דפי בוקר הם אחד מכלי העבודה בסדנת דרך האמן שאותה אני מנחה. הם הכלי שמאפשר למעיין היצירה לנבוע מתוכנו באותנטיות וספונטניות. הם מנקים כל מה שמיותר בתוכנו, ומאפשרים ליהלום הבוהק שבנו להחשף בפני עצמנו, ובפני העולם.
דפי בוקר הם שלושה עמודי פוליו כתובים, בהם אנחנו מאפשרים לכל מה שעולה מתוכנו להיכתב. יש לגביהם שני לאווים חשובים:
1. אף אחד, לעולם, בשום מקרה, בשום מצב - לא יקרא אותם. הם שלנו, ושלנו בלבד.
2. גם אנחנו לא חוזרים לקרוא את מה שכתבנו.
בסיום תהליך הכתיבה של אותו יום, אני ממליצה לקרוע, לשרוף או למצוא דרך יצירתית אחרת להשמיד את העמודים. הידיעה שאף אחד לא יקרא את הדברים, אפילו אנחנו, מורידה את הביקורת העצמית ומאפשרת זרימה יותר ויותר אינטואיטיבית, מבלי להקשר למה שנכתב. אנחנו זורקים את הדברים החוצה, אל הדף, והם לא בנו יותר, שחררנו אותם.
אם בוחרים לשמור את הדפים לקריאה מאוחרת יותר, אפשר לעשות זאת לאחר שעברו מינימום שלושה חודשים, אבל לעשות זאת ללא שיפוט עצמי. הם לא היו אמורים להיות מעניינים, ברורים או חכמים, הם רק נועדו לאפשר לנו לשחרר את כל מה שיושב בינינו ובין היצירה.
כמה שאלות בסיסיות שנשאלות לרוב לגבי דפי הבוקר
מתי כדאי להתחיל לעשות אותם?
היום הוא הזמן הכי נכון. יש הרבה רעיונות טובים ויעילים שאנחנו מבטיחים לעצמנו לממש פעם. דפי הבוקר מאפשרים התגברות על הפרפקציוניזם שבחיפוש הזמן הנכון והמתאים. אין זמן מתאים יותר מעכשיו, מיידית
מה תדירות הכתיבה?
דפי בוקר הם תהליך יום יומי, ויש משמעות לרצף הזה, להפיכתם לחלק מהשגרה, להבדיל מכתיבה כשבא לנו, שהיא אקראית ובלתי רציפה.
אני עושה דפי בוקר 11 שנים, ממש מידי יום. הם כמו צחצוח שיניים וקפה בבוקר. סוג של הרגל, חלק מהחיים. אין צורך להתחייב מיידית על 11 שנים)) אני יודעת מה הם עושים לי, איך הם תורמים לי, לכן הם משולבים באהבה וללא כל מאמץ בתוך היממה. כדאי לקחת מחויבות לחודש. פרק זמן כזה יבהיר את יעילות הכלי, מתוך החוויה.
למה בכתב יד, או האם אפשר לעשות זאת על מחשב?
המחשב הוא אחת ההמצאות הגאוניות שמשדרגת את איכות הכתיבה עשרות מונים. אבל, במקרה של כתיבה אינטואיטיבית, היתרונות שלו הם דווקא חסרונות.
דפי בוקר הם תמונת ראי שמשתנה מידי יום. גודל האותיות, צורתן, תפיסת המרחב על הדף, כל אלה משתנים מידי יום ומראים לנו, באופן ויזואלי את הלך הרוח שלנו. כתיבה במחשב מפיקה תמונה נקיה ומסודרת, סטרילית כמעט, ובמקרה של כתיבה אינטואיטבית לא מעבירה את תמונת העולם הרגשי.
בנוסף, כתיבה על מחשב מפעילה הקשרים אחרים במוח מזו של כתיבה ביד. תרגיל אחר בסדנה, של כתיבה ביד הלא דומיננטית מראה את הקשר שבין היד למוח ומחדד את ההבנה שהיד מפעילה את המוח בדרך אחרת, פשוטה יותר, אינטואיטיבית יותר.
האם הם חייבים להיכתב בבוקר?
ממש לא. למרות שמם, אני מציעה לכל אחד לבדוק מה השעות ביממה שבהן נוח ופשוט לאפשר את זמן החיבור הזה.
מניסיוני, בבוקר הכתיבה ספונטנית, ובערב תיעודית יותר, אבל מה שחשוב הוא הרצף התהליכי, ולמי שהבוקר עמוס ולחוץ, אין שום סיבה או צורך להתעקש. הם הולכים להיות חברים לחיים, וכדאי שישתלבו בדרך נוחה וכייפית בתוך היממה.
