תקציר⬅ הפרעות אכילה - מבוא כללי המתאר שלוש מהתסמונות הנפוצות: אנורקסיה נברוזה, בולמיה נברוזה (בולמוס אכילה) והשמנת יתר הפרעות אכילה מתארות תופעות בהן האדם עסוק באופן כפייתי בנושאי האכילה, תוך פגיעה ברורה במהלך החיים וגרימת נזק נפשי וגופני. לרוב תהיה הכחשה של ההתנהגות וחוסר יכולת לשלוט בה. בהפרעות אילו האכילה נובעת מתוך מצוקות נפשיות ושאר מניעים פסיכולוגיים ולא מתוך הצורך לספק רעב. שלוש מהתסמונות הנפוצות הינן: אנורקסיה נברוזה, בולמיה נברוזה (בולמוס אכילה) והשמנת יתר. אנורקסיה נברוזה: הפרעת אכילה זו מאופיינת בפחד מהשמנה, בירידה דרסטית במשקל הגוף ובעיסוק כפייתי במשקל. הדרך להוריד במשקל ולשמור עליו היא באמצעות הרעבה עצמית, לקיחת חומרים משלשלים, הקאות ופעילות ספורטיבית מוגזמת. בהפרעה זו קיימת תפיסה מעוותת של הגוף, האדם חווה עצמו כשמן על אף משקלו הנורמלי או הרזון. כמו כן בקרב הבנות תהיה הפסקה של הוסת. הנזק הבריאותי נובע מהירידה במשקל ובמקרים קיצוניים עלול להוביל למוות. כ - 95% מבין הסובלים מהתסמונת הינן נערות. אך התסמונת קיימת גם בקרב בנים ובקרב האוכלוסייה הבוגרת יותר. ההפרעה מתפתחת כאשר נערה (או נער) מחליטה יום אחד, לעיתים בעקבות אירוע סביבתי אשר פוגע בתדמיתה, להתחיל בדיאטת הרזיה. בתחילת הדיאטה היא משקיעה מאמצים בהורדת המשקל ונאבקת גם בתיאבון הטבעי, אולם בהמשך נעלם התיאבון. בולימיה נברוזה (בולמוס אכילה): תסמונת זו מתאפיינת בהתקפי זלילה חוזרים ונשנים, אשר מיד לאחריהן תבוא דרך קיצונית לאזן את אכילת היתר באמצעות הקאות, לקיחת חומרים משלשלים או פעילות ספורטיבית קשה להורדת הקלוריות. גם בהפרעה זו קיים העיסוק האובססיבי בניסיון לשלוט במשקל הגוף, אם כי בד"כ קשה לזהות את הבעיה כיוון שמשקל הגוף נותר תקין. כמו כן פעילות האכילה מתבצעת בסתר בשל הבושה המתלווה לכך, ולרוב תהיה הכחשה של הבעיה. כמויות האוכל בהתקף הזלילה הן גדולות, עשויות להגיע לאלפי קלוריות ואף לאכילת אוכל קפוא - מה שעומד על גבול ביקורת המציאות. התקפי האכילה מהוות דרך להתמודד עם רגשות של בדידות, חרדה, דיכאון ושעמום, ולפרוק את המתח הנובע מהן. לאחר ההתקף תהיינה תחושות של גועל עצמי ואשמה. השמנת יתר: תסמונת זו מתאפיינת באכילת יתר אשר מובילה לעודף משקל (מעל ל - 20% מהמשקל התקין). אכילת היתר עשויה להיות אמצעי של התמודדות עם מצבי דחק, חרדה, שעמום ודכדוך. היא עשויה לנבוע מהרגלי אכילה לקויים במשפחות ומתוך מניעים פסיכולוגיים הקשורים למערכות היחסים הקרובות. בנוסף לעיתים הורים נוטים לפתור תחושות מצוקה של ילדיהם באמצעות האכלה, ובגיל מאוחר דפוס זה ימשיך והאדם יאכל על מנת לספק צורך רגשי של הרגעה, נחמה ומילוי ריקנות. מלבד הפגיעה בדימוי העצמי, התסכול והמצוקות הנפשיות, קיימים סיכונים בריאותיים כגון התפתחות מחלות לב, יתר לחץ דם, סכרת ושומנים בדם. הפרעות האכילה פוגעות באיכות החיים, ועלולות להוות סכנה בראותית עד כדי מוות. לא תמיד יש את הידע או היכולת להתמודד לבד עם המצב. חשוב לפנות לעזרה טיפולית ולייעוץ מקצועי על מנת ללמוד לטפל בתסמונות ולהגיע לרווחה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רגשות האשמה שומרים עלי "אני מרגישה אשמה. אשמה כשאני אוכלת מתוקים, אשמה כשאני נהנית מאוכל טעים ומשמין..." לכאורה האשמה היא מכשלה למה אנחנו אוחזים בה ולא משחררים? גם אחרי שהגענו לתובנה שאכילה שפויה ונורמלית היא אכילה שיש בה הקשבה, סיפוק והנאה? כי אם אני אפסיק להרגיש אשמה אני ארשה לעצמי... האשמה הופכת להיות הגארד האישי שלי אם אני אפסיק להרגיש ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטת כסאח - דיאטות כסאח וחשיבות שתיה לרדת 10 ק"ג ביומיים אך.. לו זה היה אפשרי... ואם לא ביומיים אז בשבועיים... גם הולך.. להיות רזה, כמה שיותר מהר, כאן ועכשיו מה מאפיין אותן? את דיאטות הכסאח? ולמה מספרים לנו כל הזמן שזה לא בריא? בכלל, חשוב לדעת, שבכל תהליך הרזיה, קיצוני או מאוזן, מאבדים משקל הנובע מאיבוד שומן, מים וחלבונים שמקורם מפירוק של שרירים. מוכרת לכולנו התופעה של איבוד משקל גדול בימים הראשונים לדיאטה... משקל שאכן רובו נתרם מאיבוד של מים ושל מעט מאד שומן... אכן, בתחילת תהליך ההרזיה מאבדים יותר מים ופחות שומן, וככל שמתמידים בתהליך משתנות הפרופורציות, וכל ק"ג שעוזב את הגוף כולל יותר שומן ופחות מים וחלבונים. לא רק למשך התהליך יש השפעה על איבוד השומן, אלא גם להרכב הדיאטה. ככל שהדיאטה קיצונית יותר, קרי דלת קלוריות, מאבדים אכן יותר משקל, אך החלק היחסי של השומן קטן יותר, ואיבוד השריר והמים גדול יותר. אם המטרה היא לאבד שומן, לרזות במילים אחרות, הרי שעלינו למצוא את הדרך שבה נאבד פחות מים ויותר שומן - שכל ק"ג שעוזב את הגוף יהיה ברובו של שומן. גם להרכב של התפריט יש השפעה על איבוד השומן ולא רק לסך הקלוריות היומי. בכל מקרה, על מנת למזער גם את איבוד החלבון, שמקורו משרירים שמתפרקים בכל תהליך הרזייה, הרי שאספקה נאותה של חלבון וגם של פחמימות תצמצם את איבוד השריר. כמובן שפעילות גופנית, שתשולב בתהליך, תשמר אם השריר ותקטין את הפירוק שלו שמתרחש באופן טבעי בתהליך ההרזייה. מאפיין נוסף של דיאטות הכסאח הוא ההשפעה שלהן על קצב חילוף החמרים הבסיסי. חילוף החמרים הבסיסי כולל את כל הפעולות הבלתי רצוניות שמתקיימות בגוף כשאנחנו במצב מנוחה. הלב, הריאות, המוח, הכבד וכו' וכו'... כל אלה ממשיכים לפעול גם כשאנחנו ישנים וגם כשאיננו פעילים. גורמים רבים משפיעים על קצב חילוף החמרים הבסיסי, ביניהם מין, גיל, הרכב הגוף (כמות השרירים). ככל שקצב חילוף החמרים הבסיסי גבוה יותר כך אנחנו "בזבזנים" גדולים יותר של אנרגיה.. במילים אחרות, משתמשים ביותר קלוריות כל יום. זה טוב או רע למשקל? זה אומר שאנחנו צריכים לאכול יותר כדי לספק לגוף את הדרוש לו, וזאת עוד