"קל לדבר וקשה לעשות". פעמים רבות אנחנו נתקלים ברעיונות חיוביים ובכל מיני טיפים שנשמעים לנו הגיוניים, שאנחנו מבינים שהם יעזרו לנו לשפר את איכות חיינו, אבל איך לנו מושג איך ליישם אותם בפועל. במקרים כאלו מגיע המשפט "קל לדבר קשה לעשות" שבד"כ הוא מלווה בתחושת חוסר מוטיבציה ואפילו לפעמים יאוש שאין לבן אדם מושג איך הוא יכול להצליח ליישם את מה שהוא מבין בשכל שלו וכיצד לעשות בפועל את מה שהוא יודע בתיאוריה. המאמר הבא יעסוק באיך להצליח לעשות דברים שנראה שקל רק לדבר אבל קשה לעשות בפועל.
כידוע שלילי גורר שלילי וחיובי גורר חיובי מה שבעצם אומר שכדי להגיע למשהו חיובי בכל תחום חייבים לעשות זאת רק בדרך חיובית בלבד.
מה שזה אומר בעצם שבכל פעם שברצוננו להשיג משהו חיובי בכל תחום עלינו לחפש נקודות חיוביות במה שקיים ולהפוך אותן לדברים חיוביים גדולים יותר. אין שום דרך להגיע לחיובי דרך שלילי, וכדי להגיע לחיובי חייבים להיאחז בחיובי קטן יותר וממנו להגיע לחיובי הגדול יותר.
אם ניקח את הרעיון הזה לגבי השאלה של איך מצליחים ליישם דברים שקל לדבר וקשה לעשות, הרי שהתשובה היא כי אם קשה לנו ליישם משהו עלינו למצוא מה כן אנחנו יכולים לעשות ומה כן קל לנו לעשות ולהמשיך להתמיד בעשייה של הדבר החיובי שאותו אנחנו כן מסוגלים לעשות והוא מעצמו יוביל אותנו יוביל אותנו להצלחה אוטומטית בכל דבר שאותו נרצה (בהנחה שהדבר הזה הוא אכן בר יישום תיאורטית). וממילא כאשר קשה לנו לעשות משהו, עלינו תמיד לבדוק מה אנחנו "כן" יכולים לעשות ולעשות זאת.
ובגלל שהחכמה היא לדעת להפוך חסרון ליתרון לכן אנחנו ניקח את המשפט "קל לדבר וקשה לעשות" ונהפוך אותו מבעיה לפתרון. כי "קל לדבר קשה לעשות" זאת לא בעיה זה הפתרון. כי הפתרון נעוץ בכך ש"קל לדבר" ואם נתמיד בלדבר נוכל משם להשיג גם את מה ש"קשה לעשות". וכיצד זה בא לידי ביטוי בפועל? מה בפועל אנחנו "כן" צריכים לעשות כדי שנצליח לעשות אתה מה ש"קשה לעשות"?
אם נתבונן סביבנו נראה כי כל פעולה שאנחנו או מישהו אחר עושה קודמת לה פעולה נוספת ברמת הרצון והמחשבה של אותו אדם. כל פעולה שאדם עושה באשר היא הוא בוחר לעשות אותה מתוך רצון ומחשבה. יתכן שהרצון הוא רצון מאוד בסיסי ופשוט כגון הרצון לחיות ולנשום אוויר, אך כל פעולה באשר היא קודמת לה פעולה של רצון ומחשבה.
זה אומר שאם אנחנו רוצים להצליח לעשות X הרי שכדי לעשות את X יש 2 דברים שצריכים לקרות. דבר ראשון צריך לרצות לעשות את X ולחשוב על עשיית X דבר שני הוא לעשות את X בפועל. וזה אומר שלחשוב ולרצות לעשות דבר כלשהו זה חלק בלתי נפרד מעשיית אותו הדבר. אין שום דרך בעולם שנצליח בכל תחום באשר הוא אלא אם כן נרצה להצליח בו ונתמיד במחשבה שלנו להצליח בו.
