תקציר⬅ בודהיזם - קרמה - מושגי יסוד בדהמה משמעות המילה קרמה בסנסקריט היא 'פעולה' (פאלי: קמה). כאשר מדברים על קרמה בקונטקסט בודהיסטי הכוונה היא לפעולה רצונית, או פעולה מכוונת. הבודהה מוסיף ואומר כי הכוונה היא עצמה הקרמה - באמצעות הכוונה אדם פועל בגוף, במילים ובמחשבה. יש אדם עם רכוש רב ויש אדם שאין לו כלל רכוש. הבודהה אמר כי הרכוש היחיד של אדם הוא הקרמה שלו כי הוא נושא אותה איתו לכל מקום בכל זמן: "אני הבעלים של הקרמה שלי (הפעולות שלי), היורש של הקרמה שלי, נולד מהקרמה שלי. הקרמה שלי מתפקדת כבוררת - כל מה שאני עושה, לטוב ולרע, לזה אהיה יורש. " [x] הקרמה היא אישית ולא עוברת בירושה מהורים או מכל אדם אחר, אין ... שתופיע באחד מהחיים הבאים. התוצאה של קרמה יכולה להופיע במגוון יעדים בין אם בגיהנום, בממלכת החיות, בממלכת הרוחות הרעבות, בעולם האנושי או בעולמות האלים. קץ הקרמה מושג באמצעות הדרך בעלת שמונה האיברים, ומהות החיים הרוחניים של הנזיר היא לשים קץ לקרמה. אין במושג הזה במובנו הבודהיסטי התייחסות לגורל, או לאופי דטרמיניסטי ופטאליסטי. הקרמה היא פעולה בהווה שיש לה השלכות על העתיד הקרוב והרחוק. אדם לא יכול לשנות את פעולות העבר שלו אלא רק את הפעולות העכשוויות ברגע הנוכחי, וברגע זה הכוונות שלו מייצרות קרמה מסוגים שונים בין אם מועילות או מזיקות עם תוצאות עתידיות טובות או רעות, או ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - מטא - מושגי יסוד בדהמה מטא (mett) הוא אחד מארבעת ה'משכנים הנשגבים' או 'משכני האלים' (brahma vihara) המכונים גם 'ארבעת הלכי הרוח הנעלים', 'ארבעת המצבים הבלתי מוגבלים' (appama). בהם נאמר שהתודעה מפותחת וגבוהה כתודעת אלים. שלושת האחרים הם: קרונא (karu) - חמלה, מודיטא (mudit) - שמחה אמפטית, ואופקהא ... חובקת כל, ללא גבולות, כלפי כל היצורים החיים באשר הם ללא אפליה או הבחנה. אהבה זו הנה חיבה אוהדת ורצון טוב כלפי היצורים החיים, הרצון באושרם ובשמחתם של כולם, המשאלה שכל היצורים יחיו בשלווה, בריאים וחופשיים מסבל וצרות. קיימים שלושה סוגים של אהבה על פי המסורת הבודהיסטית, האחד הוא אהבה עם היאחזות, כמו בין הורים לילדיהם, בין בני זוג או חברים טובים הדואגים זה לזה. בסוג זה של אהבה יש היקשרות, דאגה ופחד מאובדן. סוג שני של אהבה הוא אהבה התלויה בחושים, כמו אהבה רומנטית בין בני זוג, או אהבה למשהו שרואים, שומעים, מריחים, טועמים, חשים או חושבים. באהבה זו ... אהבה לעבר כיוון אחד, כך גם לכיוון השני, כך גם לשלישי, כך גם לרביעי, כך גם כלפי מעלה, כלפי מטה, סביב ולכל מקום, כלפי כולם בדיוק כמו כלפי עצמו. הוא עם לב מלא, מוצף, נלהב ומרומם באהבה ללא גבול, ללא שמץ עוינות שאינה מושפעת מכוונות רעות, הנשלחת לעבר כל העולם. הבודהה אומר שכמו אמא אשר מוכנה להגן על חיי בנה היחיד בחייה שלה, כך על אדם לפתח את האהבה כלפי כל היצורים החיים והוא אשר מפתח רגש זה אין לו שנאה כלפי אף אדם או חיה, אין לו כעס או איבה והוא רוצה בטובת כולם בדיוק כמו בטובתו. פעם אחת הבודהה יעץ לנזירים שנשלחו ללמד דהמה בכפר מרוחק שהיה עויין לתורתו באופן הבא: יתכן והם יפנו אליכם בחיבה או בגסות. יתכן ויפנו אליכם לשם תועלת או לשם נזק. יתכן ויפנו אליכם עם רצון טוב או עם שנאה. בכל מקרה עליכם לאמן את עצמכם: 'התודעה שלנו לא תושפע ולא נדבר רעות. אנו נשאר סימפטיים עם רצון לטובת אנשים אלו, עם לב מלא רצון טוב וללא שנאה. אנו נמשיך לחדור ולהתפשט אליהם עם מודעות ספוגה ברצון טוב, אנו נמשיך לחדור ולהתפשט אל כל העולם עם מודעות ספוגה ברצון טוב, בדומה לאדמת העולם - שופעת, רחבה, עצומה, חסרת עוינות וחסרת איבה. ' כך עליכם לאמן את עצמכם. הבודהה מונה אחד עשר הטבות למי שמפתח מטא: הוא ישן בשלווה הוא מתעורר בשלווה אין לו סיוטי לילה הוא אהוב על ידי כל בני האדם הוא אהוב על ידי כל היצורים שאינם בני אדם הוא בטוח ומוגן על ידי יצורים שמיימיים הוא אינו יכול להפגע מאש, רעל ונשקים הוא משיג מצבי ריכוז תודעה גבוהים (ג'האנה) בקלות המראה שלו ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - מודעות וריכוז - מושגי יסוד בדהמה הדרך בעלת שמונה האיברים אותה לימד הבודהה כוללת את שני הגורמים - מודעות נכונה וריכוז נכון אשר מהווים את התרגול המדיטטיבי (bhvan) יחד עם מאמץ נכון. מודעות נכונה היא הבחנה חוזרת ונשנית בתופעות הפיזיות והמנטליות ברגע ההווה, בדיוק עכשיו, או ידיעת "מצב העניינים" העכשווי בצורה מדוייקת. מודעות זו נוצרת מתוך התבוננות שאינה דורשת מאמץ מיוחד ובפשטות היא הידיעה שהגוף הוא בתנוחה כזו וכזו, שהמחשבה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - מדיטציה - מושגי יסוד בדהמה מדיטציה בודהיסטית היא משני סוגים: מדיטצית סמתהה (samatha) - מדיטצית ריכוז או שלווה, ומדיטצית ויפסנא (vipassan) - מדיטצית תובנה. המטרה של מדיטצית סמתהה היא כשמה, ליצור ריכוז ושלווה, וברמות גבוהות שלה תענוגות אקסטטיים ושינוי מצבי תודעה. מדיטציית סמתהה נעשית באמצעות התרכזות באובייקט אחד (לדוגמא: נשימה או ... שונות של מצבי תודעה אקסטטיים המכונים ג'האנה (jhna). היעד של מדיטצית סמתהה הוא השגת מצבי ריכוז גבוהים בהם יש שלווה ויציבות וכן תחושות הנאה אקסטטיות. בנוסף, על פי המסורת, מדיטציה זו יכולה להוות בסיס לפיתוח יכולות על - טבעיות. מדיטציה זו אינה ייחודית לתורת הבודהה והיא מתורגלת בצורה נרחבת בקהילות שונות. בקונטקסט הבודהיסטי היא מהווה מצד אחד דרך להשיג הנאות שאינן תלויות בחושים שאותן הבודהה מכנה 'הנאות בעולם הזה', ומצד שני סמתהה היא בסיס למדיטצית ויפסנא באופן שהיא מכינה את התודעה - מפתחת, מייצבת, מאזנת, מחדדת, הופכת אותה לנוחה ובהירה ויוצרת כלי מתאים להתבוננות בתופעות הפיזיות והמנטליות. מטרתה של מדיטצית ויפסנא היא הבנה של שלושת מאפייני התופעות - ארעיות, סבל וחוסר עצמיות (anicca, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - בודהה ובודהיסטה - מושגי יסוד בדהמה בודהה הוא תואר או כינוי שמשמעותו 'זה שהתעורר'. ההתעוררות היא מהאשליה או הבורות בה אדם או כל יצור חי שקוע מבלי להבין את טבעה האמיתי של המציאות. הבודהה ההיסטורי היה נסיך בשם סידהרתא גוטמה אשר נולד בהודו למשפחת שליטים (קשטרייה) לפני כ - 2500 שנה וידוע בשם בודהה שקיאמוני, על שם שהגיע משבט השקיאן, שבט של שליטים שהיה קיים בצפון הודו (על גבול נפאל, היום). בגיל עשרים ותשע פרש מחיי - בית אל חיי חסר - בית ובמשך כשש שנים חיפש אחר הדרך לקץ הסבל. לאחר שמצא את קץ הסבל בכוחות עצמו מתוך התנסות ותובנה עמוקה הוא נקרא 'בודהה'. בודהה הנו יצור מיוחד במינו המופיע בעולם לעיתים נדירות ומטרתו היא ללמד את כלל היצורים החיים את הדרך המובילה לשחרור מסבל. הוא אינו אלוהים או אל מכל סוג שהוא. הבודהה היה אדם שהפך לבודהה וכאשר נשאל אם הוא בן - אדם שלל זאת ואמר שאין הוא אדם אלא 'בודהה'. הכינוי בו הבודהה משתמש כאשר הוא