לפני שהזזנו שריר אחד... כל הדיאטות מורידות את קצב חילוף החמרים. כשאנחנו מספקים לגוף פחות קלוריות ממה שהוא צריך על מנת שישרוף שומן, הוא מתחכם ונהיה "חסכן" - מסתפק לצרכיו הבסיסיים בפחות אנרגיה... ככל שהדיאטה קיצונית יותר הגוף נעשה חסכוני יותר. זו אחת הסיבות לכך שאנשים שעושים הרבה דיאטות כבר לא מצליחים לרדת במשקל כי הגוף שלהם צריך פחות ופחות קלוריות למחייתו הבסיסית. כמה מילים על מים בתהליך הרזיה... מחקרים מראים שאנשים שמקפידים על שתיה מרובה במהלך דיאטת הרזיה מאבדים יותר שומן ופחות מים. שימו לב... לא יורדים יותר במשקל, אבל כל ק"ג שמאבדים מכיל יותר שומן... והרי זה מה שאנחנו רוצים.. לרזות! הרבה מנגנונים מסבירים את ההשפעה הזו של המים על איבוד השומן. אחד מהם, ואולי המרכזי ביותר הוכח במחקרים גם כן - שתייה של מים מגבירה את קצב חילוף החמרים הבסיסי!!!! שתייה של חצי ליטר מים מגבירה את הבזבוז הקלורי של הגוף בכ - 300 קלוריות... אז... דיאטה כמה שיותר מאוזנת, יחד עם פעילות גופנית ושתיה מספקת של מים שומרת על קצב חילוף חמרים מיטבי ומייעלת את תהליך ההרזיה!!!⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לאכול בשביל לגדול - מה וכמה ילדים צריכים? מבלבלים אותנו... מצד אחד נושפת בעורפנו המגמה של השמנת ילדים. אם פעם בכל כתה היה ילד אחד שמן (שהיה גם המצחיק מכולם), הרי שהיום הסטטיסטיקה אחרת, ובכל כיתה יהיו לפחות 5 ילדים עם עודף משקל. מה שגורם לנו להיות מודעים לכך שהילדים לא יאכלו יותר מדי. מצד שני... ילדים צריכים לאכול, וחשוב שהאוכל יהיה מזין ומגוון ויספק את כל מה שהם זקוקים לו על מנת לגדול ולהתפתח באופן האופטימלי... אז כמה ומה... שלא יהיה הרבה מדי ולא מעט מדי... שיהיה נכון לילד, וגם כמובן, שיהיה טעים... כיצד נדע לתרגם את כמות הקלוריות, החלבון, הסיבים, המינרלים והויטמינים המומלצים לילדים ל - אוכל? טליה לביא, דיאטנית קלינית, לקחה את ההמלצות התזונתיות לפי גיל ומין ותרגמה אותן עבורנו לתפריט יומי. טבלה: ההמלצות התזונתיות לילדים לפי גיל ומין 2-3 שנים 4-8 שנים 9-13 שנים קלוריות בנות 100012001600 בנים 100014001800 חלבונים (גרם) 131934 סיבים (גרם) 192531 ברזל (מ"ג) 7108 סידן (מ"ג) ... לבנות 12 מנות לבנים מוצרי חלב 2 מנות 2 מנות 3 מנות פירות 2 מנות 2 מנות 3 מנות ירקות 2 מנות 3 מנות 4 מנות לבנות 5 מנות לבנים כפית אחת ליום של שמן קנולה / סויה / תירס / חמניות חיונית. מיותר לציין ששתייה מתוקה וחטיפים מספקים לגוף הרבה מאד קלוריות ואינם תורמים מבחינה תזונתית, לכן אינם מופיעים בטבלה המספקת את אבות המזון לילדים. ההגדרה המקובלת למנת מוצרי חלב 1 כוס חלב או שוקו 1 גביע יוגורט 100 גרם גבינה לבנה 1 פרוסה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה - חידוש ההחלטה כל 60 דקות רוב ה"נפילות" בדיאטה מתרחשות כתוצאה מאי - חידוש ההחלטה. התהליך מוכר וידוע, כמעט בלתי נמנע וברור שיקרה מתישהו... אנחנו מחליטים על דיאטה מיום ראשון, בוחרים שיטה ומתכון, מתחילים במלוא המרץ יש שבועיים קשים, אחר - כך מתרגלים ואז קורה דבר מוזר... להמשך קריאה לחץ על הכותרת... מערכת הסכמים בלתי מוגדרת, ולמה אני מתכוונת? כשאני הולכת לאירוע, מסיבה, לפעמים סתם בעבודה או בסופר מרקט, אני רואה עוגה. אני יודעת שהעוגה כרגע לא נחוצה, אני יודעת שאני "בדיאטה" אבל היא מפתה... היא עושה לי הרגשה טובה, אני מדמיינת את עצמי אוכלת אותה ופתאום אני שמחה. מייד אני תופסת את עצמי, ובנזיפה מזכירה לעצמי שאני "בדיאטה" אז אסור. החשק לעוגה נשאר לא מסופק. בו ברגע אני רוצה להשתיק את חוסר הסדר ולעשות שלום בין הצד שרוצה לבין הצד שאוסר. לכן אני נותנת פסיקה, שתקפה כמו חקיקה: בסוף "הדיאטה" אני אוכל כמה שאני רוצה. עוד כמה שבועות אני אוכל גם עוגה כזו וגם עוגה אחרת... וכך כל הצדדים מרוצים. הצד שלא מסכים לאכול את העוגה, מתרצה שהרי הוא יודע שיבוא על סיפוקו בעוד ימים מספר. הצד שאומר לי לאכול את העוגה נהנה מההקלה ויודע שניצח במערכה. וכך בתום תקופת "הדיאטה" אחרי שהתאמצנו, הזענו ונמנענו, מגיע לנו פיצוי. זה מתחיל בעוגה שהבטחתי אז במסיבה, וממשיך בבורקס שראיתי בערב שבת, ועוד ממשיך במילקשייק שהבת שלי שתתה וכן הלאה והלאה. יוצא שמרוב פיצויים, תוך זמן קצר אנחנו שוב מוצאים את עצמנו במעגל הקסמים, מחליטים שמיום ראשון ל"דיאטה" נכנסים... את ההמשך ואת הסוף אתם בוודאי מנחשים. אז מה עושים אתם שואלים? ראשית - שמים לב להסכמים. ההסכמים נעשים במצב שאנחנו חלשים, כשיש דיון ביני לבין עצמי סימן שההחלטה קצת התרופפה. בזמן התרופפות ההחלטה, זהו מצב של חוסר הרמוניה. חוסר הרמוניה זה מצב לא נעים, כדי לסדר אותו אנחנו חייבים לעשות הסכם עם עצמנו. שנית - לאחר ששמנו לב שיש הסכמים ומתי הם נעשים, נבדוק את אופי ההסכם: אי אפשר לעשות הסכם שאף פעם לא נאכל עוגה / בורקס / מילק שייק. כי הצד שרוצה ומתפתה לא יאשר כזה הסכם. אי אפשר לעשות הסכם שעכשיו נאכל את מה שראינו כי הצד שעושה "דיאטה" זה שנאמן להחלטה שלנו, לא יסכים. לסיום - החלפת ההחלטה וחידושה. כאן טמון הפתרון לכל המאמר: בוודאי שמתם לב שתמיד כתבתי "דיאטה" במרכאות, משום שדיאטה מתפרשת בשפה העברית כסבל ואיסורים. אסור ולא, הן מילים ותחושות שיוצרות התנגדות, ההתנגדות לא מאפשרת הצלחה לאורך זמן. משום מה היא תמיד תגבה את חובה. ולכן ההצלחה תהיה זמנית. אני שומעת אנשים שאומרים לי שהצליחו לשמור על תוצאות ההרזיה 3 שנים! ומה קרה? לא יודעים, פשוט נשברנו. זו פצצה מתקתקת שיום יבוא ותקיש על הדלת... התוצאות עלולות להיות בלתי נשלטות ובוודאי לא נעימות. בואו נחליף את ההחלטה. נלמד דרך חדשה, דרך שבה ה"דיאטה" היא תזונה מאוזנת שיש מותר. שמותר לאכול חתיכה מהעוגה, טעימה מהבורקס ולגימת מילקשייק. איזון שבו אנחנו מחליטים מה העלות של הטעימה, החתיכה