כל אחד קורא לזה בשם אחר, אבל מצאתי שכולם מתכוונים לאותו הדבר. פאולו קואלו, בספרו "האלכימאי", מציין את הפרדוקס הזה שלנו בחיים שאומר שמתוך הרגעים הכי קשים ומהמצבים שנראים לנו הכי גרועים שיש, משם אנחנו צומחים, שם מתרחשת נקודת המפנה החיובית. רבים מסכימים שהנקודה הזו היא הכרחית בכל תהליך של הצלחה. מילותיו של פאולו קואלו מתארות את זה הכי טוב שיש, באומרו: "השעה החשוכה ביותר, היא זו שלפני עלות הזריחה". בעולם החוקר הצלחה, רבים ציינו את התופעה הזו...
שלום חנוך, בשירו "הולך נגד הרוח", שר את המשפט הבא: "... אהובתי אל פחד... תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". אני מניח שהוא התכוון בדיוק למה שפאולו קואלו התכוון, לאותו אפקט שהופך משבר להזדמנות, לאותה נקודת שבה נראה לנו שמכאן כבר אי אפשר לרדת יותר ואז נוצר מהפך ודברים פשוט מתחילים לזרום בכיוון שלנו ללא מחסומים. לאחרים מבחוץ שלא עברו את התהליך הזה שאנחנו עברנו, זה נראה פתאום הצלחה בין לילה, אבל לא כך הדבר.
אני שואל את עצמי מה זה הדבר הזה שקורה שם? בעגה המקצועית של האימון, קוראים לזה Deep, או בעברית אם תרצו, "התהום העמוק". מאמנים מקצועיים מודעים למצב הזה שמגיע פחות או יותר באמצע תהליך האימון. מדובר במצב שבו המתאמן שוקע בעומק של אי הוודאות ונאלץ להתמודד עם מכשולים, אתגרים, דברים חדשים, אי נעימויות וחוסר נוחות. יכול להיות ששם הוא גם "מת", אלו אותם רגעים שבהם הוא פשוט רוצה לתפוס את הרגליים ולברוח ממה שנקרא אימון, אבל מה שבטוח הוא שבאותם רגעים בהם הוא "מת", שם הוא גם "נולד מחדש", זהו שדה היצירה, שדה המשחק, השדה שהכרחי בכל סוג של הצלחה, הכרחי לפיתוח הגדולה שיש בתוכו.
אני מאמין שמדובר בכאבי גדילה, שהם הכרחיים וטבעיים ולכן אין מה לחשוש מהם או לפרש אותם לא נכון. צריך להיות מודע אליהם ולנהל אותם. חלק מהניהול הזה, הוא פשוט לקבל אותם כמו שהם, לזרום ולהבין שזוהי דרכו של הטבע, וכשאני אומר לזרום, אני כלל וכלל לא מתכוון לאיזשהו סוג של ויתור. ממש לא, אני מאמין שבג'ונגל של הצלחה, ותרנים אף פעם לא מנצחים ומנצחים אף פעם לא מוותרים. מותר לנו לנוח, אבל אל לנו לוותר...
בימים אלה, אני בעצמי חווה תקופה לא קלה ובאופן "בלתי מפתיע", נתקלתי לפני שבוע בערך בדיסק שלא האזנתי לו משהו כמו שנה. לא מדובר במוסיקה, אלא בדיסק של הצלחה והתפתחות אישית שמדבר על מה שנקרא "ועדת מרפי". ג'רי קלארק, המאמן שחיבר את התוכן הזה, מדבר בדיסק שלו על אותם מכשולים, קשיים ואירועים שאיתם צריך להתמודד כל מי שבוחר להיות הצלחה, כל מי שבוחר לרדוף אחרי התשוקה שלו, אחרי החלום שלו ולהגשים אותם.
הוא מקשר את זה לחוק מרפי שאומר למעשה שכל מה שעלול להשתבש, חייב להשתבש. מסתבר ש"ועדת מרפי" היא גוף בלתי נראה שאחראי לבדוק את רמת המחויבות של האדם לחלום שלו ולדרך שבה הוא בחר לבטא הצלחה.