מתייחס אל עצמו הוא טטהאגטה (tathgata). פירוש הכנוי על פי המסורת הוא 'זה שכך בא', או 'זה שכך הלך' אבל ככל הנראה המשמעות המקורית היתה 'זה שטבעו ככה (tath) ', כלומר זה שאי אפשר להגדירו. הבודהה הוא מורה האדם והאלים, היצורים השמיימיים, הדוות, הברהמות וכל שאר היצורים החיים. בתקופת חייו הגיעו כל אלו אשר היה ביכולתם כדי לשמוע את דבריו ורבים מהם הפכו משוחררים לאחר שהלכו בדרך שלימד. תיאור השבחים לבודהה חוזר בכתבים בנוסח הבא: כך הוא הבהגווה, הארהנט, המואר בשלמות. הוא שהשיג את האמת, הראוי להערכה, המואר בשלמות בזכות עצמו, בעל הידע והמוסר. הוא שהלך בדרך הטובה, יודע את העולמות, הטוב במאמנים את אלו הראויים לאימון, מורה בני האדם והיצורים השמימיים, השדים והברהמות, הדור הזה על כל הפרושים, הברהמינים, השליטים ושאר בני האדם. הוא שמלמד את הדהמה הטובה בהתחלה, טובה באמצעה וטובה בסופה. המציג את החיים הרוחניים על מאפיינם ומהותם, שלם לחלוטין, טהור מעבר לכל ספק. הבודהה מצהיר על עצמו כבעל עשר ידיעות מובחנות וייחודיות לו, יכולות על - טבעיות שרכש עם התעוררותו המלאה. חלקן ברות השגה לתלמידיו ואף לפרושים מזרמים אחרים וחלקם בלעדיות לו. הבודהה בעל יכולת לדעת מה אפשרי ומה לא אפשרי, לדעת את התוצאות והשלכות של מעשים שנעשו בעבר, הבודהה מכיר את הדרכים לכל היעדים, את הנטיות והיכולות המנטליות של היצורים החיים, יודע את כל העולמות, יודע את החיים הקודמים שלו כמו גם של אחרים, ויודע את הניבאנה. הבודהה אינו כל - יודע, ומה שהוא יודע נתון לו על דרך החקירה, כלומר, הידיעה מושגת באמצעות התבוננות וחקירה פעילה של המציאות. הבודהה הקים את קהילת הנזירים המכונה סנגהה, אשר הלכו בעקבותיו, למדו ותרגלו את דרכו ורבים מהם הפכו לארהנטים. נזירים אלו הפיצו את התורה ולימדו אותה ברחבי הודו ולאחר מכן ברחבי העולם. לאחר מות הבודהה, קהילת הנזירים קיימה את תורתו והדרך לשחרור בדרך לימוד, שינון ותרגול והביאה להפצתה בכל העולם. קיום התורה הוא הודות לקהילת נזירים אלו שביניהם נמצאים יצורים מוארים המלמדים את הדרך לשחרור כפי שעשה זאת הבודהה בזמנו. קיימים שני סוגים של בודהה, האחד הוא 'בודהה עצמאי' - פצ'קה בודהה (pacceka buddha) והשני הוא 'בודהה מושלם' - סמסמבודהה (sammsambuddha). הבודהה העצמאי מגיע להארה בזכות עצמו אך אין לו את היכולת ללמד את הדרך ולכן אינו מסוגל להניע את 'גלגל הדהמה'. בודהה מושלם, לעומת זאת, מגיע להארה שלמה בזכות עצמו ובעל היכולת והתבונה המתאימה ללמד ולהפיץ את הדרך בכל העולמות ולהניע את גלגל הדהמה לטובת כל היצורים החיים. על פי מסורת התהרוואדה שני סוגים אלו של בודהות נדירים במערכת הקיום - יתכן קיום של מספר בודהות עצמאיים במקביל אך יכול להיות רק בודהה מושלם אחד ביקום בזמן מסויים, הוא נדיר יותר ותרומתו לעולם גדולה לאין שעור. בודהיסטה (bodhisattaסנסקריט: בודהיסטווה) הוא יצור הלוקח על עצמו יעוד או נדר להפוך ל⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - לידה מחדש - מושגי יסוד בדהמה על פי הלימוד של הבודהה בתום החיים הנוכחיים של כל יצור חי מתרחשת לידה מחדש (מלבד יצור מואר - בודהה או ארהנט). לידה נקראת בפאלי ג'אטי (jti) והתהליך של הלידה מחדש נקרא פונבהווה (punabbhava) - מילולית 'התהוות מחדש' או בפשטות בהווה (bhava) - 'התהוות'. התהליך של לידה ולידה של כל היצורים החיים מכונה סמסרה (sasra), מעגל הלידות והמיתות. בהודו של אותה תקופה היתה רווחת ההשקפה של לידות מחדש באופנים שונים אך הבודהה הטעין את העניין במשמעות חדשה באופן בו הסביר אותו. בכתבי האבהידהמה, מתואר התהליך ביתר פירוט. היעד של הלידה נקבע על פי מאזן קרמתי המכונה פארמי (pram) המורכב מפעולות בחיים הנוכחיים, פעולות בחיים קודמים ומותנה במצב התודעה האחרון לפני רגע המוות. יעד זה יכול להיות בעולם האנושי, בעולם ... לעולם בו יש יותר אושר בעוד מאזן קרמתי רע יכול להוביל לעולם בו יש יותר סבל. מתוך ההשתנות המתמדת של כל התופעות ומאחר ואין דבר קבוע בין כה וכה במהלך חייו של יצור חי (אנטא), גם תהליך הלידה מחדש מותנה בחיים הקודמים ומהווה המשך ישיר שלהם אך אין ביניהם זהות. הבודהה מספר על חייו הקודמים בסוטרות ובסיפורי הג'אטקה (jtaka) וגם נזירים אחרים שניחנו ביכולת לראות חיים קודמים שלהם מתארים אפיזודות מחייהם הקודמים. על פי הכתבים, יכולת זו של ראיית חיים קודמים ניתנת לפיתוח כאחד מהכוחות העל - טבעיים (abhi) באמצעות ריכוז גבוה: "כאשר תודעתו כך מרוכזת, טהורה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - הדרך הנאצלת בעלת שמונה האיברים - מושגי יסוד בדהמה הבודהה לימד את הדרך המובילה לקץ הסבל שהיא דרך נאצלת בעלת שמונה חלקים (ariyo ahagiko maggo), המתורגמת גם כ'הדרך הנאצלת בעלת שמונה הנתיבים' או 'דרך כפולת השמונה'. נהוג לחלק את הדרך לשלוש קבוצות - הקבוצה הראשונה המכונה 'קבוצת החכמה' כוללת 'הבנה נכונה' ו'כוונה נכונה'. הקבוצה השניה המכונה 'קבוצת המוסר' כוללת 'דיבור נכון', 'עשייה נכונה' ו ... ליצור מצבים מועילים, וכן שימור ופיתוח אותם מצבים מועילים שנוצרו. 'מודעות נכונה' (samm sati) מיוחסת לראייה נכוחה של הדברים כפי שהם בכל רגע נתון. מודעות נכונה היא בעצם מודעות לארבעת יסודות המודעות - גוף, הרגשות, תודעה, ודהמות [iv]. כאשר מודעים לתופעה או לתהליך כלשהו בזמן התהוותו, הפעולה העוקבת או התגובה תהיה תמיד שקולה ומאוזנת. מודעות זו היא תשומת לב פשוטה או 'קשב' לפעילות הנעשית בין אם היא פיזית (לדוגמא, תנועת יד) או מנטלית (לדוגמא, מחשבה חולפת). ההתבוננות הזו בתהליכים הטבעיים היא פעילות לא - מתערבת אלא צופה בלבד. 'ריכוז נכון' (samm samdhi) מיוחס לאיסוף התודעה לנקודה אחת, והוא ההיפך מתודעה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - לא עצמי - מושגי יסוד בדהמה אנטא (anatt) - לא - עצמי או חוסר - עצמיות, הוא אחד הנושאים היותר סבוכים בתורתו של הבודהה. הסוטרה השניה אותה לימד הבודהה את חמשת תלמידיו הראשונים היתה בעניין 'לא - עצמי' ובסיומה חמשת התלמידים הפכו למוארים - ארהנטים (arahants). חוסר - עצמיות הוא גם אחד משלושת מאפייני היסוד של כל התופעות בעולם - השתנות מתמדת, סבל, וחוסר - עצמיות. מאפיין זה הנו עובדת מציאות מתוך גילוי של הבודהה ואינו נחשב השקפה או דעה תיאורתית. האמונה שרווחה בהודו בימיו של הבודהה המשותפת להרבה אמונות ברחבי העולם היא שלאדם יש פן גופני ופן מנטלי בו מתקיימת נשמה או רוח באופן קבוע מלידתו ועד מותו. על פי חלק מהאמונות גם לאחר מות האדם נשמה או רוח זו ממשיכה להתקיים בין אם בעולמות אחרים, בגן - עדן וגיהינום, בין אם מופיעה מחדש בגוף אחר, או ממתינה לימות המשיח כדי לחזור למעגל החיים. הבודהה בחן את כל התופעות הפיזיות והמנטליות המרכיבות את האדם ולא מצא כל נשמה או רוח כזו המתקיימת באופן קבוע, אלא נהפוכו, נמצא שכל התופעות משתנות, נעלמות ומופיעות מחדש ללא הרף, ואין