תקציר⬅ מודעות רוחנית - מה היא מודעות רוחנית? מה היא מודעות רוחנית? מודעות רוחנית היא הכוח והיכולת להבחין בין יצר ההישרדות שרובו הוא לקיחה לעצמי לבין הרצון לנתינה וליצירה. יצר ההישרדות הוא הכוח של הגוף שלנו שרוצה לשרוד על ידי לקיחת דברים לעצמו - אוכל, רכוש, כסף, שטח ושליטה. ומולו יש את הקול הפנימי שמסמל את הנשמה שלנו, שהיא הקול המנחה אותנו לאהבה, נתינה וצמיחה מתוך אכפתיות, קבלה ללא תנאי והרמוניה עם הסביבה. המודעות לכוחות האלה נותנת לנו את היכולת לבחור בניהם. וכשיש לנו את היכולת לבחור בניהם אז יש לנו את היכולת לנתב את חיינו למקום שבו באמת אנחנו רוצים להיות. כדי להבין מהי מודעות רוחנית יש לשאול: מהו אדם, מה מגדיר אותו? האם אדם הוא אופי? אוסף יכולות? רוב בני האדם רואים את עצמם כאוסף מחשבות, יכולות וכישרונות. אך מהו אדם אם כל הדברים האלה נלקחים ממנו? זו מחשבה שיכולה להפחיד, כי רובנו רגילים להכיר את עצמינו כאוסף של מחשבות, אך אם נדמיין שלוקחים לנו את התפיסה העצמית שלנו אז מה יישאר מאיתנו? מי אנחנו נהיה? זוהי שאלה, שלפי דעתי, כל אדם צריך לשאול את עצמו ולחפש את התשובה שלה. מי אני? כל עוד אנחנו מאמינים שאנחנו אוסף של מחשבות, תפיסות עולם, יכולות וכישרונות, אנחנו בעצם מגדירים את עצמינו כמשהו שמוגדר על ידי אחרים. ולמה? כי רוב המחשבות שלנו מושפעות מהסביבה. וזאת כיוון שכשאנחנו גדלים אנחנו לומדים לחיות דרך חיקוי ההורים שלנו, דרך האמונות שהם מלמדים אותנו ודרך ההתמודדות שלנו עם פחדים. מה היא אמונה? אמונה היא כל דבר אשר אנחנו מאמינים בו כי ראינו אחרים עושים כך, כי הכריחו אותנו להאמין בכך על ידי זה שאיימו עלינו שאם לא נאמין בזה אז לא ... אשר כולן נרכשו מתוך היחס שלנו עם הסביבה. בנוסף לאמונות, אנחנו לומדים להכיר את עצמינו לפי היכולות שיש לנו המועילות או לא מועילות לחברה שבה אנחנו חיים. לדוגמא - אדם שיש לו יכולת לצייר ואנשים מערכים ואוהבים את היכולת הזאת בו גודל ולומד שהוא צייר. אך האם הוא באמת צייר? כי אם הוא היה גדל בחברה אחרת שלא מעריכה ציור - הוא לא היה מאמין שהוא צייר. לכן, כל היכולות שלנו הם שיקוף של החברה שבה אנחנו חיים. וכל חברה מוציאה מהחברים בה יכולות אחרות אשר להן היא זקוקה. חברה כלכלית חומרית תקדם יכולות של ניהול וכלכלה לעומת חברה משפחתית שתקדם יכולות סוציולוגיות וחברתיות. לכן שוב אני שואל - מי אני? האם אני אוסף של אמונות שרכשתי כשגדלתי? האם אני תכונות ויכולות שראיתי שאני טוב בהם? או שאני אוסף של רגשות אשר מושפעים מהסביבה בה אני נמצא? כל עוד אדם חיי מתוך אמונה שהוא אוסף של מחשבות, אמונות ויכולות, הוא תמיד יחיה בחוסר ביטחון כיוון שאם המהות שלו מוגדרת על ידי הסביבה אז הוא תמיד יהיה בפחד שהסביבה תשתנה או שלא תקבל אותו. ואם לא יקבלו אותו אז הוא יחווה חוסר אונים ומשבר זהות אשר יובילו לדיכאון ופחד עמוק. מודעות רוחנית היא החיפוש אחר התשובה "מי אני" בצורה העמוקה ביותר בכדי למצוא תשובה אשר תהיה אבסולוטית לעצמי. שזה אומר, שאני אמצא תשובה שהיא שלי, שהיא אומרת מי אני ביחס לעצמי ולא ביחס לסביבה. תשובה שתתן לי תחושה שאני משהו אמיתי שתמיד יוכל לדעת מי אני גם כשהסביבה תשנה ואולי לא תקבל אותי. מודעות רוחנית היא החיפוש אחרי התשובה, והיא המסע אל התשובה הזאת שעובר בשני מישורים. המישור הראשון הוא השכלי. אם אמרנו שה"אני" מוגדר סביב האמונות, התכונות והאופי שלי, אז מודעות רוחנית היא הפירוק של הדברים האלה. היא גילוי האמונות שיש בי שמנסות לשכנע אותי מי אני ופירוקם לגורמים כדי לשחרר אותם ממני כדי שאוכל להיות "אני". לדוגמא - אם אני אדם שיש לו אמונה שאסור לי לצעוק, אז חלק מהמסע שלי למציאת ה"אני" הוא לגלות ולשחרר את האמונה שאסור לי לצעוק. הדרך לשחרר את האמונות והמחשבות שיש לי על עצמי היא מגוונת ושונה. אך הבסיס שלה הוא גילוי האמונה, לקיחת אחריות עליה, קבלתה, ושחרורה. המישור השני שבו המסע אל התשובה עובר בו הוא המסע לגילוי המהות הרוחנית שיש בי כאדם. המהות הרוחנית שיש בי היא דבר שיש לו הרבה שמות - נשמה, מלאך פנימי, אלוהים וכו'. כאשר שואלים לעומק את השאלה "מי אני" מגלים שיש בתוכי משהו שקשה להגדיר אותו שכלית כיוון שהוא סוג של עוצמה ללא סוף, כמו אש או חשמל. זו אנרגיה שאם מנסים להגדיר אותה שכלית מגלים שהיא לא הגיונית ואפילו לא נתפסת, ולכן היא מוגדרת כמהות רוחנית. אותה מהות רוחנית משמשת כעוגן נפשי, רגשי ורוחני שבעזרתו אנחנו יכולים להתמודד עם הרגשות, הפחדים והכאב שעולים בנו בזמן שאנחנו משחררים את האמונות במישור הראשון שבו אנו משחררים אמונות מגבילות. אם לא נכנס למישור הרוחני לא נוכל להתמודד עם הכאב והפחד שיש מאחורי האמונות שיש לנו. וזאת כיוון שכל אמונה שיש לנו מסתירה כאב. לדוגמא - אותו ילד שאסרו עליו לצעוק הבין זאת אחרי שהענישו אותו הרבה פעמים עד שהוא למד לבלוע את הצעקה שיש בו ולהדחיקה. כי כל ילד בריא מביע את עצמו גם בצעקה, וכאשר ההורים מאיימים שאם נמשיך לצעוק הם יענישו אותנו אז יש שם הרבה כאב ופחד. ולכן מאחורי רוב האמונות יש כאב ופחד, והרבה פעמים הפחד הוא עמוק מאוד ובעזרת העוגן הרוחני אפשר להתמודד איתו הרבה יותר טוב. כי כשאנחנו יודעים שאנחנו נשמה אינסופית, אנחנו מבינים ששום דבר לא יכול לפגוע בנו באמת, ובעזרת ההבנה הזאת אנחנו מסוגלים לשחרר את הכאב בצורה קלה יותר. לסיכום, מודעות רוחנית היא מסע חקירה אישי מרתק אשר לוקח אותנו למפגש עמוק ועוצמתי עם מי שאנחנו - עם האמונות שלנו, היכולות שבנו, הכוחות שיש לנו והמציאות שבה אנחנו חיים. מודעות רוחנית היא מסע אשר מחבר אותנו למציאות ולרגע הזה ומוציא אותנו מפעולות אוטומטיות כדי שניקח אחריות מלאה על מה שקורה לנו בחיים. והכי חשוב - ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 17 חקירת מחשבות מלחיצות כל מחשבה מציקה, נושאת איתה מטען ריגשי / תחושתי המורגש בגוף בצורת מתח מסויים. המחשבה מכילה סיפור השייך או לעבר ואו לעתיד אך תמיד נסמך על הזיכרון ולא קיים בהוווה=דימיון התחושה שלנובעת מהמחשבה מופיעה תמיד בהוווה כלומר כם אם התחושה היא לא נעימה היא קורת עכשיו! מחשבה שלא גורמת למתח, היא לא מפריעה וחולפת כמו משב רוח קל. המסקנה אומרת שהסיפור שמכיל המחשבה כלל לא מעניין אותנו אלא המתח ואו התחושה הנובעת מימנו ולכן נשאר לי לחקור את התחושה ולא את המחשבה... התחושה או הרגש הלא נעים מופיע במרחב שלי והיא אני בעצמי... כלומר תחושה לא נעימה היא חלק מימני שאינני מודע לו וכל פעם שאני פוגש אותו הוא מנהל אותי. עכשיו נשאלת השאלה מה לא בסדר בתחושה הזו שמנהלת אותי? התשובה מבוששת לבוא כי למעשה אין הסבר למה תחושה היא נעימה ואו לא ואז המיינד מסרב שמשהו ששהוא לא מכיר ינהל אותו ההתבוננות הישיר של המיינד לתחושה גורמת למודעות הטהורה להתגלות ואז קורת התמרת הסבל כלומר תחושה לא נעימה הופכת להיות נעימה לאחר שלמדתי להתידד איתה ולהבין שהיא חלק מימני ולא משנה לאן אלך התחושה הזו היא אני והיא תלך בעיקבותי ובכן אין מחשבות מלחיצות ישנן רק תחושות לא מוכרות המחשבות ימשיכו לעלות כרצונן, אין ביכלותנו לעצרן כי אנחנו לא היוצרים שלהם אך יכולת ההתבוננות קיימת בנו והיא מסירה את החושך מהתחושות המנהלות אותנו ומפוגגת אותן לתוך תחושת ה'קיום הרגילה. חקירת מחשבות מלחיצות האם אני יודע מה תהיה המחשבה הבאה שלי? - לא האם אני יודע מה ארגיש בעוד רגע? - ללללאאא האם אני יודע מה אחוש ברגע הבא? - לא מה זה אומר? שמה שאני חש, מרגיש, וחושב כרגע, לא אני תיכננתי אלא זה עלה בי בדיוק כמו שמזג אוויר עולה או משתנה. האם אני יכול להשתחרר ממה שעולה מעצמו? האם אני יכול לעצור את הרוח? מחשבה מלחיצה פרושה מחשבה שבעיקבותיה אני חש בלחץ פנימי (אצלי בתוכי) לא בחוץ ולא בשום מקום אחר כלומר מחשבה חיצונית גורמת להרגשה או תחושה פנימית רעה. אז גם המחשבה וגם התחושה עלו מעצמן אני הוא זה שטוען לקשר לוגי בינהם - והרי "אני" לא טועה לעולם. לחקור את המחשבותת זה כמו לחקור את הרוח? אבל התחושות מחשבות ורגשות עולות ממקום מסויים שנקרה לו השפעה חיצונית או פנימית וכל עוד אתה נמצא תחת אותתה השפעה, תמשיך לשחות באותה ביצה. לדוגמא אם תסגור את החלון לא תהיה תחת השפעת המזג אויר כלומר אתה בולם את ההשפעות וחושף את עצמך לחדשות. אז הסיבה למה שקורה לך זה ההשפעה לה ... נסה הוטעה אולי אתה עשוי למצוא את עצמך בסביבה שונה ומאתגרת. תאר לעצמך שאתה נכנס לחדר חשוך ובידך פנס. אתה מאיר על חלקים קטנים מהחדר וסורק אותו לאט עם הפנס פתאום הפנס הקטן הזה שבידך מאיר את כל החדר ב ב ת - א ח ת האור החמים והנעים מציף אותך אתה נמצא במצב אקסטטי, עד שעולה בך המחשבה איך זה קרה? - באותו רגע כבה האור מהחדר והפנס מאיר על חלק קטן שוב השאלה שנשאלה מתפוגגת (סוף המחשבה) ושוב הפנס מאיר את החדר \ ושוב עולה השאלה ושוב כבה הפנס - שוב קורה הנס והשאלה מפנה את מקומה ושוב האור מציף - ולפתע אתה יכול לראות את השאלה עולה ולראות גם את האור האור לא "בורח " מהחדר למרות שאתה רואה גם את השאלה וגם את האור השאלה מעמעמת מעט את האור והרצון לדעת איך הופך לענן חסר משמעות שניתן לראות דרכו למעשה אתה לא רואה את החדר אלא אתה הוא האור שבחדר שעליו מנסה השאלה "להשתלט" לאחר מכן כבה האור וחוזר לפנס החדר חוזר לחושך אך משהו נשאר לך כי ראית משהו אחר עם טעם שלא מוכר - לא נראה לי שזה ישכח הרע משרתו של הטוב קיימת תנועת חיים שאינה ניתנת להכחשה אין לה הפך והיא מה שהיא. כל פעולה שאדם עושה בחייו היא על מנת להרגיש טוב. את ה"טוב" האדם מרגיש בעצמו בגופו שהוא העוגן שלנו פה. ולמעשה התנועה היא כדי לחוש את עצמנו. כל שכחה גוררת לפחדים וחרדה. האדם מטייל בעולם כדי להרגיש טוב איפה הוא ... את הטוב? בעצמו. האדם הורג כדי להגן על עצמו כי אם הוא יהיה מוגן הוא ירגיש טוב. איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו. האדם שונא רוצח גונב לועג מרכל כל זאת כדי לחוש את עצמו גם אם הדרך עקומה, הרע הופך משרתו של האדם כדי לחוש את הטוב בעצמו. כי כל שחסר לאדם היא תחושת עצמו שהוא אינו מודע לה אלא רגעים ספורים במשך היום. על הומואים רציחות ומודעות עצמית (חשבון נפש) אני לא אוהב הומואים! וגם לא אוהב