כאשר נאמר "אני" חושב", מה הפעולה שאני עושה כדי לחשוב? בפועל שבדקתי ראיתי שכלל אינני עושה פעולה אלא מתבונן במחשבות שעולות לי בראש, או רואה את המחשבות אבל פרט לזה אינני זוכר שתכננתי את המחשבה.

כלומר הפעולה "חושב" מורה על הסתכלות על מחשבות ולא על ייצור מחשבות.

ככה גם לגבי חשיבה זו מילה שמתארת ראיה, אך לא שום פעולה... אפשר לשאול אם אני הוא החושב, האם אני יכול לעצור את המחשבות? האם אני יכול באמצע החשיבה לא לחשוב את מה שאני חושב? התשובה היא לא.

ומכאן נניח שיש חשיבה עדיין היא איננה ברשותי שכן אינני יכול לעצור אותה... לכן נשאר "אני רואה".

ומה הפעולה שאני עושה שאני אומר "אני רואה"? האם אני יכול לעצור את הראיה? נניח אם אני עוצם את עייני האם אני מפסיק לראות? או אולי אני רואה חושך, או מחשבות ואז מה זה לראות בעייני רוחי? אפשר להפסיק? ובכן אינני יכול להפסיק את הראיה ולכן "אני" רואה" זו כביכול פעולה ללא עושה, ולכן הראיה עומדת בפני עצמה ולומר "אני רואה" זה סוג של שקר.

אין דבר שעומד מאחורי הראיה היא עומדת לבדה.

ניקח דוגמה נוספת והיא הרצון האם הרצון רצוני? או האם הוא עולה לבד? האם אני יודע על הרצון שבי לפני שפגשתי אותו? ואם אינני יודע על כך למה אני חושב שאני הוא הרוצה? ולמה אם אני הוא לא הרוצה אלא חווה את הרצייה למה אני מחויב לרצון? האם אני יכול להתנגד לו? אלו כבר שאלות שונות ומסובכות האם להתנגד לרצון זה לא רצון? אבל בבסיס הרצייה הוא לא תהליך אלא עולה בין רגע כמו החשיבה והראיה ולכן כל אלו אינם פעולות אלא מצבי ראיה חשיבה רצייה אלו דברים שאינם ברורים לשכל לוגי לאחר תהליך החקירה...