יש דברים שנראים לכאורה בלתי אפשריים לפתרון אבל, אם מתאמצים מגלים את ההיפך. יש למשל תרגיל שנראה לכאורה בלתי פתיר, ואם מתייאשים חושבים שאין סיכוי לפתור. אבל אם מתאמצים עוד, וממשיכים, מגלים עוד חורים וחוסר אפשרויות נוספות. יש כאן סיכוי להתייאש ולהגיד שאפשר להמשיך לדבר הבא. אבל, עדיין ממשיכים ומגלים חוסר אפשרות ומבוי סתום, ואז חושבים שמגיעים לדרך ללא מוצא. ואז דווקא אז מתוך חוסר המוצא הזה, מגלים דרך שנפסלה ונראתה לכאורה בלתי אפשרית.

הדרך הזו שנפסלה נראית לכאורה לא מתאימה ולכן לא נראה שיש מספיק נתונים. כך גם בחיים, לפעמים יש דרך שפוסלים אותה כי היא נראית לא מספיק טובה כי היא לא נראית מתאימה. אבל, אם בוחנים את הדרך הזו מספיק יש סיכוי שהדרך תתאים. וכך אמנם קרה, והפתרון נמצא דווקא בדרך לא צפויה ולכאורה בלתי אפשרית.

ולכן, נשאלת השאלה, אם צריך לתכנן איך תתכן זרימה? אלה דברים סותרים ודברים סותרים נוהגים לפסול על הסף. אבל, אפשר ליישב את העניין הזה, ולומר שאפשר לזרום עם ההבנה של אותו הרגע. ולא צריך להגדיר דברים אלא, לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע.

והמציאות כפי שהיא מלמדת את האדם לשנות דרכים ולאתר דברים חדשים גם כאלה שנראים לכאורה בלתי אפשריים.

כאשר האדם מתנהל בחיים, לעתים קורה מצב שיש פתרון מול העיניים, אבל האדם יכול להיות אדיש לפתרון, או שיש לאדם הזדמנות לעשות דבר מה, וההזדמנות עוברת לו מול העיניים או בכלל הוא לא מודע אליה, במצבים האלה, האדם מפספס את מה שמולו.

אבל הזדמנות פירושה לא רק הזדמנות לנצל אפשרות בחיים, לדוגמא, קורס, או מבצע כלשהו. הכוונה היותר עמוקה למעשה היא, כאשר האדם רוצה ב - 100% לעשות משהו ולפתע מופיע לו התשובה מה לעשות באותו הרגע הכי טוב, אבל הוא מתעלם ממנה ולא זורם עם אותה הבנה של אותו הרגע.

זה הדבר שרציתי להדגיש אותו, שהאדם הזה לעתים מתמהמה מסיבות שהן יהיו אשר יהיו הסיבות, עצלנות, לדחות את הדבר לזמן מאוחר יותר כו'. כל הדברים מסתכמים ברעיון אחד, שהאם לא רצה את הדבר ב - 100% ולכן, אפילו סטייה קטנה מאוד, יכולה להכשיל את המטרה.

ולעתים נניח לאדם יש אפשרות לעשות משהו, ואז אם הוא מתמהמה עלולות לבוא לו מניעות לעשות את מה שרצה. ובעצם, הפתרון הוא לשמוע לאותה ההבנה של אותו הרגע.

ובעצם אפשר לומר ולהגיד זה סותר, הרי אותה ההבנה של אותו הרגע הייתה לא לעשות את הדברים. אבל אין כאן סתירה, כי ההבנה של אותו הרגע הייתה לא ללכת לפי אותה ההבנה של אותו הרגע ולא לראות מה ההבנה אומרת ולכן חוסר זרימה עם ההבנה של אותו הרגע זהו גם סוג של הבנה, אבל זוהי הבנה מצומצמת של האפשרויות.

ואין מה לכעוס, כי זוהי הייתה אותה הבנה של אותו הרגע רק שהצטמצמה ולא לקחה בחשבון את ההבנה המלאה של אותו הרגע. אז לא נורא בפעם הבאה אפשר לעשות יותר טוב. זה שיש הבנה בעניין זה כבר טוב.

ולכן, כאשר האדם רוצה דבר ב - 100% על האדם לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע, ולא לנסות להגדיר פשוט לזרום עם ההבנה הזו, בעצם יכולה להישאל השאלה, למה בכלל לנתח את הדברים? הרי נאמר כאן שיש ללכת לפי ההבנה של אותו הרגע.

הבעיה היא שיש לאדם הבנה שעליו לעשות דבר מסויים הוא לא הולך לפי ההבנה הזו. ולא אמרתי שצריך להגדיר את ההבנה הזו, אין צורך להגדיר אותה. נהפוך הוא, בגלל שהאדם הגדיר משהו אחר אז אותה הבנה הסתתרה ממנו והוא לא לקח אותה ברצינות למרות שהיה מודע אליה. והוא לא זרם עם אותה ההבנה של אותו רגע לא בגלל שהוא לא הגדיר, אלא, ההיפך הוא הנכון, בגלל שהוא הגדיר, הוא לא השתמש באותה הבנה של אותו רגע ולא לקח אותה ברצינות, ולכן אירעה שגיאה.