רוצחים! למה? כי ככה חינכו אותי. אמרו לי שזה לא טבעי לרצוח, וגם לא טבעי להיות הומו. כאשר הסבירו לי את הדברים הללו, שכחו להסביר לי מה זה, "לא טבעי". לא טבעי - מצב שהוא מחוץ לטבע. האם הומואים ורוצחים הם ... הוא מתנה משמיים. את הרוצח אני הוא זה שרואה! - בקהילה שלו הוא בטח מגן התורה ואלוהים וכל מה שלא "טבעי". מי שרואה את הרצח כרצח ואת ההומו כהומו זה אני! ולכן זה קיים בי גם אם זה לא ברצוני היה להיות כזה ככה הושפעתי במהלך הדרך, ולכן אני הוא הרוצח וגם ההומופוב וברגע שכל אחד יהיה מודע למחשבות שעולות בו וידע שהן רק מחשבות והוא לא זה שחושב אותן כי הרי הן ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 11 לפני הבריאה לא היה הבדל בין דבר לדבר כי עוד לא היה דבר זה או אחר ולכן לא היה הבדל... לאחר הבריאה נוצרו ההבדלים למעשה אפשר לומר שנבראו ההבדלים... חקירת ההבדלים מגלה כי ההבדל הוא תוצאה של המוח וכי באמת המציאות לא השתנתה ולמעשה בעזרת החקירה מגיעים לכך שאין הבדל בין דבר לדבר כלומר להתחלה. כלומר בהתחלה לא היה הבדל לאחר כניסה דרך היש הבדל מגיעים לכך שאין הבדל אבל זה אין הבדל שנחקר כלומר האין הבדל ההתחלתי הוא מיצג אחדות שיקרית מתאים למורים רוחניים שמתרגלים שיטות כאלה ואחרות של פרישה מהחיים הרגילים ואילו האין הבדל השני מייצג שלימות או מורים שנשארו בחיים הרגילים וגילו את האין הבדל בחיים עצמם... האנלוגיה הזו מתאימה להבדל בין הבנה לידיעה כאשר לפני שהייתה ידיעה לא היה מה להבין כלל ולאחר שהייתה ידיעה יש מה להבין ולאחר מיכן שנוצרת ההבנה הידיעה הראשונית מתמזגת בהבנה ואין יותר צורך בידיעה ואז חוזרים לאין הבדל אבל לאחר חקירת היש הבדל... בשורה התחתונה כרגע אינני יודע מה יותר טוב למרות שנראה לי החלק השני אבל אני יודע שהוא מבוסס על אינטרס של אי פרושה מהחיים ולכן כל מורה נוקט בעמדה זו או אחרת לפי הנוחות שלו... ואולי כדאי לקחת דברים אלו כשתי גישות ולנסות אותם כאילו יש הבדל ואולי להגיע לסוף שלהן דרך החקירה של היש הבדל וגם האין הבדל ה"שיקרי"... למעשה כל אחד שאומר משהו על משהו הוא אומר את הפרשנות שלו לגבי המשהו הזה הבילבול שנוצר שמרגע שיצאה הפרשנות לעולם האדם בטוח שהוא מדבר על הדהר עצמו ושוכח כי ... את המילים שלו (במידה ואפשר לשקול מילים) וכל זאת משום שהוא רואה את עצמו חושף את עצמו על מערומיו, ולא מדבר בצורה אובייקטיבית וזה מביע למעשה את הריקות של הדברים למרות שבפועל יש גם בפרשנות עצמה ריקות אבל זה כבר קשה להסבר ויש צורך להשתמש בנושא הבריאה כדי לומר שכל מחשבה שעולה שנקראת פרשנות אין לה בעל בית והיא עולה מעצמה וזה הריקות שבה... כדי לתת דוגמא ננסה לדבר על מחשבה הבאה או על הרצון הבא שלי שעליו עדיין אינני יודע מה הוא ולכן לא קיים לגביו הבדל בין יש הבדל לאין הבדל כי אין על מה לדבר.. מרגע שנבראה המחשבה אפשר להתחיל לדבר על הבדלים אבל זה לא אומר שיש הבדל זה רק אומר שאתה מדבר על זה אתה רואה הבדל ותוך כדי להחקירה אתה מגיע למקום שאין הבדל כי מבחינה אובייקטיבית אין הבדל בדברים כפי שהם פרט להשלכות שלך עליהם (בתנאי שאתה הוא המשליך) ואז אתה מגלה שמצד המציאות אין למעשה הבדל הדברים הם כפי מה שהם ולכן אתה מגיע בחזרה לאין הבדל אבל דרך היש הבדל ולא ... שכל... כלומר אין התעסקות עם הידיעה הזו יותר ואין הבדלים יותר בנושא הספציפי הזה. למרות שהאדם יודע להתנהל מול ההבנה הזו כאילו יש הבדל אבל מיתוך כך שאין הבדל (כמו נהיגה במכונית) השאלה הנשאלת אם באין הבדל ישנן הבנות שהן הפוכות ומנוגדות אחת לשניה, כלומר הן נמצאות בתת מודע או באין שכל ובשכל הרגיל הביטוי שלהן הוא חרדה או קונפליקטים שלא ניתן להסביר אותם בשכל הרגיל כי הן נמצאות באין שכל או באין הבדל... לשם כך נזקקים אנו לאדם בעל הוויה גדולה משלנו שיכול לדבר איתנו בשפת ההבנות, או לגרום לנו לחוויה מתקנת "ששולפת את ההבנה ההפוכה ", מתקנת אותה ומחזירה אותה למקומה. כלומר בשורה התחתונה בשיחה רגילה לא ניתן לתקן הבנה אלא ע"י חוויה שתיגרור להבנה חדשה שתתקן את הדפוס בתת מודע. אתה יכול להיות בן של, אח של, אבא של, בעל, ילד, דוד... = סוביקטיבי אבל מהצד שלך, מי אתה באמת? = אובייקטיבי=הריקות שבדברים מההיבט הסובייקטיבי יש הבדל בין הדברים ומההיבט האובייקטיבי אין הבדל או כלל אין מה לומר... נניח אדם מתבונן בשתי תמונות כמעט זהות, ואומרים לו מצא את ההבדלים ... בהתחלה הוא מחפש ולא מוצא ולאחר זמן הוא כן מוצא. כלומר בהתחלה לא היה הבדל ולאחר זמן כן היה הבדל אבל בתמונה עצמה לא היה הבדל??? אז האם יש הבדל או אין הבדל? שאתה דורש ממישהו לומר את האמת, אתה מניח שהוא אחראי לדבריו ויש לו זכות בחירה... האם אתה בוחר את המחשבות שלך? האם אתה יודע עליהן לפני שהן עולות? כדי לומר על משהו שהוא לא אמיתי, צריך לראות אותו. אז למה הוא לא אמיתי? האדם חיי בשני עולמות. עולם ההבנות, ועולם המחשבות. עולם ההבנות היה פעם עולם המחשבות רק שעולם המחשבות עבר תהליך של "הפנמה" שהוא תהליך קוסמי כלומר תהליך שאינו נגיש שיכלי "אין הסבר למה האדם מבין משהו, ואחר לא. למה הבנה עכשיו ולמה לפעמים לעולם לא?" הזיכרון זה המחסן של המחשבות. וההוויה זה המחסן של ההבנות. בעולם ההבנות אין מחשבות, וכל הבנה נגישה מידית. אין צורך להשתמש בזיכרון כדי להשתמש במשהו שהבנת ולכן אם רוצים לזכור משהו רצוי להבין אותו. לכל מחשבה יש הפך ובעזרת חקירה שיכלית ניתן לראות את "הבעיה" נניח בשיטת העבודה של קייטי היא נגישה לעולם המחשבות אך לא לעולם ההבנות. הפחדים נובעים מעולם המחשבות והדימיונות, ואילו החרדות נובעות מעולם ההבנות. בעולם ההבנות ישנן הבנות הפוכות אחד לשניה ולא ניתן לגשת אליהן בצורה שיכלית אלא בעזרת "חוויה" (חוויה מתקנת) הבעיה מתחילה שהאדם זהו ס"הכ ההבנות שלו לא יכול לפעול נגד ההבנות שבו כי זה לפעול נגד עצמו ולכן פה נזקק האדם לעזרה חיצונית כדי שיושיט לו יד בשעת חוויה מתקנת שהיא גישה ישירה להוויה של האדם כלומר שפה שהאדם אינו מכיר אבל עולם ההבנות שבו / תת מודע מכיר בהחלט... פסיכודרמה יכולה להיות כלי יעיל לגישה לעולם ההבנות / חוויות וקבוצה אוהדת של מודעות עצמית יכולה להציב משימות ולבצע אותם בכוחות משותפים. השכל הוא הגורם למניעות =עצמי לא משנה לאן אלך עצמי והשכל הולכים איתי וגם המניעות. רק לזכור את זה אין מקום שאפשר לברוח מהם לא משנה לאן אתה הולך אתה לא משאיר את הסבל מאחוריך הוא הולך איתך לכל מקום וכך גם האושר..."אדם בתוך עצמו הוא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 7 מדיטציה מלמדת הסתכלות פנימית, ש. כ. ל מלמד ניתוח דברים והסקת מסקנות - הדרך הרביעית אומרת שלפני שבכלל מתחילים לנתח כדאי לאסוף הסתכלויות או לתעד את המציאות כפי שאתה רואה אותה, לא כפי שהיא אמורה או הייתה צריכה להיראות. בפרספקטיבה הזו אתה לא אומר למה האירועים מתרחשים בצורה זו או אחרת, אלא אתה מנסה להצמד לתמונת המציאות הפשוטה... כאשר אני אומר שהמחשבות עולות / צצות / מופעות משום מקום וכך גם הרגשות והתחושות, אין פה נכןון או לא נכון יש פה עובדה מבחינתי של תמונת מציאות וגם אם ישנה יד מכוונת בתהליך החשיבה אם קיים כזה תהליך עדיין אינני רואה את זה.. כאשר עולה מחשבה יש לה רמת רגש מסויימת עם עוצמה שונה תהליך פשוט המסביר את רמת ההזדהות בין "משהו" לבין המחשבה. כל החבילה הזו מתקיימת בתמונת המציאות, ואין לי מושג כיצד היא מתקיימת כלומר ברמת ההסתכלות אני מתאר את מה שאני רואה ללא יכולת של הסבר.. נכון לעכשיו מצד ההסתכלות כל מחשבה רגש תחושה עולים כתופעת טבע גם הניתוח של הדברים וגם ההזדהות עם הדברים עולים באותה צורה גם תהליך של הבנה עמוקה זה משהו שקורה ולא משהו "שאני" עשיתי זיכרון אהבה היסטוריה של עם רצון לזוגיות כאבים בתחת סרטן מוות סבל פחד הנאה זמן מקום כאבי בטן שילשולים זריחת השמש ציוץ של ציפורים כל אלו ... אני עולה. זה שהחוויה נשארת יותר זמן מהמילה אני, זה לא אומר שהחוויה יותר אמתית מהמילה אני. ועדיין יש שם משהו שצופה הן בחוויה והון במילה "אני" וכך גם בכל מחשבה אחרת. הדבר הזה שצופה בהכל לא יותר אמיתי מהחוויה או מהמחשבה רק בגלל שהוא צופה או נמצא שם יותר "זמן".. המורים קבעו שמשהו יותר אמיתי לפי אורך הזמן שהוא נמצא, כלומר הם השתמשו בלוגיקה של שכל ישן שמנסה לקשור את האמת עם ניצחיות או עם זמן ארוך "יותר". האמת שהתיאור הזה הוא לא יותר מפרשנות שעולה כמו שהמילה אני עולה או כל דבר אחר עולה ואין דבר אחד חושב מהשני כמו שלא ניתן "למחוק" את אחד הגורמים שנמצאים בחבילה הזו של צופה תחושות רגשות מחשבות. כמו גם שלא ניתן לייצר את אחד הגורמים הללו. ולכן המלה אני היא גם רק מילה שמתארת את החוויה והיא גם רק מילה שמתארת את עצמה... הזדהות שכאשר הענן של המחשבה הופך "להכל" כלומר הצורה הופכת להיות המהות אם המהות היא החוויה והצופה בחוויה ברגע שמופיעה צורה של מחשבה הצופה והחוויה מקבלים את צורת המחשבה "שינוי צורה" וחלה שכחה או התעלמות או "צימצום" (מה שכתוב פה זה ניסיון כושל יש לומר של ניסיון לתאר תמונת מצב בלי להסיק מסקנות, שכן תיאור בפני עצמו הוא כבר הסקה של מסקנה מסויימת) וזו נקראת הקדמה שכן את "העיקר" או את תוכן הסיפור יש לראות לבד לאחר הצבעה זו. למה אני רוצה / לא רוצה< - ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 5 אדן רכבת אלו האבנים שמחזיקות את מסילת הרכבת. נניח שהאדנים שמחזיקים את המסילה הן כל אחד מסוג אחר, וכל אחד מהם הוא או רגש או תחושה ואו מחשבה. נניח שהמסילה הזו סלולה לאורך דרך מסוימת בין שני מקומות ומכילה את כל התחושות הרגשות והמחשבות בצורה יציבה ובלתי משתנה כי ככה בנויה המסילה. על מסילת הרכבת נמצאת רכבת הנוסעת ממקום אחד למקום שני והאדם שנוסע ברכבת חושב לעצמו איך המציאות משתנה ככל שהרכבת מתקדמת. בפועל כלום לא משתנה פרט למיקומה של הרכבת. וכך האדם מסיק מסקנה כי המציאות שהוא פוגש משתנה אבל מהפרספקטיבה של המסילה כלום לא השתנה כל החבילה של התחושות רגשות ומחשבות היום שם מלפני ויהיו גם אחרי רק לעיניך כל רגע נגלה משהוא אחר. ולכן כל מה שאתה חושב כמופיע ונעלם הוא בעצם הלא משתנה היציב כי הרי המסילה מעולם לא השתנתה הדרך נשארה על כנה רק אתה עצמך הינו הבילתי