הגישה הבודהיסטית בנוגע לאלוהים

The Buddhist Attitude to God - Essay by Prof. K.N. Jayatilleke, University of Ceylon

השימוש במילה "אלוהים" הנו כה מגוון וכה רב משמעי עד שיהיה זה בלתי אפשרי להסביר את הגישה הבודהיסטית בנוגע לאלוהים מבלי להבהיר תחילה את המשמעות של מושג מעורפל זה.

מילון אוקספורד מגדיר את מובן המילה 'אלוהים' בהקשר התאיסטי באופן הבא: "ישות על - טבעית, היוצר והשולט של היקום". בהקשר תאיסטי אחר ניתן התיאור הבא: "ישנו אלוהים אמיתי אחד ויחיד, נצחי, חסר גוף, חלקים, מאווים או תשוקות, בעל כוח, חוכמה וטוב לב אינסופיים. היוצר והמשמר של כל הנראה והבלתי נראה... " המשך הטקסט מפרט את התכונות הספציפיות לאסכולה תאיסטית זו, ואין זה רלוונטי לדיוננו.

ניתן לקבל תאור כללי זה כהגדרת הרעיון המושגי של האלוהים הישותי, הרווח באמונות המונותיאיסטיות ואתו רעיון האמונה ביכולת הבריאה המשתנה ממסורת אתאיסטית אחת למשנה.

על פי אחת המסורות, בריאתו של אלוהים החלה מקיומו עם תת - קיום של חומר כאוטי ויצירת יקום מסודר מתוך תוהו ובוהו. על פי מסורת אחרת, החומר ממנו הקיום נוצר הוא חלק מהישות האלוהית, (srsti) בעוד על פי מסורת נוספת, אלוהים יוצר חומר יש מאין (ex nihilo).

כאשר משתמשים במילה 'אלוהים' במובן שתואר עד כה של בורא ישותי, שהוא עליון, ריבוני, בעל כוח וידיעה בלתי מוגבלים, כל - יכול ואין סופי בטובו. לשאלה 'האם אלוהים קיים? ' ישנן ארבע תשובות אפשריות:

(1) אלו התאיסטים האומרים 'כן' ומאשרים את קיום האלוהים.

(2) אלו האתיאיסטים האומרים 'לא' ושוללים את קיום האלוהים.

(3) אלו האגנוסטים הטוענים שאין ביכולתנו לדעת אם יש או אין אלוהים.

(4) אלו הפוזטיביסטים הטוענים שהשאלה חסרת משמעות מאחר שהמושג 'אלוהים' אינו ברור דיו.

אתאיזם

מהי התשובה של הבודהיסט לשאלה זו? האם הבודהה היה תאיסט, אתאיסט, אגנוסטי או פוזטיביסט. התשובה ברורה בהחלט. על פי ההגדרות שהנחנו כאן למושג 'אלוהים' בפרושו השכיח, הבודהה הוא אתיאיסט והבודהיזם בכללו אסכולת הטרוודה (Theravada) ואסכולת המהיאנה (Mahayana) הן צורות של אתאיזם.

מספר חוקרים מערביים ניסו לטעון שאסכולת המהיאנה (Mahayana) נוצרה בראשית העידן הנוצרי ובה הבודהה מוגדר כאל. שתי טענות אלו שקריות לחלוטין. אסכולת המהיאנה נוצרה בעת וועידת Mahasanghika כאשר קבוצת ליברלים מרדה בגישה השמרנית המסורתית של התרוודים (Theravadis) מאה שנים אחרי מות הבודהה, ובאף אחת מאסכולות המהיאנה, הבודהה אינו נחשב כאל בורא.

אף על פי כן, אין זה אומר שהבודהה היה בן - אדם בלבד, לא על פי אסכולת הטרוואדה או המהיאנה. אמנם כמה אסכולות בודהיסטיות מקומיות חשבו כך בעקבותם של הרציונליסטים במאה ה - 19, אך על פי הכתבים הבודהיסטים המוקדמים, כאשר נשאל בודהה באם הוא בן - אדם, תשובתו הייתה שהוא אינו בן - אדם אלא בודהה. ועם זאת הוא היה בן - אדם שהפך לבודהה. הבודהה המכונה Tathagataאו הטרנסנדנט הנו "עמוק, בלתי נימדד ובלתי ניתן להבנה". גופו עבר מן העולם במותו, והוא הפך בלתי נראה לאלים ולאדם, כך שאין זה נכון לומר שהוא חדל מלהתקיים.