דבר הנותר יציב וקבוע. המונח "לא - עצמי" מתייחס לחמשת המצרפים (khandha) שהם כינוי לאוסף התופעות החומריות - מנטליות המכונה 'אדם'. וכך אומר הבודהה: "נזירים, גוף (kya) הוא לא - עצמי. אם הגוף היה עצמי הוא לא היה גורם לעצמו אי נוחות. אז [במקרה והגוף היה עצמי] היה ניתן לומר 'שהגוף הזה יהיה כך, שהגוף הזה לא יהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שגוף הוא לא עצמי, הוא גורם לעצמו אי נוחות. ולא ניתן לומר 'שהגוף הזה יהיה כך, שהגוף הזה לא יהיה כך' [v]. באותו אופן ... זיהוי (גם תפיסה או הזכרות, sa), על דחפים לפעולה (sankhra) ועל הכרה (via) [vi]. בכל המקרים הללו נראה כי התופעות האלו גורמות אי נוחות לעצמן, ואין שליטה אמיתית עליהן. כל התופעות האלו משתנות ללא הרף (annica) ומעיקות (dukkha) ולכן לא ניתן לומר שהן עצמי. הבודהה שואל את תלמידיו: 'והאם זה נכון להתייחס למה שאינו קבוע, מעיק, נתון לשינוי כ'זה שלי, זה עצמי, זה אני'? ' ועל כך תלמידיו משיבים בשלילה, שכן הם רואים זאת מתוך התנסותם האישית, מתוך התבוננות ערה בתופעות הפיזיות והמנטליות. אם כך, כיצד זה שאדם לכל אורך חייו חש בעצמיותו כדבר ממשי ואמיתי? מדוע קיימת תחושת של ... הרגשתי'. קיימת אמונה, תפיסה, דעה, או השקפה של קיום עצמי (atta dihi, sakkya dihi) הטבועה בכל יצור חי. זו הבחנה מוטעית (micch dihi) שבבסיסה בורות. אדם מייחס עצמיות או מזדהה עם תופעות ותהליכים פיזיים ומנטליים הפועלים מתוך גורמים וסיבות שונות. תופעות אלו מתהוות ללא הרף בתהליך שרשרת של סיבות ותוצאות ואין בהן דבר קבוע. אין הדבר שאדם המתפקח מתפיסה מוטעית זו מבטל את עצמיותו אלא שהוא מבטל את אותה השקפה מוטעית בדבר קיום עצמיות כזו מלכתחילה. התפקחות זו קורה בעקבות התנסות אישית של האדם וראייה חודרת ובהירה שאכן כל התופעות האלו אותן ייחס לעצמו, לאני, או כשלו, בעצם פועלות במסלולן על פי גורמים וסיבות שאינם בשליטתו, וכל אותן תופעות משתנות לבלי הרף ומעיקות. הראיה הנכונה מנוסחת על ידי הבודהה באופן הבא: 'לכן, נזירים, כל גוף [הרגשה, תפיסה או זיהוי, דחף לפעולה, הכרה] שהוא, אם בעבר, בעתיד או בהווה; פנימי או חיצוני; גס או מעודן; פשוט או עילאי; רחוק או קרוב: כל גוף [הרגשה, תפיסה או זיהוי, דחף לפעולה, הכרה] שהוא צריך להראות כפי שהוא באמת עם הבחנה נכונה כ'זה לא שלי, זה לא עצמי, זה לא אני'. נגסנה, נזיר בודהיסט מואר, נשאל על ידי המלך מילינדה היווני מהו אותו דבר אשר מכנים 'אדם' אם הבודהה טוען לחוסר עצמיות. נגנסה המשיל את חמשת המצרפים, למרכבה ושאל את המלך בעניין: האם האופן הוא מה שמכונה "מרכבה"? והמלך השיב שהאופן אינו המרכבה אלא מהווה רק חלק מהמרכבה. האם הגלגלים הם מה שמכונה "מרכבה"? והמלך השיב לא, הגלגלים הם רק חלק מהמרכבה. וכך שאל הנזיר לגבי מרכיבים שונים של המרכבה, והמלך השיב שאין הם המרכבה עצמה. אם כך שאל נגסנה, מהי המרכבה? והמלך ענה שמרכבה היא שם למכלול אותם מרכיבים שונים. בדיוק כך גם המילה "אדם" הנה שם לכל אותם מרכיבים או ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - חמש ההפרעות - מושגי יסוד בדהמה חמשת ההפרעות (paca nvaraa) הן תופעות מנטליות מזיקות המונעות ראייה בהירה של המציאות. תורתו של הבודהה מלמדת את הדרך להסרת הזיהומים המנטליים או הזיהומים המנטליים המופיעים בתודעה. חמשת הפרעות אלו הנן גורמים מרכזיים בעיכוב ההתפתחות הרוחנית: קמאצ'הנדה (kamcchanda) - תאוות חושים ביפדה (bypda) - עוינות או איבה טהינה מידהה (thna-middha) - עייפות ועצלות אודהצ'ה קוקוצ'ה (uddhacca-kukkucca) - חוסר מנוחה ודאגה וויצ'יקיצ'הה (vicikiccha) - ... 'ספק' נפסקת כבר בשלב ההארה הראשון, סוטאפטי - מאגה (sotpatti-magga), ו'תאוות חושים', 'עוינות' ו - 'דאגה' נפסקות בשלב ההארה השלישי - אנאגאמי - מאגה (angmi-magga). 'עייפות ועצלות' ו'חוסר מנוחה' נפסקות רק בשלב הארהנטיות (arahatta-magga). בסוטרת 'פירות הפרישות' [viii] מתאר הבודהה נזיר הזונח את חמשת ההפרעות והופך חופשי מהן: לאחר שזנח תאווה לעולם, הוא חי עם תודעה חופשיה מתאווה; הוא מטהר את תודעתו מתאווה. לאחר שזנח עוינות ואיבה, הוא חי עם תודעה שופעת אהבה ואהדה לרווחת כל היצורים החיים; הוא מטהר את תודעתו מעוינות ואיבה. לאחר שזנח עייפות ועצלות, הוא חי עירני ובעל תודעה בהירה; הוא מטהר את תודעתו מעייפות ועצלות. לאחר שזנח חוסר מנוחה ודאגה, הוא חי בשלום עם עצמו, כשתודעתו שלווה; הוא מטהר את תודעתו מחוסר מנוחה ודאגה. לאחר שזנח ספק, הוא חי כאחד שהתעלה מעבר לספק, לא מבולבל לגבי מצבים טובים ומועילים; הוא מטהר את תודעתו מספק. הבודהה מדמה את חמשת ההפרעות לחוב, למחלה, למאסר בבית כלא, לעבדות ולדרך מדברית. לאחר שהמתרגל מתעלה מעבר להפרעות אלו הוא חש שמחה גדולה ותודעתו הופכת נינוחה ומרוכזת: כאשר הוא רואה שחמשת הפרעות אלו נזנחו בתוך עצמו, הוא מתייחס אליהן כחופש מחוב, כבריאות טובה, כשחרור מבית סוהר, כחופש מעבדות, כמקום מבטחים. כאשר הוא רואה שחמשת הפרעות אלו נזנחו ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - חמש היכולות - מושגי יסוד בדהמה חמשת היכולות (paca indriya) הן תכונות מנטליות המתפתחות באמצעות התרגול והן: סדהה (saddha) - אמון, בטחון או שכנוע בדרך המבוסס על הבנה נכונה. וויריה (viriya) - מאמץ איתן בתרגול ובדרך מתוך נחישות. סטי (sati) - מודעות רצופה. סמאדהי (samdhi) - ריכוז עמוק ומפוקח. פניא (pa) - חוכמה ותבונה חודרת אל טבע הדברים. קיימים שלושה סוגים של חוכמה: חוכמה מתוך למידה, חוכמה מתוך חשיבה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - שלושת מאפייני התופעות - מושגי יסוד בדהמה כל התופעות הן בעלות שלושה מאפיינים (tilakkhaa): אניצ'ה (anicca) - השתנות מתמדת; דוקהה (dukkha) - סבל; אנטא (anatt) - חוסר עצמיות. ההסתייגות היחידה היא אלמנט הניבאנה שאינו מותנה, אינו משתנה, וחסר סבל. ההשתנות המתמדת היא טבען של כל התופעות המותנות. כל התופעות מופיעות ונעלמות, ... לחילופין פרפר נולד, מזדקן ומת במחזור חיים של כמספר ימים בודדים. וכפי שיצורים חיים נולדים ומתים כך גם צמחים ודוממים נוצרים ונכחדים. אפילו מכשיר חשמלי נוצר, מתקלקל ולבסוף מושלך כאשר המרכיבים מהם הוא עשויים נהרסים ולבסוף הופכים לאוסף חומרים ואבק. הבודהה אומר שכל דבר שנוצר סופו לההרס, כל דבר שמורכב סופו להתפרק. גם הר בסופו של דבר יהפוך לאבק, וכל אש תדעך. הפעילות המחזורית הזו לא חסה על דבר ומתוך ההשתנות, הארעיות וחוסר היציבות, נגזר למעשה הסבל המובנה בכל תופעה. מאחר ואין יציבות, אין בטחון פיזי או ביטחון פסיכולוגי, אין במה להיאחז וכל ... או ההנאה נפסקת לאחר זמן מה הדבר מסב אכזבה והשתוקקות לשוב ולחוות את האושר וההנאה בשנית. ההשתוקקות והאכזבה האלו הן סוג שני של סבל. הסוג השלישי של הסבל הוא הקשה ביותר לתפיסה והוא הסבל שמקורו בתופעות המותנות (sankhra dukkha). בסיסו של הסבל הוא