כשאתה מערער למישהו את תפיסת עולמו מהשורש והוא נחרד מכך, זה לא בגלל שבאמת אכפת לו מכבודו של אותו רעיון, אלא בגלל שפגמת במשמעות חייו...
יש משוגעים שנדמה להם שהם ניקו את עצמם מתאוות לגמרי, אבל זה רק בגלל שיש להם תאוות אחרות, גדולות יותר, על חשבון התאוות שמהם הם התנקו...
גם הרצון להגיע לגן עדן בעולם הבא הוא תאווה, בדיוק כמו כל תאווה אחרת...
כדי שהמשפט כמו "אוהב את האהבה=אוהב את זה שאני אוהב" יהיה חוקי, צריך שיהיו קיימות כמה ישויות:
1.אני שקיים מחוץ ל - אני אוהב ואוהב את הצורה שנקראת אני אוהב
2. אני שקיים ואוהב משהו
3. רגש האהבה עצמו שמחבר ביני לבין הצורה שאותה אני אוהב
4. הדבר שאותו אוהבים
כלומר, לפי משפטים מסוג זה, יש כמה רבדים ל"אני" או במילים אחרות שיש כמה "אני" שכל אחד מתבונן מבחוץ על האחר (צריך לשאול את האני שנמצא מחוץ לאני אוהב שקיים מחוץ ואוהב את האני אוהב משהו, האם הוא עצמו אוהב את התרחיש?) לכן מעניין לדעת, למה אותם אנשים שאומרים משפטים כאלה, בד"כ כשאומרים להם משפטים כגון: "לא אכפת לי שאכפת לי" טוענים שמדובר במשחק מילים?
ושכל אחד יחשוב על תשובות אפשריות בעצמו...
כל העולם מדברים על אותו הדבר, רק מחליפים מילה במילה אחרת...
להקשיב למישהו שהוא חכם אמתי, זה כמו להקשיב לאני הפנימי שלך...
ככל שאתה מעמיק את שכלך יותר, ככה אתה רואה את האבסורד שיש בשאלות
ומצד שני, את היופי של העולם...
כשרע לך, תנסה להגדיר מיד מהו הדבר שגורם לך להרגיש רע במקום ללכת סחור סחור, תזכור ש - כל המסביב לא משנה, תגיד מה אתה רוצה.
הבעיות של האדם נוצרות מכיוון שהוא מגדיר מושגים בצורה מעורפלת, כלומר הוא מציג את הבעיה כמחויבת ומצד שני שואל עליה שאלה, כאילו שיש פיתרון ועצם קיום הבעיה הוא רק אפשרות.
לדוגמה - האדם שואל האם אפשר להיות מאושר ולחשוב שלילי בו זמנית?
אז יש אחד שלא מגדיר בכלל מהו אושר, אבל אם אתה לא מגדיר בצורה מסודרת מהו אושר, אז מה השאלה שלך בידיוק? מה זה בכלל אומר "אושר"?
ויש אחר שמגדיר שאושר= רגש מוגדר כלשהו (להיות בזוגיות, להיות עשיר, להיות בריא), שהוא ההפך של סבל מוגדר כלשהו, מבלי לקלוט שגם האושר המוגדר הוא כולו סבל, כי הוא חוויית טוב עם סוף, שמיד אחרי המילוי שלו מתעורר רצון נוסף, או לשמר את המצב הקיים ולפחד שייעלם, או לשנות את המצב הקיים, אז למה אתה רוצה את אותו "אושר" מוגדר? הרי הוא סבל בדיוק כפי כמה שהוא אושר.
ויש נוסף שמבין, שאושר= רק לרצות את המציאות, וחשיבה שלילית = גם לא לרצות את המציאות, והם כביכול הגדירו בצורה "מוחלטת" מהו אושר, אבל גם בתפיסה הזו הגם הוא ההפך של רק כלומר שהרק שלהם, הוא לא באמת רק, אלא הוא עצמו גם כי הוא נפרד מהרק, דהיינו שמהצד של ה"רק" האמתי, אין בכלל הפרדה בינו לבין ה"גם".
או במילים אחרות, אם האושר המוחלט נפרד מהרע, אז הוא לא מכיל בתוכו הכל והוא לא מוחלט, ואם אין דבר כזה אושר מוחלט, אז אין אושר, כי כל צורה יחסית של אושר, היא גם סבל.
