הנעה.
לזוז.
לעשות דברים.
הרבה דברים בחיינו לא מתבצעים. אנחנו רוצים לטפל בדברים, לקדם, לחשוב, להחליט, לנסות, ולא עושים.
בעצם, מה כן מתבצע בחיינו?
חשבתי וחילקתי את הדברים שכן מתבצעים בחיינו לשלוש קטגוריות:
כיבוי שריפות: מתבצעים דברים שקופצים מולנו ודורשים תשומת לב, דברים דחופים מיידיים, כמו שריפות קטנות שאנחנו מכבים. הילד חוזר מבי"ס הוא רעב ומבקש אוכל, ואז אנחנו מגישים לו ארוחה. כוס נשברת על הרצפה, אנחנו מביאים את המטאטא ואוספים את השברים.
מה שקיים בלו"ז: דברים שיש להם זמן מוגדר. אם יש לילדה חוג בלט ביום שלישי בחמש, אנחנו נהיה שם. כתוב לנו ביומן, או שאנחנו זוכרים, שבארבע וחצי צריכים לצאת מהבית ולנסוע לחוג, ואנחנו עושים זאת. חברה מתקשרת ומזמינה לצאת לסרט ביום חמישי הקרוב, ואנחנו אומרות כן. ואז ביום חמישי הולכים לסרט.
הרגלים: רוב האנשים רגילים לצחצח שיניים לפני השינה. כשקמים מהספה / מחשב ללכת למיטה, עוברים דרך חדר האמבטיה ומצחצחים שיניים, בצורה אוטומטית. כשיוצאים מהבית לוקחים את האשפה.
זה בד"כ מה שמתבצע.
מה לא מתבצע? כל השאר. חלומות, תוכניות, שאיפות, דברים חשובים לנו מאוד בחלקם. דברים שיכולים לשפר את איכות חיינו באופן דרמטי. קורס מעניין שאנחנו חושבים שיעשיר או יקדם אותנו, עסק חדש שאנחנו רוצים לפתוח ולקדם אותו בערבים ובשבתות בתור התחלה, חברה טובה שגרה רחוק ורוצים לפגוש, נושאים שאנחנו רוצים לדון בהם לעומק עם בן הזוג ולבצע החלטות, ללמד את הילד שפה נוספת, להתחיל להשקיע כסף בבורסה. אקרא לדברים האלה "רשימת הרצונות", או באנגלית wish list. הדברים האלה לא קורים.
הם לא קורים כי כל הזמן שלנו מלא במשהו. אין זמן לנו שום זמן ריק. אם היתה לנו שעה ביום שבה הינו יושבים על הספה ללא מעש (אך ללא צפיה בטלויזיה), היינו מבצעים חלק מהדברים מה"ויש ליסט" שלנו. עם שעה ביום, לאט לאט הדברים היו קורים. אבל אין זמן כזה. כל זמן שלא מלא בכיבוי שריפות, תוכניות מוגדרות או הרגלים מעשיים, מלא בהתמכרויות: צפיה בטלויזיה, גלישה ברשת, קריאת עיתונים וספרות קלה או שיחות טלפון ארוכות, פטפטניות וקיטוריות. כל זמן העירות שלנו כולו. אין דקה פנויה. הבעיה בהתמכרויות האלה היא שהם ממלאות את כל הזמן, וגם תופסות את כל ערוצי החשיבה. האופי שלהן הוא כזה שהן לא מאפשרות שום חשיבה על דברים אחרים. ערוצי המידע האלה צעקניים מאוד: בטלויזיה הדרמות והאסונות רודפים זה את זה, וכך גם בעיתון או בספר. גם שיחות הטלפון ממלאות את כל המחשבה שלנו. בעולם של היום כולם מנסים לתפוס את תשומת ליבנו ולמכור לנו משהו (וגם אני עכשיו מנסה למכור לכם משהו, ויתכן שהאדישות שפיתחתם לכל מיני הצעות, לא תאפשר למסר שלי להגיע אליכם).