בהתהוות המתמדת של חמשת המצרפים, כלומר, בתופעות המנטליות והפיזיות. האחיזה בתופעות האלו מובילה לסבל. מתוך שני מאפיינים אלו של השתנות מתמדת וסבל הבודהה מסביר לנזירים שלא יתכן שהתופעות יראו כבעלות עצמיות: '... והאם מה שמשתנה נעים או מעיק? ' 'מעיק, אדוני. ' 'והאם זה נכון להתייחס למה שאינו קבוע, מעיק, נתון לשינוי כ'זה שלי, זה עצמי, זה אני'? ' 'לא, אדוני. ' 'לכן, נזירים, כל גוף שהוא, אם בעבר, בעתיד או בהווה; פנימי או חיצוני; גס או מעודן; ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - דרך האמצע - מושגי יסוד בדהמה דרך האמצע, מג'הימא פטיפדא (majjhim paipad), היא הדרך אותה גילה הבודהה במהלך חיפוש ממושך אחר דרך להפסקת הסבל הקיומי. דרך זו מובילה לשלווה, להארה, לניבאנה - היעד המוחלט. סידהרתא גוטמה היה פרוש משוטט ביער יחד עם המוני פרושים אחרים בהודו של אותה תקופה בה היו רבים שניסו והתנסו בחוויות מיסטיות שונות ומשונות. רובם ככולם ביקשו הנאות גופניות שונות, הנאות מנטליות, תחושות אקסטזה, התעלות נפש, שמחה, שלווה, כוחות על ... הם יביאו להן קץ, והיו כאלו שהאמינו שדרך מילוי אחר משאלות תשוקותיהם הבלתי פוסקות הם יביאו אותן לכדי מיצוי והכחדה. לעומתם בעלי הבתים, הסוחרים וכהני הדת שאפו לסיפוק המאוויים הגשמיים ובקשו עושר חומרי ואושר 'ארצי'. סידהרתא גוטמה, הבודהה לעתיד, התנסה בשתי הדרכים הקיצוניות - הן בהתענגות על הנאות החושים בארמונו עוד כשהיה נסיך והן בעינויים קיצוניים כגון הרעבה עצמית עד כדי אובדן הכרה ופרקטיקות אחרות במשך שש שנים בהן היה פרוש חסר - כל ביערות. אך כאשר השיג הארה מושלמת והפך לבודהה, הוא הבין ששתי דרכים אלו אינן מובילות לשלווה המיוחלת, לקץ הסבל - לניבאנה. הוא פנה אל חמשת תלמידיו הראשונים והסביר להם כיצד על פרוש העוזב את ביתו, משפחתו ורכושו, לפעול כדי להשיג את אותה ניבאנה: נזירים, על היוצא מחיי - בית לא לעסוק בשתי דרכים קיצוניות אלו. מהן השתיים? ישנה ההשתוקקות והדבקות בחיפוש אחר הנאות חושים, שהן נחותות, נמוכות, המוניות, לא נאצלות וחסרות מטרה. וישנה ההשתוקקות והדבקות בעינויים עצמיים, שהן מכאיבות, לא נאצלות וחסרות מטרה. הבודהה ראה שתי דרכים אלו כלא נאצלות וחסרות מטרה, הן אינן מובילות ליעד המבוקש ולכן על הנזיר להמנע מהן. בהמנעות משתי דרכים קיצוניות אלו ניתן להשיג את ההבנה העמוקה, ההתפקחות והידיעה של הניבאנה: בהמנעו משתי דרכים קיצוניות אלו הטטהאגטה השיג הבנה עמוקה של דרך האמצע אשר פוקחת עיניים, מביאה ידיעה, ומובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לניבאנה. הבודהה הציג את דרך האמצע כדרך בעלת שמונה היבטים, כדרך הטוהר, אשר בעקבותיה יוכל הנזיר להשיג את המטרה הנעלה - את הניבאנה: ומהי דרך אמצע זו? זוהי הדרך הנאצלת בעלת שמונה האיברים, כלומר: הבנה נכונה, כוונה נכונה (או 'מחשבה נכונה'), דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון. נזירים, זוהי דרך האמצע שהושגה על ידי ... ומזיקות או לא מועילות והתמקדות בפרקטיקות מועילות, פיתוח התנהגות מועילה ותורמת לאדם המתרגל אותה ולסביבתו והמנעות מפגיעה בעצמו ובסובבים אותו. דרך זו, המכונה דרך האמצע, או הדרך בעלת שמונה האיברים, מוצגת בפירוט בשיחות רבות של הבודהה וזו הדרך אותה לימד לאחר שהתעורר ועד מותו. זוהי דרך ההטהרות המובילה לשלווה ואין היא מוגבלת לקבוצה מסויימת של בני אדם, אלא מתאימה לכל יצור חי באשר ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - ארבע אמיתות הנאצלים - מושגי יסוד בדהמה השיחה הראשונה של הבודהה היתה אודות ארבע האמיתות האלו המכונות אריסצ'ה (Ariya-sacca). התרגום הנפוץ הוא 'ארבעת האמיתות הנאצלות' (באנגלית: Noble Truths) אך כיוון שהאמיתות האלו מצביעות על ארבע עובדות של מציאות הקיום, לא מתאים לומר כי יש בהן משהו נאצל או אצילי. לכן התרגום המועדף הוא 'ארבעת אמיתות הנאצלים' - עובדות המציאות כפי שרואים אותן הנאצלים - המוארים. אפשרות נוספת היא לתרגם את המונח 'ארבעת אמיתות הנאצל' כלומר האמיתות אותן גילה הבודהה. האמת הראשונה היא בדבר הסבל (dukkha), וכך מתאר אותה הבודהה: להיוולד זה סבל, להזדקן זה סבל, לחלות זה סבל, למות זה סבל, עצב ומרירות, כאב, מועקה ויאוש גם הם סבל, להיות במגע עם השנוא זה סבל, להיות מופרד מהאהוב זה סבל, לא לקבל מה שרוצים זה גם סבל. בקצרה, חמשת מצרפי האחיזה [i] הם סבל [ii]. הבודהה לא טען שהחיים הם סבל אלא שהסבל הוא כורח המציאות בחיים. מאחר ונולדנו אנו מועדים למות, מאחר ויש לנו גוף כזה, אנו נתונים למחלות, לזקנה, ולכאבים שונים. מאחר וטבעה של התודעה הוא כזה, אנו נתונים לצער ועצב, יגון ומועקה. מאחר ויש בנו תשוקה להנאות כאלו ואחרות ולא כל משאלותינו מתממשות, אנו נחווה אכזבות שגם הן סוג של סבל. כך גם לגבי הפרדה שלנו ממה ומי שאהוב עלינו, וכמו כן כאשר אנו במצב או בחברה שאנחנו לא אוהבים, גם זה סבל. מעבר לכל זה, הבודהה אומר שהגוף והתודעה הם לכשעצמם סבל ומייצרים סבל בלי הרף - מתוך ההשתנות, חוסר היציבות והארעיות של כל התופעות החומריות והמנטליות. אין זו אמירה בנוגע לחיים כדבר מופשט. הסבל לא נמצא בטבע - לא בנהרות, בעצים, בשמים או באדמה, אלא בטבעו של אדם וכל יצור חי אחר מוטבע הפוטנציאל של הסבל בטבע קיומו. קונדה, אחד מחמשת הנזירים הראשונים, שמע את השיחה הראשונה בבאנרס מפי הבודהה ומייד עלתה בתודעתו 'עין הדהמה' - ההבנה שכל דבר שנוצר סופו להעלם. כל מי ומה שנולד סופו למות. הצבעה זו על הקץ ההכרחי לחיים לא שוללת או מתכחשת לאושר, לשמחה ולהנאות החיים, אלא מציינת את העובדה שכל האושר והשמחה מסתיימים תמיד מוקדם מהרצוי ושרוב רובם של החיים רצופים תלאות, כאבים ואכזבות למורת רוחנו. עובדת המציאות הזו של הסבל על פי הבודהה אינה דבר שיש להתעלם ממנה או לקבל אותה כפי שהיא. זו אמת שיש לחקור. התרגול או הפרקטיקה אותה לימד הבודהה היא החקירה העקבית, העמוקה והמדוייקת להבנה מלאה של הסבל באמצעות התבוננות חודרת אל תוך מציאות זו: 'יש לחקור במלואה את אמת הנאצלים של הסבל': כך היתה ההתפקחות, הידיעה, התובנה, התגלית, האור שעלו בי בנוגע לדברים אשר לא נשמעו קודם. האמת השניה היא בדבר מקור הסבל שתואר באמת הראשונה, וכך היא מתוארת: זוהי ההשתוקקות המובילה ללידה מחדש [iii] המלווה ... נוספת בתום חיינו וכך אנו נולדים שוב ושוב במעגל הלידות והמיתות של הסמסארה. ההשתוקקות הזו היא בעלת שלושה פנים. הראשון הוא התשוקה להנאות החושים ולהנאות מנטליות ורגשיות שונות. הפן השני הוא ההשתוקקות לקיום או להתהוות. זוהי השקפת הנצחיות (sassata dihi), האמונה שאדם ממשיך את קיומו מרגע לרגע וימשיך לחיות גם לאחר מותו בעולמות אחרים או בצורות שונות - זוהי האמונה בדבר נשמה השוכנת בגוף, גלגול נשמות וכדומה. ההשתוקקות הזו לקיום מכוונת הן לחיים בעולם זה כאדם או חיה והן לעולמות שמימיים אחרים, של דוות (deva), ברהמות (brahma) ואלים אחרים. הפן השלישי