולנוע ימצאו בו דרך לקריאה נוספת בסרטים שראו. גולן מביאה הבחנות וציטוטים ממקורות שונים העוסקים באהבה, כי הרי ברוב הסרטים יש נגיעה באהבה. מה היו כללי האהבה החצרונית ואיך הם מופיעים ומשפיעים על האהבה בימינו. אם אתם רוצים לדעת מהו פאלוס, לא האיבר עצמו, ואיך אישה יכולה להפוך לסמל פאלי, זה הפרק שיסביר. היא מנתחת את האישה לפי לאקאן.
הסרטים שהיא מנתחת הם הפסנתר, עידן התמימות, עקבים גבוהים, בטי בלו, אושר, גם מועדון קרב, באנטיתזה לאישה, והסתכלות בגבר הפאלי. ועוד ועוד מטובי הסרטים.
אולי אין זה מסוג העניין להיכנס לרגע לחייה הפרטיים של רות גולן. כבר לפני זמן רב התחלתי לזהות אצל אנשים שהכרתי וחזרו בתשובה או חיפשו גירויים כאלה ואחרים שאחד המניעים היו תלויים בקשרים עם האב. אנשים חיפשו מישהו שיהיה אב גדול. אולי טוב יותר. אולי שקט יותר. רות גולן היא בתו של הקולנוען מנחם גולן. סיפור חייו מוכר למדי, העלייה המטאורית בהוליווד הנפילה וחזרה ארצה. אני מניח שלא היה קל לגדול בצל אב שכזה. זה יומרני מצדי להוסיף את רות לסטטיסטיקה הפרטית שלי של ה"מחפשים תשובה"
הספר נותן אפשרות לבחון דרכי מחשבה אחרת. הוא מעניין וקל לקריאה. הכל ברור. השפה איננה מתחפשת לשפה אקדמית בלתי מובנת למרות שהוא עוסק בדברים לא פשוטים..
לאקאן חזר לפרויד. פירש שינה והרחיב את הפסיכולוגיה.
משלב מסוים הייתה תחושה שהפסיכולוגיה תהייה תשובה לכל השאלות. בני אדם יבינו את עצמם לעומק. הדת במשמעה הישן תידחק ואולי תיעלם. הפסיכולוגיה עצמה הפכה לזמן מה לדת חדשה. אלא שלרבים התשובות לא היו מספיקות. האדם חיפש משהו אחר. אפשר אולי לקרוא לו גבוה יותר.
היום יש חזרה גדולה לדתות. לא לאחת אלא לרבות. בני אדם מחפשים משמעות. חזרה בתשובה יהודית, התגברות הנצרות, אסלם קיצוני, ואחרים חיפשו רחוק יותר מעולמם הקרוב והגיעו לבודהיזם. ואם נתייחס לבודהיזם לרגע כרחוק, אנשים חיפשו רחוק יותר. תורות חדשות צצו. כתות. מורים רוחניים ומורים מוארים. הפסיכולוגיה נלחמת עדיין בשקט מלחמת קיום.
רות גולן היא פסיכולוגית קלינית. בשנת 2002 פרסמה ספר "אהבת הפסיכואנליזה" אך לא רק.
כמו כמה פסיכולוגים אחרים (מרדכי גלדמן למשל) היא גם משוררת המפרסמת שירה. גם היא הגיע תוך כדי עבודה להבנה שדבר מה חסר בתהליך הטיפול הפסיכולוגי. משהו בעולם אחר. יש כאלה הקוראים לו העולם הגבוה יותר. הרוח לא במובן הפסיכולוגי. נשמה ומשמעות.
גולן מצאה לה מורה נוסף לפרויד ולאקאן שהיו מרכז עולמה, המורה הרוחני. אנדרו כהן, מורה מואר.. כמו לרבים מהמורים הללו, יש לו עדת מעריצים ולעומתם מתנגדים. אלו שלא מאמינים בכל התורות הללו קוראים לו עוד שרלטן שאומר את מה שכל המורים האחרים אומרים במלים אחרות.