הגוף הזה מטיל עלינו מכשולים שנראה כאילו נפלו עלינו מהשמיים, הוא בוחן אותנו בדרכים מוזרות וערמומיות, הוא מעפיל עלינו קשיים כלכליים, קשיים בזוגיות, הוא שולח אלינו אנשים שירפו את ידינו ויוציאו לנו את כל הרוח מהמפרשים (לעתים מדובר בסביבה הקרובה ביותר, כמו בן או בת זוג, או בן משפחה קרוב), ומה לא...
כששמעתי את הדיסק הזה לפני שבוע, זה הזכיר לי איך אני אמור להתייחס לכל מה ש"קורה לי" בחיים לאחרונה. נזכרתי בכך שבסך הכל מדובר בכאבי גדילה שהם הכרחיים לצמיחה ולהתפתחות שלי, בדיוק כמו שהם הכרחיים לגולם בכדי להפוך לפרפר.
החלטתי לשתף אתכם ברעיון הזה של "ועדת מרפי", כי אני חושב שהוא יכול לעזור לרבים מכם שיש להם עדיין את הניצוץ הזה בעיניים, לרבים מכם שעדיין רודפים או לפחות רוצים לרדוף אחרי החלום שלהם, לרבים מכם שעדיין מחפשים תשובות, לרבים שלא ויתרו עדיין, לרבים שפשוט מטבע הדברים מתמודדים עם תקופות לא קלות בחיים, כחלק בלתי נפרד מהיותכם הצלחה.
אל תשכחו, בסך הכל מדובר בכאבי גדילה. זה פשוט החיים שבוחנים עד כמה אתם באמת מחויבים להיות מי שאתם רוצים להיות, לעשות מה שאתם רוצים ואוהבים לעשות ולהשיג מה שאתם רוצים להשיג. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להמשיך קדימה מבלי לוותר, ואז הם פשוט יתייאשו מכם יום אחד ויחליטו לעבור למישהו אחר, כי הם ייראו שאתם יותר מדי נחושים ושהם מבזבזים את זמנם עליכם.
חוץ מזה, אם אתם באמת כוכבים, אין לכם מה לפחד מהחושך, כי בחושך אתם נוצצים עוד יותר!
נולדתם להיות הצלחה. זכרו, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר... והשחר מגיע, סבלנות... הוא מגיע.
שלום חנוך, בשירו "הולך נגד הרוח", שר את המשפט הבא: "... אהובתי אל פחד... תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". אני מניח שהוא התכוון בדיוק למה שפאולו קואלו התכוון, לאותו אפקט שהופך משבר להזדמנות, לאותה נקודת שבה נראה לנו שמכאן כבר אי אפשר לרדת יותר ואז נוצר מהפך ודברים פשוט מתחילים לזרום בכיוון שלנו ללא מחסומים. לאחרים מבחוץ שלא עברו את התהליך הזה שאנחנו עברנו, זה נראה פתאום הצלחה בין לילה, אבל לא כך הדבר.
אני שואל את עצמי מה זה הדבר הזה שקורה שם? בעגה המקצועית של האימון, קוראים לזה Deep, או בעברית אם תרצו, "התהום העמוק". מאמנים מקצועיים מודעים למצב הזה שמגיע פחות או יותר באמצע תהליך האימון. מדובר במצב שבו המתאמן שוקע בעומק של אי הוודאות ונאלץ להתמודד עם מכשולים, אתגרים, דברים חדשים, אי נעימויות וחוסר נוחות. יכול להיות ששם הוא גם "מת", אלו אותם רגעים שבהם הוא פשוט רוצה לתפוס את הרגליים ולברוח ממה שנקרא אימון, אבל מה שבטוח הוא שבאותם רגעים בהם הוא "מת", שם הוא גם "נולד מחדש", זהו שדה היצירה, שדה המשחק, השדה שהכרחי בכל סוג של הצלחה, הכרחי לפיתוח הגדולה שיש בתוכו.