משתנה. כמובן שאפשר להעלות את הפרספקטיבה ... וכאן מתגלה כי הבילתי משתנה הוא תמיד יחסי תלוי בפרספקטיבה... כאשר אתה לומד זאת אתה לא ממהר להסיק מסקנות כי הכל אפשרי ומה שנראה לך יציב יכול להיות שנמצא בתנועה, ומה / שנראה לך כסופי יכול להיות אין סופי וככה אתה יכול להסיק שאתה בכלל מת ולא חי הכל תלוי בפרספקטיבה... ופה נשרפה עוד פרה קדושה של מורה שמדבר על דברים שמופיעים ונעלמים יכול להיות שהם לא מופיעים ונעלמים אתה אתה עצמך רואה כל פעם דבר אחר ולכן אתה עצמך מופיע ונעלם יחסית אליהם שמע ישראל, ישראל= השכל הגבוה שהוא השכל יודע כל את כל ההפכים ולכן יש לו בחירה זו למעשה תפילת המודע לתת מודע לחזק את התפילה בין החכמה לבינה ע"י תמימות שיש בשמיעה ללא התנגדויות כלומר הקשבה ללא תגובה. ובמקרה התנגדות אפשר לזהות אותה ואז בעזרת תורה "אור המודעות" לגרום לה לטרנספורמציה.. ואז כל התנגדות הופכת לכלי שרת כדי להזכיר לעצמך את שמע ישראל כלומר את המשכת תהליך ההקשבה ללא תגובה. היום מישהו אמר לי שיש לו את הקוד של השכל, והוא יכול לגשת אליו מתי שהוא רוצה ולשאול ולקבל תשובות - זה אומר ... ומכאן זה שאין לו את הקוד הוא "אין שכל, " וזה יש לכולם את האין שכל ובשביל זה לא צריך קוד. אבל איך האין שכל יכול להשתמש עם קוד אם אין לו שכל? פרשנותי להתבודדות שכולה התאחדות, התבודדות זה מהלך עצום שבו האדם מתבודד מכל דבר כולל התחושות רגשות ומחשבות. למעשה תהליך ההתבודדות דומה לתהליך נטי נטי "לא זה ולא זה" תהליך המותיר את האדם בעמדת צופה על המציאות ולא חלק מהמציאות, ומכיון שהוא מפריד עצמו גם מהמחשבות, הפרספקטיבה היא של צפייה ולא חשיבה כלומר תמימות ולא חכמה עד למצב של הפרדה מוחלטת בפני המציאות או התבטלות דבר שהופך אותך עצמך למציאות שכן אתה סופג את קרני השמש של המציאות והופך ללבנה "מלכות דקודשה" וזאת ע"י תפילה שהיא סוג של קשר ביני ... יכול לקחת את הפרשנות למימד של התבודדות מימנה והפיכת הפרשנות למציאות בעצמה בבחינת גרירת הנבל לבית המדרש. ולכן התהליך הדרמאטי של התבודדות מוביל לאחדות עם המציאות תוך כדי התבטלות. ומכאן התבודדות=התאחדות אדם המצליח לבודד עצמו מהתחושות רגשות ומחשבות, יכול לחרדה ולסבל. כמו שיעקוב יכל למלאך ה' כי היה תמים ומבודד מהמחשבות וגם אחד עמם ולכן לא היה מזוהה עם המחשבות על עם מי הוא נלחם ולמה וכמה פשוט היה בנוכחות=תמימות יש שני סוגי מלכות שהם אחת בסוף וכך התיפקודים כאשר אין "אני" בתיפקודים זה מלכות דקודשה שיש מי שלוקח אחריות זו מלכות דסיטרא אחרה כלומר הצד האפל של הירח כאשר אתה נמצא בזכירה עצמית זו ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 20 מעמד הר סיני הרבה מילים נכתבו על מעמד הר סיני. מחשבות שעולות בי לאחרונה הן על ירידת האלוהים על הר סיני ודיבורו הישיר אל עם ישראל. מעמד מדהים שמה שארע בעיקבותיו זה מעשה העגל. אתם מבינים? אלוהים ירד להר - סיני, דיבר ישירות לעם והעם לא הקשיב. או במילים אחרות מורה (ובורא) עולם יורד ומדבר אל האנשים (שאותם ברא) והם לא ... חקירה אמיתית תתחיל לתת תשובות. וכנראה מאמץ עצמי רגש אחריות של אחד כלפי עצמו כנות עצמית וחקירה פנימית ללא פחד כנראה שרק כך ניתן ללמוד לפחות חלקית את מה שניתן להבין מהלמידה הישירה שהיא שונה מרכישת ידע. למידה אמיתית היא סוג של חוויה ישירה כמו אהבה, משהו שלא ניתן להסבר. לא שימוש בחומר ישן (רכישת ידע) זהו הפתח להבנת העולם החדש שמתחדש כל רגע ורגע וכל אחד יכול לעשות את הצעדים רק בעזרת עצמו ואין משענת חיצונית שתוכל לעזור לאדם ללמוד (וגם לא לרכוש ידע)... בתי ספר ומורים טובים ככל שיהיו יכולים לעזור בבניית קרקע פוריה ללימודים אף אחד מהם לא יכול ללמד אדם אחר כמו שאמא יכולה להניח לפני ילדיה אוכל אבל אינה מסוגל ללעוס למענם ולבלוע. יש דברים שעל אדם לקחת אחריות ולא להטיף מוסר שהו סוג של שיחרור אנרגיה פנימית ויצירת אשליה של" אני עושה" להמעיט בדברים להרבות במעשים עם מודעות זה תחילת הדרך ליצירת אנושות חדשה. למה? שאתם שואלים למה, זה תמיד אחרי. שאתם מסבירים, זה אחרי ששאלתם למה. כשאוהבים לא שואלים, וגם לא יודעים למה המילים נמצאות בפער בין מה שיש, למה שצריך להיות. וכשאתם שם (איפה שתבחרו ומה שתבחרו) אין מקום למילים ולמחשבות שם אפשר רק להיות וזו אם כל התובנות. רצון ותשוקה רצון הוא הכוח שמניע את העולם, דחף פנימי אדיר ללא כתובת. תשוקה היא כוח חיצוני, ששואף להתחבר לכוח רצון. התשוקות הן כחלון ראווה בחלון שמנסה לפתות את הכוח רצון ע"י ניצול הפוטנציאל שקיים בחושים (חיצוני) ו גם בתחושות (פנימי). ההבנה וההבדלה בין הפנימי לחיצוני, מאפשרים את חופש הפעולה או האי פעולה לבחור או לא לבחור בין התשוקות. קיימת גם אפשרות של להפוך לצופה בזרימה האדירה של אנרגיית הרצון הצעד הראשון של בטרם פעולה האזור בו קיים השקט האזור המדיטטיבי. הרוחניות שבאוכל שאני אוכל, אני חסר ציפיות ואכזבות. אני נוכח בשביל הטעם, בשביל הלעיסה והבליעה. איני נשען מנטאלית על אף אחד, לא זקוק לפירגונים. אפשר לעשות זאת בכל שעה, לבד גם ללא חברים... שאין אוכל מיסוג אחד, תמיד אפשר להחליפו באחר. את הציונים לטעם אני חש בפנים בבלוטות הטעם מין תחושת פנימית כזו, כמו גם את השובע מין חיוך פנימי שכזה. אני פשוט חש שאני חי, חופשי לחלוטין, משוחרר. זה סוג של מוארות סוג של מדיטציה. מצליח לי להיות לבד וגם ליהנות מזה ולהרגיש חופש וזאת כמעט ללא מאמץ עכשיו אני מבין למה אני בורח לאוכל כל הזמן. רק שם אני מרגיש חופשי - כל כך חסר לי החופש השיחרור הזה, שכדי להיות במצב הרוחני "הזה" של להינות מהלבד ומהתחושה הפנימית, מהאושר... אני מאביס את עצמי בלי סוף. הארוחה הזלילה, קונה לי שקט פנימי (ונפשי) לכמה דקות... גם הפאסט פוד נותן לך סיבה לעצור את הריצה המטורפת, ולחוש את "עצמך" לכמה דקות. פה ההתמכרות וזו התובנה. "שאתה אוכל אתה פשוט מרגיש את החופש" ומה שמחייך אותי זה שאני... רץ כדי לעצור. נלחם למען השלום. מתמכר כדי להרגיש חפשי. וסובל כדי לחוש את האושר. לא זה כבר לא בילבול, זהו האושר המאחורי האוכל... וכן אני מזיק לעצמי עם האוכל, לא כדי להיות שבע ולא בגלל שאני רעב אלא בגלל תחושת החופש הנילוות לכך. וזה דרכו של האגו להשיג את השקט את הפנימיות, באובייקטיביות בחיצוניות. סיפור המאיה. חוק הנצח יש משהו שמקשר וקושר את כל הדברים בעולם, מחבר בין כל החיים וכל המתים בין כל העשירים וכל העניים, בין כל החפצים כל הדוממים, יש לו את כל העושר כל האושר כל הסבל וכל העצב, הוא הכי יפה וגם הכי מכוער, הוא ניצחי, הוא היה בטרם נברא העולם, והוא ישאר לעד ולכן יש בו הכל ואן מקום או דבר שישווה לו. קוראים לו הרגע הזה אנחנו קטנים מידי חלשים מידי לא מסוגלים להכיל אותו כי יש בו הכל. כל שנותר לנו זה לקטר ולנדוד במחשבתינו למקום אחר, כי איננו מסוגלים לשאת את כל המליאות הזו. שאתה מביט על פרח, כל שהוא עושה זה לפרוח זה הטבע שלו זה החוק הטבוע בו. הוא לא יכול להפר את החוק הזה. נוכחות זה לא חוק חיצוני זה טבע הדברים זה הצו שלנו להתפתח זה הפרח שבנו אנחנו לא יכולים לפרוח מחר או להתחיל לפרוח מחרתיים אנחנו פורחים כל רגע ורגע. ואנחנו צריכים להיות מודעים לכך כי כאלה אנחנו... הנדידה במחשבה למקום אחר לרגע אחר היא עצירה של הפריחה, וזה אומר עלינו חוסר מוכנות בסיסית לקבל את המליאות הזו ואנו יוצרים מחסור מנטאלי, ויחד עם זאת חוזרים לרגע כדי להזין את נפשנו, ומיד להמשיך בבריחה המתמדת. החיכוך שלנו עם הרגע יוצר תודעה מודעות אהבה זרימה ונתינה. מליאות לא מתקיימת כי הגיע הרגע הבא ואיתו האתגרים שלו וההפתעות, והידיעה שרק בו קיים הכל זו הראשוניות. הנסיון הכושל לשמור על הרגע הקודם בגלל טעם הראשוניות זה עצירה בזרימה של האגו. ברגע הזה, לאגו אין מקום אין לו זמן להתפתח הפליאה והנפעמות שלנו ... והמליאות שבכל רגע ורגע, הידיעה שהמליאות נמצאת רק כאן ועכשיו ואין צורך לאגור כי ממילא אין אפשרות להתכונן לבילתי נודע, וידוע שהבילתי נודע של הרגע הוא המלא מהכל זה השיחרור מ"השלי" ומאפשר את המנוחה בזרימה של הרגע, שמטבע הדברים חייב להכיל הכל... לפרוח ולדעת את זה זה השיחרור החיים שלנו מה הדבר היקר לי מכל? החיים שלי... למה החיים האלו שלי? קניתי אותם? אני נתתי לעצמי אותם? ביום שאחזיר נשמתי מישהו ישאל אותי אם לקחת לי את החיים או לא? הילדים שלי ==האם הילדים באמת שלי? עשיתי אותם? אז למה בכל הפעמים האחרות לא הצלחתי למרות שניסיתי? ואם הם שלי למה אני לא לוקח אותם איתי כל הזמן? ולמה הם לא תמיד נשמעים לי? ולמה הם עוזבים אותי באיזה שלב? מה גם הילדים לא שלי? והבית שלי? והמכונית? יש משהו שהוא שלי? אהה ירושליים שלי מממממ שלי??? שלך? אז למה היא לא עליך? "שלי" זה מילה מחשבה למרות ששלי נראה אובייקטיבי שלי זה סובייקטיבי: ברגע שזה לא לידך זה מחשבה וזה סובייקטיבי כמו מישהו שקנה הר ואומר שההר שלו, או אלוהים נתן לו את ההר (המוריה) איך הוא נתן אותו הדבר לכולם? ומישהו יכול לקחת איתו את ההר לאנשהוא? ואם מישהו לא יתנהג יפה אז הוא יקח לו את ההר? או יחריב לו אותו? מה אתם חושבים שאלוהים כל כך טיפש שהוא יתעסק בדברים כאלה ... מותרים על אהבה בגלל "שלי" אנשים מותרים על מדינה חברים משפחה בגלל "שלי" יש אנשים שיתאבדו בגלל שאין להם מספיק "שלי" אנשים עם כישרון ואינטילגנטים לא נחשבים בגלל שאין להם מספיק "שלי" לעומתם אנשים שצברו מספיק "שלי" יכולים להיות רמאים גנבים והם יחשבו כמצליחנים ולמעשה אין שלי כי גם החיים לא שלי המובן מאליו שישה ימים של שתיקה ואוכל אורגני, גררו אדם כמוני חולה בשר, מחוספס חיים - הכל מובן מאליו... לעבור טאנספורמציה, להיזכר בתמימות הדימעה לחוש שוב את אנרגית החיים.. לא להסחף בזרם החיים כדג מת.. אלא לחוש בו לחוות אותו. לפעמים נדמה שאתה חי בין אנשים מתים הלב אצלם פועם אך לא מרגיש. ו.. אם אתה לא נשמר ודואג שהמובן מאליו ישמור על צלם, אתה פשוט תאבד את כל היקר לך, וזו תחושת החיים בעודך ב⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 12 מהפרספקטיבה של המציאות דבר לא משתנה ודבר לא ב תנועה. כל רגע עומד בפני עצמו כשקופית במסך קסם... כדי לראות תנועה במציאות עליך להיות ביחסיות אליה כלומר או שאתה נמצא