והלגימה. איזון שאם לקחנו עודף נדע איך ליצור חוסר. איזון שאם יש כניסה אנרגטית נדע ליצור הוצאה שווה. ההחלטה היא לחיות באיזון במקום בדיאטה. ואת זה אפשר ללמוד... בקלות. לאחר שהחלפנו את ההחלטה, נשנה את התזמון שלה. בד"כ אנחנו מחליטים: "מעכשיו עד חנוכה אני בדיאטה"... ואז בחנוכה שפג תוקף ההחלטה, אנחנו פותחים את ההסכמים האפלים ומתחילה גביית החובות. אני מציעה החלטה שתקפה לשעה הקרובה. כן, פעם בשעה נתחייב שבשעה הקרובה נהיה נאמנים לשיטת האיזון שלמדנו. כך רואים את ההצלחה מייד. ויכולים "לחזור למוטב" עכשיו. ובמקרה שנערכו הסכמים בתוך השעה, לא יהיו בעלי נזק רב אם יפרעו בתקופה הקרובה. הריבית אז קטנה. וכך משעה לשעה תמצאו את עצמכם אחרי חודש, אחרי שנה הופכים את השיטה לדרך חיים. התמדה עם תמורה בצידה. לא סבל ולא מעגל קסמים, רק שקט ואורח חיים. תזונה מאוזנת זו שפת תקשורת עם הגוף שלומדים כמו שלומדים אנגלית. בהתחלה מסתכלים הרבה במילון ואח"כ עם האימון זה זורם ונהפך להיות חלק ממך... שבוע טוב והנאה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רק הרווחתי לא הפסדתי כלום אני בחופשה. הכל מותר זה לגיטימי לאכול דברים משמינים ליד אנשים, ליד המשפחה. אני כמו כולם. כולם מתבהמים אין לי את כל הדברים האלה ביום - יום הכל נראה לי טעים לא רוצה להפסיד שום דבר מה את רוצה להרויח? להינות מהאוכל תחושת נינוחות וקלילות. לא להתפוצץ האם אפשר להינות מהאוכל וגם להיות נינוחה וקלילה? בארוחה הראשונה שוחחתי ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ אנורקסיה נרבוזה - מבוא אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa; בעברית: צימנות) היא הפרעת אכילה מסוכנת, וחמורה הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות. המונח "אנורקסיה" (אובדן תיאבון) מקורו ביוונית: - = אי - תיאבון. הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. פחד קיצוני מהשמנה קיים גם בבולימיה. מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת מההפרעות הנפשיות המסוכנות ביותר, כיוון שהיא עלולה להיות קטלנית בכ - 5% מן המקרים. מחלת האנורקסיה מופיעה לרוב אצל נשים צעירות ובמדינות מפותחות, המחלה פורצת לרוב בגילאים 10-30 והשכיחות שלה עולה בגילאים 17-18. האנורקסיה מאופיינת באיבוד משקל קיצוני הואיל והאדם החולה בה מסרב לשמור על משקל גוף מינימלי נורמלי. בהתחלה אדם הלוקה בהפרעה אינו מאבד את תיאבונו (איבוד תיאבון הוא מקרה נדיר), אלא מדכא אותו באופן רצוני. אובדן המשקל יכול להוביל למספר סיבוכים, ביניהם כחישות קיצונית, הפסקת הווסת אצל נשים, רגישות לזיהומים ופגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, הפרעות קצב הלב ואוסטיאופורוזיס ("בריחת" סידן). תוכן עניינים: 1 סוגי החולים 2 קריטריונים לאבחון 3 דרגות חומרה 4 גורמים 5 שכיחות 6 דרכי טיפול 6.1 טיפול בבתי חולים 6.2 טיפול נפשי 6.3 דרכי טיפול בתוך הקהילה 7 סיבוכים של אנורקסיה 7.1 בעיות בריאות נוספות 7.2 אנורקסיה ומחלות נוספות 7.3 בעיות נפשיות 7.4 תמותה 7.5 אנורקסיה והיריון 8 מניעה 9 מקרים ידועים 1 1 1 סוגי החולים: החולה רואה את גופו כמעוות, כלומר, למרות שהוא רזה מאוד אף כחוש, הוא רואה עצמו כשמן. משקל החולה קטן באופן משמעותי מהמשקל הרגיל הצפוי. ניתן להבחין בין שני סוגי חולים בהפרעה: הסוג המגביל (restricting type) הוא לא אוכל, מרעיב את עצמו, צם ועושה פעילות גופנית מוגזמת. הסוג של בולמוסי אכילה / התרוקנות (binging eating/purging type) - הורדת משקל מהירה באמצעים אחרים מלבד הצום - החולה אוכל הרבה בזמנים קצרים (בולמוסי אכילה) ואחר כך גורם לעצמו להקיא, או משתמש במשלשלים, במשתנים ובחוקנים. סוג זה הינו מעין תערובת של אנורקסיה עם "בולימיה" כלומר בולמוסי אכילה עם הקאות יזומות ואמצעים אחרים להורדת משקל מהירה. כך שהחולה צם ומרעיב את עצמו במשך כמה ימים, ולאחר הצום נתקף בבולמוסי אכילה שלאחריהם הוא גורם לעצמו להקיא ולשלשל, לאחר ההתקף הוא צם שוב, וחוזר חלילה. חלק מחולי אנורקסיה עוברים להפרעה מסוג "בולימיה נרבוזה" שבה המשקל יכול להיות נורמטיבי או אפילו משקל - יתר. קריטריונים לאבחון: קיימים שלושה קריטריונים בסיסיים לאבחון המחלה על פי ה - DSM: 1.סירוב לשמור על ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטות / הרזיה - למה דיאטות לא עובדות? מותר ואסור, חטא וכישלון הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל! גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך. משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא? תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט! המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, ... היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות. בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים. המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל. נשמע פשוט... איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס" לחשיבה המאפשרת חופש בחירה? גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אבל היא אספה את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע חזרה ואמרה: "מה, אני לא אוכל שוקולד אף - פעם? וגם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל - כך ... לעצמה, לא עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת. זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: "אני מעדיפ/ה לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק, אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא. " אפשרות נוספת היא: "אפנק את עצמי בקוביה / שורה אחת, אבל של שוקולד איכותי! " אלו מחשבות חלופיות המציגות חופש של אפשרויות. השוקולד