ולמה חשוב מאוד לבצע את ההפרדה הנ"ל ולהפוך את הרצון לפעולה נפרדת? כי בד"כ מה שקורה אצל אנשים זה שכאשר הם רוצים משהו ולא מצליחים להשיג אותו הם מפסיקים לרצות אותו.
כאשר אדם מנסה להשיג משהו ולא מצליח ואין לו מושג איך להצליח לעשות משהו בד"כ אנשים רגלים להרים ידיים ולהתייאש מהרצון לביצוע את אותו הדבר. וזאת כמובן הטעות הגדולה ביותר כי ברגע שאדם מוותר על הרצון ממילא הוא לעולם לא יגיע למטרה וגם אם יש דרך איך לעשות הוא לא יגיע אליה בגלל שהוא התייאש מלהמשיך לרצות באותה עוצמה שהייתה לו בהתחלה.
ברגע שאנחנו מבינים כי צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין החלק של הרצון והמחשבה לבין החלק של העשייה, ברגע שאנחנו מבינים כי הרצון להצליח הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה, המחשבה וההתעסקות בלעשות משהו חיובי היא בעצמה פעולה עם המון עוצמה חיובית, ברגע שאנחנו מבינים את זה, ממילא לא ננטוש את המחשבות והרצונות בגלל שאין לנו מושג איך לבצע משהו שבשכל שלנו אנחנו רוצים להשיג אותו.
נכון, לעולם אסור להתעקש על שום דבר ועקשנות היא תכונה שאינה חיובית, אבל מצד שני האדם החכם יודע להיות גם וגם ודבר והיפוכו במקביל, מצד אחד לא להתעקש כי בהכרח יהיה כך או אחרת, כי הרי הטוב והרע הם יחסיים והאושר של האדם שזאת הרי כמובן המטרה הבסיסית ביותר הוא כמובן תלוי רק בצורה שבה האדם מקבל את המציאות שלו וממילא אין הבדל מהותי בין מציאות אחת לאחרת אל בין איך ועד כמה אתה מקבל את המציאות שלך כפי שהיא
אך מצד שני, החכם במקביל תוך כדי שהוא מרוצה מהמצב שלו בהווה, משם הוא מושך לעצמו אנרגיה חיובית להמשיך לרצות ולנסות להתקדם בעתיד. כי אין שום דרך בעולם להשיג משהו בכל תחום בלי לרצות אותו וממילא אם אתה באמת רוצה משהו אסור לך להתייאש בגלל שאינך יודע כיצד להשיג אותו.
חשיבה כזאת היא גם חשיבה אובייקטיבית. כידוע חשיבה אובייקטיבית היא טובה ואובייקטיביות היא תכונה נדרשת כדי שהאדם יוכל לקבל החלטות טוב יותר בכל תחום וזה בא לידי ביטוי בדיוק בעניין הספציפי הזה. כי ברגע שאדם לא יודע איך להשיג משהו הייאוש שלו וחוסר ההתמדה שלו נובעים מחוסר אובייקטיביות, כי בשכל מבחינה הגיונית הוא צריך להמשיך לרצות ולא להתייאש. כי לדוגמא אדם שהוא מאוד צמא והוא לא מוצא מים ואין לו מושג איפה למצוא מים האם בגלל זה הוא יתייאש מלחפש מים?
הרי הוא ימשיך לנסות לשרוד ולחפש מים עד טיפת כוחו האחרונה ואם כן, הגיונית אם אתה רוצה להשיג משהו כי בשכל שלך אתה מבין כי כאשר תשיג את אותו הדבר חייך יהיו טובים יותר, ממילא אין שום היגיון שכלי בלהפסיק לרצות את הדבר רק בגלל שאינך יודע איך להשיג אותו ואיך להתמודד עם הקשיים להגיע אליו.
וכאן נכנסת לעניין הנגיעה האישית. כי מאחר שלאדם קשה נפשית לרצות משהו בלי להשיג אותו, כי רצון הוא הרי חסרון ואדם שלא מקבל את עצמו כפי שהוא במצבו הנוכחי בהווה ו/או מי שתולה את האושר שלו רק בהשגת דבר מסוים, ממילא הוא לא מסוגל לחיות עם הרצון להשיג משהו בלי לדעת איך משיגים אותו, כי הרצון הוא חסרון כנ"ל.