בתנועה כל הזמן או שאתה יציב והמציאות בתנועה או שיש מציאות ויש מה שיחסי אליה שהוא "לא מציאות" או שיש משהו שהוא זמן ומשהו שהוא מעבר לזמן כי אם הכל היה רק יציב או רק בתנועה לא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 10 אם קיימת הבנה כי המחשבות והרצונות עולים מעצמם, כל הלוגיקה וההיגיון נמסים, והניסיון להסיק מסקנות מדברים שקופצים (מהאין מחשבה) כדי להשיג משהוא הופך למגוחך. הפרספקטיבה לחיים מקבלת צבע חדש אם מאמצים את ההבנה הזו וזה סוג של שיחרור אין סופי כאשר אתה מבין שעשה רצונך כרצונו אינה אופציה אלא דבר מחוייב. וכמו שעט שכותבת אינה מתמרדת נגד האוחז בה כך אני מול הרצונות והמחשבות שמפעילים אותי וכדי לזהור זאת שוב נזקקים לזכירה עצמית עד שיתברר משהו אחר ממימד אחר מחוץ למקום והזמן שכרגע מוגדר כאין מקום ואין זמן.. וזה לא אומר שב"אין" הזה לא קיים משהו שבאמצעים הרגילים כגון שכל שעצמו הוא עבד למקום ולזמן זה לא אומר שאין ... כאל תהליכים כימיים שיכולים להתקיים כל עוד יש חושך. לדעתם מה שנדרש זה פשוט תרגול של זכירה עצמית או הפניית תשומת הלב "לעצמך<>ולחוץ" ובכך אתה מאיר את המחשכים ופוגע בתהליך הכימי המתרחש בחושך ובכך נפסקים הרגשות השליליים שהם החומר גלם מימנו בנויים הפחדים והחרדות... אם אתה רוצה להיות בטוח על מה מדובר בדוק את עצמך האם את חש את עצמך בזמן שאתה קורא את הפוסט הזה ואם לא דע לך שאתה נמצא במחשכים! וכדי שתהיה רגוע (גם אני במחשכים חחחח) הזדהות. - כדי להשתחרר מהזדהויות על האדם ללמוד להזדהות עם "הכל" ולא להשתחרר מההזדהות כי להשתחרר ממשהו הכוונה להעלים חלק מעצמך שכבר קיים כי מה שייך להעלים משהו שטרם עלה כלל? הדרך ללמוד הזדהות כוללת זה ע"י זכירה עצמית. כאשר אדם אומר כי קשה לו, הוא מספר על המחשבות שלו, אבל מדבר על הרגשות. כאשר מדברים על שאדם יפגוש את עצמו מדברים על שיפגוש את הרגשות שלו. אדם שלוקח כדורי הרגעה הוא לא לוקח כדורים נגד מחשבות "רעות" אלא נגד רגשות "רעים"... הרגשות הן האדם עצמו והן גם הבית כלא וגם החופש שלו... אם אדם יתבונן יגלה כי מה שמנהל אותו אלו הרגשות. הוא נמנע מדברים מסויימים פן ירגיש רע, ורוצה לעשות דברים אחרים כדי להרגיש טוב. - כאשר אדם נע ממקום למקום הוא לא משאיר את הרגשות שלו במקום אחד ונע לאחר אלא הוא עצמו זה הרגשות ולכן "אין לאן לברוח. העבודה הרוחנית האמיתית של האדם זה לפגוש את הרגשות שבתוכו ולהבין שמה שפוגשים זה את עצמך ולהעלות שאלות האם אפשר להימנע מרגש כזה או אחר? האם אני יכול לברוח מעצמי? לאדם קשה לעמוד בעצמו מול עצמו וזקוק לעזרה חיצונית של חברים לדרך. ממה עשוי רצון? מאין רצון.. כי אם היה עשוי מרצון, אזי ממה היה עשוי הרצון המימנו עשוי? ולכן רצון עשוי מאין רצון, והמחשבה מאין מחשבה, והזמן מאין זמן, והמקום מאין מקום, ואני מלא אני. ובפועל אם מקור המחשבה זה השכל, אזי השכל הוא אין מחשבה. מה שמשותף לכל אלו זה האין אבל האין הזה הוא לא חלל ריק כי חלל ריק הוא מקום ואנחנו מדברים על משהו שהוא גם אין מקום והמחשבה או המילים לא יכולים להשיג את האין הזה כי הוא מהווה את המילים. עכשיו בפועל גם לא נהיתן לזהות את המקום שמימנו עולות המחשבות הרצון הזמן והמקום - כי אתה נתקל בסוג של חומה וזה האין... עכשיו האין הזה הוא מחוייב המציאות כי הוא נמצא כבר כאן ועכשיו כי הוא מהווה את כל מה שיש... מה שנובע מהזיון שכל הזה שכל מה שהאדם חוקר ושואל למה הוא יגיע בסופו של דבר לדבר שמהווה את ... אתה רוצה לדעת מה מהווה באמת את הסיבה זה האין סיבה. ושאתה שואל מה האמת אתה מקבל סוג של אגרוף לפנים שמשתיק אותך ואומר לך שהאמת היא פפפפפפפ כאשר עולה בי רצון אני לא זוכר שרציתי אותו או בחרתי בו ולכן רצון לא רצוני כאשר עולה בי מחשבה אני לא זוכר שחשבתי אותה ולכן מחשבה אינה נחשבת כאשר עולה בי מחשבה על זמן לא נדרש זמן כדי שהיא תעלה כאשר עולה בי מחשבה על מקום לא נדרש לכך מקום ולכן מה שמהווה (אם יש משהו שמהווה) לא ניתן לחשוב אותו הוא לפני כל מחשבה רגש או תחושה ללא הגדרה וגם כל אלו - יחד עם זאת זה מהדהד מהמילים... נניח שאינני יודע האם הרצון הוא רצוני או שהוא מופעל ע"י אחר - אולי אין רצון כלל? נניח שאינני יודע אם אני חושב את המחשבה או שהיא עולה לבד - אולי אין מחשבה כלל? אם הרצון עולה בזמן אפס וכך גם המחשבה, איך יכול להיות משהו שהזמן לא מהווה אותו? וכנראה שגם המקום כי איפה נמצאת המחשבה והרצון הראו לי את מיקומם? תחושת הפחד, והמחשבות "העתידיות" על הפחד, הכל קורה כאן ועכשיו. אין מחשבה על העתיד או על העבר שלא קורת עכשיו ברגע הזה גם הרגש עצמו קורה כאן ועכשיו וגם המחשבה שזה לא יגמר לעולם קורת כאן ועכשיו. מכיון שזה דבר שקורה גם השאלות או החקירה זה דבר שקורה, ולא בטוח שזה אכן יקרה בשעת צרה, ולכן יש לנסות לגרום לאלמנט נוסף שיקרה גם הוא בצורה אוטומטית כלומר האסוציאציה עצמה תעלה את החקירה כדבר מובנה בתוך ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 18 באתי, ראיתי, ניצחתי (בלטינית: Veni, vidi, vici) נוסף לכל החסרונות שלי, מסתבר שיש לי נטיה להאריך בדברים, ולנסות לתאר תיאורים שתוך כדי התיאורר שלהם, אני שוכח מה היתה המטרה הראשונית - לתיאור, והתענוג בלהיות חכם עולה בי על גדותיו ו"האני" שוכח את הסיבה הראשונית לתחילת דברי. לפעמים האנשים ש"אני" מתחיל להסביר להם הם לא אותם אנשים ש"אני" גומר לנאום להם. הם פשוט מתאדים מקוצר סבלנות במהלך הנאום. למזלי פגשתי אחד ש"אני" מגדיר כמורה חיים, והוא "רמז" לי ע"י זה שכתב לי מכתב - באתי, ראיתי, ניצחתי (בלטינית: Veni, vidi, vici) - כך הודיע קיסר רומא לסנט על הניצחון שלו - בבחינת המעט מחזיק את המרובה - למסור מסר במעט מילים. למיינד יש נטייה מוזרה מצד אחד - אין לו סבלנות להקשיב, "הוא הרי יודע הכל" ומצד שני - כשהוא מסביר יש לו נטיה להסתבך ביצירה שלו עצמו. כאשר אתה מודע לכך, ורוצה להעביר מסר, עליך לשקול את הנטיה הזו של המיינד... האוצר. - השער לרגע אתם בטח מכירים את המצב בו מבטיכם מצטלבים עם אחר, ועולה תחושת מבוכה בלתי מוסברת, ומייד מסיתים את המבט שמא ייחשף משהו. אין לנו מושג מה הדבר, ובכל זאת אנו מגינים עליו בחירוף נפש... מה יש שם? למה יש מבוכה? למה אנחנו בורחים? מבוכה קורת כאשר אין לחלק החושב שבנו פיתרונות. אתה חש שיש שם חלק תמים וערום שעשוי מחומר טהור ראשוני החומר מימנו קרוצה האהבה היופי... החלק החושב לא מסוגל להתמודד עם המצב ולכן הוא בורח. במקום בו ישנם תחושות וחוויות לחלק חושב אין מקום והוא מנסה "להרוג" את הרגע. נסה, הצלב מבטך, ושעולה המבוכה הרפה / וותר. הנח לחלק החושב שלך להתמוסס לתוך הרגע ללא ביקורתיות ואל תברח תן לעצמך להיכנס למבוכה ותגלה אוצר - עצור אל תברח - תראה כמה עוצמה יש בחולשה הזו - תראה את כוח החיים מול עינייך ותראה שממה שפחדת וניסית להסתיר זה ה"אתה" האמיתי החשוף הנקי האוהב והוא נמצא שם כל הזמן וכל שעליך לעשות זה להיכנס לרגע ולוותר על החלק החושב "או לתת לו להתמקם במקום הראוי לו" ואז עצמת החיים תחשף והאוצר יתגלה. מכתב מאלוהים שלום לכם בני האדם (בני ובנותי).. לכבוד יום הכיפורים החלטתי למסור לכם מסר חשוב שעשוי לשנות את פני היקום בהנחה שתחליטו להבינו. "זו הבחירה שלכם"... מכיון שאנו פה באינטרנט ומדברים אחד עם השני ואתם מקשיבים לי ישירות, וגם מבינים אותי ללא עזרה מאדם אחר או מישהו שיתרגם אותי למענכם, ואתם מצליחים בזה לא רע.."עד ... עולמי... ולכן צאו ולמדו ברחבי העולם וכל מי שתפגשו מה הוא המושג "אלוהים כל יכול", ותעלו מהלב את השאלה מה הוא כבוד בפני כל שתפגשו... והמורה הפנימי שלכם שהוא חלק ממני מהאלוהים יעלה וינחה אתכם, וענן המחשבות יתפוגג, והמציאות תזרח.. ואל תשכחו אתם הייצרן אתם הצרכן ואתם המזון תתעוררו!!! התעוררות יום אחד החלום מתגשם. אתה מתעורר אין יותר חלומות ואין מחשבות. המציאות ניכפית עליך אינך יכול לברוח מימנה. אתה נוכח תמיד! ללא יכולת לחלום להרהר. אתה נוכח! אין לך ברירה אתה לא יכול לבחור בוירטאליהאתה דבק מתוך כפיה במה שיש אין משהוא אחר. שחם אתה לא חושב על קר, אין ההיפך תמיד יש את מה שיש. כל החיים התכוננת להופעה והיום הגדול הגיע. אתה על הבמה אין עוזרים, לא עולם החלומות, לא הזיכרונות אין לחשנים בקהל אתה הוא הגורו וכל העיניים נשואות אליך. אתה לא מתכנן ולא מתכונן ההופעה לא נגמרת ואין זמן אחר להכנות. אף אחד לא יעשה למענך את העבודה, אתה הבוס הפועל והמנקה המזכירה אתה כולם. ויש לך הרבה אנרגיות אך אתה יכול להשקיע אותן רק עכשיו. אתה כבר לא מצטט אף אחד אחר אתה הוא הציטוט. זה כבר לא בודהה ולא אלוהים לא אף אחד אחר זה אתה! האם לזה קיוות? הקשבה = אהבה מרכז האדם, עטוף בחלל, העמוס בידע אשר נצבר בימי חיינו. החלל הזה הוא "האני יודע" הוא מלא במחשבות, וכל דבר שאינו מוכר לא מקבל אישור חדירה למרכז, ומושלך החוצה ללא שימוש. כך אנו מתבוססים במעט ידע שיש לנו, ובו אנו מחפשים את אשרינו. כדי להבין מה הוא ידע, צריך להבין מה אינו ידע. כל מה שאיננו יודעים מבחינתינו הוא כלום "חשיכה".. כל מה שטרם התגלה ע"י בני האדם נמצא בכלום. כל הידע על היקום נמצא בכלום. אוקיאנוס הידע הוא הכלום, והידע שלנו הוא ... המידע הזה עשוי להוביל אותנו לענווה, והענווה להקשבה, לא סתם הקשבה אלא הקשבה ללא תגובה. הקשבה בהקשבה יש את השומע ואת הנשמע. בינהם קיים פער. בפער נמצא היודע זה שמפרשן את כל מה שנשמע ונראה, וזה חלל המחשבות שמסיט אותנו מהנישמע. הדרך היחידה להתגבר על החלל, ולהגיע להבנה ולהארה, היא ע"י תשומת לב אמיתית לכוליות ללא מושא, והיא חודרת את מעטפת המחשבות ומאפשרת חדירה של האהבה, חמלה, אינטיליגנציה יופי. הנמצאים בכלום דרך ההקשבה, שהיא פעולה טהורה ללא מניע. הקשבה מלאה מרפה את המוח את הגוף ואת הנשמה, מסיטה את היודע, ומלמדת כי מגע ישיר עם היקום ללא חלל המחשבות הוא הרמוניה ואהבה מלאה. ורק ברגעים בהם נעלם היודע מתרחשת טרנספורמציה פיסית בתאי המוח. לאחר החדירה הראשיונית האגו מנסה לתפוס את החוויה שנית, דבר שהוא בילתי אפשרי רק בתנאי שהאגו יוותר על עצמו. תשומת לב היא המפתח בהקשבה והיא ללא מחשבות והדרך היחידה לחדירה של חלל המחשבות. הקשבה מלאה היא פעולה ולא