כל מה אמרתי בפתיחה בקולי, מסבירה רות גולן כהסבר לנקודת המוצא שלה לספר. היא יוצאת למסע חיבור בין עולם הפסיכולוגיה לעולם הרוחניות. את הספר היא מתחילה בהסבר משלה לפרויד וללאקאן בעיקר.
שינוי מהותי, מהפכני, החל במאה השמונה עשרה כשבני אדם החלו להכיר באני העצמי שלהם. באינדיבידואליות. זהות שעוצבה על ידי היחיד. שינוי שהתפרש על פני הפילוסופיה, ספרות, תיאטרון מוזיקה ואמנות פלסטית.
לפסיכואנליזה, בהמשך, היה חלק גדול במהפך כשחשפה את הנפש האנושית. האני של היחיד הלך ותפס את מקומו של האל.
פרויד האתיאיסט הכניס את האל בדלת האחורית כשביסס את תורתו על השילוש האדיפאלי, בו נתן לאב הסמלי את המקום שלאקאן אחריו כינה האחר הגדול. פונקציה המעמידה את החוק, האיסור והגבלת העונג.
אלא שמאז המשיכו להתרחש תהליכים ושינויים. היום אנו עומדים בפני התוצאות של מות האל. אנו עדים להתפרקות האחר הגדול ומבוכה בעקבות התרת האיסורים.
האיסור הוא הגורם הראשוני לתשוקה. אם אין איסור מנין תבוא התשוקה? תוצאת התהליך היא שקיעה בעולם של צרכנות חומרית ורוחנית וטיפוח נרקיסיזם פתולוגי.
ממול עומדת חזרה לדתות והופעת אבות ממשיים או דמיוניים והחזרת אלוהים בדמות טוטליטרית.
חוקי הרייטינג והציווי להתענג. לאקאן חזה את הפיכתה של הפסיכואנליזה לדת.
אנו מקבלים את תורת האבולוציה הדארווינית, הפיזית, קשה יותר לקבל את העובדה שהתהליך האבולוציוני מתרחש גם בנפש. הראיה של חוץ ופנים כמערכות נפרדות היא מוטעית. האבולוציה כוללת גם את ההתפתחות הפנימית. בני אדם נמצאים בדרגה הגבוהה ביותר של התפתחות זו בטבע, לכן, כך קוראת לנו גולן אנו "נושאי התודעה".
ככל שרמת התודעה נמוכה יותר היא אגוצנטרית. שאינה מבדילה בינה ובין העולם. כשהתודעה מתרחבת היא הופכת אתנוצנטרית, מחברת את האדם
למשפחה, לשבט לאומה או מסורת רוחנית. היום ההתפתחות הולכת לכיוון עולם - צנטרי. גלובלית. בה אנו אזרחי כדור הארץ ורק אחר כך חברים באומה או דת. מעבר לזה עולה התודעה הקוסמית. שהיא חדשה לגמרי.
מי שבא לפסיכואנליזה בא כדי לדעת על עצמו ועל מקומו בעולם. ידע אותו מכנה גולן ידע חי, ידע ארוטי העומד בניגוד לידע אקדמי. הוא חווה רעב שמקורו בחוסר הסיפוק מהקיים ורצון לעומק רב יותר בהווייתו.
הפסיכואנליזה היא אופן של תנועה נפשית בין הקדימה, אחורה ומעגלית. תנועה המבוססת על הליבידו.
התפתחות הליבידו נתנה ללאקאן דרך להבנת שלב המראה שבו מתקבע האני. הליבידו נע ביו האני לזולת.
לאקאן מנגיד שני סוגי ליבידו. זה הנע מהאני לעולם שבא מהנרקיסיזם, זה ליבידו שניתן להעבירו, חלק אחר הוא הליבידו מקובע, זה שהוא מכנה ליבידו של אוטו - ארוטיזם פאלי. בתוך הפער בין שתי התנועות ממקם לאקאן את הליבידו של פרויד.
לפי גולן, בדרך דומה להפתיע ממוקם הליבידו הפרוידיאני - לאקניאני למה שמורה הבודהיזם. האגו מובנה כאובייקט מתוך הזדהויות ומהווה מסך מגן מול הגוף והעולם.
