כאשר אדם בוחר בשאפתנות חומרית, רעבונו לא ישבע לעולם, אלא יוכפל וירבה מכיוון שככל שינסה להשביע רעבונו ככה יוסיף לרעוב ולרצות יותר ויותר

השאיפה היא הכוח המניע לאדם להתקדם ולהגיע להשגה ולמילוי הרצונןת

בעולמינו כשהכל נע כל כך מהר אנו שואפים ורוצים לאחוז בכל אשר ידינו משגת, הציפיה והחתירה למטרה נכספת זו היא הכוח המושך למילוי הרצונות החיצוניים.

מי שנופל ביידי השאיפה לחומר או לכסף נמצא בשלב שכל אשר ידו משגת אין לה שיעור ואין לה קיצוב.

אלא שמתפשטת בו תאווה מחודשת, מלאכותית להרחיב את תחומו, לקחת לעצמו דברים חיצוניים.

כלומר לא מפני חשיבות עצם העיניין ישאף אליהם אלא אך ורק כשירגיש כי הדבר החיצוני שכבר השיג נמצא ביידו אך לא השביע את רעבונו ותאוותו, וישאף ליותר מעצם רמת הגירוי שעולה בכל השגה

כלומר דחיפות ההשגה באה כאשר מבוקשו נמנע ממנו לפי שעה, וכאשר ישיגו יפוג טעמו ויקטן תענוגו.