בדחיית הרעיון שהיקום הוא תוצר בריאה של אל ישותי, היוצר אותו והגורם לסיומו מתישהו בזמן - בודהיזם הנו סוג של אתאיזם.

התאיזם של מקהלי גוזאלה

העובדה שבודהיזם הנו אתיאיסטי ברורה גם על פי הוקעת הדת והפילוסופיה התאיסטית של מקהלי גוזאלה (Makkahli Gosala) - אחד מששת ההוגים הגדולים בני דורו של הבודהה, אשר יצרו והובילו אבי טיפוס של דתות ופילוסופיות אשר נפוצות ברחבי כל העולם כיום. מקהלי היה תאיסט או issara-karana-vadin כלומר, בעל אמונה שהסיבה לכל היא אלוהים. האחרים אחזו בגישות שונות: מטריאלית, אגנוסטית, קטגוריליטית, דטרמיניסטית, אקלקטית.

על פי Jain bohagavati sutra וההערות המלוות של ה - Digha Nikya - Makkhali נקרא Gosala כיוון שנולד ברפת (go-sala), בתורת הלימוד שלו הוא דוחה קיום של גורם מוסרי כלשהו בעולם וטוען שאדם הופך מושחת או נידון לאבדון או שהופך מטוהר וזוכה לשחרור על פי רצונו הטוב של אלוהים. בני אדם הנם חסרי דחפים או רצון ועתידם נקבע ומתוכנן על פי רצון הבורא. כל היצורים החיים מתפתחים במצבי קיום שונים תחת השפעת הגורל, הנסיבות או הטבע. בסופו של דבר הטיפש והחכם שווים - שניהם ישלימו את האבולוציה הסמסרית ויזכו לשחרור ולקץ הסבל. תיאוריה זו נקראת "תיאורית השחרור דרך התפתחות סמסרית" (samsara-suddhi). באחד הכתבים הבודהיסטים מתואר הדבר כך: "אין דרך קיצור לגן - עדן יש להמתין ולחכות לתהפוכות הגורל" באם אדם חווה סבל או אושר זהו גורלו. "כל היצורים החיים יזכו לשחרור דרך ההתפתחות הסמסרית ולכן אל תשתוקק לאשר יבוא" (J. VI. 229) רעיון זהה מבוטא גם בכתב תאיסטי: "היצורים החיים מקורם בלא - ברור, לא - גלוי, הם מתפתחים בגלוי ומוצאים את מנוחתם הסופית בלא - ברור, לא - גלוי, אז מדוע לדאוג".

מקהלי אומר במפורש: "השאלה באם אדם מגיע לבגרות רוחנית של מעשים טובים, התחייבות, חזרה בתשובה, חיים דתיים או חיי נזירות אינה קיימת (D.I. 54). האדם הנו תוצר בריאה בלבד - עתידו ורצון האל הנם מעבר להישג ידו. מקהלי מביא אנלוגיה להמחשה: כפי שכדור צמר מתגלגל ומתיר את עצמו עד אשר הוא נפרם לגמרי, כך באותו אופן החכם והטיפש מתפתחים דרך הסמסרה וזוכים בסופה לשחרור".

לתאיזם זה של מקהלי יש מספר מאפיינים אטרקטיביים - ראשית הוא עקבי מבחינה לוגית. פילוסופים רבים הראו שתכונותיו המרכזיות של אלוהים - כל יכול, כל יודע, יוצרים תמונה של יקום דטרמיניסטי. האלוהים הכל יודע רואה את העתיד על כל היבטיו ופרטיו השונים, לעומת האדם היכול רק לשער. עתיד כל היצורים קבוע לגמרי ואלוהים יכול לראות אותו כמו בסליל סרט. אלוהים הכל יכול אחראי באופן מלא לכל פעולות כל היצורים ומכאן שהאמונה ברצון חופשי של יצוריו של אלוהים הנו אשלייתי בלבד. שנית, אלוהים חסר פניות ואובייקטיבי ביחסו לכל היצורים באופן זהה, כפי שמקהלי מנסח זאת: "אין נעלה ואין נחות" (natthi ukkamsavakamse) מאחר שכולם עוברים נתיב התפתחות דומה במצבים שונים של קיום.