ל"ויש ליסט" שלנו אין שום זמן בחיינו. גם למחשבה היצירתית אין זמן. אין לנו שום זמן להיות יצירתיים. מתי נחשוב על הסוגיות המעניינות שאנחנו רוצים להחליט משהו לגביהן? מתי נתכנן איך בדיוק להגשים את החלומות שלנו? מתי? אי אפשר להיות יצירתיים תוך כדי צפיה בטלויזיה, זה פשוט לא קורה. בני המזל שבינינו עובדים בעבודה יצירתית. אבל בבית, במשפחה, בזמן האישי והזוגי שלנו, אין זמן ליצירתיות.
לגבי ה"ויש ליסט", אפשר להתחכם. אפשר לשבת פעם ביום או פעם בשבוע, לעדכן את רשימת ה"ויש ליסט", ולהכניס את הדברים שכתובים בה ליומן, למצוא להם זמנים מוגדרים. אנשים יעילים עושים זאת מספר פעמים ביום. למשל, רוצים לפגוש חברה? מצלצלים וקובעים פגישה. קבענו ליום חמישי הבא, ורשמנו. רוצים לדבר עם בן הזוג על נושא משמעותי? קבענו היום בתשע בערב דייט. ואז הדברים הללו הופכים לדברים שיש להם זמן מוגדר, ונכנסים לקטגוריה של דברים שמתבצעים. אם תהיו ממושמעים ותבצעו את התוכנית שלכם לפי היומן, הדברים הללו יקרו. יפה. פתרנו בעיה אחת, את הבעיה הקלה יותר.
לגבי היצירתיות, אי אפשר להתחכם. אם לא תפנו זמן פנוי לגמרי, שאין בו עבודה ואין בו התמכרויות, לא יהיה לכם זמן וחשיבה פנויה ליצירתיות, לחשיבה על סוגיות משמעותיות בחייכם. להחלטת החלטות, לגיבוש אסטרטגיות, לשיחות עמוקות. זה פשוט לא יקרה. אם כן תפנו זמן קבוע בכל יום, נניח שעה לפחות כל ערב (יתכן שתצטרכו גם לישון יותר בלילה, ולאכול אוכל יותר קל), כל הדברים האלה יכולים להתחיל לקרות, מהיום.
אגב, אני כותבת את כל זה מנסיון של עבודה עם אנשים. אפשר לפנות זמן ומתחוללים שינויים מיד.
לזוז.
לעשות דברים.
הרבה דברים בחיינו לא מתבצעים. אנחנו רוצים לטפל בדברים, לקדם, לחשוב, להחליט, לנסות, ולא עושים.
בעצם, מה כן מתבצע בחיינו?
חשבתי וחילקתי את הדברים שכן מתבצעים בחיינו לשלוש קטגוריות:
כיבוי שריפות: מתבצעים דברים שקופצים מולנו ודורשים תשומת לב, דברים דחופים מיידיים, כמו שריפות קטנות שאנחנו מכבים. הילד חוזר מבי"ס הוא רעב ומבקש אוכל, ואז אנחנו מגישים לו ארוחה. כוס נשברת על הרצפה, אנחנו מביאים את המטאטא ואוספים את השברים.
מה שקיים בלו"ז: דברים שיש להם זמן מוגדר. אם יש לילדה חוג בלט ביום שלישי בחמש, אנחנו נהיה שם. כתוב לנו ביומן, או שאנחנו זוכרים, שבארבע וחצי צריכים לצאת מהבית ולנסוע לחוג, ואנחנו עושים זאת. חברה מתקשרת ומזמינה לצאת לסרט ביום חמישי הקרוב, ואנחנו אומרות כן. ואז ביום חמישי הולכים לסרט.
הרגלים: רוב האנשים רגילים לצחצח שיניים לפני השינה. כשקמים מהספה / מחשב ללכת למיטה, עוברים דרך חדר האמבטיה ומצחצחים שיניים, בצורה אוטומטית. כשיוצאים מהבית לוקחים את האשפה.
זה בד"כ מה שמתבצע.
מה לא מתבצע? כל השאר. חלומות, תוכניות, שאיפות, דברים חשובים לנו מאוד בחלקם. דברים שיכולים לשפר את איכות חיינו באופן דרמטי. קורס מעניין שאנחנו חושבים שיעשיר או יקדם אותנו, עסק חדש שאנחנו רוצים לפתוח ולקדם אותו בערבים ובשבתות בתור התחלה, חברה טובה שגרה רחוק ורוצים לפגוש, נושאים שאנחנו רוצים לדון בהם לעומק עם בן הזוג ולבצע החלטות, ללמד את הילד שפה נוספת, להתחיל להשקיע כסף בבורסה. אקרא לדברים האלה "רשימת הרצונות", או באנגלית wish list. הדברים האלה לא קורים.