האם חייבים להקפיד על שלושה עמודים?
ממש כן. באחד מספרי ההמשך שלה, ג'וליה קמרון, מי שבנתה את דרך האמן, מסבירה בעזרת מטפלים בכתיבה ופסיכולוגים את ההיגיון:
שלושה עמודים הם כמות מספיקה בכדי לפגוש מקומות עמוקים בנו, כאלה שבעמוד כתיבה אחד לא נעמיק ונגיע עד אליהם. יחד עם זאת, כתיבת שלושה עמודים לא אורכת זמן רב מידי, ויכולה להשתלב בתוך החיים, מבלי להעיק.
ההתחייבות למסגרת עבודה של שלושה ימים הופכת להיות משמעותית במיוחד כמה ימים או שבועות לאחר תחילת התהליך. כשמתחילות לעלות התשובות העמוקות יותר מתוכנו, הפתרונות, המקומות שמזמינים שינוי (והוא מרגש, אבל גם מפחיד, באופן טבעי) אם לא נהיה מחויבים לכמות, אנחנו עלולים להפסיק לאחר כתיבת עמוד, עמוד וחצי, בתואנה שאין לנו מה לכתוב. זו דרך מתוחכמת של תת המודע שמאפשרת לעקוף את הפחד משינוי. כשאנחנו יודעים שממשיכים עד סוף שלושת העמודים, ויהי מה, יעלו מתוכנו גם הפתרונות והתשובות העמוקים יותר. המחויבות לשלושה עמודים היא אחד ההבדלים החשובים בין כתיבת יומן ובין דפי בוקר, כאן אנחנו מתרגלים לתבנית עבודה מסודרת, ולא רק מה שעולה לנו באותו רגע.
ואם יש יותר משלושה עמודים לכתוב?
לגרסתי, ניתן להמשיך עוד קצת, ובלבד שלמחרת חוזרים לתבנית שלושת העמודים.
ג'וליה קמרון טוענת אחרת. לגרסתה, יש להגיע עד סוף העמוד השלישי ולהניח את העט, גם אם אנחנו באמצע מילה. שיטתה מתבססת על שניים עשר הצעדים שמיועדת במקור למכורים, וההיגיון הוא שיש צורך ליצור גבולות ברורים, שמהם לא חורגים לשום כיוון. בניית גבולות והגדרות הם תנאי חשוב בתהליכי גמילה, ומאחר וקמרון שזרה את עקרונות שיטת הצעדים גם לדרך האמן, לטענתה יש להצמד למסגרת. אתם מוזמנים לאמץ אחת משתי הגרסאות, שלי או שלה.
למה הם כל כך טובים לנו, דפי הבוקר
בכל סדנא אני למדה על עוד ועוד תועלות של הכלי המדהים הזה, אז הנה כמה מהן:
הם מאפשרים לעקוף את הצנזור הפנימי ואת הביקורתיות. אף אחד לא יקרא את הדברים, אפילו לא אנחנו. מתוך הידיעה הזו, אנחנו מאפשרים לזרם התודעה להתבטא, בדיוק כמו שהוא, ללא שיפוט ומחסומים. האימון בביטוי ספונטני וזורם של היצירה שבנו נעשה באמצעות כתיבה, אבל הביטוי שלו עובר מהר מאד גם לתחומים וכלים אחרים בתוך החיים.
כל התשובות נמצאות בתוכנו ודפי הבוקר מאפשרים להן לעלות מתת המודע להכרה.
אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו, מה הכישרונות, אהבות, יעודים, רצונות וההנאות שלנו. אנחנו מכירים גם את הדרכים הקלות להגיע לשם. הן עוברות לעיתים דרך שחרור של מה שלא מתאים לנו (אמונות, פחדים, אנשים ומקומות) אבל הן מאד ברורות בתוכנו. דפי הבוקר מאפשרים להסיר את הגלימה שמסתירה לעיתים את העולם הפנימי הזה, ומאפשרת לו להיכתב ממש מול עינינו.
דפי הבוקר הם מעין מדיטציה בכתיבה. הם מאפשרים לזרוק החוצה, אל הדף, המון מחשבות, פחדים, רשימות מכולת ושאר מידע מיותר שחי בנו. כשהם "נזרקים" אל הדף, אנחנו יכולים לצאת ליום שלנו הרבה יותר נקיים וקלים. המגנט שבתוכנו נקי יותר, המידע המיותר "נוקה" החוצה, והכוס שלנו מתרוקנת בכדי להתמלא מידי יום בחוויות, ריגושים ורעיונות חדשים.
