כפי שהתבאר האגו של האדם יכול להוביל אותו אפילו נגד עצמו כלומר, שהאדם יעשה דבר מה שהוא הפוך ממה שהוא דרש מעצמו. והוא מתייחס לעצמו כפי שהתייחס לאחרים. אבל אפשר לחדד הבנה זו, ולשאול לצורך העניין, איך יכול להיות שהאדם הפך להיות נגד עצמו?

והרעיון פה בעצם הוא שהאדם רוצה לעשות דבר מה, ואז לפתע הוא מגלה שיש מישהו שגם רוצה לממש את אותו הדבר, ואז האדם מחקה את אותו האדם, אבל האדם הזה לפתע שם את הרצון שלו בצד ומנסה להבין את הצד האחר של האדם שאמר לו מה שאמר לו ומנסה לחקות את ההבנה שלו בנושא מסויים, ואז קמה בליבו התנגדות בגלל האגו, והוא מנסה לתרץ שלא מבינים אותו במקום שהוא ינסה להבין את עצמו ואז הדפוס הזה גורם לאדם "לשפוך את המים עם התינוק" כלומר לא לרצות את הרצון הזה, אבל מתוך הכחשה והרצון הפנימי עדיין נשאר אותו הרצון. אבל האמת יוצאת מפרופורציה והוא לוקח את רצונו כאילו היה של אחרים.

ואז הוא לא מתמיד ברצון הזה, כי הוא רוצה לעשות הפוך ממה שנאמר לו והוא חושב שהוא חכם גדול בלי להבין ולעשות דברים בדרך הקלה של החיים הקלים, וגם כי הוא חיקה אחרים נדמה לו שהוא לא רוצה את הרצון כי הוא רוצה להיות שונה בגישה שאפילו לא מובנת לו ולמרות שהוא לא מתמיד בגלל האגו, ולא מתמקד ברצון של עצמו הוא חי את הרצון שלו רק בדימיון.

וכאשר האדם רואה שהרצון שלו נחווה רק בדימיון הוא מתחיל להאשים גם את עצמו ואז יש הלקאה עצמית ואז הוא לא מעריך גם את עצמו.

ואז במקום להיכנס לפלונטר הזה, יש צורך למצוא את הרצון האמיתי של האדם וששום דבר לא יזיז אותו, שיבין שההבנות ששגה בהן היו שייכות לאותו רגע ולא יכל להיות אחרת. ועכשיו הנה, הוא התפקח. ועכשיו רק נשאר לאדם להיות אמיתי עם עצמו ולמצוא את הרצון האמיתי שלו וללכת איתו עד הסוף.

ומה הרצון הפנימי ביותר? הוא הרצון של האדם לקבל את עצמו ללא תנאים ואת המציאות ללא תנאים, אהבה עצמית ללא תנאים ללא ביטחון עצמי שקרי והתחברות עצמית אמיתית. ע"י כך שהאדם אמיתי עם עצמו הוא יהיה מאושר מתוך הפנימיות של עצמו ולא יחשוב דרך אחרים, והאושר הפנימי הזה לא יהיה תלוי בשום דבר חיצוני. ודווקא מהנקודה הזו האדם יכול להתקדם בכל מטרה שהוא צריך בחיים שלו, ורוצה אותה ב - 100% ויהנה מהדרך אל המטרה, וגם לא יוותר עד שישיג את המטרות שלו. וכל דבר שהוא יעבור בחיים ימנף אותו לתובנות גדולות יותר.