למה שאנו קוראים קיבעון האגו המזרחיים קוראים היקשרות. האגו מתנגד לשינוי, כך שבאנליזה הוא נחשב למקור התנגדות וקיבעון. זה המקום שבו הסובייקט נעשה מנוכר לעצמו והופך את עצמו לזולת.
לאקאן מתנגד לתיאוריה שפסיכואנליזה אמורה לחזק את האגו. יש לנו שני גופים הוא אומר, זה המוגדר על ידי השפה, על ידי מי שאומרים עליו, גוף מיני שנמצא בתהליך לידה ומוות. השני הוא האורגניזם. גוש בשר שיש בו חיים. השפה היא מעין טפיל על האורגניזם. יש לנו שני גופים ושתי שפות. יש שפה ויש LALANGUE ׁ (שפה צלילית המורכבת מהברות, כמו שפת תינוק) הדיבור העולה מן האגו שלאקאן מכנה בלה בלה היא שפה שלישית.
הטיפול הפסיכואנליטי הוא מסע. הוא מתחיל באישי, עובר באוניברסאלי ומגיע אל הייחודי. פרויד מבקש להרחיב את נקודת המבט, לצמצם את צרות העין.
ז'יז'ק אומר שהפסיכואנליזה פועלת בתחום הביניים בין ידע ואמת. אובייקטיבי סובייקטיבי. מה שחשוב איננו האמת כערך אלא הדרך שבה המעבר בין אמת לשקר חושף את האיווי של המטופל.
לדוגמה מביאה גולן ציטוט משל הגל
"כאשר הפרח בוקע נעלם הניצן ואפשר לומר שהפרח סותר את הניצן. באותו אופן הפרי מכריז על הפרח שהוא מציאות שיקרית. צורות אלו אינן רק נבדלות, הן דוחקות זו את זו כבלתי מתיישבות. אך טבען עושה אותן לאחדות אורגנית... ".
פרויד אומר שהזדהות היא תחליף למיניות ורצחנות. מנגנון שאינו מיני ואינו אגרסיבי. לאקאן מגדיר זאת כטרנספורמציה המתרחשת בסובייקט כשהוא מאמץ לעצמו דימוי. פרויד מרחיב, בחירת האובייקט מתכונן לרוב לפי הוריו. האני והעל אני נבנים באמצעות הזדהות.
כאן נכנסים לרגע ורק לצרכי הכרות עוד שני שמות. כל אחד משטח אחר. האחר קן וילברף פילוסוף.
לטענתו התודעה מורכבת מכל התובנות שעולות מהפסיכולוגיה, הפילוסופיה הפוסט מודרנית, הרוחניות והמדע, למערכת מורכבת אחת המייצגת מיפוי של מושג התודעה. הוא מציג תיאוריה יורשת לפוסט מודרניזם.
השני הוא אנדרו כהן. פילוסוף ומורה רוחני המלמד על תורת ההארה האבולוציונית של התודעה. הארה בהקשר של 14 מיליארד שנים של אבולוציה קוסמית. הוא מבקש ליישם את הפרקטיקה במאה העשרים. תכלית החיים היא התעלות מעל לנרקיסיזם הפתולוגי ומחויבות מוסרית להשתתף בקידום התפתחות התודעה.
מהו הקשר בין אובייקטים חיצוניים והתודעה היכולה לחשוב אותם שואלת גולן. האם זו השלכה של העצמי על המציאות על פי עקרון העונג. מה שנעים לי אני מפנים מה שלא נעים אני משליך אל העולם בחוץ.
העולם בחוץ קובע את זהותנו. אין אנו נפרדים מהעולם. איננו באים אל העולם, אנו באים מתוך היקום.
אין חוויה חיצונית ליקום. ייחודיותנו כבני אדם מתבטאת בהיותנו ערים לממד חיצוני של חומר העולם ופנימי סובייקטיבי של מחשבה ורגש.
דקרט טבע את המפתח שפתח את העידן המודרני. "אני חושב משמע אני קיים" חיבור בין זהות להכרה. אחרי אלפי שנים של בלבול בין פנים וחוץ התפתחה קוטביות של סובייקט - אובייקט. הסובייקט יכול לתפוס את האובייקט ביתר אובייקטיביות. להבין את האינסופי של הידע, כלומר של התודעה.