ברגע שהאדם מפריד את הכלום מהמשהו, אז נוצרות כל השאלות שבעולם, כי האדם מפספס דבר בסיסי - אם הכלום שלך באמת היה כלום מוחלט, לא הייתה בו שום שאלה, אבל ברגע שהפרדת את הכלום מהמשהו, אז גם הכלום שלך הפך להיות משהו - הפך של היש.
תסתכל רגע על הקיר מולך - האם מחויב בעיניך שיש פה כרגע קיר? כלומר האם אתה לא יכול לחשוב על מצב שבו אין פה כרגע קיר?
אם כן, אז מה המשמעות של היש קיר? הרי האפשרות של "אין קיר" איננה. אם תגיד - לא, זה שיש פה קיר כרגע זו רק אפשרות, אז על סמך מה החלטת שיש פה קיר?
האם יש פה קיר, כי אתה רואה? אתה רואה את מה שאתה חושב, מה גורם לך לחשוב שיש פה קיר? מה גורם לתחושה שלך שיש פה קיר?
וכו'.
אושר, פירושו מצב שבו אתה לא מחפש את האושר, אבל גם אם תגיד לעצמך "טוב, מעכשיו אני לא מחפש את האושר" אתה עדיין אומלל, כי אתה נאחז בלא לחפש את האושר כדי להגיע לאושר.
כנ"ל לאלו שאומרים שהכל טוב, אם הכל טוב, בשביל מה צריך להגיד שהכל טוב? הכל רע זה לא מספיק טוב? כי אם באמת הכל טוב, פירושו שגם להגיד שהכל רע זה טוב שגם את זה לא צריך להגיד.
כנ"ל לגבי חשיבה חיובית \ הכל לטובה, מי אמר שהכל לטובה? מהי אותה טובה שאתה מחפש? האם כשתגיע לאותה טובה תהיה מאושר ותפסיק לחפש יותר טוב? מה הבעיה בחשיבה שלילית?
כי הטוב צריך לנבוע מתוך האדם ולא מהשפה ולחוץ באמצעות שיטות נבובות כאלה ואחרות.
לבחור בשקר זה טוב בידיוק כמו לבחור באמת, בתנאי שזה יהיה בשלמות.
יש אנשים שנדמה להם שהמושג של "אלוהים" וה"שטן" רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב, אבל האמת היא שכל הדמויות הללו מבוססות על הקבלות לעולם הפנימי של האדם.
אם לא הייתה שום משמעות למושג "שטן" עבורך, לא היית יכול לשמוע / להבין אגדה אודותיו כנ"ל לגבי אלוהים וכו'
והשטן, אלוהים, או כל דמות אחרת, נמצאים בתוכך ממש והמאבק ביניהם הוא מאבק שמתנהל בתוכך.
יתרה מזאת, גם כל הדמויות / האירועים שלכאורה קיימים במציאות שחיצונית לך, נמצאים בתוכך, כל מה שעליך לעשות הוא להתעמק בתהליך ובשכל שמניע אותו ולבדוק איפה קורה אותו הדבר בתוכך.
לסיכום: כשאתה רואה / שומע מישהו אומר משהו כלשהו, תנסה לבדוק איפה הדיבורים הללו הם עליך ממש ורלוונטים אליך בזמן הזה במקום הזה.
כתב התחייבות: גם אם יהיה לך עולם ומלואו, רע אתה תמשיך להרגיש ובסופו של דבר, גם רע באותה המידה ממש כמו לפני העולם ומלואו.
על החתום: השטן.
כששואלים מישהו למה הוא לא יכול להינות מהרע, מהיבט מסוים הכוונה היא לשאול אותו מדוע הוא מתייחס / מגדיר את הדבר כרע, כלומר כל דבר נהיה רע מהרגע שלא רצית אותו, אבל נשאלת השאלה - למה מלכתחילה לא רצית אותו?
ואם אתה מסתפק בתשובות סרק של: "כי הוא רע..." אז כנראה שלא רע לך מספיק...
מי ברא את העולם? לא יודע / שום דבר / אין תשובה / אף אחד / לא מישהו אלא משהו
נו? אז מה אנשים מסתבכים כ"כ?
