דיכאון הוא מצב של הסתלקות החיות מהנפש והגוף. חוסר יכולת להניע את עצמנו לפעולה. חוסר עניין מוחלט במציאות ותחושות ומחשבות קשות של חוסר אונים, עצבות וייאוש.

הסיבה לדיכאון

זה ישמע מוזר אבל הסיבה (אין סיבה אחת בלבד לתופעה אך הסיבה העיקרית) לדיכאון היא החוסר סימטריה המבהיל בין הרצון של האדם למציאות. מצד אחד רצונו של אדם בדיכאון כל כך מודחק, מופנם ומוסתר עד שנראה שאין לו כלל רצון. ומאידך הוא קיים ברמה כל כך חזקה עד שהוא משתק את הגוף והנפש כי הוא איננו מתמלא. פרדוקס מופלא.

מילוי החיסרון כצורך בסיסי

אדם נולד עם ההרגשה שחסר לו משהו, הוא כל הזמן מנסה להשלים את החוסר התמידי הזה. בילדות הוא ירוץ אחר משחקים, תענוגות, חוויות וכדומה כדי לנסות למלא את החוסר הנצחי הזה שקיים בו.

כילד ונער האדם מנסה את יכולותיו, הוא פועל כדי להביא את עצמו לסיפוק ככול יכולתו. במציאות תקינה ושהכל הולך נכון, הסביבה הקרובה עוזרת לאדם לממש את עצמו, את רצונותיו ושאיפותיו. היא נותנת לו גיבוי, תמיכה ואהבה.

לעומת זאת יש מקרים אחרים שהחברה או הסביבה הקרובה (הוריו, משפחתו וכדומה) לא חיזקו את האדם (הילד), מנעו ממנו למלא את הצורך הבסיסי לנסות למלא חסרונות ורצונות. על אחת כמה וכמה במקרים שפגעו בו, העליבו אותו, צעקו עליו, הכו, פגעו מינית וכדומה אזי באופן טבעי הרצונות (ברמת התת מודע שלו) נדחקו, הוסתרו וירדו למעמקי התודעה הלא מודעת.

פיתרון: גילוי הרצון

השלב הראשון בתהליך הריפוי יהיה חקירה אמיתית וכנה מהם הרצונות הנעלמים של הנפש.

על האדם להבין ולהפנים שמתחת לפני השטח, מתחת להרי הדיכאונות, הרגשות והחוויות הקשות של ייאוש, תסכול, צער, מרירות וכאב מסתתרים רצונות נעלמים. מסתתרת נפש שרוצה להשלים ולמלא רצונות כמוסים.

לפני תחילת החקירה הפנימית יהיה על האדם להשלים עם משהו עמוק עוד יותר וחשוב עד מאוד. על האדם יהיה לקבל את המציאות (הקשה מאוד לפעמים) שחלק ניכר מעולמו הפנימי המוכר, הכולל: תפיסות, אמונות, דעות ותובנות על החיים, אותם אגר, בנה וחיזק במשך שנים רבות יתנפצו לרסיסים על ריצפת המציאות.

כי כדי להגיע לרצונות הכמוסים, הנעלמים והמודחקים של הנפש. על האדם להגיע למעמקי הנפש, לבסיס, לרובד הנמוך ביותר, מתחת לפני השטח. וכדי להגיע לשם צריך לעבור דרך התפיסות והאמונות הקודמות והקדומות. להרהר ולערער עליהם. לבדוק ולבחון היטב ובאופן כנה האם הם תפיסות עצמיות (ששייכות לעצמיות האדם) או תפיסות מושאלות (ששייכות לסביבה ולא לאדם עצמו).

להיכנע לטבע

לאחר שהאדם הגיע למקומות בנפש העמוקים ביותר, לסודות הכמוסים שלו. האם עליו לממשם?

התשובה אולי תהיה לא מה שחשבתם אבל זוהי התשובה האמיתית. התשובה היא לא. אין ולא יהיה שום כוונה לממש את הרצונות הכמוסים של האדם. לא זו בלבד שאין עניין לממש אותם אלא ההפך הוא הנכון. מימוש הרצונות יביא לתסכול, צער ואף לנסיגה מתהליך הריפוי.

כמו שכתבנו בתחילת המאמר, האדם נולד עם הטבע להרגיש חסר, לא שלם, מחפש נצחי. זהו הטבע הנורמאלי. לשם שאפנו בכל התהליך להגיע. להגיע למקום של שחרור הרצונות. שהרצונות לא יהיו מודחקים ומוסתרים אלא גלויים. במודעות של האדם.

לאחר שהאדם מודע לרצונות, לפנטזיות ואפילו לתאוותיו הלא נורמאליות. עליו להשלים עם הטבע והמציאות החסרה הזאת. ללמוד לחיות בתחושה של חוסר ואי השלמה. להבין שכוחותיו מוגבלים. וכמה שינסה להיות מושלם, למלא את חסרונותיו, זה לא יעזור לו. לעולם האדם לא יגיע לשלמות. לעולם האדם לא ימלא את רצונותיו. למה? כי כך הבריאה.