הלא מודע הוא מבנה של זיכרון שנוצר על ידי מספר מוגבל של מרכיבים בשפה. ייצוגים ומסמנים.
הם הקובעים את יחסו של הסובייקט לאחר. הם באים קודם לאחר.
כשילד נכנס לעולם, משמעות החיים ניתנת לו על ידי כך שהוא הופך לחלק מאותו עולם סמלי של תרבות. ההורים מכניסים אותו לעולם המסמנים, הם נותנים לו מקום כהוויה מדברת. הם נותנים לו שם. לעתים כזה המזהה אותו עם אבות קדומים במשפחה או מייעד אותנו לעתיד אידיאלי.
בשיח ההורים על הילד הם מסמנים אותו בשיחה עליו עוד לפני לידתו בחותמת התרבות. הם נותנים לו מקום בתוך המשפחה ובתוך הקבוצה.
הסובייקט מזדהה עם השפה בה מדברים עליו ואליו. אנו חיים בתוך מעטפת של שפה. לאקאן הדגיש שהשפה מקדימה אותנו. השפה משרטטת מראש את דמות הסובייקט. הסובייקט נתון בזמן עתיד כשמתחילים לדבר עליו. הוא יהיה...
על הווייתו של הסובייקט איננו יודעים דבר. הוא נעלם, לתוך נעלם זה אפשר להכניס את מה ששיח האחר משייך אליו. שיח שאיננו עוסק בעצם טבעו או מהותו של התינוק. הוא בונה סביבו מבנה פנטזמתי של זהות.
הדיבור מקדים במובן מסוים את עצם הקיום. הדבר בא מתוך האפשרות שקיימת בשפה, היכולת לדבר על מה שלא קיים. כשהורים מדברים על הילד שהם חולמים עליו, הם מדברים על מה שלא קיים.
אנו חולקים אשליה משותפת במה שקשור לשפה. יש לנו את התחושה שהיא כלי בו נוכל להתבטא. לקיים תקשורת. אלא שהשפה עוטפת אותנו מלכתחילה. היא שיח הבא מן האחר. אשליה שהשפה היא כלי תקשורת. לעתים אנו חשים שאיננו שולטים בשפה. שאיננו מצליחים להתבטא נכון. יש לנו מחסור במלים. אך לעתים זה גם להפך. מילים שכופות עצמן עלינו. למשל בכתיבת שירה. למה שאנו קוראים השראה. כשהכותב חווה הצפה. כאלו יש מישהו בתוכו. אולי אלוהים.
אנדרו כהן אומר "ממד ההוויה מייצג את הלא נגלה, חסר הזמן, חסר צורה, קרקע הוויה חסרת מרחב שממנה כל התהליך הגלוי והיצירתי הופיע לפני 14 מיליארד שנה... התהוות מתרחשת בתוך הזמן ודרכו. "
ההתייחסות למציאות כוללת גם את הממד היחסי ואת המוחלט. המוחלט כולל את מה שקיים. את היקום, וגם את מה שלא קיים.. ממש שהיה קיים לפני הופעת היקום ויתקיים גם לאחר היעלמותו.
איינשטיין היה משוכנע שההופעה המידית של חוקי הפיזיקה עם היווצרות היקום משמעה קיום של מוח על לא חומרי.
הביולוג רופרט שלדריק אמר "אם חוקי הטבע היו לפני המפץ הגדול, מן ההכרח שהיו הוויות לא פיזיות השוכנות באיזה סוג של שכל מתמטי קבוע, יהיה זה מוחו של האל או של השכל הקוסמי או השכל של מתמטיקאי חסר גוף"
אורובינדו אומר "ממבט ראשון נראה כאילו לידה ומוות הם תכונות של החיים. אבל אין זה באמת כך. לידה ומוות הם תהליכים של החומר, של הגוף... החיים יוצרים גוף ולא נוצרים על ידו". האדם נברא בחסר אלוהי. בצלמו אך לא לחלוטין, הוא נולד בחסר. במקום החסר באה השפה. האדם הוא שנתן שמות לכל הבריאה סביבו. את החוסר המבני מנסה האדם להשלים בעזרת כינונו של האחר הגדול, הזדהות או התאהבות. סימפטומים שיסתמו את החור, כפקק.