תגובה, היא ללא מניע כי היא מתעסקת עם הלא נודע, כך שאין לה פרשנות לגביו. את ההקשבה יש לתרגל בכל הזדמנות, ולא צריך טקסים לשם כך. תירגול שים לב לאזניים ולתעלות השמיעה, התחל להרפות את התעלות והרגש אך השרירים משתחררים עד ממש למרכז המוח לכיוון הכך. להרפות ולהרפות להרפות לשחרר עד שמרגישים גירוי קטן בקצה הנמוך של תעלות ... שבמהלך הדרך אתה מתחיל להרפות ולשחרר כל קושי בגוף - אתה תגלה שלא משנה מה אומרים לך אתה לא נפגע הכל בסדר... ואין צורך בתגובה. אתה משוחרר בכל מצב והופך להיות מאוהב. היקום נע בסדר מופתי הכאוס נמצא במחשבות כדי להתחבר לסדר הקוסמי עלינו לאפשר חדירה של מעטפת המחשבות של ה"אני יודע". בהצלחה "להיות" במשך דורות על גבי דורות, מחנכים את האדם "להיות" משהו, או להפוך למשהו אחר, ממה שהוא. הרעיון מוטבע באישיות וכך האדם תמיד נמצא בתנועה מוחית, שהיא שונה תמיד מהמציאות. אתה אוכל, הראש רוצה לישון. עכשיו יום אתה מחכה ללילה. בבוקר אתה מחכה לצהריים, בים אתה רוצה למדבר, ושאתה עם ילדך אתה רוצה לעבודה, ובהעבודה אתה רוצה ... עם ילדך, ושאתה עם אישתך אתה רוצה את המאהבת, ואתה רוצה להיות, להיות, להיות, להיות. אין פעולה שאתה מוכן לשהות בה. האדם חונך שבמקום שהוא נמצא אין שקט וזה תמיד אינו מספיק.. זהו השלב הראשון שרצוי להיות מודע לו, וההבנה שלא משנה לאן תלך ה"להיות" ירדוף אחריך, ולא תשיג את השקט הנפשי המיוחל בשום מקום, ולכן עליך להתחיל עכשיו במקום בו אתה נמצא לבחון אותו (המציאות) ולאחר שהבנת את המכאניזים לשאול למה במקום אחר יהיה יותר טוב? מרכז היקום לפי תורת היחסות כדי שנדע מה זז אנו זקוקים למשהו יציב אחרת לא נבחין בתנועה. וכך בכל תחום ותחום. בתחום הטעם, כדי ... הגל ובין הים. וכך המיים השקופים והחלקים היציבים שהם בילתי ניתנים להשוואה הם היופי עוצר הנשימה, והאושר והאהבה שהם אינם ניתנים להשוואה שכן הם מרכז היקום וכן הם אינם ניתנים לתיאור כי לא נותר מקום למחשבות להווצר... כדי לנסות לזהות את היציב, היציב הוא פנימי והתנועה היא חיצונית והיחסי זה תמיד כלפינו כי כל אינדיבידיואל הוא מרכז העולם. עצור ונסה להתחבר למה שלא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 8 אקראיות לעומת סיבתיות. אקראי=ללא סיבה, וסיבתי אפשר לשאול עליו מה היא הסיבה וכאשר ניתנת תשובה אפשר לשאול עליה ומה הסיבה לסיבה. פה יכולות להיות שתי תשובות 1. יש אין סוף סיבות... ולכן כל אחת מהסיבות אפשרית וזה כמו לומר אקראי 2.אפשר ולמר שיש סיבה ראשונה אחת וכאשר שואלים עליה התשובה אין כי היא הסיבה הראשונה ולכן גם היא = אקראיות כי אינך יודע למה הסיבה הראשונה עלתה. בכל מקרה הבדיקה הזו מראה כי המנגנון של הסיבה תוצאה הוא סוג של שקר וכל פעם ששואלים אותך למה תהיה מודע לכך שהתשובה שתעלה תהיה אקראית בעודך חושב שאתה ייצרת אותה "בגלל " משהו אחר ופה אתה נכנס לקטגוריה של שקרן מהפרספקטיבה של השכל הפסיכולוגי. הזדהות: מה היא הזדהות? i. דרך התרגום של המילה באנגלית נראה יותר קל לראות מה היא הזדהות או את התהליך = identification=הזדהות I=אני ... לבין הצורה שעמה "האני" מזדהה? נניח אתה מזדהה עם בת הזוג שלך או הילד שלך מה התהליך? שב וחווה את עצמך חוש את עצמך - >תוך כדי שאתה חווה את עצמך, תחשוב על משהוא שהוא יקר לך, ותראה שאתה חווה אותו בתוך החוויה הכללית שלך שהיא תחושת האני / קיום בפועל החוויה איינה משתנה רק המחשבה מחברת אשלייתית את הדבר לתחושת הקיום... למה כי החוויה אינה משתנה רק המילים משתנות והמשקל של התחושה נע פנימה והחוצה נניח שב בשקט וחווה את עצמך עכשיו תחשוב על חשבות הבנק שלך ותגלה מעין תנועה מהחוויה לעבר המילה או המחשבה אם תתעמק תגלה שהתנועה היא פנימית וחיצונית שבעצם אין פנימית וחיצונית.. עכשיו נסה להזדהות עם משהו תוך כדי שאינך מוותר על תחושת הקיום או חווית האני ותגלה מה קורה להזדהות משהו עשוי מאין. כי אם משהו היה עשוי ממשהו אזי נשאלת השאלה ממה היה עשוי המשהו הראשון זו התחלה של שרשרת חשיבתית שמפילה את יסודות הלוגיקה ומחזירה אותה למקומה ... של כלי שימושי ולא של דת הלוגיקה בסיפרו ארץ חדשה כותב אקהרט כי אגו=הזדהות עם צורה, ומכיון שכל פעם מזדהים עם צורה אחרת, אפשר להבין כי מי שמזדהה עם הצורה הוא חסר צורה=מי שאני באמת. בהמשך הוא מספר כי אדם שחווה אובדן קשה או מחלה קשה לפעמים מתייחסים לזה כאל מתנה או לחוויה רוחנית הקשורה להתנתקות ההזדהות מ - צורה מסויימת כלומר התפוררות האגו. חווית ההפסד או המוות של התנתקות ההזדהות עם הצורה בעודך בחיים מצביעה על מה זה להיות משוחרר כל בוקר אני מתרגל citting זו ישיבה בגב זקוף שבה "סורקים" את אברי הגוף מלמעלה למטה.. התרגול הזה מוגבל לרבע שעה כל פעם עד שלוש פעמים ביום בשעה מדויקת, ואפשר לנסות לחוות את עצמך גם במהלך היום בחיים הרגילים... מטרת התרגול היא עבודה על ההוויה על הפרדת המרכזים אחד מהשני והכרתם, ובפועל בשפה יותר פשוטה שאתה מתרגל את זה, כאשר אתה אומר "אני" אתה מדבר על החוויה שלך ולא על מה שלמדת מי אתה, מסיפורי סבתות ודודות (לשון גורג'ייף) אלא מהתבוננות על עצמך כאן ועכשיו, דבר שאינו קשור למקום ואו לזמן. על יסודות אלו מסתמך השכל הפסיכולוגי ... היחיד שרק אתה יכול להתבונן לשם לתוך הרגשות שלך אין אף אחד בעולם שיכול לספר לך מה אתה רואה בתוכך, אפשר לכתוב ספר / שלם על האיכות של הרבע שעה הזו שמובילה לזכירה עצמית אך עדיין זו תהיה בבחינת הקדמה שכן את התוכן על המתרגל לכתוב בעצמו. מי אני? רוצה לדעת מי "האני" שקדם למחשבה אני? נסה להיזכר בתחושה שחווית שמישהו צפר לך בכביש מה עבר בך ברגע החוויה הזה. זה חווית ה - "אני" ויש / לה עוצמות שונות. כל המחשבות והתיאורים שיש לו לאדם מתייחסים לדבר הזה... את האושר העושר הבריאות האהבה העצב וכל התיאורים מתייחסים לצבע של החוויה הזו הארסנל של הצבעים בחוויה הזו מוגבל מאוד לחווית הקיום בעוצמות שונות כאשר אין הפך לחוויה הזו, והפך של זה מוגדר כ - חוויתה בעצמה אפס אך זה עדיין לא ההפך של החוויה כל משהו עשוי מכלום כי אם היה עשוי ממשהו, אז ממה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 22 קול השקט החלטתי ללכת לאיזה ריטריט הזוי, שהגיע אלי במייל. מישהו לא מוכר ולא ידוע, אפילו לבדוק לא בדקתי לעומק. אמרתי אתן לחיים להפתיע אותי. במייל לא היה כתוב שזה שבוע בשתיקה מלאה, רק שבוע אוכל אורגני בהרי הגליל, אתגר לאיש משפחה בגילי. ללא משפחה ללא חברים משהו כמו לנסוע להודו לבד לחוות את החויה. את הריטריט הנחה בחור בשם שי טובלי שהוא ראש קהילת דרהמה בקיבוץ מורן. בדיוק משהו מותאם לאיש ציני כמוני (-: שלא מאמין לכלום ולאף אחד. התארגנתי, קניתי ירקות ופירות אורגניים, ותפסתי טרמפ לגליל עם חבורה של סיקרים כמוני (מחפשי משמעות החיים).. שם שוכנתי בדירה של בחורה מהקהילה קיבלתי אצלה חדר קטן והוראות שימוש בדירה (לא כולל את בעלת הדירה שנראתה לא רע).. בשיחת הפתיחה הודיעו לנו שמסוף הפגישה עד לסוף הריטיריט אסור לדבר, ומי שיש לו שאלות יכתוב מכתב, תשובה ... היום.. החזון שהוצג שם, נקרא: " חזון האדם השלם". והוא מתאר את התפתחות האדם כביטוי לאלוהים, כך שעל אדם לעשות את המקסימום בחייו בכל התחומים. אין הנחות, והעצלנות היא אם כל חטאת. יחד עם זאת השיחרור מהתשוקה ומהפחד יובילו דרך ארבע שערים את האדם למצב של התפתחות רוחנית ומציאת משמעות לחייו. משהו כמו "לרקוד את החיים". השער הראשון הוא: "שער הלב", מוקדש לו היום הראשון. בשער הזה מגלים שיש לב קולקטיבי, ומאחריו עומדים כולנו עם החששות והפחדים שלהם, ממה יגידו ואיך הם יראו אם יחשפו את החולשות שלהם, מה קורה אם מאבדים את האהבה? ממש ... לגוף. בשער השלישי הוא שער התודעה, זהו שער שדורש מאיתנו למידה מתמדת, החכמה בילתי פוסקת. גם פה ההכרה והעצלנות עוצרות אותנו מלימוד. תארו לכם, שברוב הזמן הפנוי האמיתי שיש לכם, הייתם לומדים. עוד ספר, עוד ועוד. בגילנו היינו כולם גאונים. השער הרביעי הוא שער המודעות שער שכולל למעשה את כל השערים האחרים אבל בצורה אחרת שהמודעות לעצמינו היא כמו שאמרתי לרקוד את החיים כל רגע ורגע ממש להיות אמן החיים (תעצמו את העיניים לרגע ותחשבו על זה). שבוע של שתיקה ללא צורך להגיב, ללא צורך להציג את עצמך, להראות כמה אתה חכם ולהוכיח, שבוע שבו אתה מגלה, שהשקט מדבר ללא הרף בראש, שהשקט הוא לא ממש שקט. אתה פתאום מתחיל להקשיב לקול הפנימי שלך, הגוף מפסיק להיות עייף שהרעל מתחיל להתנקה. המוח נפתח ההתבודדות בטבע פותחת את המודעות והאויר הצח של הגליל פותח את הריאות.. גיליתי שם קבוצה של אנשים חכמים ושלוקחים לכם את יכולת הביטוי החשק לעזור אחד לשני גודל האהבה גודלת משהו שקשה להסביר צריך לחוות. החזון של האדם השלם אומר שעל האדם להמשיך להתפתח כל הזמן התפקיד שלו להשתפר ללא הרף כי זה התפקיד שהוטל עלינו ע"י אלוהים ובזה אנו מבטאים את בצלמו ובדמותו השיחרור הוא בהבנה שזה החיים "העבודה היא חיינו" בכל רבדי החיים. השיפו הוא בכל הכיוונים. גם בתחום הגופני גם בתחום הלימודי גם בתחום האהבה ובסוף בתחום המודעות. "שמלאך אלוהים פוגש את מושה בסנה הבוער (התגלות פנימית במדיטציה סוג של ראית אור ולכן הסנה איננו אוכל) אלוהים אומר לו שהוא הזרע של אברהם יצחק ויעקב, כלומר הפוטנציאל של אלוהים ושל כל האבות טמון בו, והוא חייב לממש ... מהחלק התחתון של הגוף עד לחלק העליון בראש לעבר העין השלישית). הוא יעלה אותו לארץ ישראל ארץ זבת (זבה מניבה נוטפת) חלב ודבש סוג של דברים שיש בהם נתינה בלבד חלב ודבש ללא מטרות רווח. אבל בארץ יהיה גם האמורי והחיווי והיבוסי. כלומר השיחרור הוא שיעבוד מחדש אבל לרוחני ולא לייצרים, העבודה הקשה תמשך והתפתחות המין האנושית תלויה בחריצות ובהתמדה. האדם הוא נקודת המפגש בין החומר לרוח והוא חייב לממש את הפוטנמיאל האלוהי הטמון בו כי דרכו האלוהים מתפתח בצורה אין סופית. אין דבר שהוא לא אלוהים כולל גוף האדם, וגם הזמני וגם המשתנה הוא מאלוהים לכן יש לקדש אותו." היו לי הרבה תובנות רוב השבוע הייתי מחובר לעצמי השילוב הזה של הגוף שיעורי יוגא איטנסיבי למדי (שעתיים כל יום) ההתבודדות בטבע והרוחניות הם הדרך הבטוחה להחזרת החיוניות לגוף ולנשמה. המצחיק הוא שאנו נלחמים כל היום