וממילא הנגיעה האישית הזאת של חוסר היכולת לחיות עם רצון שאינו ממומש, גורמת לאדם לא לפעול בצורה לוגית ושכלית שהיא להמשיך לרצות את X למרות שאינך יודע איך להשיג אותו.
דהיינו ההתייאשות והחוסר יכולת להמשיך לרצות גם בלי לדעת איך משיגים את הדבר נובעת בגלל נגיעה אישית ולא בגלל משהו שכלי הגיוני.
אך לעומת זאת אדם שיודע לקבל את עצמו כפי שהוא במצבו הנוכחי בהווה ואוהב את עצמו כפי שהוא גם בלי לשנות שום דבר, ממילא רק הוא מסוגל להיות במצב שבו מבחינה שכלית הוא ממשיך לרצות להשיג את המטרה שלו גם בלי לדעת "איך" להשיג את אותו הדבר וכפי שכבר התבאר כי רק קבלה עצמית מאפשרת לאדם לחשוב בצורה אובייקטיבית. אם כן אנחנו מבינים כי החשיבה הנכונה היא להמשיך לרצות גם אם לא יודעים איך ואת זה אפשר לעשות רק על ידי שהאדם אוהב את עצמו ומקבל את עצמו כפי שהוא בהווה, כי רק זה נותן לו לאדם את היכולת הנפשית להמשיך לרצות גם בלי להשיג את הרצון.
ואם נשאל, אם האדם אוהב את עצמו ומקבל את עצמו כפי שהוא אז ממילא מדוע שהוא ימשיך לרצות משהו אחר שאין לו אותו בהווה?
התשובה על כך היא כי הרצון להשתפר מגיע ממקום חיובי מתפיסה שאומרת שהכל טוב ואת הכל ניתן לעשות עוד יותר טוב. וממילא הרצון להשתפר נובע מהרצון לעשות לעצמך עוד יותר טוב מאשר בהווה, אך בשום פנים ואופן הוא לא מגיע ממקום שלילי של חסרון כגון שאדם מרגיש עם עצמו רע או שאדם לא מקבל את עצמו כפי שהוא. כי אדם שלא מקבל את עצמו כפי שהוא עם כל החסרונות היחסיים שלו ממילא לא יהיה לו את הכוח הנדרש לשקם את עצמו ולהיות טוב יותר. כי לעשות את החיים לטובים יותר זה דורש המון עירנות ותשומת לב והמון מודעות עצמית וכוח הרצון ואת זה ניתן לעשות רק על ידי כוח רצון שמגיע ממקום של אהבה חיובית של האדם את עצמו.
עכשיו אחרי שהבנו כי צריך לעשות הפרדה בין שלב ה"לרצות" לבין שלב ה"לעשות", נחזור למשפט "קל לדבר וקשה לעשות" כי המשפט הזה כנ"ל הוא בעצם הפתרון איך לעשות את מה שקשה לעשות וזאת על ידי התמקדות בדברים שאותם קל לעשות.
דהיינו אם קשה לך לעשות משהו תעשה תמיד את מה שכן קל לך.
כגון: קל לך "לרצות" לעשות את אותו הדבר, קל לך "לדבר" עם עצמך על זה שאתה רוצה להשיג את X, קל לך "להסביר" לעצמך למה X ישפר את איכות חייך, קל לך "לחשוב" למה אתה רוצה את X, קל לך "לקרוא" ספרים על איך משיגים את X, קל לך לעשות "אימון" אישי כדי להשיג את X, קל לך "לומר" לעצמך שאתה אוהב את עצמך ורוצה להשיג את X, קל לך "לדמיין" את עצמך נהנה אחרי שאתה משיג את X ועוד. את כל הדברים האלו שאותם כן קל לך לעשות אותם, עליך לעשות כמה שיותר.