גילינו מי ברא את העולם!! אלוהים ששמו לא יודע / אף אחד / שום דבר / אין תשובה / לא מישהו אלא משהו
ומי ברא את האלוהים הזה? לא יודע גדול יותר שמכיל את הלא יודע שברא את העולם ואת העולם כישות אחת וכו'
או במילים אחרות שמו - אין שאלה.
יש אדם שבא ואומר - השכל האנושי המוגבל
ובא המקשה קושיות ושואל - אולי הוא לא מוגבל? מי אמר?
ובכך בעצם הוכיח המקשה, שהשכל מוגבל...
"בחירה חופשית" היא בסה"כ תיאור האדם את רצף האירועים בשני רגעי זמן שונים, כלומר האדם חווה ברגע אחד נתון שהוא רוצה, אח"כ הוא חווה שהוא עושה, ומכך הוא מסיק שהוא בחר.
אבל האם זה שחוויית רצון ועשית משהו, זה אומר בהכרח שבחרת? אולי הרגע של הרצון והרגע של העשייה הם שני רגעים נפרדים שאין קשר ביניהם?
והאם זה שעשית משהו, זה אומר שבחרת? כשהאדם מרים את העט, האם הוא בחר להרים את העט? אולי העט גרם לאדם בדרך כלשהי להרים אותו? ואולי העט גרם לך להרים אותו ומשהו אחר גרם לעט לגרום לך להרים אותו?
המזל הגדול הוא, שכדי להרגיש טוב באמת, לא צריך לשנות את המעשים ולא את צורת החשיבה, רק צריך להבין - למה אני רוצה את מה שאני רוצה? למה אני עושה את הדבר הזה? מה גורם לי לראות דבר אחד כטוב ודבר אחר כרע? מה באמת אני רוצה? האם יש לי בחירה?
ומי שיבין את הדברים הללו לשורשם, ירגיש טוב אמתי שנובע מבפנים ללא שינוי כלל, ואפע"כ אם ירצה ימשיך לעשות פעולות ולהבדיל בין טוב לרע וכו'
יש סוד, שגם אחרי שיגלו לך אותו, אפע"כ הוא יישאר סוד...
יש משוגעים שנדמה להם שהם ניקו את עצמם מתאוות לגמרי, אבל זה רק בגלל שיש להם תאוות אחרות, גדולות יותר, על חשבון התאוות שמהם הם התנקו...
גם הרצון להגיע לגן עדן בעולם הבא הוא תאווה, בדיוק כמו כל תאווה אחרת...
כדי שהמשפט כמו "אוהב את האהבה=אוהב את זה שאני אוהב" יהיה חוקי, צריך שיהיו קיימות כמה ישויות:
1.אני שקיים מחוץ ל - אני אוהב ואוהב את הצורה שנקראת אני אוהב
2. אני שקיים ואוהב משהו
3. רגש האהבה עצמו שמחבר ביני לבין הצורה שאותה אני אוהב
4. הדבר שאותו אוהבים
כלומר, לפי משפטים מסוג זה, יש כמה רבדים ל"אני" או במילים אחרות שיש כמה "אני" שכל אחד מתבונן מבחוץ על האחר (צריך לשאול את האני שנמצא מחוץ לאני אוהב שקיים מחוץ ואוהב את האני אוהב משהו, האם הוא עצמו אוהב את התרחיש?) לכן מעניין לדעת, למה אותם אנשים שאומרים משפטים כאלה, בד"כ כשאומרים להם משפטים כגון: "לא אכפת לי שאכפת לי" טוענים שמדובר במשחק מילים?
ושכל אחד יחשוב על תשובות אפשריות בעצמו...
כל העולם מדברים על אותו הדבר, רק מחליפים מילה במילה אחרת...
להקשיב למישהו שהוא חכם אמתי, זה כמו להקשיב לאני הפנימי שלך...
ככל שאתה מעמיק את שכלך יותר, ככה אתה רואה את האבסורד שיש בשאלות
ומצד שני, את היופי של העולם...
כשרע לך, תנסה להגדיר מיד מהו הדבר שגורם לך להרגיש רע במקום ללכת סחור סחור, תזכור ש - כל המסביב לא משנה, תגיד מה אתה רוצה.