בכדי שנוכל לפנק את עצמינו באיזה שהוא מקום רחוק אבל אפשר לעשות את זה קרוב ועכשיו הכל לידנו רק לא להצמד לפחד ולא לתשוקה כלומר לממש את קו ... לפתע פתאום אחזה בי האורגזמה של טעמים פשוט הכל טס לי בראש חשבתי שזה האוכל הטעים שאכלתי בחיי, סה"כ סלט אבל הטעם של עגבניה חזר להיות אמיתי והמלפפון פתאום נראה לי עסיסי והגמבה משגה פשוט היה סוג של התגלות דרך האוכל הטבעי והפשוט... לאחר מכן זה לא חזר על עצמו. התובנה היותר משמעותי היא שאושר הוא דבר ריגעי אחרי הרגע הראשון ההכרה מנסה לתפוס אותו ולהחזיק בו ואז האיבוד האיטי של האושר גורם לסבל על איבוד המתנה. אבל האושר נמצא ביכולת לאבד את האושר בידיעה שאושר הוא רגע ויהיו רגעים אחרים לא צריך להחזיק בכוח את מה שבילתי ניתן להחזקה. חוסר הפחד מלאבד את האושר הוא שיחרור מלא ופה נמצאת ההארה וזו ההארה החשובה ביותר אשתדל כל יום לתת עוד תובנה. אשמח אם תגיבו ותעירו הערות וגם על טעויות זה ילמד אותי להמשך וגם אשמח לענות לשאלות תודה מיוחד זה כמו כולם אני אדם פשוט שחווה הארה ארבע פעמים בחייו רק פעם אחת היתה מכוונת אני יודע להגיע להארה אבל לא יודע לשמור עליה ... כל הכנסה של המושג אני רוצה למצב הנל יגרש את ה"אור" והכל יעלם יחסית קל להעלות את האור לעין השלישית אבל קשה מאוד להחזיקו שם כי באזור הזה עליך להתעלות מעל האגו שלך "אני רוצה" המצב הזה הוא מצב של התאחדות עם היקום ממש צמרמורת נעימה וריח של כאילו אחרי הגשם אתה מודע להכל לצלילים סביבך ציוץ ציפורים וכו אגב גם על הנשימה להיות שקטה כדי להא להפריע רצוי יחס של שתים חמש שלוש נשימה אורך ספירה שתיים הוצאת אויר במהירות של ספירה עד חמש ועצירת נשימה שם מתגברת "ראית האור" לכשלוש שניות ... נולדנו עם חץ מורעל בגב חלקנו מחפשים מי ירה בנו את החץ (הלא מאמינים) וחלקינו מנסים להוציא את החץ המורעל מהגב (המאמינים) וכך למי שזכורה השאלה מהוא הצעד הראשון בדרך אל האושר אזי הצעד הראשון הוא פשוט והוא היכולת שלנו לשלוט על הידיים שלנו כי הן השליחות של המחשבה שלנו הן המוציאות לפועל ולכן בלי מילים גדולות היכולת שלנו לומר לידיים שלנו מה לעשות למעננו (תתפלאו כמה זה קשה) איזה אוכל להכניס לגופינו האם לעשן סגריות או לא האם ללטף או להכות האם לטחון מיים או ליצור והם הדרך שלנו ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 15 על ציר הזמן המושג רצון הוא מושג דימיוני - לרצות משהו זה משהו שאתה מכיר אותו, זיהית אותו / פגשת אותו בעברך - ומכאן לרצות זה להחזיר את הזמן לאחור או לנסות להשיג את מה שחלף כאשר אתה מבחין בנפרדות אתה מגלה שהנפרדות נמצאת שם כל הזמן. המציאות משתנה, אתה משתנה, אבל חווית הנפרדות נשארת אייתנה ובילתי משתנה המחשבות משתנות הרגשות משתנים התחושות משתנות אבל החוויה של הנפרדות לא משתנה והיא מי שאתה באמת נסה לחוות את הנפרדות / את הקן המחבר או המפריד בינך לבין המציאות ותגלה שהוא חזק יותר מברזל וניצחי מבחינתך יותר מכל זמן בין אם אתה שם לב אליו ובין אם לא הוא ברקע כל הזמן, והוא גם הרקע לכל התחושות מחשבות ורגשות והוא בילתי משתנה גם אם הוא בעוצמות שונות כאשר באות מחשבות או רגשות הן פשוט מסיטות את תשומת הלב מהנפרדות ממי שאתה באמת וגורמות להזדהות ריגעית "ניסיון של האוקיאנוס להיות גל" הטבע שלנו הוא נפרדות ושינוי אבל הקו המפריד לעולם לא משתנה והוא מי שאתה באמתנסה להיפטר מהנפרדות הזו???? האם אתה מסוגל לא להיות נפרד ממשהוא? נסה לחוות את הנפרדות או בעיברית פשוטה לחוש את עצמך לזכור את עצמך להתחבר לקן המפריד להיות המסך שמאפשר את התחושות הרגשות והמחשבות שמתחלפים ואז תוכל לצפות בהם משתנים מבלי לנסות לאחוז בהם כדי להרגיש טוב או רע כי תבין שטבע הדברים להשתנות וכל ניסיון לאחוז נועד לכישלון קוראים לזה זכירה עצמית... כדי להיות פראקטי, אתה בטח יושב עכשיו על הכיסא עם הרגליים על הריצפה אתה בטח לא שמת לב שזה מה שמפריד בינך / הגוף לצורך העיניין לבין המציאות לא משנה מה תקרא או מה תחשוב או מה ... הזה הוא מי שאתה באמת הוא לא משתנה. הכל יכול להשתנות אבל לא זה... הפניית מרכז הכובד של תשומת הלב לחוות הנפרדות הזו או הטלת עוגן הספינה על קו הנפרדות, היא תעגן את ההזדהות וקו המפריד ואז תהפוך לצופה במחשבות וברגשות ולא תטבע בעולם הרגשות המחשבות המשתנה תמידית ובלתי ניתן לתפיסה כי העוגן יהווה בסיס והעבודה היא לקשות את התשומת לב / זכירה עצמית לקו המפריד ולא לנושא זה או אחר שאחרי שניה יהפוך להיסטוריה... אל תשכח לבדוק אם אתה עדיין מרגיש את התחת שלך על הכיסא המציאות מעולם לא שאלה לרצונך לא בקשר ללידה שלך ולא בקשר למוות שלך.. אולי זה בכלל הלידה שלה והמוות שלה... חרדה זה המקרה ... חופשית? האם אדם מהוסס? או אדם בעל מוח צלול? והאם אדם מהוסס שייש לו חופש בחירה מסוגל להשתמש בה? והאם אדם שיש לו מוח צלול ובשבילו הכל ברור האם האו זקוק לבחירה? האו שהכל ברור לו? בעבודה של קייטי חוקרים מחשבות מלחיצות כמו אני צריך לעבוד או אני צריך כסף אני חייב אהבה ואני חייב לקנות ביית ואמור להחיות בזוגיות... כאשר מבצעים היפוך לצחשבות הללו עולה מחשבות כגון אני לא צריך כסף, אני לא חייב לקנות ביית, ואני לא אמור לחיות בזוגיות... מההתנסות שלי במיקרים רבים עולה הדיעה "מה אם אני לא צריכ כסף אז אני לא יעבוד? ממה אני אתפרנס? ואם אני לא אדאג לי לזוגיות לא תהייה לי זוגיות ואזדקן בודד האמת נמצאת במקום אחר והיא אולי נמצאת במה שקרישנמורטי אומר לדוגמא: אם אני עסוק במחשבה שאני אמור לעשות כסף - המוח לא צלול מספיק כדי לעשות כסף... ואם המוח שלי עסוק בכמה אני מסכן שאין לי זוגגיות ואני חייב למצוא.. כאשר המיינד יהיה עסוק במחשבה הזו הוא בטוח יפספס כל הזדמנות שתחלוף ליידו בספר יוגא בסישטהה מסופר על נזיר שכל רצונו היה להיות החכם בעולם והוא התפלל לא שיתן לו את אבן החכמים כדי שיוכל להיות החכם באדם הוא התפלל בפאתוס ימים ולילות בדבקות עצומה עד שהאל שלח לו את אבן החכמים ושם לנזור למרגלותיו הנזיר תפס את האבן השליך אותך והמשיך להתפלל... באחת ההרצאות שהקשבתי לאיליעד הוא טוען שהמחשבה תופסת מקום פיסי אמיתי ולא דימיוני - לנסה לחשוב על עוד מחשבה בזמן שאתה חושב מחשבה אחרת? אתה לא חייב להיות לחוץ ובמתח ועסוק במחשבות כדי להיות פרקטי אלא ההפך קליר מיינד מוח נקי ממחשבות הוא מוח שיכול לתפקד בצורה מקסימאלית... ומכאן היסוס ספק ממש לעמלק - האוייב שלי הם המחשבות שבי יציאת מצריים בפן הרוחני של הדבר יציאת מצריים אם נהפוך את המילה היא יציאה מהייצרים או התגברות על הייצרים. הייצרים בדרך כלל נמצאים בחלק התחתון של הגוף, והמושג והעלתי אתכם מארץ מצריים, זה העליה מהחלק התחתון לחלק העליון דרך העין השלישית. - כאשר במדיטציה מסויימת אפשר לראות אור לבן שאינו שורף על משקל הסנה בוער ואיננו עוכל... משם לעבר הראש אל ארץ ישראל=ראשי - ... והם מציינים את הקשיים בהתעוררות, וכי יש צורך בהמשך העבודה כי העבודה לא תמה בזה שעלינו לארץ ישראל. אם נרפה לרגע (מהיציאה האין סופית ממציריים) ניפול חזרה לארץ מצריים. למעשה מצריים =ייצרים=תחושות רגשות ומחשבות שכל אלו קיבלתי מבחוץ לא נולדתי איתם למדתי ואחר וכל אלו מכונים "אני" או אגו וזה מצביע על מצב אחר שהוא מעבר ל"אני" העליה מארץ מצריים... ושוב הסנה הבוער שנגלה במדיטציה הוא סוג של שלב בהתעוררות בו אתה נחשף למשהו אמיתי שבחיים הרגילים אתה מחשיב כאמונה או כדת או כאשליה... ברגע שאתה פוגש בכך זו התחלת המסע של היציאה מארץ מצריים. האמת והשקר כדי לגלות את האמת, זקוקים לשקר אחרת לא ניתן לזהות את האמת. רוצה לומר שהאמת והשקר משלימים אחד את השני וביחד הם סוג של שלימות. את האמת רואים וכך גם את השקר - ואם אתה יכול צפות בהם - הם לא אתה. כאשר אתה בויכוח, ועולה בך ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 13 ההפך של לדעת זה לא לדעת לא אפשרי לדעת ללא ההפך כאשר אתה יודע דבר אחד בהכרח אתה לא יודע דבר אחר הישות הזכיזופרנית הזו אינה מקבלת את עצמה כלומר אינה מסתדרת עם אי הידיעה הטיבעי שבתוכה כל פעם שהיא מנסה להסביר למה פני הדברים ככה או אחרת היא נתקלת בצד הזה שבתוכה שמגלה לה שיש גבול לידיעה ולא ניתן לעבור את הגבול ... אליך תשוקתו ואתה תימשל בו... וזה אומר שהמשילות היא בדרך הידיעה שתכלית הידיעה שלא נדע כלומר לקבל את העובדה שאין ביכולתך להשיג את הבילתי נודע כי הוא אתה בעצמך ואם תשיג זאת משמע שאינך קיים יותר!!! גם בצד שכיביכול אתה חושב ש / אתה יודע (או שעולה בך המחשבה שאתה יודע) אתה מעלה שאלות כמו למה או מי אמר ואתה מגלה את הנחות היסוד שהן עורבא פרח כלומר אין להם יסוד להנחות האלו... כי בשורה התחתונה אינך יודע האם אתה הוא הרוצה או אתה הוא החושב כי אין פער בזמן בין החושב ולמחשבה ובין הרוצה לרצון... וכך אתה מגלה את השורשים של האי וודאות גם בחלק שיודע כביכול... ואז אתה מאבד כל אחיזה אתה מרגיש שאתה נופל לתהום והחרדה אופפת אותך... וכאשר יעקוב נלחם עם מלאך אדוני הוא לא ברח מהאי וודאות הוא הישיר את המבט ועל כן שמו נקרא ישראל כי שרית באלוהים ותוכל=כי ה - ישר - ת מבטך אל האל=ישראל אל האי ... וזה ריקוד שלא נגמר.. וזה מהות של שאלה ריקוד ההבדלה במדיטציה אמיתית לא רואים כלום ובמדיטציה שיקרית גם לא רואים כלום שאדם מביט פנימה לתוך עצמו הוא לא רואה כלום מהסיבה הפשוטה שהוא כלום... שעות רבות של מדיטציה ושל שלל ספורים ושקרים שעלו בי ניסתי להיות רוחני ולמצוא משהו שם אבל יש לי חדשות בשבילכם בסגנון הילד מביגדי המלך החדשים אתה זה כלום ועוד חדשה מרעישה... מה היא אמת? ואיך אדע שמצאתי אותה? - פשוט לא תהיה לך שאלה ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי האם יכול אלוהים לראות את עצמו? האלוהים יצר את האדם והאדם חלק מאלוהים ואינו נפרד מימנו אז מי ימות אם יראה את פני האלוהים? ולפי מה יודע אלוהים שיש לו פנים? ולמה כל זה נראה לא הגיוני? איזה חוקים צריכים להישבר כדי שכל זה ייראה הגיוני? לכל מחשבה יש סוף אבל אין סוף למחשבות⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 16 מהות העבודה של ביירון קייטי (לפי הבנתי) במהלך השנים בהם נחשפתי לעבודה של קייטי, ראיתי נכון להאיר על ההבנה כי