* ההיסטוריה של הכישוף - קוסמים, מכשפות ופגאנים - חלק 1.
תיאורים של טקסי כישוף לא הופיעו בסיפורים לפני המאה החמש עשרה. הכישוף איננו מחובר יותר לדת פריון אלא כמינות הנלחמת בנצרות ומוצאה מהשטן. אך באגדות עם עתיקות המכשפות מתחברות לטבע ולא לשטן. הן יודעות לנצל את כוחות הטבע לטוב או לרע.
בתרבות הנורדית, מהאחרונות שנכנסו אל מתחת כנפי הנצרות הפכו האגדות על הפיות, הטרולים, והגמדים מכוחות שהיו מקושרים לטבע לחלק מהכוח השטני, כי הכנסייה לא הייתה יכולה להכיל כוחות טבע שונים מאלו שהטיפה להם.
בימי הביניים נוצרה הפרדה בין דיבוק לכישוף. הדיבוק הוכר כהשתלטותו של השטן על נפש האדם באופן לא רצוני וללא שיתוף פעולה, בעוד הכישוף משרת את השטן מרצונו החופשי. כך הפכו המכשפות לבנות ברית של השטן. אגדת פאוסט מקורה בימי הביניים. סיפור העוסק באיש המגיה המוכר את נשמתו לשטן עבור טובות הנאה שונות, בעיקר מיניות.
מעניין מאוד הקשר הישיר שבין כישוף ובין מיניות, כזו הנתפסת כפרוצה, במקומות שונים ובזמנים שונים. בשנת 1022 הוצאו להורג על ידי מלך צרפת קבוצה גדולה של מכשפים, שיצרו את אחת ההיסטריות הציבוריות הראשונות עד שאי אפשר היה למלך להתעלם מהן. האשמות כללו קיום אורגיות מיניות, והילדים שנולדו כתוצאה מאורגיות אלו נשרפו שמונה ימים אחרי לידתם.
גלגולי האשמות כאלה מוכרות לאורך ההיסטוריה הנוצרית. הסורים האשימו בהם את היהודים, הרומאים את הנוצרים, הנוצרים את הגנוסטיקאים עד שהגיעו לימי הביניים בשינוי צורה. פריצות והתהוללות מינית היו על כל פנים תמיד חלק חשוב בהאשמות.
הקתרים בלבלו את היוצרות כשטענו שאת העולם הגשמי, זה שיצר אלוהים, יצר לכאורה השטן. הוא הרוח הרעה שיצרה את עולם החומר והתענוגות. בעוד שאלוהים האמיתי הנסתר ומרוחק מהעולם. ישו נשלח על ידי אלוהים להביא את האור, הוא היה רוח ולא סבל מהצליבה. גופו היה אשליה. החטא הגדול ביותר הוא הפריה והרבייה כי ההתעברות כולאת עוד רוח בעולם הבשר. השטן החל למלא תפקיד יותר יותר מרכזי.
בתחילה היו מכשפים ומכשפות. לא הייתה הבחנה מגדר. אך לאט לאט מספרן של המכשפות עלה. ובמאה ה 13 הן נחשבו לרוב. ההסבר חוזר אל השטן. עולם הכישוף הפך להיות עולמו של השטן. השטן בהיותו מלאך, רע אמנם, אך עדיין מלאך נתפס כגבר, כשם שאלוהים נתפס כדמות גברית כך שהפעילות המינית בהתכנסויות שבת המכשפות בהשתתפות השטן הייתה מוכרחה להיות בעיקרה עם נשים. למרות שהייתה גם פעילות הומוסקסואלית, המלאך הרע, גם אם היה יכול ללבוש כל צורה ולהחליף צורות כרצונו נשאר באיכותו הפנימית גבר. רק נשים קיימו יחסי מין ישירים עם השטן. לכן מספרן הלך ועלה. ומלבד זה נשים הרי טיפשות חלשות וניתנות להשפעה בקלות.
חלוקה נוספת קרתה כשבתי המשפט החלו דנים בעולם הכישוף. במאה ה12 חולק העולם הזה לשניים, למכשפים ולאלו העוסקים במינות. באנגליה למשל תלו את המכשפות, כי נשפטו לפי דין אזרחי, במקומות אחרים הועלו על המוקד כי נשפטו לפי דין דתי נגד העוסקים במינות נגד האל.