הבעיות של האדם נוצרות מכיוון שהוא מגדיר מושגים בצורה מעורפלת, כלומר הוא מציג את הבעיה כמחויבת ומצד שני שואל עליה שאלה, כאילו שיש פיתרון ועצם קיום הבעיה הוא רק אפשרות.
לדוגמה - האדם שואל האם אפשר להיות מאושר ולחשוב שלילי בו זמנית?
אז יש אחד שלא מגדיר בכלל מהו אושר, אבל אם אתה לא מגדיר בצורה מסודרת מהו אושר, אז מה השאלה שלך בידיוק? מה זה בכלל אומר "אושר"?
ויש אחר שמגדיר שאושר= רגש מוגדר כלשהו (להיות בזוגיות, להיות עשיר, להיות בריא), שהוא ההפך של סבל מוגדר כלשהו, מבלי לקלוט שגם האושר המוגדר הוא כולו סבל, כי הוא חוויית טוב עם סוף, שמיד אחרי המילוי שלו מתעורר רצון נוסף, או לשמר את המצב הקיים ולפחד שייעלם, או לשנות את המצב הקיים, אז למה אתה רוצה את אותו "אושר" מוגדר? הרי הוא סבל בדיוק כפי כמה שהוא אושר.
ויש נוסף שמבין, שאושר= רק לרצות את המציאות, וחשיבה שלילית = גם לא לרצות את המציאות, והם כביכול הגדירו בצורה "מוחלטת" מהו אושר, אבל גם בתפיסה הזו הגם הוא ההפך של רק כלומר שהרק שלהם, הוא לא באמת רק, אלא הוא עצמו גם כי הוא נפרד מהרק, דהיינו שמהצד של ה"רק" האמתי, אין בכלל הפרדה בינו לבין ה"גם".
או במילים אחרות, אם האושר המוחלט נפרד מהרע, אז הוא לא מכיל בתוכו הכל והוא לא מוחלט, ואם אין דבר כזה אושר מוחלט, אז אין אושר, כי כל צורה יחסית של אושר, היא גם סבל.
ברגע שהאדם מפריד את הכלום מהמשהו, אז נוצרות כל השאלות שבעולם, כי האדם מפספס דבר בסיסי - אם הכלום שלך באמת היה כלום מוחלט, לא הייתה בו שום שאלה, אבל ברגע שהפרדת את הכלום מהמשהו, אז גם הכלום שלך הפך להיות משהו - הפך של היש.
תסתכל רגע על הקיר מולך - האם מחויב בעיניך שיש פה כרגע קיר? כלומר האם אתה לא יכול לחשוב על מצב שבו אין פה כרגע קיר?
אם כן, אז מה המשמעות של היש קיר? הרי האפשרות של "אין קיר" איננה. אם תגיד - לא, זה שיש פה קיר כרגע זו רק אפשרות, אז על סמך מה החלטת שיש פה קיר?
האם יש פה קיר, כי אתה רואה? אתה רואה את מה שאתה חושב, מה גורם לך לחשוב שיש פה קיר? מה גורם לתחושה שלך שיש פה קיר?
וכו'.
אושר, פירושו מצב שבו אתה לא מחפש את האושר, אבל גם אם תגיד לעצמך "טוב, מעכשיו אני לא מחפש את האושר" אתה עדיין אומלל, כי אתה נאחז בלא לחפש את האושר כדי להגיע לאושר.
כנ"ל לאלו שאומרים שהכל טוב, אם הכל טוב, בשביל מה צריך להגיד שהכל טוב? הכל רע זה לא מספיק טוב? כי אם באמת הכל טוב, פירושו שגם להגיד שהכל רע זה טוב שגם את זה לא צריך להגיד.
כנ"ל לגבי חשיבה חיובית \ הכל לטובה, מי אמר שהכל לטובה? מהי אותה טובה שאתה מחפש? האם כשתגיע לאותה טובה תהיה מאושר ותפסיק לחפש יותר טוב? מה הבעיה בחשיבה שלילית?
כי הטוב צריך לנבוע מתוך האדם ולא מהשפה ולחוץ באמצעות שיטות נבובות כאלה ואחרות.