הוא ההשתוקקות ההפוכה לזו הקודמת והיא ההשתוקקות לאי - קיום, הפסקת ההתהוות, התבטלות או אניהיליזם (uccheda dihi) - האמונה שקיומו של האדם יפסיק ברגע שיגיע לקץ חייו. אחת האמונות האלו היא המטריאליסטית, הגורסת כי קיים חומר בלבד והאדם הוא יישות פיזיולוגית שסופה מגיע עם התפרקות הגוף. צורה אחרת של אמונה זו היא ההשקפה שלאדם אמנם יש מרכיב תודעתי הקיים כאישיותו לאורך כל חייו אך במותו נפסק הקיום שלו לאלתר. הבודהה אומר שהשתוקקות זו על שלושת פניה היא הגורם לסבל ועל מי שחפץ בשחרור לזנוח אותה: 'יש לזנוח את אמת הנאצלים של מקור הסבל': כך היתה ההתפקחות... בנוגע לדברים אשר לא נשמעו קודם. הזניחה של מקור הסבל נעשית רק בעקבות חקירה והבנה מלאה של הסבל. אדם לא יכול לזנוח את ההשתוקקות הזו על פי רצונו החופשי מאחר והיא טבועה בכל יצור אנושי והיא מניע מרכזי ... אין עוד גורם לסבל, והיא מתוארת כך: זוהי ההעלמות המוחלטת וחידלון של השתוקקות זו, עזיבה וזניחה שלה, שחרור ממנה, ניתוק ממנה. אמת זו היא מציאות הניבאנה והיא תוצאה של זניחת מקור הסבל. מציאות זו נחוותה על ידי הבודהה ועל ידי תלמידיו שהשיגו הארה: 'יש לחוות את אמת הנאצלים של קץ הסבל': כך היתה ההתפקחות... בנוגע לדברים אשר לא נשמעו קודם. קץ הסבל, ניבאנה, הוא המטרה המוחלטת לאלו ההולכים בדרכו של הבודהה. ההגשמה שלה מביאה לשלווה, לשקט ולאושר, לחופש ולשחרור מכל הסבל. שלוש האמיתות הראשונות הן הסבל, המקור לסבל והקץ לסבל. לבסוף מוצג האופן לביצוע החקירה של הסבל והזניחה של מקור הסבל על מנת לממש ולהגשים את קץ הסבל: הדרך המובילה לקץ הסבל: זוהי הדרך הנאצלת בעלת שמונה האיברים, כלומר: הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון. דרך זו, אותה לימד הבודהה, היא הדרך המובילה לחקירה נכונה של הסבל, ולזניחת ההשתוקקות הגורמת לסבל. זוהי דרך הנאצלים אשר הלכו בה תלמידיו של הבודהה שקיאמוני וכל הבודהות שלפניו בעבר, זו הדרך בה הולכים תלמידיו של הבודהה היום וזו הדרך שילכו בה תלמידיו של הבודהה שקיאמוני והבודהות לעתיד. 'יש לממש את אמת הנאצלים של הדרך הזו המובילה לקץ הסבל': כך היתה ההתפקחות... בנוגע לדברים אשר לא נשמעו קודם. הבודהה אמר שיש לממש את הדרך הזו - לתרגל אותה על כל פניה השונות. כל אדם חייב ללכת בה בעצמו, הבודהה הוא המורה המצביע על הדרך ומלמד אותה אך אין הוא יכול לעזור מעבר לכך, כל אחד חייב לשחרר את עצמו בכוחות עצמו מן הבורות והסבל. באמצעות מימוש הדרך מציאות הסבל מתבהרת ומובנת. באמצעות הבנת הסבל ההשתוקקות דועכת וכאשר היא מסתיימת ונמוגה ניבאנה נחוות. באופן זה ארבע האמיתות קשורות זו בזו ומציגות את עיקר תורת הבודהה. אמיתות אלו נלמדות ומתורגלות מאז שלימד אותן הבודהה בשיחתו הראשונה דהמהצ'קהפוואטנה (dhammacakkapavattana) עם חמשת תלמידיו ועד היום ומהוות את תמצית ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מושגי יסוד בקבלה - מבוא הקבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית אשר לפי המסורת הועברה ממורה לתלמידיו למן האדם הראשון. מאחר שהקבלה עוסקת בעניינים רוחניים, אלוקיים, מופשטים מזמן מקום ותנועה, נדרשו המקובלים לשפה ייחודית, ... חבויה פנימיות התורה, היא תורת הנסתר. מאחר שהמושגים המשמשים בשפת הקבלה, מייצגים את החוקים, הכוחות והמבנים הפועלים ומרכיבים את המציאות הכוללת, הם קשורים זה בזה בהתאמה למבנה אותו הם מבקשים לחשוף ולבאר. המושגים המובאים להלן הם מושגי יסוד בקבלה. חלקם שימשו בידי ראשוני המקובלים, חלקם הופיעו לראשונה בספר הזוהר, וחלקם הם תוספת דורות מאוחרים יותר. אלוקות אלוקות הוא שם מופשט למחשבת או תורת האל, סוד השם יתברך (הוא הטוב המוחלט), ותכונתו, תכונת ההשפעה המנהיגה את כלל המציאות, שהיא מקור כלל החוקים הפרטיים הפועלים בעולם העליון ובעולמות התחתונים. הקבלה מבחינה בין טבע עליון, שהוא הרצון להשפיע טוב - להיטיב לנבראים -, לטבע תחתון שהוא הרצון לקבל. האלוקות בהיותה הטבע העליון מהווה את שורש הכל: "והוא עקרא ושרשא דכולי עלמין (=עיקר ושורש של כל העולמות) " (מאור ושמש, פרשת וארא) האלוקות היא בגדר נעלם בעולם הזה, סוד המתקיים בו ומקיימו בהסתר, וכן ביתר העולמות התחתונים אם כי במידה פחותה ושונה. ... אלו. הסיבה לכך היא כי העולמות העליונים יותר הם עולמות אלוקיים, סוד גדול, שלא ניתן לדון בו כמעט. העולמות לפי ספר הזוהר נבראו על מנת שהברואים יוכלו לטפס בהם ולהכיר את בוראם. עולמות אבי"ע העולם החומרי, זה המדיד לחושי בני אנוש, מהווה על פי הקבלה דרגה נמוכה של עולמות גבוהים יותר. כל אחד מעולמות אלו מהווה נשמה ומקור חיים לעולם שמתחתיו בדרך של האצלה. כמו כן, כל עולם תחתון, הוא בבחינת התגלמות שונה, גשמית יותר, של העולם שמעליו - 'מלובש' בהיעלם (הסתר) שונה, הקובע את אופיו. שרשרת ההאצלה לעולמנו הגשמי פועלת מארבעה ... את הכוחות המנהיגים את עולמו ובתוך כך מגלה בהדרגה את עצמו - חירותו לפעול לתיקון עצמו ולרכוש את תכונות ההשפעה -, ואת בוראו. עבודה זו מאפשרת לו לטפס בסולם העולמות ולהתקרב לבוראו מתוך השגתו בפנימיותו. הספירות תרשים של עשר הספירות - מושגי יסוד בקבלה ספירה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתקשר למושג ההאצלה והצמצום ומתאר רובד בהופעת האלוקות. אזכור הספירות הופיע כבר במדרש, כאשר פיתוח של הרעיון הוצג לראשונה בספר יצירה. הספירות הן עשר כלים ומדרגות או ... שהמה נראים כמתכבים מ"מ עלולים להתלקח לשלהבת גדולה ונוראה". "העלאת ניצוצות" הוא מושג שעיקרו בקבלת האר"י. לדעת גרשם שלום, מושג זה מרכזי כל כך, עד שיש בו כדי להסביר את הופעת שבתי צבי ומשיחיות השקר שלו. כל מצווה מעשית, לדעת האר"י, מהווה העלאת ניצוץ, ולפיכך מקרבת באופן מוחשי את הגאולה. בצורה זו הסביר נתן העזתי את התאסלמותו של שבתי צבי. משיח השקר ירד אל האסלאם, מקום של קליפות, כדי לגאול גם את הניצוצות הפזורים שם. עבודה זו, על פי הקבלה השבתאית, ... ולשחרר את הניצוץ השבוי בה מבלי להפגע ו"להתלכלך". שלושה קווים לפי הקבלה קיימות שלוש צורות בסיסיות של ביטוי הרצון: רצון להשפיע ללא גבול המכונה קו ימין. רצון להימנע מהשפעה - להגביל המכונה קו שמאל. רצון המאזן המכונה קו האמצע, ומהווה את היכולת להשפיע בצורה מוגבלת. שלושת הקווים הם מערכת תיקון רצון האדם מקבלה אל השפעה, המתבצע לאחר "שבירת הכלים". תיקון זה נוהג מעולם האצילות ואילך ומשמש כעיסוקו המרכזי של ספר הזוהר. כל אחת מהספירות הקבליות נמצאות ... האלוהית ברורה וקבועה, ובהכרח תצא לפועל, אך במעשה התיקון העצמי ניתן לקבוע את האופן בו תתממש, אם מתוך ייסורים או נחת. צער השכינה וזיווג עליון הרע שקיים בעולם נובע מהנתק שבין ספירת תפארת לספירת מלכות, או במילים אחרות, בין האור של ההוויה לבין נשמת העולם, בשל גלות ישראל ובשל החטאים. צער השכינה הוא כאב הפירוד הזה, שנחשב לכאב הגדול ביותר. ישנן תפילות מיוחדות שנתקנו (תיקון חצות), שבהן משתתף היחיד בצער השכינה. לעומת זאת, עשיית מצוות מאחדת בין הספירות ... נשמות ישראל כולן הן "חלק אלוקה ממעל ממש" כמאמר ספר התניא, אך הנשמה באה רק אצל המקובלים הראויים לכך. הנשמה, בניגוד לשני הכוחות שמתחתיה, איננה יכולה להיפגם, והיא נותרת טהורה תמיד. שוכנת במוח. חיה סוג עילאי של נפש. אור החיים של ההוויה, וזכה לה משה רבנו בנבואתו הצלולה - שהייתה כעין אספקלריה מאירה. יחידה זוהי הבחינה הנקראת עצם הנשמה, עצם ההתאחדות של נברא עם בורא ללא שום ציור "יחידה ליחדך". על דרגה זו נאמר שיהודי לא יכול להפרד מהשם. בכללות, זוהי ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ זן בודהיזם / זאזן - חלקים מלך מאת הרושי סאוואקי קודו - חלק 4 ראה גם: זן בודהיזם / זאזן - חלקים מלך מאת הרושי סאוואקי קודו - חלק 3. 