ככל שתעשה יותר את הדברים שכן קל לך לעשות, ממילא תשיג יותר בקלות את שאר הדברים שפחות קל לך לעשות. כי ההתעסקות שלך בדברים שקל לך לעשות אותם שהם הרי בעיקר דברים שתלויים במחשבה וברצון שלך, הדברים האלו יגרמו לכך שמתוך אהבה ומתוך מקום חיובי אתה תמצא אנרגיות חיוביות ותצליח להיות יצירתי ולגלות איך להשיג את מה שאתה רוצה בשלמות עד כמה שאפשר מבחינת הפוטנציאל שלך.
כל הצלחה גדולה תלויה ביכולת שלך לבצע גם את הפעולה הקטנה ביותר בדרך להצלחה הגדולה. וגם כאן היכולת להצליח לעשות את מה שקשה לעשות תלויה ביכולת שלך לפרק את התהליך כולו לגורמים ולהתמודד עם כל גורם קטן בנפרד.
דהיינו לקחת את ביצוע הפעולה הגדולה ולהבין כי יש בה את חלק העשייה בפועל שאותו עדיין אינך יודע איך ליישם, אך מצד שני להתמקד בחלק הקטן יותר שהוא היכולת שלך "כן" להמשיך לרצות, לפתח ולחזק את הרצון שלך להשיג ולעשות את הדברים שקשה לעשות.
לסיכום: "קל לדבר קשה לעשות" זהו פתרון! אם תתמיד בחלק הקל של ה"לדבר" על ידי זה תשיג את החלק הקשה של ה"לעשות". אם קשה לך לעשות משהו, אל תתייאש בגלל זה מלהמשיך לרצות את אותו הדבר. מצד אחד תהיה מאושר ממצבך כפי שהוא כי אם תתלה את האושר שלך בכל דבר מובטח לך כי לא תהיה מאושר גם כאשר תשיג אותו מאחר שתמיד יהיה משהו אחר שתרצה ושלא יהיה לך. ומתוך ההבנה הזאת שאתה מאושר גם היום מתוך זה תמצא את הכוח להמשיך לרצות להיות טוב יותר כדי לעשות את החיים שלך לטובים יותר. ולכן נזכור כי אומנם "קשה לעשות" אבל "קל לדבר" ולכן על ידי זה שנתמקד במה ש"קל לדבר" על ידי זה נצליח לעשות גם את מה ש"קשה לעשות". בהצלחה.
כידוע שלילי גורר שלילי וחיובי גורר חיובי מה שבעצם אומר שכדי להגיע למשהו חיובי בכל תחום חייבים לעשות זאת רק בדרך חיובית בלבד.
מה שזה אומר בעצם שבכל פעם שברצוננו להשיג משהו חיובי בכל תחום עלינו לחפש נקודות חיוביות במה שקיים ולהפוך אותן לדברים חיוביים גדולים יותר. אין שום דרך להגיע לחיובי דרך שלילי, וכדי להגיע לחיובי חייבים להיאחז בחיובי קטן יותר וממנו להגיע לחיובי הגדול יותר.
אם ניקח את הרעיון הזה לגבי השאלה של איך מצליחים ליישם דברים שקל לדבר וקשה לעשות, הרי שהתשובה היא כי אם קשה לנו ליישם משהו עלינו למצוא מה כן אנחנו יכולים לעשות ומה כן קל לנו לעשות ולהמשיך להתמיד בעשייה של הדבר החיובי שאותו אנחנו כן מסוגלים לעשות והוא מעצמו יוביל אותנו יוביל אותנו להצלחה אוטומטית בכל דבר שאותו נרצה (בהנחה שהדבר הזה הוא אכן בר יישום תיאורטית). וממילא כאשר קשה לנו לעשות משהו, עלינו תמיד לבדוק מה אנחנו "כן" יכולים לעשות ולעשות זאת.
