בא מלך האלים ואל הרעם אינדרה, בשם הדוואס (האלים) והאל (או השד) וירוצ'נה, בשם האסוראס (האנטי - אלים, או השדים), אל החכם הגדול (מהארישי), פרג'אפתי, אבי - היצורים, על - מנת לדון עמו בשאלה, מהו האני האמיתי (האטמן), ואגב: זאת לדעת, שהאלים ממש אבל ממש, אינם "כל יכולים", או "עליונים לחלוטין"... כן, הם עליונים על האדם - אבל, בערך כמו שהאדם, עליון (?) על חרקים, כלומר, אולי הוא חזק יותר ומאמין בעליונותו, אבל... הבנתם את הנקודה.

על - כל - פנים, בשלב מסויים סבורים צמד האלילים, שהשתקפות פניהם בכד - המים, היא האני האמיתי, אז עלה בדעתם, שבעצם, אם יחלו ישתנה מראם - אז לא, אין ערך אמיתי, למראה החיצוני. אז סבר אינדרה, שהאני האמיתי, הוא זה, המסתובב בחלומות - בלי קשר לגוף, או זה, הנוכח בשינה חסרת - חלומות - אולם רק בסופו של דבר (מקץ למעלה ממאה שנות - התלבטות - טוב, מה זה כבר בשבילו)... מגיע אינדרה למסקנה, שהאני האמיתי, הוא העצמי המשחק.

כל אחד מאתנו, נכח כאן מיליארדי - מיליארדי - טריליוני - טריליונים של פעמים וישוב עוד לפחות כמספר הזה, בכל פעם ופעם, בגוף שונה לחלוטין ובתפקיד אחר. כי (כמו שנאמר) כולנו רק דמויות בסיפור, התפקיד למפרע, כתוב הוא ותפור. כעת, על כל אחת ואחד מאיתנו לשאול עצמםן, רק שתי שאלות: האחת, מהו תפקידך האישי שלך, אותו עליך לשחק, בגלגול - החיים המסויים הזה? והשאלה השנייה, כיצד עלינו להגשים תפקידנו, לשחקו, בצורה הטובה ביותר, על - מנת לעלות במעלה הגלגולים לעתיד טוב יותר, לנו ולרב - היקום כולו.