17. לך שאומר שאינך מסתדר עם אחרים כולם מדברים על נקודת המבט שלהם, אבל למי אכפת? עדיף שתסתום את הפה. יש שאומרים, "מי בעצם אתה חושב שאני? " אדם רגיל, אלא מה. יש שגאים ... האחר יורה ברובה. 18. לך שמתלונן כל הזמן שאין לך זמן אנשים מעסיקים את עצמם רק בכדי להתחמק משעמום. כולם מתלוננים שהם כל - כך עסוקים עד שאין להם זמן כלל וכלל. אבל למה הם כל - כך עסוקים? אלו רק האשליות שלהם שמעסיקות אותם. לאדם שמתרגל זאזן יש זמן. כשאתה מתרגל זאזן יש לך יותר זמן מלכל אחד אחר בעולם. אם לא תזהר עוד תעשה מהומה גדולה רק בשביל להאכיל את עצמך. אתה כל הזמן ממהר, אבל למה? רק בשביל להאכיל את עצמך. תרנגולות גם ממהרות כשהן מנקרות אחר האוכל שלהן, אבל למה? רק בשביל ... שמבקש לחיות חיים יותר מאושרים שום דבר לא קורה, לא משנה מה נדמה שמתרחש - זה המצב הטבעי. אשליה פירושה לאבד את המצב הטבעי. בדרך - כלל אנחנו לא מזהים את המצב הטבעי הזה. בדרך - כלל אנחנו מכסים אותו במשהו אחר, כך ששוב אינו טבעי. תורת - הבודהה פירושה הוא המצב הטבעי. אך בעולם הכל לא - טבעי. שתלטנות; כניעה ודיון בכל עד מוות אינם טבעיים. כל מקום ממלא את כל השמיים והארץ, כל רגע הוא נצחי. לתרגל את דרך הבודהה פירושו לחיות לחלוטין את הרגע הנוכחי - שהוא כל חיינו - כאן ועכשיו. אל תדחק את דרך - הבודהה לשום מסגרת. 23. לך שאומר שלרופאים ונזירים יש חיים קלים קינקאקו - ג, י כמו גם ההיכל המוזהב ב הוריו - ג, י לא נועדו לתרגולם של נזירים. במקומות כאלה נזירים יכולים להרוויח את לחמם רק מלהיות בסביבה. בשנה הראשונה של ... העיר נארה תעלה בלהבות! " הוא אמר, "אם - כך, לעזאזל עם זה! " זו הסיבה היחידה שהפגודה שרדה עד ימינו. ערך השוק של דברים כגון אלו משתנה. אין שום דבר כביר בדברים שערך השוק שלהם משתנה. אנחנו יכולים להסתדר בלעדיהם. ישנם דברים חשובים יותר. זאזן זה מה שחשוב. לאחרונה יש מקדשים בקיוטו שמנהלים בתי - מלון ואכסניות. זה מוזר איך אנשים מסוימים לא יכולים לחשוב על דבר פרט לכסף ואוכל. להיות נזיר שעוזב את ביתו משמעותו להיות מישהו שמשחרר את הכל. פירושו להשתחרר מטיפשות קבוצתית. הנזירים היום רק רוצים להיצמד לדברים. לכן אין בהם תועלת לדבר. כשאתה מאכיל חתול הוא מפסיק לצוד עכברים. כלב מפונק לא שומר. אפילו בני - אדם אינם מועילים לעבודה אם יש להם כסף והם חיים חיים קלים. ראה גם: זן בודהיזם / זאזן - חלקים מלך מאת הרושי סאוואקי קודו - חלק 5. ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - משל הבד משל הבד Vatthupama Sutta Majjhima Nikya, 7 כך שמעתי. בפעם אחת שהה הבודהה בגנו של אנאטהפינדיקה בחורשת ג'יטה שליד סאווטהי. שם פנה הנעלה אל הנזירים: "נזירים! " "אדון נכבד! " - הם השיבו לו, והבודהה אמר: אם בד מטונף ומלוכלך נטבל על ידי צובע הבדים בצבע כלשהו - כחול, צהוב, אדום או ורוד, צבעו עדיין יהיה גרוע ומלוכלך. מדוע? מפני שהבד אינו נקי. כמו כן, נזירים, כל עוד התודעה אינה טהורה, יש לצפות ללידה רעה בעתיד. אם בד נקי לחלוטין נטבל על ידי ... כעס... רשעות... צביעות... זדון... קנאה... חמדנות... ערמומיות... מרמה... עקשנות... יהירות... גאווה... שחצנות... התרברבות... עצלות כזיהום תודעה, הוא מוצא סיפוק אמיתי בבודהה. הוא יודע: 'הבודהה ראוי להערכה, מואר בשלמות בזכות עצמו, בעל הבנה ומוסר, הנעלה אשר הלך מעבר, יודע את העולמות, הטוב במאמנים את אלו הראויים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, מואר וטהור מעבר לכל ספק. ' הנזיר מוצא סיפוק אמיתי בדהמה - תורת הבודהה. הוא יודע: 'הדהמה מוצגת כראוי על ידי הבודהה, לראותה כאן ועכשיו, חסרת זמן, מזמינה לבוא ולראות, מובילה פנימה, להבנה על ידי החכם בעצמו. ' הנזיר מוצא סיפוק אמיתי בסנגהה - קהילת תלמידי הבודהה. הוא יודע: 'הסנגהה של הבודהה מאומנים כראוי, הסנגהה של הבודהה מאומנים ביושרה, הסנגהה של הבודהה מאומנים בחריצות, הסנגהה של הבודהה מאומנים במיומנות, כך הם ארבעת הצמדים, שמונה סוגי בני - האדם [i], הסנגהה, תלמידיו של הבודהה, ראויים למתנות, ראויים לאירוח, ראויים לנדבות, ראויים לכבוד. הם מהווים שדה חסד בלתי ניתן לשיעור בעולם. ' לבסוף, לאחר שהנזיר זנח, עזב והקיא זיהומים בתחושת סיפוק אמיתי בבודהה, בדהמה ובסנגהה, הוא נרגש מאמת הדהמה ונהנה משמחה הנובעת מהדהמה. כאשר הוא שבע רצון, הוא מתמלא בשמחה. כאשר תודעתו מלאת שמחה, גופו נרגע. כאשר גופו נרגע, הוא מתמלא באושר. כאשר תודעתו מלאה באושר, היא הופכת מרוכזת. נזירים, הנזיר אשר הגיע לשלב זה ... יודע: 'הלידה מוצתה, החיים הרוחניים הסתיימו, מה שהיה לעשות נעשה, לא נותר דבר נוסף לעשות מעבר לכך. ' ובכן בשעה זו, ברהמין בשם סונדריקה - בהארדוואג'ה שישב בסמוך שאל את הבודהה: "האם גוטמה הנכבד הולך להתרחץ בנהר באהוקא? ". ברהמין, מה העניין בנהר באהוקא? "גוטמה הנכבד, הנהר באהוקא נחשב על ידי רבים למטהר וקדוש, רבים מטהרים את עצמם מחטאיהם על ידי רחצה בנהר באהוקא. " והנעלה פנה אל הברהמין בהארדוואג'ה בדברים הבאים: ... או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להביא מנורה אל מקום חשוך כך שבעלי ראיה יוכלו לראות צורות, באותו אופן, נחשפה הדהמה על ידי גוטמה הנכבד בדרכים רבות. אני לוקח מחסה בבודהה, בדהמה, ובקהילת הסנגהה. יקבל נא אותי הבודהה לקהילת הסנגהה כנזיר כדי שאוכל לזכות בתואר הפרישות הנעלה בקרבתו של גוטמה. הברהמין בהארדוואג'ה התקבל לקהילת הסנגהה כנזיר וזכה בתואר הפרישות הנעלה. כעבור זמן מה, בהארדוואג'ה הנכבד, שהתגורר לבדו בבדידות, בנמרצות, בלהט ובנחישות הגיע לשלב שאין ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - השיחה עם אמבטהה - יוהרה שהפכה לענווה השיחה עם אמבטהה יוהרה שהפכה לענווה Ambaha Sutta הברהמין פוקהרסטי (Pokkharastivatthu) 1.1 כך שמעתי. פעם אחת הבודהה נדד בקוסלה בלוויית קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים והגיע אל כפר ברהמינים בשם איצ'האננקלה. שם שהה במעבי הג'ונגל של איצ'האננקלה. באותה העת, הברהמין פוקהרסאטי התגורר באוקהטהה, מקום מאוכלס בצפיפות, עשיר בעשב, עצים, מים ותירס, אשר הוענק לו ... משבט השקיה... מתגורר במעבה הג'ונגל של איצ'האננקלה. ובנוגע לאדון המכובד הזה נפוצו דיווחים טובים: 'האדון המכובד הזה הינו ארהנט, ראוי להערכה, בודהה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך - מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלו הראויים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, בודהה, טהור מעבר לכל ספק. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדוות, המארות, והברהמות שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדהמה הטובה בהתחלה, טובה באמצע, וטובה בסוף, בעלת ... הוא חי על פי החוק, לאחר שכבש ללא מקל או חרב את האדמה הזו מוקפת הים. אך אם יבחר לעזוב את חיי - הבית לטובת חיי חסר - בית, אז הוא יהפוך לארהנט, בודהה ער בשלמות, זה אשר מסיר את המעטה מעיני העולם [6]. אמבטהה, אני הוא מעביר המנטרות ואתה הוא המקבל. " 1.6 "טוב מאוד, אדוני", אמר אמבטהה למשמע דבריו של פוקהרסאטי, ולאחר מכן קם, חלף על פני פוקהרסאטי מצידו הימני, נכנס אל מרכבתו הרתומה לסוסה ... "היכן גוטמה המכובד נמצא כעת? אנו מעוניינים לראותו. " 1.8 והנזירים חשבו: 'זהו אמבטהה, נער ממשפחה טובה ותלמידו של הברהמין הנכבד פוקהרסאטי. הבודהה לא יתנגד לשוחח עם אדם צעיר שכזה'. והנזירים אמרו לאמבטהה: "הוא נמצא היכן שהדלת סגורה. עלה לשם בשקט, לך לאט אל המרפסת, כחכח בגרונך, והקש על הדלת. הבודהה יפתח לך את הדלת. " 1.9 אמבטהה עלה אל המקום, הלך אל המרפסת, כחכח בגרונו ונקש בדלת. הבודהה פתח את הדלת ואמבטהה נכנס פנימה. הצעירים נכנסו, החליפו דברי נימוס עם הבודהה וישבו במקום ראוי. אך אמבטהה צעד הלוך ושוב בזמן שהבודהה ישב ולאחר שהשמיע כמה דברי נימוס מעורפלים, נעמד לדבר מול מושבו של הבודהה. 1.10 והבודהה אמר אז לאמבטהה: "ובכן אמבטהה, האם היית מתנהג כך אם היית מדבר עם ברהמינים מכובדים ומלומדים, מורים של מורים, כפי שאתה מדבר איתי, הולך ועומד בעוד אני יושב, ומשמיע דברי נימוס מעורפלים? " "לא, גוטמה המכובד. על ברהמין לצעוד בזמן שברהמין ... אימוניך. יהירותך כמי שכבר השלים את אימוניו נובעת רק מחוסר ניסיון. " 1.12 אבל אמבטהה היה כעוס ובלתי מרוצה מכך שכונה 'בלתי - מאומן', ופנה אל הבודהה בקללות ועלבונות. אמבטהה חשב: 'לפרוש גוטמה יש עוינות כלפי' ואמר: "המכובד גוטמה, בני שבט השקיה הינם פראים, גסים בדיבורם, פוגעים ואלימים. הם ממוצא בזוי, ומאחר והם בזויים, הם אינם מכבדים, יראים, מעריכים, מעריצים וחולקים כבוד לברהמינים. ... לברהמינים. בהקשר זה, אין זה ראוי שהם לא יחלקו כבוד לברהמינים. " זו היתה הפעם השלישית שאמבטהה האשים את בני השקיה שהם בזויים. 1.15 אז חשב הבודהה: 'איש צעיר זה מגזים בגידופיו את בני השקיה. אולי אשאל אותו לאיזה שבט הוא שייך? ' ואמר: "אמבטהה, מהו השבט שלך? " "אני משבט הקנהאיה, המכובד גוטמה. " "אמבטהה, בימים עברו, על פי אלו שזוכרים את שושלת האבות, בני השקיה היו האדונים, ואתם צאצאים ... לנערה משרתת. אמבטהה זכה ללידה טובה, למשפחה טובה, הוא מלומד מאוד, רהוט בדיבורו, איש ספר ומסוגל להתמודד היטב בדיון זה עם המכובד גוטמה! " 1.18 והבודהה אמר אז לצעירים: "אם אתם רואים את אמבטהה כמי שלא זכה ללידה טובה, לא זכה למשפחה טובה, אינו מלומד, אינו רהוט בדיבורו, אינו איש ספר, אינו מסוגל להתמודד בדיון זה עם הפרוש גוטמה, אזי השקיטו את אמבטהה ואתם נהלו את הדיון איתי. אבל אם אתם ... שהוא... מסוגל להתמודד בעצמו, אז היו שקטים והניחו לו לדבר איתי. " 1.19 "אמבטהה זכה ללידה טובה, המכובד גוטמה... נהיה שקטים והוא ימשיך. " 1.20 והבודהה אמר אז לאמבטהה: "אמבטהה יש לי שאלה יסודית אליך, אשר לא תאהב להשיב עליה. אם לא תשיב, או תימנע מהסוגיה, אם תשמור על שתיקה או תלך לדרכך, ראשך יתפצל לשבעה חלקים [10]. מה דעתך אמבטהה? האם שמעת מברהמינים זקנים ומכובדים, מורים של מורים, מהיכן באו בני הקנהאיה או מי היה אביהם? " לשמע השאלה אמבטהה שתק. הבודהה שאל בפעם השניה. שוב שתק אמבטהה והבודהה אמר: "ענה לי כעת, אמבטהה, אין זה הזמן לשמור על שתיקה. אמבטהה, מי שאינו משיב על שאלה יסודית ששואל אותו הטטהאגטה בפעם השלישית, ראשו מתפצל לשבעה חלקים. " 1.21 באותו רגע השד ואג'ירפאני [11], אשר החזיק מוט ברזל ענק, בוער, לוהט וזוהר, גבוה בשמיים מעל ראשו של אמבטהה, חשב לעצמו: 'אם האיש הצעיר הזה, אמבטהה, לא יענה לשאלה הוגנת שנשאל בפעם השלישית על ידי הבודהה המכובד, אפצל את ראשו לשבעה חלקים! ' הבודהה ראה את ואג'ירפאני, וכך גם אמבטהה. בראותו זאת, נבהל אמבטהה ובטחונו התערער, שערותיו סמרו, והוא חיפש הגנה, מחסה ובטחון אצל הבודהה. הוא התכווץ קרוב לבודהה, ואמר: "מה אמר המכובד גוטמה? יואיל נא המכובד גוטמה לחזור על מה שאמר! " "מה דעתך אמבטהה, האם שמעת מי היה אביהם הקדמון של בני הקנהאיה? " "כן, שמעתי על כך בדיוק כפי שסיפר המכובד גוטמה, משם באו בני הקנהאיה, זה היה אביהם. " 1.22 כששמעו זאת ... טובה, אין הוא ממשפחה טובה, נצר לנערה משרתת מבני השקיה, ובני השקיה הם שליטיו של אמבטהה! זילזלנו בפרוש גוטמה, כי חשבנו שאינו דובר אמת! " 1.23 והבודהה חשב: 'הצעירים הללו מגזימים בהשפילם את אמבטהה על היותו נצר לנערה משרתת. עלי לסייע לו להחלץ'. והבודהה אמר אז לצעירים: "אל תזלזלו יתר על המידה באמבטהה על היותו נצר לנערה משרתת. קנהה היה חכם רב עוצמה [12]. הוא הלך אל הארץ הדרומית [13], למד מנטרות מהברהמינים שם, ולאחר מכן הלך אל המלך אוקאקה וביקש את ידה של ביתו מדרופי. המלך אוקאקה כעס ... וחרד מפני עונש שמיימי [16], נתן את בתו מדרופי. כך, אנשים צעירים, אל תזלזלו באמבטהה על היותו נצר לנערה משרתת. קנהה היה חכם רב עוצמה. " 1.24 והבודהה המשיך: "אמבטהה, מה דעתך, נניח שצעיר ממעמד הלוחמים היה נושא נערה ממעמד הברהמינים, והיה נולד להם בן. האם בנם של הצעיר ממעמד הלוחמים ושל הנערה ממעמד הברהמינים היה מקבל מקום לשבת ומים לשתות מבני מעמד הברהמינים? " "כן, המכובד גוטמה. " "האם ... מושגים על ידי זניחת כל הדברים האלו! " 2.2 "אך המכובד גוטמה, מהו אותו מוסר, מהו אותו ידע? " "אמבטהה, טטהאגטה מופיע בעולם, ארהנט, ראוי להערכה, בודהה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך - מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלו הראויים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, בודהה, טהור מעבר לכל ספק. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדוות, המארות, והברהמות שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדהמה הטובה בהתחלה, טובה באמצע, וטובה בסוף, בעלת ... ביחס אלי, נבהיר אותם על ידי כך שאתה תשאל אותי, ועל ידי כך שאני אשיב לשאלותיך. " 32 הסימנים של אדם דגול (Dvelakkhadassana) 2.11 "אז ירד הבודהה ממקום מושבו, והחל לצעוד הלוך ושוב, ואמבטהה עשה כמותו. ובעודו צועד לצד הבודהה, חיפש אמבטהה על גופו של הבודהה את שלושים ושניים הסימנים של אדם דגול. הוא מצא את כולם פרט לשניים. הוא היה בספק ומבוכה ביחס לאותם שני סימנים: הוא לא היה מסוגל להחליט או להיות בטוח בנוגע לאיבר המין המכוסה וללשון הגדולה. " 2.12 ה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - סיבתיות השיחה הארוכה על סיבתיות Mahnidna Sutta מהאנידאנה סוטההתהוות מותנית (paiccasamuppdo) I.