הוא אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. אפשר לשחק עם הכמות, עם ... את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חווית היכולת לתת לגוף ולנפש שלי את מה שעושה להם טוב היא משכרת, נעימה, מטעינה ומחזקת. כל התנהגות מתחילה בראש שלנו, בתפיסות שלנו, בקבעונות מחשבתיים שהם שלנו שנים רבות. דיאטה במקרה כזה היא כמו קוסמטיקה. נסיון ליפות את הדברים מבלי לעשות ניקוי עמוק. אם רק נצליח לשנות את הראש, במעט, תוך שמירה והעצמה של המחשבות, התפיסות וההצלחות שמשרתות אותנו, נוביל את עצמנו להצלחה אמיתית! לא עוד דיאטה, כי השינוי מתחיל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / ירידה במשקל - "נפלתי"... מירי (שם בדוי) נכנסה לסטודיו בפנים נפולות. היא ניגשה להכין לעצמה כוס קפה, ובדממה התיישבה במקומה. עליי לציין, שהתנהגות זו לא הייתה כלל וכלל אופיינית לה. בפעמים הקודמות כניסתה לוותה בחיוך גדול, ובהליכה קופצנית מלאת אנרגיה. בחרתי להתחיל את המפגש בברור עם מירי, בדרך עוקפת. פניתי לקבוצה בשאלה: "כיצד עבר עליכן השבוע האחרון? ". התחלנו ... הישג, וכך היא הופכת מביקורת למשוב. הוצאת המילים השליליות מהשיח היומיומי שלי, והפיכתו למקור ללמידה משנה לא רק את המילה אלא גם את החשיבה, וכמובן את הרגשות שלנו לכל קושי. ביקשתי ממירי לספר על הלמידה שהייתה לה השבוע על עצמה בהקשר של שינוי אורח חייה לירידה במשקל. היא שיתפה אותנו בארוחת השבת אצל משפחתה, בה חשה שאינה יכולה לעמוד בפני הפיתוי הגדול "עוגת הגבינה". היא סיפרה על המחשבות שעלו בראשה לפני החלטתה לאכול מהעוגה, על התחושות בעת האכילה, והמחשבות שהגיעו בסיומה. מרגע שנכנעה לפיתוי עלו רגשות האשם והתסכול. הם ליוו אותה מספר ימים, בהם התייסרה עד כדי מחשבות ורגשות של "אני לא שווה כלום... אני לא אצליח ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ השמנה - מישל אובמה נגד תעשיית השמנים בע"מ מישל אובמה, האישה והאופנה, נוקטת בצעד נוסף בשלל הצעדים המשפיעים שהיא נוקטת בהם למען מדינת אמריקה - הפעם היא החליטה לצאת נגד השומן המרושע ולהפוך את האמריקאים לעם רזה יותר וכנראה שגם מאושר יותר, שלם יותר ושמח יותר בחלקו. לא ברור למה חושבים האמריקאים שמיליארדי הדולרים שנשפכו על המשק האמריקאי, בנסיונות כושלים "לטפל" בבעיית ההשמנה האמריקאית, שווים פחות מקולה של אישה אחת, גם אם היא האישה הראשונה, שסימנה את נושא השמנת היתר בקרב ילדים כמטרה, וכבר השיקה את תכנית האב של ד"ר רג'ינה בנג'מין, ראש מערך הרפואה במדינה ושמנה מטעם עצמה שלמרות שלא עלתה עדיין על הפתרון למגיפה של עצמה, מתיימרת לספק אותו לכל האומה האמריקאית. התכנית מעניקה לכל השמנים וחסרי האונים טיפים למה הם יכולים לעשות כדי למגר את המגיפה. אגב, כאות להשתתפותה הכנה והדהותה המלאה עם התכנית הגאונית, צעד ראשון שנקטה בו אובמה לאחר התכנית עם הדוקטור של ארה"ב, היא לשים את בנותיה היא תחת משמר דיאטה קפדני: "בעיניי ילדותיי היו מושלמות", אומרת אובאמה בלשון עבר, "לא ראיתי את השינוי". והאב הגאה מוסיף: "מאליה הפכה לשמנמנה קטנה". אז מה כדאי שגברת אובאמה היקרה שלנו תדע לפני שהיא זונחת לאנחות את תחום האופנה שהיא כל כך טובה בו, ועוברת לתחום שהיא כנראה מבינה בו קצת פחות - עולם בעיות האכילה? 1. הדבר האחרון שנכון לעשותו בעולם בעיות האכילה, הוא לשים ילד תחת משטר דיאטטי. 2. את הפנייה של אבא לגנותיו בכינוי "שמנמנה קטנה", שום דיאטה לא תתקן. 3. אמא שמרגישה שבנויה היו מושלמות ומשקלן שינה את תפיסתה זו, צריכה בעצמה לפנות לעזרה. 4. ידוע ומקובל כי ילדים בריאים מוסיפים למשקלם בתקופת ההתבגרות המינית. 5. ידוע ומובן היום כי דיאטה היא התנהגות לא בריאה. משקל תקין הוא המשקל שהגוף מגיע אלי ובאכילה מאוזנת, התנהגות ומצב נפשי בריאים. אנשים בעלי משקל גוף ממוצע יכולים להיות לא בריאים, ואנשים בעלי משקל גוף מעל הממוצע יכולים להיות בריאים. 6. התנהגות ערכית, ולא משקל, היא מטרה סבירה לבריאות טובה. זה גם המקום להזכיר את הבלוג שעסק בשאלה "האם מגיפת ההשמנה באמת דוהרת קדימה? בקצרה - מחקרים שפורסמו לאחרונה בעיתון היוקרתי JAMA הצביעו על נתונים שונים בתכלית מאלה שמצביע עליהם מסע ההפחדה שאנו עדים לו בשנים האחרונות בגין מגפת ההשמנה לכאורה, שהוא רק חלק קטן מתוך תהליך המדיקליזציה העולמי המנהל את חיינו בכל דרך אפשרית. (מדיקליזציה - הגדרה של התנהגות מסוימת כבעיה רפואית / הפרעה או אפילו כמחלה, והגדרת האדם שהתנהגות זו מאפיינת אותו כזקוק לטיפול או לתשומת לב רפואית. למשל מנופאוזה, Social anxiety disorder, Female sexual dysfunction, עודף משקל והשמנה, הפרעות קשב וריכוז, אלכוהוליזם, קרחת). אז "רודפי צדק", המתאווים ל"מגר את מגפת ההשמנה", אנא זכרו: משקל אינו מדד לבריאות. העיסוק בו משבש את האכילה של הילדים ועוד יותר מזה פוגע בתפישת הגוף שלהם, וביכולתם לשמור עליו ולהיות בכושר. השימוש והעיסוק בו מעצים את האפליה ברמה החברתית. אפליה כזו פוגעת ב"עצמי של הילד" והופכת אותו פגיע יותר ומועד יותר מכל ילד אחר לאכילה לא בריאה, להשמנה, לשימוש בסמים, לניצול... וכמובן לדיאטות... ודיאטות, כבר מזמן הבנו, רק משמינות (כל הדיאטות בכל התחפשות). ואחרון חביב, השקילה בכל מובן שהוא פוגעת בזכויות הילד לכבוד ולפרטיות. (גם אם שקלנו אותו בחדר נפרד, עם דלת סגורה וגם קצת חייכנו אליו). ואיך אפשר שלא להזכיר את הבלוג על תעשיית היופי האמריקאי?! שוב מסתבר שכל הדרכים מובילות ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה - שוב נשברת ויצאת ממסגרת של אכילה נכונה? "יש לי צורך עז להיות טובה, לעשות מה שבסדר, מה שאמור להיות נכון אבל יש בי חוסר סבלנות ומרדנות, אני עושה מה שצריך, ואז כאילו משתלחת ועושה הכל ההיפך. חוזר על עצמו - אוכלת מסודר, כמו שצריך, עד