לבחור בשקר זה טוב בידיוק כמו לבחור באמת, בתנאי שזה יהיה בשלמות.
יש אנשים שנדמה להם שהמושג של "אלוהים" וה"שטן" רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב, אבל האמת היא שכל הדמויות הללו מבוססות על הקבלות לעולם הפנימי של האדם.
אם לא הייתה שום משמעות למושג "שטן" עבורך, לא היית יכול לשמוע / להבין אגדה אודותיו כנ"ל לגבי אלוהים וכו'
והשטן, אלוהים, או כל דמות אחרת, נמצאים בתוכך ממש והמאבק ביניהם הוא מאבק שמתנהל בתוכך.
יתרה מזאת, גם כל הדמויות / האירועים שלכאורה קיימים במציאות שחיצונית לך, נמצאים בתוכך, כל מה שעליך לעשות הוא להתעמק בתהליך ובשכל שמניע אותו ולבדוק איפה קורה אותו הדבר בתוכך.
לסיכום: כשאתה רואה / שומע מישהו אומר משהו כלשהו, תנסה לבדוק איפה הדיבורים הללו הם עליך ממש ורלוונטים אליך בזמן הזה במקום הזה.
כתב התחייבות: גם אם יהיה לך עולם ומלואו, רע אתה תמשיך להרגיש ובסופו של דבר, גם רע באותה המידה ממש כמו לפני העולם ומלואו.
על החתום: השטן.
כששואלים מישהו למה הוא לא יכול להינות מהרע, מהיבט מסוים הכוונה היא לשאול אותו מדוע הוא מתייחס / מגדיר את הדבר כרע, כלומר כל דבר נהיה רע מהרגע שלא רצית אותו, אבל נשאלת השאלה - למה מלכתחילה לא רצית אותו?
ואם אתה מסתפק בתשובות סרק של: "כי הוא רע..." אז כנראה שלא רע לך מספיק...
מי ברא את העולם? לא יודע / שום דבר / אין תשובה / אף אחד / לא מישהו אלא משהו
נו? אז מה אנשים מסתבכים כ"כ?
גילינו מי ברא את העולם!! אלוהים ששמו לא יודע / אף אחד / שום דבר / אין תשובה / לא מישהו אלא משהו
ומי ברא את האלוהים הזה? לא יודע גדול יותר שמכיל את הלא יודע שברא את העולם ואת העולם כישות אחת וכו'
או במילים אחרות שמו - אין שאלה.
יש אדם שבא ואומר - השכל האנושי המוגבל
ובא המקשה קושיות ושואל - אולי הוא לא מוגבל? מי אמר?
ובכך בעצם הוכיח המקשה, שהשכל מוגבל...
"בחירה חופשית" היא בסה"כ תיאור האדם את רצף האירועים בשני רגעי זמן שונים, כלומר האדם חווה ברגע אחד נתון שהוא רוצה, אח"כ הוא חווה שהוא עושה, ומכך הוא מסיק שהוא בחר.
אבל האם זה שחוויית רצון ועשית משהו, זה אומר בהכרח שבחרת? אולי הרגע של הרצון והרגע של העשייה הם שני רגעים נפרדים שאין קשר ביניהם?
והאם זה שעשית משהו, זה אומר שבחרת? כשהאדם מרים את העט, האם הוא בחר להרים את העט? אולי העט גרם לאדם בדרך כלשהי להרים אותו? ואולי העט גרם לך להרים אותו ומשהו אחר גרם לעט לגרום לך להרים אותו?
המזל הגדול הוא, שכדי להרגיש טוב באמת, לא צריך לשנות את המעשים ולא את צורת החשיבה, רק צריך להבין - למה אני רוצה את מה שאני רוצה? למה אני עושה את הדבר הזה? מה גורם לי לראות דבר אחד כטוב ודבר אחר כרע? מה באמת אני רוצה? האם יש לי בחירה?
ומי שיבין את הדברים הללו לשורשם, ירגיש טוב אמתי שנובע מבפנים ללא שינוי כלל, ואפע"כ אם ירצה ימשיך לעשות פעולות ולהבדיל בין טוב לרע וכו'
יש סוד, שגם אחרי שיגלו לך אותו, אפע"כ הוא יישאר סוד...
050-3331-331