ובגלל שהחכמה היא לדעת להפוך חסרון ליתרון לכן אנחנו ניקח את המשפט "קל לדבר וקשה לעשות" ונהפוך אותו מבעיה לפתרון. כי "קל לדבר קשה לעשות" זאת לא בעיה זה הפתרון. כי הפתרון נעוץ בכך ש"קל לדבר" ואם נתמיד בלדבר נוכל משם להשיג גם את מה ש"קשה לעשות". וכיצד זה בא לידי ביטוי בפועל? מה בפועל אנחנו "כן" צריכים לעשות כדי שנצליח לעשות אתה מה ש"קשה לעשות"?
אם נתבונן סביבנו נראה כי כל פעולה שאנחנו או מישהו אחר עושה קודמת לה פעולה נוספת ברמת הרצון והמחשבה של אותו אדם. כל פעולה שאדם עושה באשר היא הוא בוחר לעשות אותה מתוך רצון ומחשבה. יתכן שהרצון הוא רצון מאוד בסיסי ופשוט כגון הרצון לחיות ולנשום אוויר, אך כל פעולה באשר היא קודמת לה פעולה של רצון ומחשבה.
זה אומר שאם אנחנו רוצים להצליח לעשות X הרי שכדי לעשות את X יש 2 דברים שצריכים לקרות. דבר ראשון צריך לרצות לעשות את X ולחשוב על עשיית X דבר שני הוא לעשות את X בפועל. וזה אומר שלחשוב ולרצות לעשות דבר כלשהו זה חלק בלתי נפרד מעשיית אותו הדבר. אין שום דרך בעולם שנצליח בכל תחום באשר הוא אלא אם כן נרצה להצליח בו ונתמיד במחשבה שלנו להצליח בו.
ולמה חשוב מאוד לבצע את ההפרדה הנ"ל ולהפוך את הרצון לפעולה נפרדת? כי בד"כ מה שקורה אצל אנשים זה שכאשר הם רוצים משהו ולא מצליחים להשיג אותו הם מפסיקים לרצות אותו.
כאשר אדם מנסה להשיג משהו ולא מצליח ואין לו מושג איך להצליח לעשות משהו בד"כ אנשים רגלים להרים ידיים ולהתייאש מהרצון לביצוע את אותו הדבר. וזאת כמובן הטעות הגדולה ביותר כי ברגע שאדם מוותר על הרצון ממילא הוא לעולם לא יגיע למטרה וגם אם יש דרך איך לעשות הוא לא יגיע אליה בגלל שהוא התייאש מלהמשיך לרצות באותה עוצמה שהייתה לו בהתחלה.
ברגע שאנחנו מבינים כי צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין החלק של הרצון והמחשבה לבין החלק של העשייה, ברגע שאנחנו מבינים כי הרצון להצליח הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה, המחשבה וההתעסקות בלעשות משהו חיובי היא בעצמה פעולה עם המון עוצמה חיובית, ברגע שאנחנו מבינים את זה, ממילא לא ננטוש את המחשבות והרצונות בגלל שאין לנו מושג איך לבצע משהו שבשכל שלנו אנחנו רוצים להשיג אותו.
נכון, לעולם אסור להתעקש על שום דבר ועקשנות היא תכונה שאינה חיובית, אבל מצד שני האדם החכם יודע להיות גם וגם ודבר והיפוכו במקביל, מצד אחד לא להתעקש כי בהכרח יהיה כך או אחרת, כי הרי הטוב והרע הם יחסיים והאושר של האדם שזאת הרי כמובן המטרה הבסיסית ביותר הוא כמובן תלוי רק בצורה שבה האדם מקבל את המציאות שלו וממילא אין הבדל מהותי בין מציאות אחת לאחרת אל בין איך ועד כמה אתה מקבל את המציאות שלך כפי שהיא
אך מצד שני, החכם במקביל תוך כדי שהוא מרוצה מהמצב שלו בהווה, משם הוא מושך לעצמו אנרגיה חיובית להמשיך לרצות ולנסות להתקדם בעתיד. כי אין שום דרך בעולם להשיג משהו בכל תחום בלי לרצות אותו וממילא אם אתה באמת רוצה משהו אסור לך להתייאש בגלל שאינך יודע כיצד להשיג אותו.
