לעתים נדמה לאדם שיש לו את כל הזמן שבעולם לעשות פעילות מסויימת אבל הוא בעצם משלה את עצמו וזה חוזר על עצמו כמה פעמים, הוא חושב שהסיבה לכאורה טמונה בכך שהוא רוצה לעשות דברים מהר לפי היכולת שלו, אבל המציאות אומרת אחרת.
בעצם למה הדברים הם כך ולא אחרת? זו השאלה אשר צריכה להישאל, וכדי לבדוק את הדבר הזה, אפשר ללכת במבט לאחור מהיכן נבע הרצון הזה ומה השורש האמיתי שלו? השורש של הרצון הזה יכול להיות מתקופה אחרת שבה הדברים קרו באופן כזה שהאדם עשה דבר מה שעניין אותו ונראה לו אמיתי באותם הזמנים, וזה לא משנה כרגע אם הדבר הוא אמיתי או לא, הרי שלאותו אדם לא הייתה אחיזה חזקה באותה מציאות.
היה נדמה לו למרות הכל, שהוא "יודע" והוא עשה דבר שהוא אהב לעשות אותו, ובעצם הוא הרגיש שהזמן עובר מהר במהירות שקשה לתאר. ולכן, אז בזמנו לא עניין אותו כמה הוא הספיק, עניין אותו כמה הוא יכול להספיק עכשיו, לא עניין אותו כמה הוא עשה בעבר, עניין אותו כמה הוא עושה עכשיו. והיות והוא הרגיש שהזמן עובר מהר מאוד, הוא עשה הכי טוב שהוא יכול ועבד במהירות הכי טובה שלו ללא לחץ.
אז השאלה הנשאלת כאן, האם האדם היה לחוץ בזמן אחר כאשר לא עשה את מה שהוא אוהב בזמן הקצר בין לבין? כן. הוא היה מבולבל עם עצמו מהבחינה הזו. ובעצם אפשר להפוך את השאלה, אולי עכשיו הוא יכול להרגיש את אותו הדבר על מה שהוא עושה עכשיו?
ואפשר לשנות אותה קצת ולשאול, למה הוא לא יכול להרגיש את אותו הדבר על מה שהוא עושה עכשיו? אז הוא יכול לומר כי אין לו תזמון של פעם, ואפשר לשאול על זה שאלה, הרי הבחירה שלו היא שיכול להיות לו תזמון, והוא יכול לשאול למה הוא לא בוחר את זה שיהיה לו תזמון? אז הוא עונה שהוא רוצה שהדברים יקרו לבד כי פעם הם קרו בצורה מסויימת ונפלו אז עכשיו הוא רוצה שהם כפיצוי יבואו לו לבד על עוגמת הנפש.
ואפשר לשאול על כך למה הוא רוצה שהדברים יבואו לבד? כי הוא התרגל לחשוב באופן שחושבים עבורו. ולמה הוא התרגל שחושבים עבורו? הרי הוא יכול לבחור לשנות הרגל, ולבחור בשביל עצמו. אם הוא בוחר בשביל עצמו, וחושב בשביל עצמו הוא הכי הרבה מבין את עצמו ולא חושב כמו אחרים. מכאן התשובה ללמה הוא לא יודע לבטא את עצמו. כי הוא התרגל לחשוב באופן שחושבים עבורו ולא להבין את הדברים דרך עצמו.
ולמה הוא התרגל כך? ככה לימדו אותו מילדות במסגרות שהיה בהן, ולמה הוא לא משנה את השיטה הזו? כי הוא עושה דברים בחוסר מודעות, ולמה הוא עושה אותם בחוסר מודעות? הרי אפשר לעשות אותם ממודעות. כי הוא רוצה שיחקרו עבורו. למה הוא רוצה שיחקרו עבורו? כי הוא התרגל שחושבים במקומו. ולמה הוא רוצה שיחשבו במקומו? כי הוא נותן בהם יותר אמון מאשר בעצמו. ולמה הוא נותן בהם אמון יותר מאשר בעצמו? סמכות. ולמה הוא מקשיב לסמכות? כי יש להם ניסיון בדברים שהם קיבלו בהם התמחות.
למה יש כאן דיבור כללי מדי? כי זהו הרגל מגונה שהאדם מסתיר מעצמו את עצמו כדי שאחרים יחשבו במקומו. הוא חושב שאנשים אחרים יבינו אותו בלי שהוא ידבר. ולמה הוא חושב שיבינו אותו בלי שהוא ידבר? כי הוא חושב שאנשים שנראים סמכותיים ממנו מבינים יותר ממנו. ולמה הוא חושב שהוא לא סמכותי בשביל עצמו? כי הוא התרגל להיות מקובע לפי הוראות של אנשים. ולמה הוא התרגל להיות מקובע לפי הרגל של אנשים? כי כך חינכו אותו, הוא עצמו לא יודע למה אמרו לו דברים. הם חשבו שהוא יבין לבד כשיגדל, אבל הוא גדל עם זה שהם מבינים מה המחשבות שלו, ולא הבין כי הוא זה שצריך לנווט את עצמו.