שפתאום אוכלת מכל הבא ליד" כך אמרה לי נ. התיסכול הזה מוכר ושכיח. הפער בין הרצון להתנהל לפי מסגרת כללים שיש לי רצון לדבוק בה, לבין המציאות, בה אני פוגשת פתאום איזה ... רבות ביום - מה אני באמת צריכ~ה עכשיו? כשנ. ואני המשכנו את השיחה על "מה שאמור להיות נכון, מה שרצוי וצריך" היא העזה לומר שיש לה גם רצון אחר שהוא לעשות את מה שבסדר לה, את מה שהיא באמת רוצה. ומיד מיהרה והוסיפה הסתייגות! "אבל - אני יודעת שכדי לרזות אני צריכה לא לאכול את מה שאני באמת רוצה" כמו אומרת, יש לי פחד גדול לאכול את מה שאני באמת רוצה, אני רוצה אוכל טעים, מספק, והראש שלי אומר שמה שאני באמת רוצה ישמין אותי, ולכן אני נמנעת מכך, ומתאמצת לאכול לפי כללים שאני תופסת אותם כנכונים. לכאורה הגיוני מאד. אלא שמה שקורה הוא שנ. "מסתובבת" בעולם בחוסר שביעות רצון תמידי, שהיא אינהה מודעת לו, אשר גורם לה ... אמור להיות, למה שהיה רצוי, למה שנחשב נכון. דרך "השתקת" הרעשים החיצוניים של מה צריך להיות, מה נכון, מה מומלץ, אפשר להתפנות להקשבה נקייה ושקטה למה אני - צריכ~ה באמת! מנסיוני, זה משנה חיים. מוזמנים להגיב ולשאול ולפנות ולהתעניין טליה לביא דיאטנית הוליסטית מפתחת השיטה "לרזות מהמחשבה"⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה - "ביום ראשון אתחיל דיאטה! " "ביום ראשון ניסיתי להתחיל שוב... עד הערב היה מצוין, ואז ממש לפני השינה, הרגשתי בפה תחושה של בא לי משהו מתוק... ". מוכר לכם? זהו גם סיפורה זיוית (שם בדוי), שבכל יום ראשון בבוקר מתחילה וביום שני רמת המוטיבציה שלה יורדת פלאים. כל זאת, מאחר וחשה תסכול ורגשות אשם עקב האכילה בליל אמש. במפגש הראשון בינינו, עוד לפני תחילת הסדנא, היא מיהרה לומר ולהדגיש, כי ניסתה את תוכניות הדיאטה הקיימות. "ניסיתי הכל.. ואם ירדתי, חזרתי שוב לאותו משקל, ואפילו יותר! " ציינה זיוית בפניי. "בכלל" הוסיפה "יש לי הרבה סיבות, בכל פעם סיבה אחרת מפילה אותי". במהלך הסדנא זיוית שוב העלתה את הנושא, וביקשתי ממנה, שנתבונן יחד מה קורה לה. זיוית כמובן הסכימה מיד לשתף פעולה. "... אני מתחילה את ההכנות כבר בסוף השבוע לפני" אמרה. ביקשתי ... מחשבות לגבי יכולתה להתמודד עם האוכל. מחשבות אלו העלו רגשות אשם, ואלו הובילו לאכילה מיותרת שוב. זהו מעגל קסמים, שאפשרי, אך קשה לצאת ממנו ללא סיוע חיצוני, ויש המכנים אותו "מעגל הכישופים", עקב תחושת איבוד השליטה, שהוא גורם. שמו של התהליך הוא "מעגל גודריק - פורית", אותו חווים אלה המנסים לרזות באמצעות תפריט בלבד. במקרים אלו הם בסוף מוצאים את עצמם, במקרה הטוב, שוב באותו משקל, ובמקרה הטוב פחות במשקל גבוה יותר. קושי נוסף עם המעגל הוא שכוח הרצון לאורך הזמן הולך ופוחת, והאמונה ביכולת האישית מדרדרת, עד לכדי מחשבות ותחושות "שלעולם לא אצליח לעשות את זה! ". "אז מה עושים עם מעגל המכשפות הזה? " שאלה, וחשתי כבר בקולה תחושת ייאוש ועצב רב. כמובן שבמסגרת האימון הקבוצתי התמודדנו עם הקושי שהעלתה זיוית, וזאת באמצעות מודעות, שינוי מדורג של התנהלותה וכלי תמיכה למצבי הקושי הללו. לסיום, יש לי בקשה לכל אחד ואחת מכם להפסיק לעשות דיאטות, ובמקום שנו את אורח חייכם, כי מדיאטות רק עולים במשקל, ובמיוחד מדיאטות יום ראשון! לא מאמינים לי? תבדקו ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ אכילה רגשית - טיפול באכילה רגשית מיקי (שם בדוי), בת 38, נשואה ואם לארבעה, הגיעה לטיפול בעקבות בעיה של אכילה רגשית. "בגיל 12 עשיתי את הדיאטה הראשונה שלי", פתחה מיקי ואמרה. "הושפעתי אז מכתב עת לבני נוער, שהציג בנות יפות, דוגמניות וכו', שהיו גבוהות ממני אך שקלו פחות ממני. אז החלטתי שאני שמנה מדי וצריכה לרזות". מאז הספיקה לעשות דיאטות רבות מכל סוג אפשרי, לרדת במשקל ואז להעלות הכל בחזרה פלוס תוספות. מדיאטה לדיאטה היא רק הלכה והשמינה. הדבר נמשך שנים, עד שהבינה לבסוף שזו לא הדרך וכי דיאטה אינה הפתרון. היא החליטה להפסיק עם הדיאטות ולטפל בשורש הבעיה, אך רק לאחרונה פנתה לטיפול. "היום, במבט לאחור, מה לא הייתי נותנת כדי לחזור למשקלים שונים שבהם אני זוכרת שהרגשתי את עצמי שמנה", אמרה מיקי ודמעות בעיניה. "כואב לי לחשוב על כל הזמן שבזבזתי ברגשות תיעוב עצמי, אבל אני עדיין לא מצליחה להתגבר על זה ואני עדיין מאוד עסוקה באוכל". בפגישות אנו מנסות לבדוק מה משמעות האוכל עבורה ואיזה תפקיד הוא משחק בחייה. מיקי מודה שהיא אוכלת בלי מחשבה, מתוך אוטומט. כשאני מבקשת ממנה להתחיל להקשיב לרגשות ... הפחד שאם ארשה לעצמי להרגיש, אולי אגלה שאני לא כל כך מרוצה מחיי. שאני חי בחוסר שביעות רצון מהעבודה, מהזוגיות, או חי בתחושה כללית של חוסר משמעות. הסיבות לפחד הן רבות, אך כל אדם צריך לגלותן בעצמו. באחת הפגישות אני מבקשת ממיקי לעצום עיניים ולדמיין את עצמה רזה. פעמים רבות דיברנו על נטייתה לתלות הכל במשקל. "אם אהיה רזה, אהיה מרוצה מהגוף שלי / אהיה מאושרת / אהיה בטוחה בעצמי / אצליח בעבודה" וכו'. כיום היא כבר יודעת שזה לא נכון, אך עדיין מתקשה לוותר על הרצון לרזות. ובכל זאת, הפעם אני מבקשת ממנה לשים לב למה שמרתיע, מה מפחיד אותה בלהיות רזה. מיקי מופתעת בתחילה מהבקשה המוזרה, אך נענית ועוצמת עיניים. שקט משתרר בחדר, בעוד אני מתבוננת בה, מחכה לשמוע אם התרגיל מסייע לה לזהות מחסומים משמעותיים בדרך לקבלה עצמית. כעבור זמן לא רב שבה מיקי ופוקחת את עיניה, ועל פניה מבט מהורהר. "מעניין", היא אומרת. "לא חשבתי על זה קודם, אבל מסתבר שיש פה משהו חשוב. כשעצמתי עיניים וניסיתי לדמיין מה לא טוב בלהיות רזה, פתאום שמתי לב שלהיות רזה מבחינתי אומר שיראו אותי - שישימו לב אליי. ואני כנראה פוחדת מזה שישימו לב אליי, זה מרגיש לי מקום מסוכן להיות בו. כאילו יש בשומן משהו ששומר עליי ובמידה מסוימת גם מטשטש אותי, שם אותי ברקע והופך אותי