ההלכה המשפטית נעשתה חמורה יותר ויותר. כל הרשעה חדשה הצדיקה אמצעים אכזריים יותר. עינויים שהביאו להודאות וההודאות הביאו לרשעות גדולה יותר. כל אלמנה בודדת או זקנה ערירית חייתה בצל האיום.
היסטריית הכישוף הגיעה לשיאה ב 1314 - 1305 במשפטי הטמפלרים. הטמפלרים היוו מסדר אבירים שנוסד כדי לשחרר את ארץ הקודש. אך הידרדרותו המוסרית, התעשרותו המהירה והכוח שצבר הפחידו את הכנסיה. אנגליה צרפת והאפיפיור העמידו אותם למשפט באשמת מינות, טענו שהשביעו את השטן ונעזרו בו.
באלפי משפטי הכישוף והמינות השטן לא בא אף פעם לעזרת נאמניו. הכנסייה העדיפה להאמין שהסיכוי היחידי של הנאשם לזכות בגאולה הוא להכות על חטא, לתת את הדין חמור ככל שיהיה ובלבד שהנשמה תטוהר. כך הוצגו המשפטים הללו כאילו הם לטובת הנאשם.
באיים הבריטיים הכישוף נתפס אחרת לגמרי. הוא לא קושר כלל לשטן אלא בעיקר לקסמים. באנגליה לא הייתה אינקוויזיציה ולא פעילות שנתפסה כמינות. גם למכשפות הבריטיות היו מלווים שונים. בעיקר חתולים. אך הם יכלו להחליף צורות, להיפך לכלב או לגבר שחור.
ב 1442 נחקק חוק נגד מעשי כישוף וב1547 הוא בוטל. ב1563 נחקק חוש חדש שקבע עונש מוות למכשפים. משפט מפורסם שהתקיים היה נגד אישה שהואשמה בכישוף. אישה שקיבלה חתול בשם סייתן מסבתה, החתול הבטיח לה בעל, והיא התמסרה לגבר ששמו ננקב על ידי החתול, אך משנכנסה להריון ממנו סירב להינשא לה. כך עזר לה סייתן להפיל וולדות. אחרי שש עשרה שנים נתנה אותו במתנה לאחותה, זו הפכה את החתול לקרפדה בעזרתה הטביעה פרות הרגה אווזים וקלקלה כדי חמאה. שתי האחיות נתלו בהתאם לדין הפלילי ולא נשרפו כדין הכנסייתי.
ב1603, כשג'ימס הראשון עלה על כסא המלכות תם עידן הסובלנות. ג'ימס הכיר את ההתייחסות האירופית וייבא אותה לאנגליה. אך לאחר כמה שנים ביטל את החוקים שחקק. מפעם לפעם התקיימו משפטים נגד מכשפות. לא באותה כמות כמו באירופה. אך האנגלים לא זנחו את האמונה, קלושה ככל שתהייה בכישוף ומאגיה.
לאמריקה הגיע הכישוף מאוחר יותר. המקרה המפורסם ביותר הוא זה של משפטי המכשפות בסיילם ב1692. קבוצת נערות צעירות נכנסו להתקפי פרפורים ועוויתות. עד היום אין הסבר ברור לעניין. ייתכן שזה היה התקף פסיכוטי שהתפשט, ייתכן שבדרך כל שהי מצאו שזו דרך לקבל התייחסות וחיבה. התופעה עברה מהכפר סיילם גם לעיר. רופא שבדק אותן לא מצא סיבה פיזית והעלה השערה שהן קורבן של כישוף שבמרכזו משרתת שחורה בשם טיטובה.
הנערות לא עשו מעשי כשפים בעצמן. החשד היה שהשטן השתלט על גופן, אך הן הועמדו למשפט כמכשפות בכל זאת. 19 אנשים נתלו כתוצאה מהמשפט.
לאחר זמן החלו להישמע קולות של אלו שחשבו שהמחיר היה גבוה מדי ודחו את הטענות. ההתייחסות לכל עניין הכישוף היה קרוב יותר ברוחו לתפיסה האנגלית ולא האירופית. האמונה במכשפות וכישוף נוצלו לעתים קרובות על ידי בני אדם לצרכיהם הפרטיים. הנרי השמיני האשים את אן בוליין שזה שכישפה אותו להתאהב בה ולכן לשפוט אותה למוות.