העבודה של קייטי היא לא להשתחרר ממחשבות אלא להשתחרר מההזדהות עם המחשבות.. רוצה לומר שלאחר שתתבצע חקירה על מחשבה מלחיצה זה לא אומר שלא תפגוש את המחשבה הזו אלא לא תזדהה איתה והיא לא תגרום לך למתח או לסבל. כדי להבהיר זאת יותר אפשר לומר כי התהליך הוא שעולה מחשבה, ובעיקבות המחשבה הזו עולה סבל (מתח עצבים פחד וכה) כך שיש פה שני גורמים אחד זה המחשבה, והשני זה הסבל - מה שמפריע זה הסבל ולא המחשבה - כדי להבהיר את זה ישנה את שאלה מספר (3) "כיצד אני מגיב למחשבה ש. (הצהרה)..". השאלה אינה נכונה כי זה לא אני שמגיב, אלא התגובה עולה בי.. חשוב להבהיר זאת כי זה יוצר עוד הפרדה ועוד הבנה לגבי התהליך כלומר המחשבה עולה בי מעצמה וגם התגובה עולה בי מעצמה, מה שמפריע לי זו התגובה ולא המחשבה. אז ממה אני רוצה בעצם להשתחרר מהמחשבה או מהתגובה? וובכך אני נפרד גם מהמחשבה וגם מהתגובה ולכן שאלה שלוש היא "מה התגובה שעולה בי למחשבה.. (הצהרה)... ?" שאלה (4) מי תהיה ללא המחשבה... (הצהרה המקורית)? גם היא שאלה לא נכונה שכן היא שאלה פרדוקסאלית ביחס לשאלה "האם אני יודע מה טוב בשבילי לטווח הארוך?" התשובה היא בוודאי אינני יודע, ומשכך אין לי מושג מי אני אהיה ללא המחשבה... מה שכן אפשר לדעת הוא מי אהיה עם המחשבה הזו, אך ללא הסבל? כדי להדגים זאת פשוט מחליפים את הדמויות בהצהרה לדוגמא "בעלי אמור להתייחס אלי יותר" "הכלב שלי או הבן הקטן שלי או הדג באקווריום אמור להתייחס אלי יותר" פה מומלץ לעצור ולבצע חקירה נפרדת של הסבל עצמו - עוצרים ומבקשים מהאדם שינסה לתאר את הסבל שעולה בו ולמה הוא קורא לזה סבל? מניסיוני אנשים עוצרים וקשה להם להמשיך בהסבר על מהות הסבל ... דופק מואץ ומחנק קל נשימה מואצת ואז עולה השאלה האם ישנם מצבים שאתה נהנה בהם שישנה בך את אותה תחושה? נניח בזמן אורגזמה? דבר זה מעצים את הבילבול ומרחיק עוד יותר את האדם מההצהרה המקורית ומראה לו שמה שנראה לו כהר הוא לא יותר מאשר ענן במהלך החקירה יש לציין בכל הזדמנות ולהבהיר כי מדובר במחשבה ולא במציאות לפחות לכוון לכך שהנחקר יזהה זאת דוגמא שעולה בי בזמן החקירות היא אתה יושב בחוף הים, עם חברים וכוס קפה ונהנה מכל רגע. לפתע עובר מטוס קל בשמיים הגורר שלט ובשלט כתוב "ההצהרה שגורמת לסבל " האם אתה ממשיך ליהנות? שיטה זו עוזרת להבדיל את המחשבה מהמציאות. לאחר מכן ממשיכים להיפוכים ולחלק של הקבלה של המחשבה - המטרה של ההיפוכים ושל הקבלה זה להבהיר את ההבדל בין מחשבה למציאות ההיפוך הנכון הוא זה שמעלה חיוך ותובנה שברור כי מדובר באשליה שלא קשורה למציאות... כמובן שאלו תובנות שעלו בי ואין בהם נכון או לא נכון לגבי האחר כל אחד עם החוויה שלו... בהצלחה הקרבת קורבנות יש עם אחד שחושב שהוא עם סגולה. הוא כל כך עם סגולה ומיוחד, שהוא חושב אפילו שאלוהים שלו מטומטם. הוא חושב שאם יקח חיה מסכנה שלא חטאה וישחט אותה לא סתם, אלא על פי כללים מיוחדים, ולא סתם כללים אלא כללים שכביכול אלוהים שלו אמר לו אז באותו רגע יכפר האלוהים שלו ... מחר או בעוד שבוע אבל עכשיו???? עכשיו זה לא מתאים אף פעם לא מתאים תמיד אחר כך דיאטה? מחר להפסיק לעשן? מחר לעזור לאישה לבעל לילדים? מחר לנקות את החדר להתקשר לדודה בודדה? מחר בעוד שעה הקרבן שעל אדם להקריב ואליו התכוון האל זו נוחותו הרגע עכשיו התשלום הוא במזומן עכשיו ולא על חשבון החיים של ייצור אחר. מהי משמעות החיים? כל אדם רוצה לדעת מה המשמעות של חייו. חיים ללא משמעות פרושם חוסר עיניין ושיעמום. ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 1 פעם היה עם אחד שהאמין "בצורות" לא משנה איזה צורות הוא פשוט העריץ צורות הם היו האלוהים שלו... והיה עם אחר שלא האמין בהן הוא האמין בחסר צורה לשניהם היה אלוהים כל אחד אלוהים אחר... ועם אחר האמין בטוב לב ועם אחר ... פעם זה יהיה עכשיו כדי להוכיח פה ושם עליך להיות פעם פה ופעם שם ואז אתה נמצא תמיד פה כדי להוכיח שלדבר יש הפך עליך להראות אותו אבל ההפך תמיד יהיה בצד השני אז איך אפשר להראות את ההפך? כאשר אתה רוצה משהו, זה תמיד למען הרגשה מסויימת שאתה כבר מודע אליה וחווה אותה עוד לפני שמימשת את הרצון שלך כלומר שהוא עדיין בחיתוליו לפני שהחלה המערכה למילוי הרצון. החוויה הזו היא חושית ריגשית ופיסית כלומר בגוף. ולא ב - מ - ש - ה - ו... כלומר מיד בתחילת הרצון יש לך כבר את טעמה ... ולא נמצא בזמן נפרד ולכן השכל הזה של המציאות שהוא לא נפרד מהמציאות והוא למעשה המציאות עצמה מראה שיש ידיעה "לפחות" אחת שהוא לא זוכר והיא: שהוא חלק מהמציאות ולא נפרד מימנה, משמע הוא המציאות בעצמה ולא משנה כמה אני כותב את זה אני עדיין לא חי את זה ומרגיש את זה למרות שישנן עובדות המצביעות על כך אבל אם אקבל זאת ה"אני".. שלי יצטרך להיעלם... ברוכים הבאים אל התת מודע, השכל הלא מוגדר, השכל שאינו מצומצם - ואם אתה רוצה לדעת משהו עליו אזי ידיעות זה לא ה"לחם" שלו כי ידיעה זה צימצום ובתת מודע זה מורחב או יש שם את כל הפוטנציאל בעת ובעונה אחת... הדרך הרביעית גורסת שיש להחליף את השכלים בין המודע לתת מודע למרות שבפועל מי שמנהל את המערכה זה התת מודע והשכחה נמצאת במודע.. זכירה עצמית למעשה מחברת בין המודע לתת מודע ומסתבר שגם הרבי נחמן לפי הקריאה שהראשונה שלי מדבר על אותו הדבר... ובשורה התחתונה אין לי בעיה לנסות לענות על שאלות בנושא הרבי נחמן וגם בנושאי פיסיקה גרעינית "עיין פרק גרעיני חממה תורה ז'" אבל האמת היא שאני לא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 2 מה שכחנו? הפוסט הזה ינסה להסביר לך מה אתה שכחת, על מה כל התורות המסובכות מדברות, בפשטות... תראה, מה שכתבתי עד עכשיו אני מניח שכל אחד מבין לפי דרכו, לא משנה כמה חכם יהיה מה שכתבתי, עדיין ללא השכל שלך לא היית מבין. התהליך הזה לא נפסק שאתה הולך לחכם הגדול ביותר וגם לטיפש הקטן ביותר, את התהליך הזה ... ועל התלות שלנו או של המשאבים שעומדים לרשותנו באדם האחר... אבל בדיוק כמו שאותו הסומא שנסמך על השכל של המקל וחושב שזה המקל ושוכח שמה שמוביל אותו זה השכל שלו, כך אנחנו חושבים שיש איזה שכל אחר שידריך אותנו=זה שווה בערך למחשבה שלב אחר מזרים בנו את הדם כרגע... לברוא=יש מאין, להפוך כלום למשהו=להגדיר=לצמצם=לשנות את המציאות להעלים=יש לאין, להפוך יש לאין=להרחיב סוף לאין סוף=לשנות את המציאות לברוא =להעלים=לשנות את המציאות השכל לא מקבל מצב של לברוא יש מאין ולהומת זאת השכל כן מקבל מצב של להפוך יש לאין. אבל כדי להעלים משהו עליו ... אתה פוגש קונפליקט אין לך בארגז כלים את הרצון להעלים את המציאות... והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה והתרגום שלי הוא - לפי ליקוטי מוהרון ישנם ארבע מוחות החכמה - זה יכולת "לראות" דברים לא מוגדרים או תפיסת הכלום=תת מודע הבינה - תפקידה להגדיר את מה שהחכמה קולטת ולהביאה להבנה חסד - זה המוח שיכול להוציא מהכוח לפועל או היכולת ליישם את ההגדרות והגבורה - זה המוח שנותן את האומץ ליישם את הדברים אם תוציאו אחד מהארבע והרי לכם קצר בין הבכח לבפועל כדי להפעיל את המערכת נדרש חיסרון שבלעדיו אין תנועה. והחיסרון הדדי ישנו חוסר ... זה דבר שלא ניתן להסבר.. ולכן אם יש סיבה או אין סיבה זה בדיוק אותו הדבר וכאשר אדם מקבל פרספקטיבה של אין סיבה לדברים אזי לא עולה שום שאלה וגם אם היא עולה זה ללא סיבה. בפרספקטיבה הזו אין את מי להאשים. וניתן לראות שבחיים האדם מחפש את הסיבה לכל דבר בהנחה שזה יעזור לו "לשלוט במציאות" אך בעולם בוא אין סיבות לא קיים ידע שיכול לאפשר שליטה בדבר.. הידיעה הזו זו הידיעה האחרונה שיש להבין על כל המשתמע מכך. הדעת הד - עת הד= זה ביטוי של משהו שהוא חסר צורה בלתי מוגדר עת=זמן הדעת=הד שמקבל ביטוי בתוך הזמן ומה שמקבל ביטוי בתוך הזמן ... משהו שהוא חסר זמן המהות של הזמן לא יכולה להיות זמן, או בפשטות זמן לא יכול להיות עשוי מזמן, כי אם הזמן היה עשוי מזמן אזי ממה היה עשוי הזמן הראשון? המהות של הזמן זה "אין" זמן. המהות של המקום זה "אין "מקום. המהות של המחשבה זה "אין" מחשבה. המהות של הרגש זה "אין" רגש. המהות של התחושה זה "אין" תחושה. והמהות של התנועה זה "אין" תנועה. המהות של הרצון זה "אין" רצון. המשותף= "אין" שהוא המהות של הכל וגם ההפך של כל משפט ומשפט. וכאן אנו מגיעים בצורה לוגית לכך שמה שמהווה את הכל זה האין וכאשר אתה מבין את זה ואתה רוצה לשאול על משהו, אתה מגלה כי ... לשאול על אין? אבל אעפ"כ נשאלת שאלה, ומה שמהווה את השאלה זה האין. ולכן אין בה כל רע (וגם טוב) ומכאן יש שאלה ואין שאלה זה אותו הדבר... והאין שמדברים עליו זה האין שנמצא מחוץ למקום ולזמן מצביע על מימד אחר, מימד שאנו חיים בו כבר עכשיו אבל לא "מאמינים" לזה שאנו נמצאים ברמה אחת מעל החיים הרגילים שאותם אנו מכירים. וזה מצביע על המרכזים הגבוהים שבהם ידיעת כל חסרת זמן גדרות שהיא קיימת כבר כאן והעכשיו, וההתנהלות של המרכזים הנמוכים כמו חשיבה תנועה ורגש הם קופי של המרכזים הגבוהים וכדי להבינם יש להתבונן "למטה" כי "מארץ תצמח חכמה" ואו כדי לעלות גבוה יש קודם לרדת נמוך,, או שהמשיח יבוא על חמור ולא על מרצדס דבר המצביע על תהליך הירידה של הגבוה לנמוך "תהליך שלא נגמר"=רצוא ושוב כאשר אין הפרש בין הרצון של הבורא לרצון שלך, זה נקרא ביטול אז אתה נכלל ברצון כלומר רצונו רצונך=תמים המחשבה שיש הפרש בין לפני לאחרי =שקר בפער הזמן בין יש לאין כלומר יש מאין אין הפרש בפער הזמן בין יש ליש גם אין הפרש ההפרש זה הדיעה שלנו על המציאות... והידיעה הזו על המציאות היא שורש הרע אבל עדיין מה שכתבתי זו ידיעה וחוסר הידיעה הזו נקרא חיסרון הדעת ותכליתה שלא נדע בדרך הרביעית מספרים שקיים מעגל איזוטרי של אנשים ערים, אלו האנשים שהם החושבים של המחשבות.. כלומר אם אנחנו רובוטים ולא מייצרים את המחשבות תחושות ורגשות אלא מקבלים אותם כנתון ומביאים אותם לידי ביטוי אזי במקור של זה ישנם אנשים שמכוונים את הזרם סוג של אלוהים... לדעתי לאחר שחקרתי את הנושא של המילה מצאתי ומציאות כאשר אתה אומר את הכל מצאתי אתה מדבר במוחלטות על מציאה ובכך היא מאבדת את כוחה כמציאה כי אין משמעות למילה הזו ואזי יש סבירות שתגלה כי במעגל האיזוטרי יושב "אתה בעצמך" כיצרן