להיות קצת יותר 'רגילה'". "שם את מרגישה בטוחה", אני משקפת ומיקי מהנהנת לאות הסכמה. מיקי הגיעה לתובנה משמעותית: אחת הסיבות לכך שהיא לא מצליחה לרדת במשקל היא הפחד שלה ממה יקרה אם תרד במשקל. במקרה הזה, הפחד להיות במרכז תשומת הלב עוצר בעדה ומונע ממנה להיות שם. פחד זה גדול מהרצון לרדת במשקל וכל עוד לא נבדוק אותו ונטפל בו, לא תצליח מיקי לרזות. "האם באמת 'יראו' אותך יותר אם תרזי?" אני שואלת. מיקי לא יודעת לענות על כך. "אולי זה לא נכון, אבל ככה אני מרגישה" היא אומרת. "בעצם יש בזה אפילו משהו לא הגיוני, כי ככל שאנשים שמנים יותר, כך הם מושכים יותר תשומת לב. אז אולי אני עושה בדיוק את ההפך ממה שאני רוצה?! כלומר, אולי אני בעצם מושכת יותר תשומת לב ממה שאני רוצה?" "ייתכן", אני אומרת ומיקי משתתקת לרגע, מופתעת מכיוון החשיבה החדש. זמננו תם, אך העבודה טרם נסתיימה. מיקי יוצאת כשהיא מודעת לכך שעליה לעבוד על יכולתה "להיראות" ולהרגיש בטוחה. זוהי עוד תחנה במסע חשוב מאוד - מסע בו היא לומדת להכיר ולקבל את עצמה. מתוק: טעם החיים גם טל (שם בדוי) הגיעה לטיפול בנושא של אכילה רגשית. טל היא רווקה בת 32, אדריכלית במקצועה, וב - 20 השנים האחרונות היא עסוקה במלחמות עם האוכל, עולה ויורדת במשקל, מנסה דיאטות אינספור ומרגישה מתוסכלת יותר ויותר. "הגעתי למסקנה שדיאטות לא עובדות", היא אומרת בפגישתנו הראשונה. "עובדה. מדיאטה לדיאטה רק עליתי יותר ב⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה - הדרך הבטוחה להשמנה גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מהצריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היאאומרת. מותר ואסור, חטא וכישלון הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל! כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך. משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא? תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט! המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. ... היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות. בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים. המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל. נשמע פשוט... איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס" לחשיבההמאפשרת חופש בחירה? גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אבל היא אספה את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע חזרה ואמרה: "מה, אני לא אוכל שוקולד אף - פעם? וגם בשבוע הבא ... לאפשר לעצמה, לא עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת. זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: "אני מעדיפ/ה לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק, אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא." אפשרות נוספת היא: "אפנק את עצמי בקוביה / שורה אחת, אבל רק של שוקולד איכותי!" אלו מחשבות חלופיות המציגות חופש של אפשרויות. השוקולד הוא אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. אפשר ... פותחת את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חווית היכולת לתת לגוף ולנפש שלי את מה שעושה להם טוב היא משכרת, נעימה, מטעינה ומחזקת. כל התנהגות מתחילה בראש שלנו, בתפיסות שלנו, בקבעונות מחשבתיים שהם שלנו שנים רבות. דיאטה במקרה כזה היא כמו קוסמטיקה. נסיון ליפות את הדברים מבלי לעשות ניקוי עמוק. אם רק נצליח לשנות את הראש, במעט, תוך שמירה והעצמה של המחשבות, התפיסות וההצלחות שמשרתות אותנו, נוביל את עצמנולהצלחה אמיתית! לא עוד דיאטה, כי השינוי מתחיל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ירידה במשקל - על הפחד ועל הפחד להצליח "אמרו לי שרזיתי - זה הכניס אותי לבולמוס אכילה" הפחד להשתנות מלווה אותנו בתהליך של שינוי. הרצון להתנהל אחרת, להיות ביחסים חדשים עם האוכל ולהשיג גם שינוי חיצוני במימדי הגוף, מלווה בפחד המאפיין פרידה או אפילו אבדן. מאחורי חוסר ההצלחה עומדת הכשלה עצמית בלתי מודעת. ומה עומד מאחוריה? פחד. לא הפחד להיכשל אלא הפחד להצליח!!!!!!! "אם אני אהיה כזאת שאוכלת רק שורה של שוקולד אז כבר לא ... שמה שעומד עכשיו בדרכי הוא הפחד, דרושה יכולת התבוננות אמיתית. באימון קל לראות זאת יותר מאשר באופן עצמאי. א. ל. מתאמנת אחרת זכתה ל"הארה" באימון שכזה: "כנראה הפחד הוא מהשינוי עצמו, אני פוחדת להשתנות בחזות החיצונית, פוחדת לקבל מחמאות שקשורות לחיצוניות שלי. אני פוחדת מפרידות. אני מחזיקה את הק"ג חזק כדי לא להיפרד מהם אני פוחדת לא להיות עליזה אם אהיה רזה. אולי אני אתלבש יותר מחויט, ואז ההתנהגות שלי תהיה יותר רצינית? אני אהיה מישהי אחרת" ומה אז? במקרה של א. ל בחרנו להסתכל צעד קטן אחד קדימה. "אם תרדי 3-4 ק"ג תהיי מישהי אחרת?" "האמת שאם זה רק 3-4 ק"ג אז לא. זה רעיון מצוין להציב יעד כזה עכשיו" כך, נתנו לפחד להיות. לא חיפשנו לגרש אותו, המשכנו בדרך אל המטרה, מבלי שיפריע בדרכנו. בסוף אותו אימון אמרה א. ל. : " אני מסתכלת על זה בראיה הרבה יותר בהירה ומפוכחת, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרזיה - האם את מוכנה? דיאטות... שוב ושוב מתחילים, מצליחים, מפסיקים, נכשלים... למה את נכשלת? האם לא חבל להתאמץ ולהתאכזב? אולי עדיף לא להתחיל בכלל? הסוד הוא במעגל! - מעגל המוכנות לשינוי ודאי לא פעם שאלת את עצמך: מדוע אחרים מצליחים? האם אין לי אופי? למה לפני הבר - מצוה של הבן היה לי קל? למה בקיץ אני מצליחה יותר? ובכן, התשובה היא שהכל ענין של טיימינג, של המוכנות שלך. כל תהליך של שינוי, במיוחד קשה ותובעני כמו ירידה במשקל, דורש מוכנות - מוכנות נפשית, ממש כך. היכולת להיכנס לתהליך של שינוי אכן משתנה בין אדם לאדם, אך משתנה