נקודה נוספת המוצגת בתיאוריה זו היא שאין גהינום נצחי כלשהו - יצורים לא נשרפים במין אש - גהינום - נצחית כיוון שכולם זוכים בסופו של דבר לשחרור. קיימים שלוש מאות גהינום (timse nirayasate, hells) או מקומות טיהור וכפרה בנוסף לשבעה עולמות אנושיים (satta-manusa) וכמה גני - עדן לעבור לפני שזוכים לשחרור - שחרור סופי.

תאיזם זה משחרר את בני האדם מכל נטל אחריות, נותן להם ביטחון, נחמה והנאה בגני - עדן (מעורב בסבל של הגהינום) לפני ההבטחה לשחרור. במובן זה ניתן להשוות תאיזם זה עם צורות תאיזם מודרניות רבות המנסות לתת שוויון הזדמנויות לכולם ומצטדקות לגבי גהינום - תופת - נצחי.

טיעון המריונטה

עם כל שנאמר, התאיזם של מקהלי קיבל ביקורת חריפה מצד הבודהה מאחר שתאיזם זה נתן לאנשים תחושת סרק של ביטחון, עודד שאננות, ביטל את חופש הרצון ואת הערך במאמץ האנושי. הבודהה אומר שאדם כמקהלי גורם לנזק כבד ופועל לרעת מספר רב של אנשים. הבודהה משווה אותו לדייג הפורש את רשתו בפתח וגורם להרג מספר רב של דגים (A.I. 33). באופן דומה באחד הכתבים - Sandaka sutta הבודהה (כמדווח על - ידי אננדה) אומר שבעולם ישנם ארבעה אבי טיפוס של דתות שהן שגויות וארבעה אבי טיפוס שאינם מספקים, אם זאת, לא בהכרח שגויים לחלוטין. ומבדיל את הבודהיזם משמונה אבי טיפוס אלו. שניים מאבי טיפוס אלו אשר מגונים כשגויים מיוחסים לצורות תאיזם. אחד מהם הוא דוקטרינה הטוענת שהשחרור אינו תלוי במאמץ אנושי כלשהו או סיבתיות מוסרית המושפעת מפעולות ומעשים טובים או רעים, אלא שבני אדם זוכים לשחרור או לאבדון באורח נס, שהסיבה המתיימרת להסביר זאת היא רצונו של אלוהים. האב - טיפוס הרביעי הוא הדוקטרינה של האבולוציה התאיסטית בה הגורל הנו דטרמיניסטי.

מעניין לראות את הסיבות המובאות נגד צורות שונות של תאיזם. ישנם שני טיעונים מרכזיים כנגד תאיזם המוצגים בכתבים הקאנונים. הראשון מבניהם נקרא "טיעון המריונטה" והוא מתואר כך: "אם אלוהים עיצב את החיים בכל העולם - התהילה והיגון, הפעולות הטובות והרעות, האדם אינו אלא חומר ביד היוצר - כלי הנשלט על ידי רצון אלוהים (nidessa-kari) ואלוהים [לבדו] אחראי לכל" (J.V. 238).

תאיסטים אשר לא מקבלים את העמדה של גורל קבוע מראש (אשר עקבי מבחינה לוגית) מנסים להתחמק ממסקנה זו באומרם שאלוהים העניק לאדם רצון חופשי. אך ניתן להראות שהתפיסה של השגחה אלוהית אינה מותאמת עם ההבחנה של חופש רצון וחרות אנושי. כדי להיות עקבי חייבים לוותר או על האמונה בתאיזם או על האמונה ברצון חופשי או להודות ולהתוודות שזוהי תעלומה שמעבר לבינתנו, וחסרת כל הצדקה רציונלית.