דפי בוקר הם שלושה עמודי פוליו כתובים, בהם אנחנו מאפשרים לכל מה שעולה מתוכנו להיכתב. יש לגביהם שני לאווים חשובים:
1. אף אחד, לעולם, בשום מקרה, בשום מצב - לא יקרא אותם. הם שלנו, ושלנו בלבד.
2. גם אנחנו לא חוזרים לקרוא את מה שכתבנו.
בסיום תהליך הכתיבה של אותו יום, אני ממליצה לקרוע, לשרוף או למצוא דרך יצירתית אחרת להשמיד את העמודים. הידיעה שאף אחד לא יקרא את הדברים, אפילו אנחנו, מורידה את הביקורת העצמית ומאפשרת זרימה יותר ויותר אינטואיטיבית, מבלי להקשר למה שנכתב. אנחנו זורקים את הדברים החוצה, אל הדף, והם לא בנו יותר, שחררנו אותם.
אם בוחרים לשמור את הדפים לקריאה מאוחרת יותר, אפשר לעשות זאת לאחר שעברו מינימום שלושה חודשים, אבל לעשות זאת ללא שיפוט עצמי. הם לא היו אמורים להיות מעניינים, ברורים או חכמים, הם רק נועדו לאפשר לנו לשחרר את כל מה שיושב בינינו ובין היצירה.
כמה שאלות בסיסיות שנשאלות לרוב לגבי דפי הבוקר
מתי כדאי להתחיל לעשות אותם?
היום הוא הזמן הכי נכון. יש הרבה רעיונות טובים ויעילים שאנחנו מבטיחים לעצמנו לממש פעם. דפי הבוקר מאפשרים התגברות על הפרפקציוניזם שבחיפוש הזמן הנכון והמתאים. אין זמן מתאים יותר מעכשיו, מיידית
מה תדירות הכתיבה?
דפי בוקר הם תהליך יום יומי, ויש משמעות לרצף הזה, להפיכתם לחלק מהשגרה, להבדיל מכתיבה כשבא לנו, שהיא אקראית ובלתי רציפה.
אני עושה דפי בוקר 11 שנים, ממש מידי יום. הם כמו צחצוח שיניים וקפה בבוקר. סוג של הרגל, חלק מהחיים. אין צורך להתחייב מיידית על 11 שנים)) אני יודעת מה הם עושים לי, איך הם תורמים לי, לכן הם משולבים באהבה וללא כל מאמץ בתוך היממה. כדאי לקחת מחויבות לחודש. פרק זמן כזה יבהיר את יעילות הכלי, מתוך החוויה.
למה בכתב יד, או האם אפשר לעשות זאת על מחשב?
המחשב הוא אחת ההמצאות הגאוניות שמשדרגת את איכות הכתיבה עשרות מונים. אבל, במקרה של כתיבה אינטואיטיבית, היתרונות שלו הם דווקא חסרונות.
דפי בוקר הם תמונת ראי שמשתנה מידי יום. גודל האותיות, צורתן, תפיסת המרחב על הדף, כל אלה משתנים מידי יום ומראים לנו, באופן ויזואלי את הלך הרוח שלנו. כתיבה במחשב מפיקה תמונה נקיה ומסודרת, סטרילית כמעט, ובמקרה של כתיבה אינטואיטבית לא מעבירה את תמונת העולם הרגשי.
בנוסף, כתיבה על מחשב מפעילה הקשרים אחרים במוח מזו של כתיבה ביד. תרגיל אחר בסדנה, של כתיבה ביד הלא דומיננטית מראה את הקשר שבין היד למוח ומחדד את ההבנה שהיד מפעילה את המוח בדרך אחרת, פשוטה יותר, אינטואיטיבית יותר.
האם הם חייבים להיכתב בבוקר?
ממש לא. למרות שמם, אני מציעה לכל אחד לבדוק מה השעות ביממה שבהן נוח ופשוט לאפשר את זמן החיבור הזה.
מניסיוני, בבוקר הכתיבה ספונטנית, ובערב תיעודית יותר, אבל מה שחשוב הוא הרצף התהליכי, ולמי שהבוקר עמוס ולחוץ, אין שום סיבה או צורך להתעקש. הם הולכים להיות חברים לחיים, וכדאי שישתלבו בדרך נוחה וכייפית בתוך היממה.
האם חייבים להקפיד על שלושה עמודים?