הם לא קורים כי כל הזמן שלנו מלא במשהו. אין זמן לנו שום זמן ריק. אם היתה לנו שעה ביום שבה הינו יושבים על הספה ללא מעש (אך ללא צפיה בטלויזיה), היינו מבצעים חלק מהדברים מה"ויש ליסט" שלנו. עם שעה ביום, לאט לאט הדברים היו קורים. אבל אין זמן כזה. כל זמן שלא מלא בכיבוי שריפות, תוכניות מוגדרות או הרגלים מעשיים, מלא בהתמכרויות: צפיה בטלויזיה, גלישה ברשת, קריאת עיתונים וספרות קלה או שיחות טלפון ארוכות, פטפטניות וקיטוריות. כל זמן העירות שלנו כולו. אין דקה פנויה. הבעיה בהתמכרויות האלה היא שהם ממלאות את כל הזמן, וגם תופסות את כל ערוצי החשיבה. האופי שלהן הוא כזה שהן לא מאפשרות שום חשיבה על דברים אחרים. ערוצי המידע האלה צעקניים מאוד: בטלויזיה הדרמות והאסונות רודפים זה את זה, וכך גם בעיתון או בספר. גם שיחות הטלפון ממלאות את כל המחשבה שלנו. בעולם של היום כולם מנסים לתפוס את תשומת ליבנו ולמכור לנו משהו (וגם אני עכשיו מנסה למכור לכם משהו, ויתכן שהאדישות שפיתחתם לכל מיני הצעות, לא תאפשר למסר שלי להגיע אליכם).
ל"ויש ליסט" שלנו אין שום זמן בחיינו. גם למחשבה היצירתית אין זמן. אין לנו שום זמן להיות יצירתיים. מתי נחשוב על הסוגיות המעניינות שאנחנו רוצים להחליט משהו לגביהן? מתי נתכנן איך בדיוק להגשים את החלומות שלנו? מתי? אי אפשר להיות יצירתיים תוך כדי צפיה בטלויזיה, זה פשוט לא קורה. בני המזל שבינינו עובדים בעבודה יצירתית. אבל בבית, במשפחה, בזמן האישי והזוגי שלנו, אין זמן ליצירתיות.
לגבי ה"ויש ליסט", אפשר להתחכם. אפשר לשבת פעם ביום או פעם בשבוע, לעדכן את רשימת ה"ויש ליסט", ולהכניס את הדברים שכתובים בה ליומן, למצוא להם זמנים מוגדרים. אנשים יעילים עושים זאת מספר פעמים ביום. למשל, רוצים לפגוש חברה? מצלצלים וקובעים פגישה. קבענו ליום חמישי הבא, ורשמנו. רוצים לדבר עם בן הזוג על נושא משמעותי? קבענו היום בתשע בערב דייט. ואז הדברים הללו הופכים לדברים שיש להם זמן מוגדר, ונכנסים לקטגוריה של דברים שמתבצעים. אם תהיו ממושמעים ותבצעו את התוכנית שלכם לפי היומן, הדברים הללו יקרו. יפה. פתרנו בעיה אחת, את הבעיה הקלה יותר.
לגבי היצירתיות, אי אפשר להתחכם. אם לא תפנו זמן פנוי לגמרי, שאין בו עבודה ואין בו התמכרויות, לא יהיה לכם זמן וחשיבה פנויה ליצירתיות, לחשיבה על סוגיות משמעותיות בחייכם. להחלטת החלטות, לגיבוש אסטרטגיות, לשיחות עמוקות. זה פשוט לא יקרה. אם כן תפנו זמן קבוע בכל יום, נניח שעה לפחות כל ערב (יתכן שתצטרכו גם לישון יותר בלילה, ולאכול אוכל יותר קל), כל הדברים האלה יכולים להתחיל לקרות, מהיום.
אגב, אני כותבת את כל זה מנסיון של עבודה עם אנשים. אפשר לפנות זמן ומתחוללים שינויים מיד.
050-3331-331