ועם זה האדם חי כל הזמן באופן ההתנהלות הזה, ולכן, גם לא משיג את מה שהוא מחפש כי הוא לא בודק את הדברים עד הסוף. וכי אנשים רואים מחשבות? לא. אבל הדפוס הזה נשאר איתו והוא ללא משים נשאר עם הדפוס הזה.
זה לא משנה במה האדם יבחר, זה משנה איך הוא ירגיש עם זה, זה לא משנה מה אנשים חושבים על מה שהוא עושה, חשוב איך הוא מרגיש עם הדברים. יש לפעמים בילדות הנחות יסוד שגויות אשר טוענות שזה חשוב מה יחשבו אחרים וחיים בשביל אחרים. וכך אותו ילד גדל וחושב שזה מה שחשוב בחיים ומתרגל לחשוב כמו אחרים ולא כמו שהוא עצמו.
ולמה הוא מתרגל כך ולא אחרת? הוא לא מחפש סיבה הוא חושב ככה, הוא לא הבין בתור ילד לחפש מעבר, הוא הבין ככה וזהו. כי יכולת השיפוט שלו לא היה קיים, זה כמו הפיל שקשרו אותו בגיל קטן, ונשאר עם ההבנה שהוא לא יכול להזיז את החבל גם בגיל גדול והוא נכנע לו ללא מאבקים.
אבל כאשר האדם גדל, הוא יכול לפתח חשיבה שונה ממה שהיה עד כה, לעומת העבר שבו הדבר היחיד שהחליט עבור עצמו הוא לא לעשות כלום, ולכן, לא לעשות כלום היה המפלט היחיד לרצון שלו מעין ברירת מחדל. וכאשר האדם רוצה משהו כיום עם אותה חשיבה הוא מחליט שהוא לא עושה כלום. וגם כאשר בעבר העירו לו את הרצון הזה, הוא לא רצה אותו כי הדבר הוחלט בשבילו והוא רצה להרגיש שהוא מחליט בשביל עצמו.
לכן הדבר צריך לבוא מהרצון של האדם לעשות את הדברים, וזאת ע"י השאלה למה אשר מהווה את התשובות לשאלות שהוא שואל מהלך חייו.
בעצם למה הדברים הם כך ולא אחרת? זו השאלה אשר צריכה להישאל, וכדי לבדוק את הדבר הזה, אפשר ללכת במבט לאחור מהיכן נבע הרצון הזה ומה השורש האמיתי שלו? השורש של הרצון הזה יכול להיות מתקופה אחרת שבה הדברים קרו באופן כזה שהאדם עשה דבר מה שעניין אותו ונראה לו אמיתי באותם הזמנים, וזה לא משנה כרגע אם הדבר הוא אמיתי או לא, הרי שלאותו אדם לא הייתה אחיזה חזקה באותה מציאות.
היה נדמה לו למרות הכל, שהוא "יודע" והוא עשה דבר שהוא אהב לעשות אותו, ובעצם הוא הרגיש שהזמן עובר מהר במהירות שקשה לתאר. ולכן, אז בזמנו לא עניין אותו כמה הוא הספיק, עניין אותו כמה הוא יכול להספיק עכשיו, לא עניין אותו כמה הוא עשה בעבר, עניין אותו כמה הוא עושה עכשיו. והיות והוא הרגיש שהזמן עובר מהר מאוד, הוא עשה הכי טוב שהוא יכול ועבד במהירות הכי טובה שלו ללא לחץ.
אז השאלה הנשאלת כאן, האם האדם היה לחוץ בזמן אחר כאשר לא עשה את מה שהוא אוהב בזמן הקצר בין לבין? כן. הוא היה מבולבל עם עצמו מהבחינה הזו. ובעצם אפשר להפוך את השאלה, אולי עכשיו הוא יכול להרגיש את אותו הדבר על מה שהוא עושה עכשיו?
ואפשר לשנות אותה קצת ולשאול, למה הוא לא יכול להרגיש את אותו הדבר על מה שהוא עושה עכשיו? אז הוא יכול לומר כי אין לו תזמון של פעם, ואפשר לשאול על זה שאלה, הרי הבחירה שלו היא שיכול להיות לו תזמון, והוא יכול לשאול למה הוא לא בוחר את זה שיהיה לו תזמון? אז הוא עונה שהוא רוצה שהדברים יקרו לבד כי פעם הם קרו בצורה מסויימת ונפלו אז עכשיו הוא רוצה שהם כפיצוי יבואו לו לבד על עוגמת הנפש.