חשיבה כזאת היא גם חשיבה אובייקטיבית. כידוע חשיבה אובייקטיבית היא טובה ואובייקטיביות היא תכונה נדרשת כדי שהאדם יוכל לקבל החלטות טוב יותר בכל תחום וזה בא לידי ביטוי בדיוק בעניין הספציפי הזה. כי ברגע שאדם לא יודע איך להשיג משהו הייאוש שלו וחוסר ההתמדה שלו נובעים מחוסר אובייקטיביות, כי בשכל מבחינה הגיונית הוא צריך להמשיך לרצות ולא להתייאש. כי לדוגמא אדם שהוא מאוד צמא והוא לא מוצא מים ואין לו מושג איפה למצוא מים האם בגלל זה הוא יתייאש מלחפש מים?
הרי הוא ימשיך לנסות לשרוד ולחפש מים עד טיפת כוחו האחרונה ואם כן, הגיונית אם אתה רוצה להשיג משהו כי בשכל שלך אתה מבין כי כאשר תשיג את אותו הדבר חייך יהיו טובים יותר, ממילא אין שום היגיון שכלי בלהפסיק לרצות את הדבר רק בגלל שאינך יודע איך להשיג אותו ואיך להתמודד עם הקשיים להגיע אליו.
וכאן נכנסת לעניין הנגיעה האישית. כי מאחר שלאדם קשה נפשית לרצות משהו בלי להשיג אותו, כי רצון הוא הרי חסרון ואדם שלא מקבל את עצמו כפי שהוא במצבו הנוכחי בהווה ו/או מי שתולה את האושר שלו רק בהשגת דבר מסוים, ממילא הוא לא מסוגל לחיות עם הרצון להשיג משהו בלי לדעת איך משיגים אותו, כי הרצון הוא חסרון כנ"ל.
וממילא הנגיעה האישית הזאת של חוסר היכולת לחיות עם רצון שאינו ממומש, גורמת לאדם לא לפעול בצורה לוגית ושכלית שהיא להמשיך לרצות את X למרות שאינך יודע איך להשיג אותו.
דהיינו ההתייאשות והחוסר יכולת להמשיך לרצות גם בלי לדעת איך משיגים את הדבר נובעת בגלל נגיעה אישית ולא בגלל משהו שכלי הגיוני.
אך לעומת זאת אדם שיודע לקבל את עצמו כפי שהוא במצבו הנוכחי בהווה ואוהב את עצמו כפי שהוא גם בלי לשנות שום דבר, ממילא רק הוא מסוגל להיות במצב שבו מבחינה שכלית הוא ממשיך לרצות להשיג את המטרה שלו גם בלי לדעת "איך" להשיג את אותו הדבר וכפי שכבר התבאר כי רק קבלה עצמית מאפשרת לאדם לחשוב בצורה אובייקטיבית. אם כן אנחנו מבינים כי החשיבה הנכונה היא להמשיך לרצות גם אם לא יודעים איך ואת זה אפשר לעשות רק על ידי שהאדם אוהב את עצמו ומקבל את עצמו כפי שהוא בהווה, כי רק זה נותן לו לאדם את היכולת הנפשית להמשיך לרצות גם בלי להשיג את הרצון.
ואם נשאל, אם האדם אוהב את עצמו ומקבל את עצמו כפי שהוא אז ממילא מדוע שהוא ימשיך לרצות משהו אחר שאין לו אותו בהווה?
התשובה על כך היא כי הרצון להשתפר מגיע ממקום חיובי מתפיסה שאומרת שהכל טוב ואת הכל ניתן לעשות עוד יותר טוב. וממילא הרצון להשתפר נובע מהרצון לעשות לעצמך עוד יותר טוב מאשר בהווה, אך בשום פנים ואופן הוא לא מגיע ממקום שלילי של חסרון כגון שאדם מרגיש עם עצמו רע או שאדם לא מקבל את עצמו כפי שהוא. כי אדם שלא מקבל את עצמו כפי שהוא עם כל החסרונות היחסיים שלו ממילא לא יהיה לו את הכוח הנדרש לשקם את עצמו ולהיות טוב יותר. כי לעשות את החיים לטובים יותר זה דורש המון עירנות ותשומת לב והמון מודעות עצמית וכוח הרצון ואת זה ניתן לעשות רק על ידי כוח רצון שמגיע ממקום של אהבה חיובית של האדם את עצמו.