פרופסור אנטוני פלו (Antony Flew) אשר ערך מחקר מעמיק במושג התאיזם, אשר כלל בו בעד ונגד תאיזם, מציג את מסקנותיו בהקשר לענייננו באופן הבא: "התמונה של אב ריבוני המראה סובלנות כלפי ילדיו המתמרדים: הוא נתן לנו, כנאמר, את חירותנו, ואנחנו - יצורים עלובים, חסרי ערך - ניצלנו את המצב לעיתים קרובות מדי כדי להמרות את רצונו. אם תמונת מצב זו הייתה מתאימה לא הייתה לנו כל בעיה. מובן מאליו שילדים יכולים לפעול בניגוד לרצון הוריהם, כמו כן, אפשר גם שהורים יעניקו לילדיהם חופש אשר ינוצל לרעה, בהימנע מהפעלת אמצעי שליטה העומדים לרשותם. אך המקרה של בורא ויצורים שונה לגמרי. כאן הדמויות המתאימות, ככל שניתן להתייחס לאיזו שהיא התאמה של דמויות, יהיו של הבורא: או כאדון - בובות ריבוני (puppet master) עם יצורים אשר כל מחשבה או תנועה שלהם נשלטת על ידיו או כמהפנט גדול עם סובייקטים אשר פועלים תמיד על פי הצעותיו. מה שעושה את הדמות הראשונה חסרת כשרון לחלוטין ואת שתי הדמויות האחרות הרבה פחות מהחשיבות המיוחסת לאלוהים, לא כמפיק - יוצר או הורה אשר יכול לעשות ולגדל את התוצר שלו ואז לתת לו פשוט להיות, אלא כבורא. המשמעות לכך היא שדבר לא קורה על פי הדטרמניזם המוחלט שלו ובעזרת התמיכה וההסכמה האונטולוגית. הכל משמע הכל, וזה כולל כל מחשבה אנושית, כל פעולה אנושית וכל בחירה אנושית. מאחר שאנו, בני האדם, באופן בלתי נמנע חלק מהיקום, אנו נכללים ב"כל הדברים הנראים והבלתי - נראים" אשר אלוהים אמור להיות "הבורא והמשמר". (God and Philosophy, Hutchimson & Co. Ltd)

מסקנתו הסופית היא זו שהזכרתי קודם - במלותיו: "מכאן, כפי שטענו קודם לכן, יהיה זה בלתי עקבי לחלוטין לקבוע שקיים גם בורא וגם ישויות אוטונומיות אמיתיות אחרות מלבדו" (Ibid. p.54). לימוד כתבים תאיסטים של מסורות שונות בצורה זהירה יראה שבדרך כלל טענה זו מאושרת באופן ישיר, למרות הסתירות במקומות אחרים.

על פי תיאורית הסיבתיות הבודהיסטית פעולות האדם אינן דטרמניסטיות באופן המקובל. התיאוריה הבודהיסטית סולדת ומתרחקת הן מהדטרמיניזם הטבעי והן מהדטרמיניזם התאיסטי מצד אחד ואי - דטרמיניזם טוטאלי מצד שני. לאדם יש אלמנט של רצון חופשי למרות שפעולותיו מותנות אך לא נקבעות על ידי גורם פנימי או חיצוני. על - ידי תרגול חופש זה בדרך טובה ונכונה האדם יכול לשנות את מצבו ממצב חרדה, השתוקקות, אי - שקט וסבל למצב של שקט נפשי ואושר. אין זה תוצר או השפעה כלשהי של רצון אלוהים כלשהו אלא על - ידי מאמץ אנושי והבנה של הפסיכולוגיה האנושית. בכתבי ה - Devadaha Sutta הבודהה משתמש בטיעונים של התאיסטים כנגדם באומרו שאם תאיסטים סובלים, מבחינה פסיכולוגית, אז על פי התיאוריה שלהם הגורם לכך הוא בהכרח אלוהים, אשר מנע את חסדו מהם בעוד שבמקרה זה (אם התאיזם היה אמיתי) "הוא נברא בהכרח על - ידי אלוהים טוב" (bhaddakena issarena nimmito, M. II 227)

טיעון על הרוע

הטיעון השני כנגד תאיזם נמצא בכתבים הקאנונים כטיעון על הרוע. טיעון זה מסתמך על ההנחה שבמקרה והעולם נוצר בידי אלוהים (טוב) ישנן צורות רוע שאינן ניתנות להסבר. קיימים מספר טעונים אך בעיקרם אומרים כך: "אם אלוהים (Brahma) הוא אדון כל העולם והבורא של כל מגוון היצורים, (א) מה ההסבר לקיום אי צדק, הונאה ורמאות, שקר ולסילוף המציאות, יהירות והזיות. או (ב) שאלוהים הנו רע במובן זה שיצר אי - צדק בעוד שהיה יכול ליצור צדק". (J. VI. 208).

גם בעניין זה פילוסופים מודרניים מאשרים את הטיעון לאחר שהראו שכל הניסיונות להתחמק מלהסביר רוע בלתי מספקים. אין זה קביל לומר שרוע הוא השלילה - הנגטיב או לחילופין לא - אמיתי, בלתי ממשי, מאחר שסבל, בורות, עוני, כיעור הנם אמיתיים וממשיים בדיוק כהפכיהם.

