כשאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא (רבי נחמן מברסלב)

אין טוב מהסרת הספק, כאשר האדם חושב שהוא רוצה שמצבו יהיה בבחינת לא יכול להיות טוב יותר מאשר עכשיו הוא מתחיל לנסות להבין את מצבו. לעתים האדם אומר וכי אני צוחק על עצמי? האם זוהי צביעות? יש כאלה שמשתמשים במשפט כזה בציניות כדי להמחיש את זה שמצבם גרוע. אך אין הכוונה להחליף מילים גרועות במילים טובות. הכוונה היא לא לומר במקום "אני מרגיש רע" "אני לא רוצה להרגיש טוב יותר" כי האדם נמצא בבעיה ואין לו פתרון.

הכוונה היא שהאדם מחפש מצב שבו הוא יעשה את הכי טוב שלו, והרי אם האדם ילך במעגל סגור כזה שהוא כל הזמן ינסה להרגיש טוב יותר הרי שהוא ידחה את הטוב ביותר שלו לנצח, ואז לעשות את הטוב ביותר לעולם לא יבוא.

והרי המטרה שלו היא שאין צורך להרגיש טוב יותר, וכעת רק לתת את הביצועים הטובים ביותר. ויש כאן סתירה והאדם מדמיין בשלב זה שאם הוא משיג הכל, הרי אין לו יותר מה לחפש יותר ואז משעמם לו והוא לא ישקיע. אז החדשות הטובות הן, שלעולם אין סוף להישגים, ותמיד אפשר למצוא תחום חדש להבנה רחבה יותר וכן, תמיד אפשר להגיע לתובנות גדולות יותר. אז, בין כך ובין כך האדם יכול להרגיש שלם עם עצמו בסופו של התהליך.

וכמו שבים יש מים וכל המים שבו הם אותו הים, יחד עם זאת יש תמיד יותר עמוק. כך אותו הדבר בעניין תובנות, האדם מגיע כל הזמן להבנות חדשות אבל אין סוף לעומק, כי תמיד יש עומק חדש. ויכולה להיות אותה תובנה והעומק בה יהיה גדול יותר למשל: הידיעה שלא לדעת יכולה להיות תובנה גדולה יותר שהיא אותה התובנה עצמה. ההתקדמות היא אינסופית ולכן, אף פעם לא משעמם.

והדבר הכי חשוב זה ללכת עם האמת וכך האדם מתפתח בפנימיות והפנימיות מקרינה על החיצוניות. תם ונשלם.

*

להרגיש הכי טוב

הדבר הלא נכון לעשות הוא לומר, אני לא מתחיל את הפרוייקט ומחכה עד שיבוא המורה המתאים, או עד שיבוא הזמן המתאים. הזמן הזה עכשיו לא מתאים להצלחה בשנת 2012 בדיוק באוגוסט ב - 1 באוגוסט לאחר תחילת האולימפיאדה אהיה מוכן. איך אני יודע? כי צריך להיות שינוי. נכון שזה נשמע מופרך?

אדם מחכה לזמן שיקרה משהו אבל, הוא בינתיים לא עושה עם עצמו כלום ולכן, לא מתקדם לשום מקום. הוא מחכה שיבוא המועד החדש ללימודים ואז הוא יעשה את מה שהוא רוצה, ואח"כ שוב הוא לא מוכן לדברים ואז נופל ואומר לעצמו במועד הבא אעשה כך וכך. והכל חוזר על עצמו פעם אחר פעם הלקח לא נלמד.

הלקח שצריך להילמד הוא שהתאריך הוא רק מספר ותו לא, האדם מכין את עצמו לדברים ולא התאריך מכין אותו, ולא הציפייה שמישהו יבוא לקראתו תוציא אותו מהמצב כי האני הפנימי שלו יודע שהוא לא יכול לברוח מעצמו ולא השקיע באמת את המאמץ האמיתי שלו ולא מנצל את הפוטנציאל - על עצמו הוא לא יכול לעבוד.

ולכן, הדבר הנבון באמת זה ללכת על כל הקופה בעניין הזה ולהיות הכי מאושר שיש. פשוט, קצר ולעניין. השאר לא חשוב.

*

להתעמק נכון

האדם נמצא פעמים רבות במצב שבו הוא חושב לכאורה שאין פתרון ולא לפתור את הדברים נוח לו ולהתלונן על המצב יותר קל מאשר לעשות את הדברים. המצב שמרוב קושי יותר קל יהיה עבורו להתבשל בתוך המיץ של עצמו ולוותר על מציאת פתרון הוא פיתוי קשה מאוד ולכן, גם מצב קשה מאוד.

כי האדם מצד אחד רוצה לפתור את הבעיה ומצד אחר, האדם נוח לו להידרדר למצב גרוע כי זה יותר קל מאשר לנבור ולחפש מחט בתור ערימת שחת. והיתרון של חיפוש מחט בערימת שחת ולמצוא מתוך כך את המצב הרצוי עבור האדם ואז להינות מפירות המאמץ יכול לגרום לאדם לחשוב על הדברים נכון מלכתחילה ולא בדיעבד אחרי שהצרה כבר קרתה.

כי כאשר האדם ממוקד בדבר הוא פותר את הבעיה ולהיפך אם האדם מתבשל עם הצרה אח"כ קשה יותר לאדם לתקן את הדברים. והרי האדם רוצה כמה שיותר מהר להיות איפה שהוא רוצה להיות באמת.

ולכן, על האדם לחפש את האמת ולבדוק אם הוא מתנה התניות שגויות והנחות יסוד שגויות וכל מיני אינפורמציה מוטעית אשר מטעה אותו.

ולכן, על האדם להיות חזק אופי ולרצות למצוא את האמת עד הסוף וככל יכולתו.