אהבה אינה משהו מיסטי. אם ברצונכם ליהנות מהיתרונות של מערכת יחסים, עליכם להשקיע את המאמץ הדרוש כדי לגרום לה לקרות.

מאת ד"ר מיכאל טובין

לא ניתן להתחמק מכך - יצירת חיי נישואין יציבים ואוהבים דורשת מאמץ. זו האמת. נישואין דורשים הרבה ונותנים הרבה. לכן, אם רצונכם ליהנות מהיתרונות של מערכת יחסים המבוססת על אהבה ומחויבות עמוקה, עליכם להיות מוכנים להשקיע את המאמץ הדרוש כדי לגרום לה לקרות.

זה לא משהו מיסטי.

זה פשוט כמו אימונים לריצת מרתון. אם לא תתמידו במשטר יומיומי, לא תסיימו את המרוץ. ואם לא תתכוננו לקראת חיי הנישואין, אם לא תעבדו על מיומנויות התקשורת שלכם, תלמדו להעניק לבן הזוג, לבנות אמון הדדי ולהביע את אהבתכם במילים ובמעשים, אז יהיה לכם מה שיש ליותר מדי זוגות נשואים - אומללות.

אני תומך נלהב במוסד הנישואין. לא כיוון שיש לי אשליות כלשהן לגבי המוסד האמור - אני מתפרנס ממערכות יחסים בעייתיות. אני תומך בנישואין, כיוון שמעולם לא מצאתי מערכת יחסים אחרת, שיש לה את הפוטנציאל ליצור חיבור כה עמוק, עם כזאת הזדמנות לצמיחה אישית ורוחנית. האתגר הכרוך בנישואין, פרופורציונאלי באופן ישיר לפוטנציאל שלהם.

המבחן של ידידי נפש אמיתיים, הוא ללמוד כיצד ליצור אהבה שמצליחה לשבור את מחסומי האגו והאנוכיות ומאפשרת לשני הצדדים להגיע לאינטימיות אמיתית.

עם זאת, כדי להצליח בנישואין, עלינו לערוך הבחנה ברורה בין ההגדרה הפשטנית של אהבה, אליה התרגלנו כתוצאה משטיפות מוח אינסופיות, לבין המשמעות העמוקה יותר של אהבה, שיוצרת את הבסיס לחיבור אינטימי אמיתי.

שפת האהבה

התפיסה המוטעית שלנו לגבי אהבה, מבוססת על האופן בו אנו משתמשים בה בדיבור היומיומי שלנו. קחו לדוגמא את הביטוי "התאהבתי", המרמז על פאסיביות במהלך הופעת הרגש. כאילו מדובר במשהו שקרה ואין לנו בהכרח שליטה עליו. ואכן, רבים מדי מאתנו סבורים שהאהבה פשוט קורת.

עדיין, השפה בימינו מרחיקה לכת הרבה יותר, כדי לתאר את חוויית האהבה. האהבה אינה רק תאונה מקרית, היא טירוף! ראו כיצד אנו מתארים את היותנו מאוהבים: "אני משוגע עלייך", "היא מטורפת עליו", "הוא יוצא מדעתו מרוב אהבה אליה", "אני לא יכולה לחיות בלעדיך".

אפשר לחשוב, שאהבה היא מצב זמני של חוסר שפיות, טירוף או הזיה - כמעט מצב פסיכוטי. על סמך תיאורים אלה אפשר לחשוב, שאהבה היא מצב זמני של חוסר שפיות, טירוף או הזיה - כמעט מצב פסיכוטי. אנו מכנים אי שפיות זו בשם "להיות מאוהבים", מצב של תחושה עמוקה שאני כלום בלי מושא האהבה.

נוסף על כך אנו נוטים להאמין, שהמסתורין האופף את תהליך ההתאהבות, זהה גם לגבי תהליך ההתפכחות והיעלמות האהבה, וכי הוא לא רציונלי באותה מידה. האם מישהו מגיע לפתע למצב של אושר עילאי ואז, בדיוק באותה מהירות, מרגיש כיצד ההרגשה נעלמת, כשהוא חוזר למצב של ריקנות וייאוש? אם זוהי אהבה, אין זה מפתיע שבמערכות יחסים קיימות בעיות כה רבות. כיצד אפשר להצליח במשהו שעליו אין לנו שום שליטה, או שאיננו לוקחים עליו שום אחריות?

אהבה - האם זה שיגעון?

לאור האמור לעיל, עלינו להגדיר בצורה טובה יותר מהי אהבה, הגדרה שתסייע לנו להבין מהן מערכות יחסים וכיצד נוכל להצליח בהן.

תחילה, חשוב שנבין מה אינו אהבה. אהבה אינה מצב חלומי ומלא אושר בו כל הפחדים, הספקות והדאגות נמסים ומתפוגגים, בעודנו מתאחדים לבשר אחד. האהבה אינה גם אותם רגעים ראשונים מופלאים, בהם אנו נסחפים על גל של אקסטזה, למרות שתעשיית המוסיקה ותעשיית הסרטים ההוליוודית היו רוצות שנאמין בכך.

אהבה אמיתית אינה שם נרדף לאבדן שליטה או שיגעון. אין זה מצב אובססיבי בו רוחו של אדם אחר תופסת בעלות עליכם. באהבה אמיתית אינכם מאבדים את עצמכם ובאהבה אמיתית אתם עדיין מסוגלים לחיות ללא האדם השני. צורה מוטעית זו של אהבה אובססיבית יכולה לשרת כתרופת - נגד זמנית לבדידות, דיכאון וחוסר ביטחון, אבל אין זו אהבה אמיתית.

אם כך, מהי אהבה?

אהבה היא בחירה מתמדת, לתת לאדם אחר. את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא בעברית - לשון הקודש. בעברית, המילה אהבה מבוססת על המילה "הב" (תן, כמו במשפט "הב לי את הספר") ובמילים אחרות - נתינה. אהבה היא בחירה מתמדת, לתת לאדם אחר. אנחנו לא פשוט "מתאהבים", אנחנו יוצרים אהבה. כשאנחנו מעניקים לבני הזוג שלנו, אנו מתנהגים בצורה אוהבת. אנחנו יוצרים אהבה כפונקציה של נתינה. ככל שאנו משקיעים את עצמנו יותר במשהו או במישהו, כך אנו מרגישים קשורים יותר לאותו אובייקט. בית שאנו בונים במו ידינו, הוא בית שאנו אוהבים.

רובנו מחכים בפאסיביות לכך שהאהבה תפעל עלינו את פעולתה. אנו מגדירים בטעות אהבה כסיפוק צרכים, כחוויה שבה האדם האחר ממלא אותנו. תכופות אנו מעריכים מערכות יחסים בהתבסס על המידה בה הן תורמות לנו, מתוך מחשבה מוטעית, שבן הזוג שלנו נמצא עמנו כדי לתת לנו.

זו אינה אהבה. אהבה היא קפיצת מדרגה ממצב בו אנו מרוכזים בעצמנו, למצב בו אנו ממוקדים באחר.

האתגר הגדול ביותר עבור כל אחד מאתנו, בפרפראזה על משפטו המפורסם של הנשיא האמריקאי המנוח ג'ון פ. קנדי, הוא לשאול: "לא מה יכול בן הזוג שלי לעשות למעני, אלא מה יכול אני לעשות למען בן הזוג שלי".

רק בצורה כזו ניצור אהבה אמיתית ועמוקה.