אין זה קביל גם לומר שרוע (כדוגמה פגיעה בזדון) נחוץ לקיום טוב נעלה יותר (כמו סליחה או מחילה) כיוון שעדיין ישנם מקרים רבים של רוע אשר לא יוכל להיות מוסבר בדרך זו. לא יהיה נכון לומר שהרוע בעולם הוא כתוצאה של הענקת חופש רצון לבני - אנוש (וזאת עוד מבלי להתחשב בבעיתיות של הדבר עם קיום אל ריבוני, כפי שהוזכר קודם). פרופסור פלו מנסח זאת כך: "יש הרבה רוע (evils) שאינו יכול להיות מוסבר באופן זה: סבלם של בעלי - חיים, לדוגמה, במיוחד זה שקרה לפני תקופת האדם או יקרה אחרי תקופת האדם". שוב מובילה אי היכולת לתת הסבר רציונלי של המצב על ידי התאיסטים להתוודות שזו תעלומה: "מקור הרוע המוסרי שוכן חבוי לעד עם תעלומת החרות האנושית" (J.R. Hick, Philosophy of Religion ).

כך, קיימת התעלומה או הסתירה של שכינה שמימית (האלוהים) עם חרות אנושית, וכמו כן, התעלומה של הסתירה בין האמונה בטוב שמימי וקיום רוע מסוים.

מתוך שני טעונים אלו של הבודהיסטים נגד התאיזם ניתן לראות שבעוד חלק מהאופנישדות (Upanishads) מחזיקים בדעה ש"העולם אפוף באלוהים" (Isavasyamidam Sarvam), הבודהיזם אומר ש"העולם היה חסר מפלט או מחסה והוא ללא אלוהים" (attano loko anabhissaro)

טיעונים אחרים

הזכרתי עד כה רק את שני הטיעונים המרכזיים שנמצאים בכתבים הקאנונים ואותם ניתן לייחס לבודהה עצמו. אך הספרות המאוחרת יותר הן הטרוודית (Theravada) והן המהיאנית (Mahayana) מציעה שפע טיעונים נוספים כנגד הרעיון של 'אלוהים בורא ישותי' (Isvara), ובצדם טיעונים בעד האתיאיזם והאמת שבו. מלבד זאת, ישנם טיעונים נוספים המראים את הטעות שבטיעונים התאיסטים לקיום אלוהים.

אם ניקח לדוגמה את הטיעון התאיסטי בהקשר המודרני, נמצא שהטיעון האונטולוגי היה הגדרה בלבד אשר בטעות מחשיב קיום כתכונה. הטיעון הקוסמולוגי סותר את ההנחה של עצמו כאשר הוא מדבר על סיבה לא - סיבתית או משתמש במילה 'סיבה' במובן חסר משמעות.

עם כל זאת, טיעון הבריאה נראה כה שטחי וחסר משמעות לנוכח הבזבוז, האכזריות, והרצחניות הבלתי פוסקת הקיימות באבולוציה ובטבע. קשה לשער ש'אלוהים אוהב' היה יכול ליצור ולצפות ב"מחזה המרשים" של דינוזאורים הקורעים אחד את השני לחתיכות במשך תקופה של מיליוני שנים.

בלתי סביר או חסר משמעות?

כדי ליישב את הסתירה לכאורה של אהבה שמימית עם אכזריות הטבע הנצפית, מגיבים התאיסטים בטענה שלא ניתן לעמוד על טיב אהבתו של אלוהים, וזוהי תעלומה נוספת. הורה אנושי יעשה כל שבאפשרותו כדי להקל את הסבל של ילדו. האם ישות כל יכולה וכל יודעת תצפה בנעשה ללא כל התערבות? לומר שישות כזו קיימת משמע להשוות את אהבתה לאדישות או אכזריות. במקרה כזה לא ניתן לדעת איזו משמעות לייחס למושג 'אהבה' כתכונה המיוחסת לאלוהים. דבר זה הוביל תאיסטים רבים לומר שהתייחסות לאלוהים או לתכונותיו של אלוהים, כשם שטיבעו, בלתי נתפסים או בלתי ניתנים להבנה (ומכאן הביטוי 'נסתרות הן דרכי האל').

bodhicaryavatara מביא את הויכוח הזה לסתירה אבסורדית (reductio ad absurdum) בטענה שבמקרה זה המושג אלוהים או בורא הנה חסרת משמעות: "אם, כפי שתאיסטים אומרים, אלוהים עצום ונפלא מכדי שבן - אנוש יוכל להבינו, מכאן שסגולותיו גם הן מעבר לתחום יכולת מחשבתנו. כך שאין אנו יודעים אותו או יכולים לייחס לו את הסגולה של בורא". משתמע מכך שבמובן רגיל הניתן למילים 'כל - יכול, כל - יודע וטוב אינסופי (או כל משמעות מושגית האנלוגית להם), העדות מצביעה כנגד קיומו של אלוהים ובמקרה שהדבר לא מתקבל, המושג והתפיסה הופכים חסרי משמעות.