ואפשר לשאול על כך למה הוא רוצה שהדברים יבואו לבד? כי הוא התרגל לחשוב באופן שחושבים עבורו. ולמה הוא התרגל שחושבים עבורו? הרי הוא יכול לבחור לשנות הרגל, ולבחור בשביל עצמו. אם הוא בוחר בשביל עצמו, וחושב בשביל עצמו הוא הכי הרבה מבין את עצמו ולא חושב כמו אחרים. מכאן התשובה ללמה הוא לא יודע לבטא את עצמו. כי הוא התרגל לחשוב באופן שחושבים עבורו ולא להבין את הדברים דרך עצמו.
ולמה הוא התרגל כך? ככה לימדו אותו מילדות במסגרות שהיה בהן, ולמה הוא לא משנה את השיטה הזו? כי הוא עושה דברים בחוסר מודעות, ולמה הוא עושה אותם בחוסר מודעות? הרי אפשר לעשות אותם ממודעות. כי הוא רוצה שיחקרו עבורו. למה הוא רוצה שיחקרו עבורו? כי הוא התרגל שחושבים במקומו. ולמה הוא רוצה שיחשבו במקומו? כי הוא נותן בהם יותר אמון מאשר בעצמו. ולמה הוא נותן בהם אמון יותר מאשר בעצמו? סמכות. ולמה הוא מקשיב לסמכות? כי יש להם ניסיון בדברים שהם קיבלו בהם התמחות.
למה יש כאן דיבור כללי מדי? כי זהו הרגל מגונה שהאדם מסתיר מעצמו את עצמו כדי שאחרים יחשבו במקומו. הוא חושב שאנשים אחרים יבינו אותו בלי שהוא ידבר. ולמה הוא חושב שיבינו אותו בלי שהוא ידבר? כי הוא חושב שאנשים שנראים סמכותיים ממנו מבינים יותר ממנו. ולמה הוא חושב שהוא לא סמכותי בשביל עצמו? כי הוא התרגל להיות מקובע לפי הוראות של אנשים. ולמה הוא התרגל להיות מקובע לפי הרגל של אנשים? כי כך חינכו אותו, הוא עצמו לא יודע למה אמרו לו דברים. הם חשבו שהוא יבין לבד כשיגדל, אבל הוא גדל עם זה שהם מבינים מה המחשבות שלו, ולא הבין כי הוא זה שצריך לנווט את עצמו.
ועם זה האדם חי כל הזמן באופן ההתנהלות הזה, ולכן, גם לא משיג את מה שהוא מחפש כי הוא לא בודק את הדברים עד הסוף. וכי אנשים רואים מחשבות? לא. אבל הדפוס הזה נשאר איתו והוא ללא משים נשאר עם הדפוס הזה.
זה לא משנה במה האדם יבחר, זה משנה איך הוא ירגיש עם זה, זה לא משנה מה אנשים חושבים על מה שהוא עושה, חשוב איך הוא מרגיש עם הדברים. יש לפעמים בילדות הנחות יסוד שגויות אשר טוענות שזה חשוב מה יחשבו אחרים וחיים בשביל אחרים. וכך אותו ילד גדל וחושב שזה מה שחשוב בחיים ומתרגל לחשוב כמו אחרים ולא כמו שהוא עצמו.
ולמה הוא מתרגל כך ולא אחרת? הוא לא מחפש סיבה הוא חושב ככה, הוא לא הבין בתור ילד לחפש מעבר, הוא הבין ככה וזהו. כי יכולת השיפוט שלו לא היה קיים, זה כמו הפיל שקשרו אותו בגיל קטן, ונשאר עם ההבנה שהוא לא יכול להזיז את החבל גם בגיל גדול והוא נכנע לו ללא מאבקים.
אבל כאשר האדם גדל, הוא יכול לפתח חשיבה שונה ממה שהיה עד כה, לעומת העבר שבו הדבר היחיד שהחליט עבור עצמו הוא לא לעשות כלום, ולכן, לא לעשות כלום היה המפלט היחיד לרצון שלו מעין ברירת מחדל. וכאשר האדם רוצה משהו כיום עם אותה חשיבה הוא מחליט שהוא לא עושה כלום. וגם כאשר בעבר העירו לו את הרצון הזה, הוא לא רצה אותו כי הדבר הוחלט בשבילו והוא רצה להרגיש שהוא מחליט בשביל עצמו.
לכן הדבר צריך לבוא מהרצון של האדם לעשות את הדברים, וזאת ע"י השאלה למה אשר מהווה את התשובות לשאלות שהוא שואל מהלך חייו.
050-3331-331