אני מאמין שמדובר בכאבי גדילה, שהם הכרחיים וטבעיים ולכן אין מה לחשוש מהם או לפרש אותם לא נכון. צריך להיות מודע אליהם ולנהל אותם. חלק מהניהול הזה, הוא פשוט לקבל אותם כמו שהם, לזרום ולהבין שזוהי דרכו של הטבע, וכשאני אומר לזרום, אני כלל וכלל לא מתכוון לאיזשהו סוג של ויתור. ממש לא, אני מאמין שבג'ונגל של הצלחה, ותרנים אף פעם לא מנצחים ומנצחים אף פעם לא מוותרים. מותר לנו לנוח, אבל אל לנו לוותר...
בימים אלה, אני בעצמי חווה תקופה לא קלה ובאופן "בלתי מפתיע", נתקלתי לפני שבוע בערך בדיסק שלא האזנתי לו משהו כמו שנה. לא מדובר במוסיקה, אלא בדיסק של הצלחה והתפתחות אישית שמדבר על מה שנקרא "ועדת מרפי". ג'רי קלארק, המאמן שחיבר את התוכן הזה, מדבר בדיסק שלו על אותם מכשולים, קשיים ואירועים שאיתם צריך להתמודד כל מי שבוחר להיות הצלחה, כל מי שבוחר לרדוף אחרי התשוקה שלו, אחרי החלום שלו ולהגשים אותם.
הוא מקשר את זה לחוק מרפי שאומר למעשה שכל מה שעלול להשתבש, חייב להשתבש. מסתבר ש"ועדת מרפי" היא גוף בלתי נראה שאחראי לבדוק את רמת המחויבות של האדם לחלום שלו ולדרך שבה הוא בחר לבטא הצלחה.
הגוף הזה מטיל עלינו מכשולים שנראה כאילו נפלו עלינו מהשמיים, הוא בוחן אותנו בדרכים מוזרות וערמומיות, הוא מעפיל עלינו קשיים כלכליים, קשיים בזוגיות, הוא שולח אלינו אנשים שירפו את ידינו ויוציאו לנו את כל הרוח מהמפרשים (לעתים מדובר בסביבה הקרובה ביותר, כמו בן או בת זוג, או בן משפחה קרוב), ומה לא...
כששמעתי את הדיסק הזה לפני שבוע, זה הזכיר לי איך אני אמור להתייחס לכל מה ש"קורה לי" בחיים לאחרונה. נזכרתי בכך שבסך הכל מדובר בכאבי גדילה שהם הכרחיים לצמיחה ולהתפתחות שלי, בדיוק כמו שהם הכרחיים לגולם בכדי להפוך לפרפר.
החלטתי לשתף אתכם ברעיון הזה של "ועדת מרפי", כי אני חושב שהוא יכול לעזור לרבים מכם שיש להם עדיין את הניצוץ הזה בעיניים, לרבים מכם שעדיין רודפים או לפחות רוצים לרדוף אחרי החלום שלהם, לרבים מכם שעדיין מחפשים תשובות, לרבים שלא ויתרו עדיין, לרבים שפשוט מטבע הדברים מתמודדים עם תקופות לא קלות בחיים, כחלק בלתי נפרד מהיותכם הצלחה.
אל תשכחו, בסך הכל מדובר בכאבי גדילה. זה פשוט החיים שבוחנים עד כמה אתם באמת מחויבים להיות מי שאתם רוצים להיות, לעשות מה שאתם רוצים ואוהבים לעשות ולהשיג מה שאתם רוצים להשיג. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להמשיך קדימה מבלי לוותר, ואז הם פשוט יתייאשו מכם יום אחד ויחליטו לעבור למישהו אחר, כי הם ייראו שאתם יותר מדי נחושים ושהם מבזבזים את זמנם עליכם.
חוץ מזה, אם אתם באמת כוכבים, אין לכם מה לפחד מהחושך, כי בחושך אתם נוצצים עוד יותר!
נולדתם להיות הצלחה. זכרו, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר... והשחר מגיע, סבלנות... הוא מגיע.
050-3331-331