כך שמעתי. [1] פעם אחת הבודהה התגורר בין בני הקורו, היכן שהיתה עיר בשם קמאסדהמה. [2] והמכובד אננדה ניגש אל הבודהה, ברך אותו בכבוד והתיישב בקירבתו. ובעוד הוא יושב שם פנה אל המכובד בדברים הבאים: "אדון נכבד, זה מופלא, זה מדהים עד כמה עמוקה היא ההתהוות המותנית ועד כמה היא נראית עמוקה! ועדיין, היא נראית לי ברורה לגמרי." "אל תאמר זאת, אננדה, אל תדבר כך, אננדה! התהוות מותנית זו הינה עמוקה ונראית עמוקה. מתוך חוסר הבנה ואי חדירה לתוך אמת דהמה זו, אננדה, דור זה הפך כפקעת חוטים סבוכה, סבוך כמו קן של ציפור, [3] סבוך כעשב מחוספס, חסר יכולת לצלוח מעבר למצבי השאול, יעדי האומללות, הצער ומעגל הסמסארה. I.אננדה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להיווצרות הזדקנות ומוות? ' עליך לומר: 'אכן כן. ' אם שואלים אותך: 'מה ... - נעימה - ואינה - לא - נעימה, הוא אינו חווה באותו רגע הרגשה נעימה או הרגשה לא - נעימה, באותו רגע הוא חווה רק הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה. I.אננדה, הרגשה נעימה הינה ארעית, מותנית, [22] מתהווה בתלות, נתונה לדעיכה, להעלמות, להתפוגגות, לחידלון. הרגשה לא - נעימה הינה ארעית, מותנית, מתהווה בתלות, נתונה לדעיכה, להעלמות, להתפוגגות, לחידלון. הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה הינה ארעית, מותנית, מתהווה בתלות, נתונה לדעיכה, להעלמות, להתפוגגות, לחידלון. כך, אם, בזמן חווית הרגשה נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי. ' אז בהפסקת ההרגשה הנעימה הזו יחשוב: 'העצמי שלי נעלם! ' אם, בזמן חווית הרגשה לא - נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי. ' אז בהפסקת ההרגשה הלא - נעימה הזו יחשוב: 'העצמי שלי נעלם. ' אם בזמן חווית הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה, ... שלו כאן ועכשיו גם את הרס הנגעים המנטליים, וגם את שחרור הלב חסר - הפגמים דרך חוכמה, [33] אז נזירים, הוא מכונה 'משוחרר בשתי הדרכים' [34] ואננדה, אין שחרור אחר בשתי דרכים שגבוה או נעלה מזה. כך אמר הבודהה והמכובד אננדה נהנה ושמח מדבריו. [1] קיים תרגום נוסף לשיחה זו מאת בהיקהו בודהי הכולל גם את הפרשנות. The Great Discourse on Causation: The Mahnidna Sutta and its Commentaries, translated from the Pli by Bhikkhu Bodhi (BPS, 1984). [2] על פי הפרשנות לא היה מקום בעיר בו הבודהה יכל להתאכסן, לכן הוא התגורר מחוצה לה בג'ונגל: ומכאן הביטוי 'היכן שהיתה עיר בשם... ' [3] סבוך כמו קן של ציפור: גולאגוטהיקה - ג'אטה, Guguhika-jta. [4] מילולית: 'עם א' כתנאי, ב' מתהווה. ' מתורגם לעיתים גם - ב' מותנה ב - א'. [5] מנטליות - חומריות: נאמה - רופה, nma-rpa. [6] ששת בסיסי החושים המהווים חלק משרשרת ההתהוות המותנית מושמטים משום מה בסוטה הזו. [7] רוחות: בהוטאנם, bhtnam. מילולית 'יצורים' אך המונח הזה מיוחס לעיתים במובן של 'רוחות'. הפרשנות משנה מזהה אותם עם קומבהנדות (Kumbha) המוזכרים בסוטה 32 שבקובץ השיחות הארוכות. [8] חיפוש: פריסנא, Pariyesan. פסקאות 9-18 מהוות הרחבה נוספת. [9] רצון להשיג: לאבהה, Lbha. [10] לקיחת החלטה: ויניצ'הייה, vinicchaya. [11] משאלת - תשוקה: צ'הנדה - ראגה, Chanda-rga. [12] הימשכות: אג'הוסאנה, ajjhosna (=adhi-ava-sna, 'לנטות לעבר משהו'). [13] לקיחת בעלות: פריגהה, pariggaha. [14] תאוות בצע: מצ'הרייה, Macchariya. [15] רצון להגן על הרכוש: ארקהה, rakkha. [16] שני ההיבטים של ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - לא עצמי לא - עצמי Anattalakkhana Sutta Samyutta Nikya XXII, 59 כך שמעתי. בפעם אחת הבודהה שהה בוראנאסי בפארק המשחק אשר באיסיפטנה. שם הוא פנה אל קבוצת חמשת הנזירים: נזירים, גוף הוא לא עצמי [i]. אם הגוף היה עצמי הוא לא היה גורם לעצמו אי נוחות. אז היה אפשר לומר 'שהגוף הזה יהיה כך, שהגוף הזה לא יהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שגוף הוא לא עצמי, הוא גורם לעצמו אי נוחות. ואי אפשר לומר 'שהגוף הזה יהיה כך, שהגוף הזה לא יהיה כך'. הרגשה [ii] היא לא עצמי. אם ההרגשה ... ביחס להרגשה, התפקחות ביחס לזיהוי, התפקחות ביחס לתופעה מנטלית, התפקחות ביחס להכרה. מתוך ההתפקחות הזו הוא מפתח חוסר תשוקה והינתקות, הוא משוחרר לגמרי. עם השחרור המלא מופיעה הידיעה: 'שחרור מלא'. הוא מבין ש'הלידה מוצתה, החיים הרוחניים הושלמו, מה שהיה לעשות נעשה, לא נותר דבר נוסף לעשות מעבר לכך. ' כך אמר הבודהה וחמשת הנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו. ובזמן שהוראות אלו ניתנו, תודעות חמשת הנזירים, השתחררו לגמרי דרך אי האחזות מכל כבלי התשוקה. [i] עצמי (atta). ייחוס אישי לגוף או לתודעה. [ii] הרגשה (vedana). קיימים שלושה סוגי הרגשות - הרגשה נעימה, הרגשה לא נעימה והרגשה נייטרלית, שאינה נעימה ואינה לא נעימה. [iii] זיהוי (saa), המרכיב של תפיסה, זיהוי וזיכרון, בתהליך הקוגיטיבי ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בודהיזם - הברהמין הברהמין Brhmanavagga 383 התאמץ וחתוך את הזרם ברהמין, עזוב את תשוקות החושים. לאחר שתדע את חדלון כל הדברים המותנים ברהמין, תדע את הבלתי נוצר. 384 כאשר בשתי דרכים הברהמין מגיע אל הגדה שמעבר אז כל זיהומיו של 'היודע' ... וחסר זיהומים - אותו אני מכנה ברהמין. 386 מי שיושב ומתרגל שעבודתו הושלמה והוא חופשי מזיהומים שהגיע למטרה הנעלה ביותר - אותו אני מכנה ברהמין. 387 השמש זוהרת ביום הירח זוהר בלילה הלוחם זוהר בשריונו הברהמין זוהר במדיטציה. אך כל היום וכל הלילה הבודהה זוהר בגדולתו. 388 משום שנפטר מהרוע הוא נקרא ברהמין. משום שהוא שליו בהתנהגותו, הוא נקרא פרוש ומשום שזנח את זיהומיו הוא נקרא 'אדם שיצא קדימה'. 389 אל לאדם להכות ברהמין ואל לברהמין לתת מקום לכעס. בושה היא לאדם המכה ברהמין ובושה ... לכעס. 390 אין דבר מועיל יותר לברהמין מריסון תודעתו הרחק מהיקר לו. כאשר הכוונות לפגוע נפסקות הסבל שוקט. 391 מי שאינו עושה כל רע במעשיו, בדיבורו או במחשבותיו אשר מרוסן בשלוש דרכים אלו - אותו אני מכנה ברהמין. 392 האדם ממנו לומדים את הדהמה שלימד הבודהה המואר בשלמות אותו יש לכבד במסירות כפי שברהמין מכבד את מנחת האש. 393 לא בזכות שיער סבוך ולא בזכות שושלת גם לא בזכות לידה אדם הופך לברהמין. האדם בו קיימים אמת ויושר - הוא טהור, הוא ברהמין. 394 שוטה, לשם מה הוא שיערך הסבוך לשם מה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...