אנדרו כהן רואה את מהות החקירה הרוחנית כעיסוק בקשרים שבין המוחלט ליחסי, בין המודעות המוארת הנמצאת בתחום האלוהי מעבר לזמן ולהיסטוריה ובין העולם היחסי של לידה ומוות. זמן התהוות.
תפיסת האבולוציה החלה לפני כ150 שנה. האבולוציה אינה מתקיימת רק בחומר אלא גם ברוח. התפתחות האבולוציה היא התפתחות ברמת המודעות. החומר נעשה מודע יותר לעצמו.
האבולוציה היא תנועה התפתחותית שהחלה עם המפץ הגדול ונמשכת עד היום ולעתיד. אנו מכירים באבולוציה שתי תנועות מקבילות. תנועה רטרוספקטיבית, מכירים בהתפתחות לאורך הזמן, מרגע יצירת היקום. ובו בזמן מתקיימת תנועה קדימה. המשך תנועה בעתיד.
אני מדלג על חלק שלם מהספר, רובו ככולו עוסק במשנתו של אנדרו כהן ויומן סדנה שעברה רות גולן במרכז שלו. ולא שזה לא מעניין אלא שצריך לכתוב מאמר ארוך מלא ציטוטים כדי לנסות להסביר את מה שאומר כהן.
מי שמתעניין ברוחניות יצטרך לקרוא את הספר וימצא בו עניין רב. החיבור פסיכולוגיה רוחניות מעניין כמה שקורה סביבנו.. בקושי הצלחתי להיכנס לעולם הפסיכולוגיה פרוידיאנית - לאקאניאנית. זה לא אומר שאין עניין לי אמיתי ברוח.
לחלק השלישי של הספר היא קוראת "מה רוצה האישה" אותו משפט סתום של פרויד. כאן היא כותבת על סרטי קולנוע. לא ניתוח אמנותי אלא ניתוח פסיכולוגי בעיקר של דמות האישה בסרטים שונים. זהו פרק מרתק. חובבי קולנוע ימצאו בו דרך לקריאה נוספת בסרטים שראו. גולן מביאה הבחנות וציטוטים ממקורות שונים העוסקים באהבה, כי הרי ברוב הסרטים יש נגיעה באהבה. מה היו כללי האהבה החצרונית ואיך הם מופיעים ומשפיעים על האהבה בימינו. אם אתם רוצים לדעת מהו פאלוס, לא האיבר עצמו, ואיך אישה יכולה להפוך לסמל פאלי, זה הפרק שיסביר. היא מנתחת את האישה לפי לאקאן.
הסרטים שהיא מנתחת הם הפסנתר, עידן התמימות, עקבים גבוהים, בטי בלו, אושר, גם מועדון קרב, באנטיתזה לאישה, והסתכלות בגבר הפאלי. ועוד ועוד מטובי הסרטים.
אולי אין זה מסוג העניין להיכנס לרגע לחייה הפרטיים של רות גולן. כבר לפני זמן רב התחלתי לזהות אצל אנשים שהכרתי וחזרו בתשובה או חיפשו גירויים כאלה ואחרים שאחד המניעים היו תלויים בקשרים עם האב. אנשים חיפשו מישהו שיהיה אב גדול. אולי טוב יותר. אולי שקט יותר. רות גולן היא בתו של הקולנוען מנחם גולן. סיפור חייו מוכר למדי, העלייה המטאורית בהוליווד הנפילה וחזרה ארצה. אני מניח שלא היה קל לגדול בצל אב שכזה. זה יומרני מצדי להוסיף את רות לסטטיסטיקה הפרטית שלי של ה"מחפשים תשובה"
הספר נותן אפשרות לבחון דרכי מחשבה אחרת. הוא מעניין וקל לקריאה. הכל ברור. השפה איננה מתחפשת לשפה אקדמית בלתי מובנת למרות שהוא עוסק בדברים לא פשוטים..
050-3331-331