אצל כל אחד גם מזמן לזמן. אם תדעי לאתר את מידת היכולת שלך להיכנס ל"משמעת", וודאי תוכלי לחסוך את התיסכול שבכישלון. נשמע כמו תירוץ טוב... אבל אם תדעי לאתר את מידת היכולת שלך להיכנס לתהליך של הרזיה, תוכלי לפסוע צעד אחר צעד ולהתקדם בקצב שבאמת מתאים עכשיו לך. להתחיל ביום ראשון, אחרי החגים, לחפש קיצורי דרך, ללכת על דיאטות רעב, כל אלה נסיונות שאינם מבחינים בין מי שמוכן להיכנס לפעולה לבין מי שעוד בודק כמה הוא מוכן עכשיו להתאמץ... שינוי הרגלי אכילה, כמוהו כמו כל שינוי אחר בהתנהגות. זהו תהליך ויש לו כמה שלבים קבועים. השלבים הם אוניברסליים. כלומר כל אחת עוברת אותם בדרכה אל השינוי. ההבדלים יכולים להיות באופן ובמשך ההתנהלות בכל שלב. כלל חשוב הוא שלא ניתן לדלג על אף שלב. היכולת לזהות באיזה שלב אני נמצאת מאפשרת "תיאום ציפיות" והבנה מה נדרש ממני על מנת להתקדם ולהצליח. מבחינים בחמישה שלבים מרכזיים בתהליך השינוי: נתחיל דווקא משלב הפעולה, השלב שבו ממש מתחילים דיאטה, ספורט וכו'. זהו איננו השלב הראשון בתהליך אבל אנחנו נוטים לפצוח בדיאטה בשלב זה. כשאת מודיעה לעצמך או לקרובים לך "מיום ראשון אני מתחילה" את קופצת לשלב הפעולה מבלי שעברת אולי את השלבים ההכרחיים הקודמים לפעולה. לכן כשנכנסים לפעולה בעודנו מצויים מבחינה מחשבתית ונפשית בשלבים מוקדמים יותר בתהליך... במילים אחרות - כשאיננו מוכנים עדיין לשלב "הפעולה"... אין סיכוי להצליח! השלבים המקדימים את שלב הפעולה הם שלב ההחלטה, שלב מאד קריטי, עליו אנו נוטים לדלג, או לא נותנים לו את כובד המשקל הראוי לקבלת החלטה באמת. אך עוד לפני ההחלטה - שלבים בהם נמצאים רוב האנשים רוב הזמן... שלבי ההרהור. אנשים רבים נמצאים הרבה מאד שנים (!) בשלב ההרהור, מתחבטים האם להיכנס לתהליך השינוי, אך אינם מגיעים לכדי החלטה. מחר, אחרי החגים, יום ראשון, כשאסיים ללמוד, אחרי ... כשאחליט שאני באמת רוצה... ומאחרי חוסר ההחלטיות המאפיין את שלב ההרהור יכולים להתחבא פחד מכישלון, פחד מהצלחה, סף תסכול נמוך או היסטוריה של ניסיונות כושלים. הרבה שאלות מודעות יותר או פחות פוגשות אותנו בשלב ההרהור: מה יהיה אם אכשל? ומה יהיה אם אצליח? האם אשאר אותה אחת? איך אצליח לשמר את הירידה במשקל, ואם בכלל? אולי עכשיו אין לי מספיק כוחות בשביל לעשות את זה? למה שהפעם זה יעבוד, כשנכשלתי כ"כ הרבה פעמים בעבר? עיבוד השאלות וההתחבטות (הרהור!) חשובים מאד. דילוג מעל שלב חיוני זה יחזיר אותנו אליו שוב ושוב בכל פעם שניתקל בקושי או בספק. גם הנפילה היא חלק ממעגל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... וטיפול בהתמכרויות (סמים, אלכוהול, הימורים, מין, הפרעות אכילה, עישון סיגריות) - שאלות ותשובות סביב ההחלטה לפנות לטיפול ולעזרה מקצועית מהי התמכרות? באופן כללי, התמכרות הינו מושג המתאר שימוש חוזר בחומרים או בהתנהגויות, באופן כפייתי, ללא יכולת האדם לשלוט בכך, ועל אף הנזקים הברורים הנגרמים לו כתוצאה משימוש זה. השימוש בחומר או בהתנהגות מהווה דרך להתמודד עם מצבים רגשיים שונים תוך קבלת חוויה רגשית ... להצלחתו (אם בטיפול זוגי, משפחתי, קבוצתי או פרטני לאחד מבני המשפחה). בקרב משפחתו של המכור (אם זה הורים, אחים, בת / בן הזוג או הילדים) מתנהל אורח חיים מסוים מול המכור. לכל חבר משפחה תפקיד מסוים, והתקשרויות מסוימות במערכות היחסים. עם כניסת המכור לתהליך גמילה והטיפול שיווי המשקל הזה מופר. כעת גם על המשפחה עובר תהליך שינוי ועליהם למצוא יחד את האיזון המחודש הבריא. כמו כן לאורך השנים המשפחה חוותה רגשות של בושה ואשמה, מבוכה ואי נעימות כלפי הסביבה, הסתרת הסוד, בלבול, כעסים וחוסר ידע כיצד להתמודד עם בעיית ההתמכרות. וכעת חשוב לאפשר להם את המקום לעבד את כל החוויות, לקבל תמיכה והדרכה, ולעבור תהליך שינוי במקביל למכור ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ לרדת במשקל - אמונות כבדות משקל... "אני חייבת לאכול משהו מתוק בסוף ארוחה" "לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד" "ארוחה בלי לחם לא יכולה להיות משביעה" "אם אני פותחת חבילה, היא תיגמר" "אני לא מסוגלת לראות שיש שאריות" מוכר? האם אלו משפטים ששמענו את עצמנו אומרים ... חבילה היא תיגמר" יש סיכוי שאפתח חבילה והיא לא תיגמר? אני כזאת! ככה זה אצלי! תמיד! אם אני "לא מסוגלת לראות שיש שאריות" איזה סיכוי יש לשאריות? גורלן נחרץ... כך לגבי ההתנהגות שלנו, אבל יש לנו גם לא מעט דעות מאד מוצקות על הרזיה בכלל: "כדי לרזות צריך לסבול" "לבשל אוכל בריא זה מסובך ודורש הרבה זמן והתעסקות" "פעילות גופנית זה מאמץ, אין סיכוי שאהנה מזה אי פעם" מאמץ, מסובך וסבל... עם מחשבות שכאלה יש בכלל סיכוי לרצות לעשות זאת? סיכוי להצליח? להתמיד באיזשהו שינוי התנהגותי? הרי כמה זמן אפשר להתאמץ, להסתבך ולסבול? ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים ספורט או דיאטה עם המון מוטיבציה, אנחנו משקיעים זמן והתעסקות, משקיעים מאמץ ואפילו מוכנים לסבול... אבל לא לאורך זמן. וכשאנחנו לא מצליחים להתמיד בכך, מתלוות לחוסר ההצלחה תחושות של כישלון ותסכול, של הלקאה עצמית. אנחנו לא מבינים שזה היה מועד לכישלון מלכתחילה - אי אפשר לנצח ממקום של סבל ומאמץ! כשבראש שלנו דיאטה וספורט נתפסים כסבל ומאמץ, כך זה גם בפועל, ואין לזה סיכוי. לצד מחשבות ותפיסות כאלו שהן אוניברסליות לכאורה, נמצאות המחשבות על מה שהרזיה היא בשבילנו. אלו תפיסות שהן שלי על עצמי. הן יכולות להתבסס על נסיון העבר שלי, ולכן הן לכאורה עובדות. "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה בחזרה" "אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום" "אם כבר לחטוא - אז עד הסוף" "עד שאני לא אוכל, אני לא אירגע" מחשבה יוצרת מציאות. אם "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה", האם