ממש כן. באחד מספרי ההמשך שלה, ג'וליה קמרון, מי שבנתה את דרך האמן, מסבירה בעזרת מטפלים בכתיבה ופסיכולוגים את ההיגיון:
שלושה עמודים הם כמות מספיקה בכדי לפגוש מקומות עמוקים בנו, כאלה שבעמוד כתיבה אחד לא נעמיק ונגיע עד אליהם. יחד עם זאת, כתיבת שלושה עמודים לא אורכת זמן רב מידי, ויכולה להשתלב בתוך החיים, מבלי להעיק.
ההתחייבות למסגרת עבודה של שלושה ימים הופכת להיות משמעותית במיוחד כמה ימים או שבועות לאחר תחילת התהליך. כשמתחילות לעלות התשובות העמוקות יותר מתוכנו, הפתרונות, המקומות שמזמינים שינוי (והוא מרגש, אבל גם מפחיד, באופן טבעי) אם לא נהיה מחויבים לכמות, אנחנו עלולים להפסיק לאחר כתיבת עמוד, עמוד וחצי, בתואנה שאין לנו מה לכתוב. זו דרך מתוחכמת של תת המודע שמאפשרת לעקוף את הפחד משינוי. כשאנחנו יודעים שממשיכים עד סוף שלושת העמודים, ויהי מה, יעלו מתוכנו גם הפתרונות והתשובות העמוקים יותר. המחויבות לשלושה עמודים היא אחד ההבדלים החשובים בין כתיבת יומן ובין דפי בוקר, כאן אנחנו מתרגלים לתבנית עבודה מסודרת, ולא רק מה שעולה לנו באותו רגע.
ואם יש יותר משלושה עמודים לכתוב?
לגרסתי, ניתן להמשיך עוד קצת, ובלבד שלמחרת חוזרים לתבנית שלושת העמודים.
ג'וליה קמרון טוענת אחרת. לגרסתה, יש להגיע עד סוף העמוד השלישי ולהניח את העט, גם אם אנחנו באמצע מילה. שיטתה מתבססת על שניים עשר הצעדים שמיועדת במקור למכורים, וההיגיון הוא שיש צורך ליצור גבולות ברורים, שמהם לא חורגים לשום כיוון. בניית גבולות והגדרות הם תנאי חשוב בתהליכי גמילה, ומאחר וקמרון שזרה את עקרונות שיטת הצעדים גם לדרך האמן, לטענתה יש להצמד למסגרת. אתם מוזמנים לאמץ אחת משתי הגרסאות, שלי או שלה.
למה הם כל כך טובים לנו, דפי הבוקר
בכל סדנא אני למדה על עוד ועוד תועלות של הכלי המדהים הזה, אז הנה כמה מהן:
הם מאפשרים לעקוף את הצנזור הפנימי ואת הביקורתיות. אף אחד לא יקרא את הדברים, אפילו לא אנחנו. מתוך הידיעה הזו, אנחנו מאפשרים לזרם התודעה להתבטא, בדיוק כמו שהוא, ללא שיפוט ומחסומים. האימון בביטוי ספונטני וזורם של היצירה שבנו נעשה באמצעות כתיבה, אבל הביטוי שלו עובר מהר מאד גם לתחומים וכלים אחרים בתוך החיים.
כל התשובות נמצאות בתוכנו ודפי הבוקר מאפשרים להן לעלות מתת המודע להכרה.
אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו, מה הכישרונות, אהבות, יעודים, רצונות וההנאות שלנו. אנחנו מכירים גם את הדרכים הקלות להגיע לשם. הן עוברות לעיתים דרך שחרור של מה שלא מתאים לנו (אמונות, פחדים, אנשים ומקומות) אבל הן מאד ברורות בתוכנו. דפי הבוקר מאפשרים להסיר את הגלימה שמסתירה לעיתים את העולם הפנימי הזה, ומאפשרת לו להיכתב ממש מול עינינו.
דפי הבוקר הם מעין מדיטציה בכתיבה. הם מאפשרים לזרוק החוצה, אל הדף, המון מחשבות, פחדים, רשימות מכולת ושאר מידע מיותר שחי בנו. כשהם "נזרקים" אל הדף, אנחנו יכולים לצאת ליום שלנו הרבה יותר נקיים וקלים. המגנט שבתוכנו נקי יותר, המידע המיותר "נוקה" החוצה, והכוס שלנו מתרוקנת בכדי להתמלא מידי יום בחוויות, ריגושים ורעיונות חדשים.
צילה
050-3331-331