של מחשבות כמובן שבעולם של יצירת מחשבות אין מחשבות כי אם היו שם מחשבות אז בשביל מה לייצר אותן כי המהות של המחשבה היא אין מחשבה... ולכן כל מילה המתארת את מה שקורה במעגל החיוני לא יכולה לתאר את המקור שלה כמילה אך עדיין הניחוח שלה "למטה כן למעלה" ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 6 נניח שיש רובוט ואת הרובוט אתה מפעיל... וששואלים אותך למה אתה רוצה להפעיל את הרובוט? עולה השאלה האם אתה מפעיל את הרצון שבך?? ומכיון שאינני יודע מי מפעיל את הרצון שבי, ייתכן כי משהוא אחר מפעיל את הרצון. ואז נשאל אותו, האם הוא מפעיל את רצונו? וכן הלאה וכן הלא עד שנגיע לראשון... לפני שנמשיך לפענח את הראשון נראה ... עצמו ולא בגלל ש... ולכן התמימות של יוסף משמע השכל הפסיכולוגי שלא נישען על הלוגיקה מאפשר הסתכלות נקיה במציאות ללא הסברציה אדם מוצא אבן טובה - ושואל למה מצאתי אותה? מה היא הסיבה? אתה פוגש אדם שמוצא חן בעיניך ושוב אותן שאלות. אדם מוצא מחשבות של שמחה עצב דיכאון רגשות תחושות ומחשבות בדיוק כמו שהוא מוצא אבן טובה או אהבה / זוגיות השורש של המילה מוצא זה מ צ א והשורש של מציאות זה אותו השורש וככה האדם "מוצא" כל דבר ולכן השם מציאות מלשון מצאתי. ומה שייך לשאול על מצאתי מה הסיבה לכך שמצאתי? אלא אם כן השאלה מה הסיבה היא בבחינת גם משהו שמצאתי והיא כן! חיים בפרספקטיבה של מצאתי / מציאות מושכים את הקרקע מתחת הרגליים של האגו כמו שנוח מצא חן בעיני ה' (מה הוא עשה כדי למצוא חן בעיני ה'? ויש עומקים נוספים שנלמדו אתמול בתורה א של ליקוטי מוהרן אתמול מישהו אמר לי שבגלל שאני לא חושב על משהו כל הזמן אני לא מספיק רציני "תלך עם הדברים עד הסוף" אבל מי אמר שלחשוב על משהו כל הזמן זה ... לחשוב על משהו לשנייה זה אומר שיש תהליך חשיבה... אבל מה האמת? ומי קבע שזו אמת? "אם אתה מרגיש אתה נופל לתהום של חשיבה לא הגיונית, אז ברוכים הבאים למועדון המשוגעים שיודעים שהם משוגעים כי עד לפפני כמה זמן הייתי משוגע ולא ידעתי על כך. אם המחשבות עולות מעצמן, אז בשביל מה להתאמץ ולתכנן דברים? אם המחשבות עולות מעצמן אז אם תתכנן זה משהו שקורה מעצמו ואין שייך מאמץ. גם אם יהיה מאמץ, והוא בהתייחס לתכנון שקורה מעצמו, אזי גם המאמץ קורה מעצמו וגם כאן לא שייך מאמץ. אם המחשבות לא עולות מעצמן אלא ישנה יד מכוונת, ואינני יודע עליה או לא מודע לה, אזי גם תיכנון שכזה מבחינתי לא לוקח זמן או שכן לוקח אבל אינני מודע לו, ומכיון שכך גם כאן לא שייך מאמץ, וגם אם שייך איינני יודע להשתמש בו לצורך יצירת מחשבות כי זה עיניין של תת מודע. לא ניתן להסתמך על הלוגיקה כי הנחת היסוד שגויה ומאותה הסיבה גם אין מה לנסות להבין את תוכן ה הרצון עד שלא יודעים מי הוא הרוצה או החושב והצעתי לשים לב לשקר. קיבלתי תשובה שבה נאמר אם אינני הרוצה או החושב אז למה אתה חושב שאוכל לשם לב? מה הפרדוקס שפה? כאשר אני מבין שכל שאלה שאשאל תקבל תשובה, שבבסיסה נמצאת הנחת יסוד. ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 9 (מחוייב ואפשרי) הכוונה שסיבה אחת לא מחייבת תוצאה ספציפית. בפועל זה אומר שאם רגש אחד גורם לך לסבל בזמן מסוים, אותו הרגע יכול לגרום לך לעונג בזמן אחר. זה אומר שאתה נוקט בפעולה מסוימת כדי להשיג תוצאה ספציפית אין הכרח להגיע לתוצאה המבוקשת כי "הכל אפשרי" - >וזה מחויב. כלומר זה שהשכל מתעסק בסטטיסטיקה ... ממה עשוי "אני"? "אני" חייב להיות עשוי ממשהו שהוא לא "אני", כי אם היה עשוי ממשהו שהוא "אני". אז ממה היה עשוי ה"אני" הראשון? וככה הרצון עשוי ממשהו שהוא לא רצון, והמחשבה ממשהו שהוא לא מחשבה =שכל, והזיכרון ממה שהוא לא זיכרון, ובעיה ממה שלא בעיה, וסבל ממה שלא סבל. ואז נשאלת השאלה אם המקור של "אני", זה משהו שהוא לא "אני", אז מה הקשר בינם? אז הינה הגעתי בעזרת הלוגיקה למשהו שקשה להסבר מבחינה לוגית. ולכן כל שנשאר זה לראות את היחסיות של "אני" כלפי מה "שלא אני" והיחס הוא יחס של צמצום והגדרה. ... עדיין לא מסביר למה יש רצון ולא אין רצון באותו הרגע. אבל מכיוון שהרצון הוא סיבת עצמו כלומר זמן הוא לא פרמטר בקביעת רצון או אין רצון אז מילים שהן כפופות לחוקיות הזמן או מחשבה \ או הסבר שהוא כפופ לזמן לא יוכל להכיל הסבר על משהו שנמצא מעבר לזמן שאתה רוצה לדעת מה האמת, תבדוק מה קורה ע כ ש י ו ולא מה קרה אתמול קרישנמורטי כשהוא מסביר על האמת הוא אומר שאמת זה דבר שנשען על עובדות. אבל עובדות זה תמיד משהו שקרה כבר=י ש ו. אז איך אמת שהיא תמיד ח ד ש ה איך היא נשענת על משהו י ש ו? ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 3 אדם מוצא דברים ומאבד אותם לכאורה מדובר פה על שתי פעולות הפוכות מציאות =מצאתי. =יש < - > ואבדן =איבדתי=אין שמחפשים מה הפעולה שנעשתה כדי למצוא משהו או כדי לאבד אותו, מגלים מהר מאוד כי לא ידוע לנו מה מהות ... מנצל כל רגע כדי להרוס וגם לבנות לסבול לאהוב לחיות להרגיש ושומר לעצמו את האופציה למות ולחזור להיות מלאך בו הוא רואה הכל אבל לא נוכח ואם אתה עכשיו קצת בדיכאון עצוב או בחרדה מהפרספקטיבה של האגו / מלאך זה פשוט תענוג מחשבה נשמעת כדיבור פנימי, ויכולה להפוך לדיבור פיסי... מחשבה יכולה לעלות בכלל בלי שישמעו אותה / מילמול / או חלום בהקיץ ללא הזדהות כלל.. יש מחשבה שאפשר להקשיב לה וכך יש גם דיבור שאפשר להיות נוכח בו כלומר להקשיב לעצמך בזמן הדיבור שלך עצמך... יש קושי עצום בהקשבה של האדם לדיבור של עצמו בבחינת לא יראני אדם וחי, כאילו שאם אקשיב לעצמי אזי התצומת לב שלי מופנית פנימה ואז אני חשוף ללא נודע כלפי חוץ... ובכל זאת האדם שהוא מדבר הוא רוצה מאוד שיקשיבו לו ממש רב על זה דורש את זה שכן שמקשיבים לך קורה לך תהליך פנימי ש / בו המשוב שאתה מקבל שאתה מדבר מחייה אותך או מחייה את המחשבה דבר שאתה בעצמך אינך מקדיש לעצמך אתה דורש מהאחרים... ולכן דיבור תוך מודעות הוא דיבור ברמת מלכות דקושה ויש דיבור שכלל אינו נשמע (על ידך) החיסרון שלי בקרני השמש של המודעות שיאירו על "דברי / הדיבור" גורר לקונפליקט בו אני משתיק את כולם כדי שישמעו אותי או כדי לקבל מהם את קרני השמש או שמש המודעות - שיאשרו את קיומי אבל זה לא מספק לעולם שכן אלו קרני הלבנה / מלכות דסיטרא אחרה ולא השמש האמיתית... בשורה התחתונה נסה להיות נוכח גם בדיבור ולא רק במחשבה ונסה לחשוב למה כל כך חשוב לאדם שיקשיבו לו מה מסתתר שם? בבחינת אפילו מלאכים קולם אינו נשמע - לך תהיה מלאך אולי תחייה לנצח אבל לא תקבל פידבק מאף אחד כי לא ישמעו אותך לעולם "האם זה רע? טוב? מפחיד? מרגיש ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ מודעות רוחנית - תובנות על החיים וחומר למחשבה - 14 כאשר אדם אומר כי הוא רוצה לפתח את כוח הרצון שלו נשאלת השאלה מהיכן יש לו את הרצון לפתח את הכוח רצון יש מאין =משהו שהשכל לא יכול להבין כיצד נוצר או בכלל האם נוצר - כלומר לא יכול לזהות את החוקיות של איך הדבר הופיע... נניח יש את עולם הסיבות, ויש את עולם התוצאות. בעולם הסיבות מתקיימים התהליכים ... בו חרדה זה כמו סופה ההבדל היחיד שלא מודיעים בחדשות שחרדה מתקרבת... אבל בכל זאת מרגישים את ההתחלה שלה, ואו לקחת כדור הרגעה או להיות בסביב תומכת... כמובן לזכור שלחרדה יש התחלה ויש סוף טבע הדברים להופיע יש מאין... יש מאין זה אומר שפתאום יש!!! והלמה נעלם מהעין=שכל.. וכך באותה צורה יש מחשבות שמנסות להבין את האין,... ולמה? גם זה נעלם מהעין=שכל וככה זה בטבע יש מחזור שאין לו התחלה ואין לו סוף וככה יש מחשבות שחושבות שהן יודעות יותר טוב ממחשבות אחרות ויש מחשבות שחושבות כי יש מחשבות "שלא אמורות או לא צריכות להיות" וכל אלו כמו עלה שנושר מהעץ ללא מאמץ וגם אם ישנו מאמץ הוא ללא מאמץ ואם יש מה שמכריח את הדברים מה יש בתוך מה שמכריח את הדברים? וככה השמש עולה וגם יורדת והלמה בדיוק כמו השמש בין שני צלילים האוזן לא מפסיקה לשמוע בין שני אותיות העין לא מפסיקה לראות בין שני ניחוחות האף לא מפסיק להריח בין התחושות יש את חווית הקיום ובין המחשבות נגלית המהות ואם אתה מרגיש תלוש אתה בין, והבין מכיל את הכל ואתה הוא הבין המפריד והמאחד וגם המאפשר סיפור המאיה (שמעתי מאלון גבע) יש את המקור. המקור הוא ללא התחלה וללא סוף המקור לא משתנה לא זז לא בתנועה הוא נמצא בכל אחד וכל אחד נמצא בתוכו הוא נמצא בכל מקום ואין מקום שהוא לא נמצא אזי זה אומר שהוא נמצא ... החוצה, היא שוכחת את המקור, היא לא רואה כלום, ואז היא נבהלת. בגלל שהיא שוכחת את המקור, היא מחפשת את המקור, ואז היא מתחילה ליצור (הכוח המדמה) שהיא מסיימת את היצירה שלה, היא מחפשת את המקור ביצירה שלה. בגלל שהיא לא יכולה ליצור את המקור, היא לא תמצא את המקור ביצירה שלה. מאיה היא המחשבה הראשונה "אני" אחרי שהיא מתחילה לנוע ההיא אומרת "שלי" זו התנועה החוצה "מאני" ל - "שלי" הגוף שלי, ההורים שלי, המשפחה שלי, המשחקים שלי הבית ספר שלי, האוטו שלי. היא מתרחקת כל כך רחוק עם ה - "שלי", היא לא יכולה למצוא את המקור ב - "שלי" משמע שהיא כמו סירה שיצאה החוצה מה ש - "הידע" עושה הוא הופך את הפנים ... לו את זה אם אתה רוצה ואם לא... כל פעם שתיזגח אותו הוא פשוט יהרוס אותך ורק כדי שתמשיך לאפשר לו לחוות את עצמו. ביום שלא תספק לו את המזון הזה הוא פשוט יחליף אותך.. כל מה שאתה צריך לעשות כדי לאפשר לו זאת ולחיות בשקט ושלווה זה לחוות את עצמך הנוכחות שלך היא המזון שלו התורה היא תורת חיים, ולא החיים עצמם. טבע השיחה בעזרתם האדיבה והאינטרסנטית של הסמכויות, הופכות את התורה לחיים עצמם ובכך האנשים הופכים בתורה קרדום לחפור בה ושוכחים שהתורה אינה המטרה אלא החיים.. ובכך אם הפכת את החיפוש למטרה אל תצפה למצוא משהו. האם ניתן להפריד בינך לבין המציאות? האם ניתן להפריד בינך לבין המחשבות תחושות ורגשות? מה זה אומר "עליך" שאי אפשר לנתק אותך מהסביבה בה אתה נמצא? כלומר אפשר ל העביר אותך ממקום למקום אבל לעולם לא ניתן לנתק אותך מהמקום וגם לא מהזמן תמיד תהיה בתוך מקום וזמן... מה יותר אמיתי, אתה או המציאות שעוטפת אותך? ההבדל בין פחד לחרדה, שפחד אתה יודע ממה, וחרדה אין לך שום מושג. ויותר מזה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...