יש לזה סיכוי להיות אחרת? אני מזמינה את העליה במשקל באופן שהוא לא מודע. אני יודעת שאחרי X ק"ג אני עולה בחזרה. ככה זה אצלי! כל זמן שאני ממשיכה לאחוז במחשבה הזו, כך אכן זה יהיה. ו"אם כבר לחטוא אז עד הסוף"... הרי זה פתח לכדור שלג בלתי ניתן לעצירה. ולמה אי אפשר לעצור אותו? כי כך ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הפרעות אכילה - אנורקסיה אנו חיים בתרבות המקדשת גיזרה צנומה לנשים. אחוז הסובלות מאנורקסיה עולה מדי שנה. עמדות של ילדות לגבי מראה הגוף שלהן, ואמונותיהן לגבי המראה 'הנכון' מותאמות יותר ויותר למקובל בתרבות הג'ורנלים. כ 20% מהילדות בכיתות ד' בעלות משקל גוף תקין, מרגישות שמנות. אך מעט מאוד הורים / נשים, יבחרו להחרים עיתונים / ג'ורנלים או תוכניות טלויזיה המשדרות את המסר 'רזון הוא יופי'. כשהכלכלה כולה מונעת בזכות המראה הצנום, כשמוצרים שונים מוכרים פנטזיות מיניות המקושרות למראה יפה, שהוא גם צנום ולא נשי בעליל, קשה לשכנע אחרת את אלו שלוקחות את זה 'ברצינות'. אנורקסיה - מרגיש מסקרן? אנורקסיה היא הרעבה עצמית. טכסי שליטה בגוף, הסתרה, התחבאות, התנזרות מהחיים. אנורקיסה היא התרחקות מכל מה שעשוי להוציא לאור את האדם שאת, כפי שאת באמת. האנורקסיה תמנע ממך קשרי חברות קרובים, ידידות אמת, אהבה, מגע פיזי מענג, ובשלבים הרסניים יותר של המחלה, תמנע ממך האנורקסיה תפקוד גוף תקין ותוביל למצבים מסכני חיים. אין רגע אחד של כיף ונחת באנורקסיה. אלו חיים עמוסי מחשבות טורדניות כפייתיות שלא נותנות מנוח, שמסמאות את התודעה בשלילה עצמית רצופה וכואבת. האנורקסיה פוצעת את הגוף והנפש מבפנים, תמידית. אנורקסיה? רואים עליך בשונה מבולמיה, אנורקסיה מביאה לתת משקל, ואת זה עם הזמן אפשר לראות. לא כולם רוצים. כחולת אנורקסיה, כמות המידע שעליך להסתיר מעצמך ומהעולם סביבך עצומה. מעצמך את מסתירה את העובדה שאת שוללת את קיומך. שאת מזיקה לגופך ולנפשך. שאת מסוכנת לעצמך. שאת לא באמת מאמינה שמגיע לך לחיות ולכן את עסוקה בלהמית כל מה שחי בך באופן מתמשך. מכל מי שיכול לעזור לך, את מסתירה את מצבך האמיתי, מסתירה את כל הסימנים שיעוררו דאגה, מפחיתה בערכם של הכאבים, משקרת בהזדמנויות שונות ויוצרת מצב בו לא מאמינים לך ולא יכולים באמת להיות קרובים אליך. אנורקסיה לא משתנה פתאום. האמת הכואבת עליך היא, שאת מנותקת מכוחך שלך. המזון עשוי לתת לך כוח אך ממנו את נמנעת. הדרך היחידה שלך החוצה היא אם ברגע שפוי אחד, תאפשרי לאדם הנכון להתערב. וודאי שלא תעשי זאת עכשיו, וגם לא ביום אחר. כי את עדיין מאמינה שהרעבה היא הפתרון. אם תרימי עכשיו טלפון - אולי תצאי מהאנורקסיה לרגע. תאפשרי לאותו חלק בך שעדיין חי ומקווה ומשתוקק לחיבוק, לתחושה שאת אהובה ובסדר, לקבל את מנת האנרגיה ותשומת הלב המותאמת לך. אבל איך למען השם תאפשרי לזה לקרות! הרי את לא באמת מאמינה שמגיעה לך ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - איך לרזות בלי דיאטה? לא משנה מי את, בת כמה את, כמה את שוקלת, כמה דיאטות עשית... כשאת חושבת "דיאטה", מכשילים אותך ואותך ואותך - בדיוק אותם דברים למה דיאטות נועדו לכישלון? ואיך אפשר לרזות בלי דיאטה? לא לחשוב "לא" "אל תחשבי על פיל ורוד". על מה חשבת? ברור. ורדרד, שמנמן, ראית בדמיונך חדק? זנב? המוח שלך לא הבין את ההנחייה לא לחשוב על... כך גם שפת הדיאטה מתמקדת בהנחיות שליליות. היא מדגישה מה לא לאכול. מה לא לעשות: לא לאכול בין הארוחות, לא לאכול מתוק, לא לקחת תוספת, לא לאכול בלילה... ולא ולא ולא... מה רע בכך תשאלי? מייצר גבולות, לא? לא. שוב הלא הזה המוח שלנו ... זהו תכנות אחר של החשיבה כמובן שלא מספיק רק להתנסח באופן חיובי, אבל זו נקודה אחת שמתחילה לקחת אותך בדרך אחרת. "אסור, חטאתי, נשברתי.." גלית היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. אלה אינן רק מילים, זהו לא רק לקסיקון של דיאטות. זו דרך חשיבה. הימנעות, שלילה ואיסורים מפגישים אותנו בקונפליקט עם ערך מאד חשוב - חופש. כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את העצמאות והחופש שלנו, נמצא בדרך כלשהי, מודעת או שלא, לצאת מזה. לבעוט בדבר הזה שכובל ... אפשרויות בחירה. זה עולם של שחור ולבן - או שזה בדיוק כמו שצריך או שזה נכשל. אם חרגתי, סטיתי מהדרך, מהמסגרת, מהתפריט, מהכללים, הרי שנכשלתי. הכל או כלום. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך. משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי ... מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא? תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט! המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ... הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות. בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים. המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל. חווית חופש הבחירה היא מאתגרת ומדרבנת כאחד. היא חמקמקה ודורשת הרבה מודעות, אימון ועבודה. מי אמר שזה קל? ומה עם גלית? גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד ... בהרבה תחומים בחיינו. ככל שההצלחה שלנו בתחום מסוימת קטנה יותר, במיוחד אל מול הציפיות שלנו, מתרחבות השיפוטיות והביקורת. זה מעגל. גם קצת כדור שלג. מנסה דיאטה, נכשלת, מתוסכלת, מלקה את עצמי, מרגישה לא שווה, מענישה את עצמי.. אוכלת! אולי זה לא תמיד ככה, ואולי לא בדיוק בעוצמות הללו, אבל זה המעגל - מעגל התיסכול שמשמין אותנו, מרפה את ידינו, מייאש ומעציב. למה אנחנו נכשלות? בגלל כל מה שקראנו קודם: הגישה השלילית, המסגרת הנוקשה, הטוטאליות, הקונפליקט בין ההגבלות לשאיפה לחופש ועוד ועוד... יש על מה לעבוד... מה מציעה הדרך האחרת? ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...