אינקוויזיטורים הצליחו על ידי האשמות כאלה לשים יד על רכושם של עשירים. קל יותר להאשים כוח חיצוני בצרות פרטיות כמו מחלה פתאומית, מות פרה,. אין אונות או מיני חוליים לא נעימים אחרים. מחקרים מראים שהאמונה בכישוף הייתה יכולה לרפא אחרי שהאשם הומת. סוג של אוטוסוגסטיה.
אין טעם לייחס לאנשים הבודדים פסיכופתולוגיה. להשפעת התקופה והאמונה הרווחת בתקופה ישנה השפעה גדולה מאוד. כך אפשר לראות את רוב הגרמנים שאימצו את התורה שחיו בתוכה בשנות ה40. כך אפשר לפרש גלי אנטישמיות.
איבות אישיות ותופעות טבע חריגות היו יכולות להעלות גל של חרדות מכישוף. אך צריך לזכור שהמכשפות נחשבו תמיד למעורבות בקנוניה נגד הדת. הנצרות.
הכישוף נתפס היום כשוביניסטי, סקסיסטי ומיזוגיני. רוב העוסקים בכישוף היו נשים. ועד היום הכינוי מכשפה רעה (מכוערת) לעולם אינו מופנה כלפי גבר. בכל החברות העתיקות נשים תפסו מעמד נמוך. נשים שלא נישאו היוו סימן שאלה והיה קל להאשים אותן בדברים שלבשו לאיטם את צורת הכישוף. הדת היהודית העמידה את האישה במעמד נמוך מול הגבר. ובנצרות ישנה התייחסות מיזוגינית ברורה. נשים נקשרו לתאוות, פיתויים, ותאוות הבשר. כל אלו תכונות מכשפתיות. הדת, המשפט והספרות נשלטו בידי גברים.
ההיסטריה סביב המכשפות החלה לדעוך במאה ה17. האליטות החברתיות החלו להבין את הנזק ואת חוסר ההיגיון. לכפרים הגיעה הרגיעה מאוחר יותר. ככל שאנשי הרוח והמחשבה התרחקו מהכישוף כך ירדה האמונה גם למעמדות הנמוכים יותר.
היום מנסים להסביר את הדעיכה בשינוי האמונות התפלות. בזמנו גם האינטלקטואלים האמינו בכישוף, כשהם הפסיקו ואחרי שהשתנה כל עולם המחשבה גם בנושאים אחרים האמונה התפלה השתנתה. השינוי שחל במחשבה עם דקרט ואינטלקטואלים אחרים הביאה לשינויי אמונה.
המחשבה שיש סדר ביקום, שלרוחות רעות אין השפעה עליו הלכה והתפתחה. הדת החלה להבין שאלוהים לא ירצה להכשיל את החוקים שהוא עצמו יצר. האמונה במאבק בין האל והשטן השתנתה. צלינו כבר מספיק בני אדם, אמר מונטיין עוד קודם לכן. שופטים החלו להבין שהאשמות בכישוף הן נקמנות של אנשים בשכניהם והחלו להבין את הנזק שנגרם למרקם החברתי במעמד הפשוט.
בעולם שהחילוניות הלכה והתפשטה בו הכישוף איבד את מקומו, אך לאט ובלי לשים לב התחילה לעלות האמונה המיסטית. ככל שהתפשטה החילוניות הפך הכישוף לאמונה תפלה. הכישוף כשלעצמו נעלם אך במקומו באו תורות הנסתר, והמאגיה.
הרציונליסטים של המאה השמונה עשרה היו מופעים לו היו מגלים את האמונה בכישוף של המאה העשרים ועוד קודם לכן. התעוררות התנועה הרומנטית, בעיקר הגרמנית החזירה אמונה באגדות המכשפים ויצרה עולם של כישוף חדש. בנושא הזה הרציונליזם נראה כאילו ניגף במערכה.
חלקו האחרון של הספר עוסק בכישוף המודרני. לא חשבתי שיש צורך להרחיב. מי שמתעניין יקרא את הספר המאוד מעניין. כמובן שהספר מכיל פירוט והרחבה של דברים שכאן כמעשה כישוף רק ריחפתי מעליהם. אם הצלחתי לגרות סקרנות או עניין אשמח. אך גם קיצור תולדות הכישוף נראה לי מעניין בפני עצמו.
050-3331-331