עכשיו אחרי שהבנו כי צריך לעשות הפרדה בין שלב ה"לרצות" לבין שלב ה"לעשות", נחזור למשפט "קל לדבר וקשה לעשות" כי המשפט הזה כנ"ל הוא בעצם הפתרון איך לעשות את מה שקשה לעשות וזאת על ידי התמקדות בדברים שאותם קל לעשות.
דהיינו אם קשה לך לעשות משהו תעשה תמיד את מה שכן קל לך.
כגון: קל לך "לרצות" לעשות את אותו הדבר, קל לך "לדבר" עם עצמך על זה שאתה רוצה להשיג את X, קל לך "להסביר" לעצמך למה X ישפר את איכות חייך, קל לך "לחשוב" למה אתה רוצה את X, קל לך "לקרוא" ספרים על איך משיגים את X, קל לך לעשות "אימון" אישי כדי להשיג את X, קל לך "לומר" לעצמך שאתה אוהב את עצמך ורוצה להשיג את X, קל לך "לדמיין" את עצמך נהנה אחרי שאתה משיג את X ועוד. את כל הדברים האלו שאותם כן קל לך לעשות אותם, עליך לעשות כמה שיותר.
ככל שתעשה יותר את הדברים שכן קל לך לעשות, ממילא תשיג יותר בקלות את שאר הדברים שפחות קל לך לעשות. כי ההתעסקות שלך בדברים שקל לך לעשות אותם שהם הרי בעיקר דברים שתלויים במחשבה וברצון שלך, הדברים האלו יגרמו לכך שמתוך אהבה ומתוך מקום חיובי אתה תמצא אנרגיות חיוביות ותצליח להיות יצירתי ולגלות איך להשיג את מה שאתה רוצה בשלמות עד כמה שאפשר מבחינת הפוטנציאל שלך.
כל הצלחה גדולה תלויה ביכולת שלך לבצע גם את הפעולה הקטנה ביותר בדרך להצלחה הגדולה. וגם כאן היכולת להצליח לעשות את מה שקשה לעשות תלויה ביכולת שלך לפרק את התהליך כולו לגורמים ולהתמודד עם כל גורם קטן בנפרד.
דהיינו לקחת את ביצוע הפעולה הגדולה ולהבין כי יש בה את חלק העשייה בפועל שאותו עדיין אינך יודע איך ליישם, אך מצד שני להתמקד בחלק הקטן יותר שהוא היכולת שלך "כן" להמשיך לרצות, לפתח ולחזק את הרצון שלך להשיג ולעשות את הדברים שקשה לעשות.
לסיכום: "קל לדבר קשה לעשות" זהו פתרון! אם תתמיד בחלק הקל של ה"לדבר" על ידי זה תשיג את החלק הקשה של ה"לעשות". אם קשה לך לעשות משהו, אל תתייאש בגלל זה מלהמשיך לרצות את אותו הדבר. מצד אחד תהיה מאושר ממצבך כפי שהוא כי אם תתלה את האושר שלך בכל דבר מובטח לך כי לא תהיה מאושר גם כאשר תשיג אותו מאחר שתמיד יהיה משהו אחר שתרצה ושלא יהיה לך. ומתוך ההבנה הזאת שאתה מאושר גם היום מתוך זה תמצא את הכוח להמשיך לרצות להיות טוב יותר כדי לעשות את החיים שלך לטובים יותר. ולכן נזכור כי אומנם "קשה לעשות" אבל "קל לדבר" ולכן על ידי זה שנתמקד במה ש"קל לדבר" על ידי זה נצליח לעשות גם את מה ש"קשה לעשות". בהצלחה.
050-3331-331