מבחן הפרי

מבחן נוסף שהבודהיזם משתמש בו כאומדן לביסוס אמונה כלשהי הוא "מבחן הפרי" (מבחן התוצאה) - הניסיון לבדוק לאן מובילה אמונה או מערכת אמונות כאשר פועלים על פיהן, או במילים אחרות, מהן ההשלכות בעולם כאשר פועלים על פי מערכת אמונות מסוימת.

כאשר בוחנים את הגישה התאיסטית, ניתן לומר שהיא מעניקה לאנשים מידת מה של ביטחון ומעודדת אותם לדרכי פעולה מגוונות. אין זה מוכיח שאמונה זה נכונה או אמיתית אלא מציע שהיא יכולה להיות שימושית. סקירה ריאליסטית תראה שבעוד התאיזם גרם לטוב במידה מסויימת, הוא הביא הרבה רוע ושטנה יחד עם זאת.

מלחמות התנהלו במשך כל השנים בין עמים בעלי אמונות תאיסטיות שונות ובין זרמים שונים שבתוך כל עם, רובם נלחמו בשם אלוהים. בניגוד מוחלט לכך, בנוגע לבודהיזם, אפשר לצטט את דוקטור אדוארד קונצה (Dr. Edward Conze): "כל אלו המתגוררים באסיה (מזרח אסיה ודרומה) יכולים להיות גאים ב'דת' אשר לא רק מבוגרת מזו שבמערב, אלא גם התפשטה והתבססה ללא כל שימוש באלימות או במלחמות חרמה דתיות". (A short history of buddhism, p III). בנוסף, לימוד קפדני של ספרות תאיסטית יראה שיש מעט מאוד פשעים או חטאים אשר לא בוצעו או נדרשו בשם אלוהים.

היטלר האמין שהוא בסך הכל מוציא לפועל את רצונו של אלוהים ושהוא ותנועתו היו כליו. ניתן למצוא סימוכין רבים לטענה זו בנאומיו של היטלר (Norman H. Paynes, The speeches of Adolf Hitler Oxford University press, s.v. God in index) לדוגמה ב - 1938 אמר היטלר: "אני מאמין שהיה זה רצונו של אלוהים לשלוח ילד אל הרייך, לגדל אותו כמנהיג האומה ולתת בידיו להנהיג את מולדתו בחזרה אל הרייך. ישנו סדר גבוה יותר ואין כולנו דבר מלבד סוכניו" (p.1458). ב - 1939 הוא אומר: "התנועה הסוציאל - דמוקרטית עשתה נס. אם אלוהים הכל - יכול העניק הצלחה לעבודתו, אז התנועה הייתה כלי בידו" (p. 426). בספרו "מלחמתי" (Mein Kampf) הוא אמר: "כעת אני מאמין שעלי לפעול בחסותו של הבורא הכל - יכול. בהגנתי כנגד היהודים אני מבצע את עבודת האל" (London, 1938 p.36). מחשבות אלו לבטח הקלו על מצפונו כשהורה על השמדתם של שישה מיליון היהודים.

היו אלו אשר טענו שהמושג 'אבהות' הוא זה המתאים לתיאור אלוהים. בו בזמן, אי - שוויון בין - אנושי קיבל תוקף בשם אלוהים. מושגים כמו עם נבחר, גזע נבחר, מעמד נבחר, אידיאולוגיה נבחרת, מין נבחר או אינדבדואל נבחר, הם הדוגמה ליצירת אי שוויון בין - אנושי.

כפי שנאמר בטקסטים בודהיסטים, אם אלוהים יצר את העולם, הוא היה האחראי לפשע ולסבל לא פחות מלפעולות הטובות ולהקרבה עצמית.

אתיאיזם בודהיסטי

בעוד שבודהיזם נחשב אתיאיסטי, אל לנו לשכוח שאתאיזם בודהיסטי הנו מופרד ומובחן מאתיאיזם מטריאליסטי. הבודהיזם רואה טעות בפילוסופיה המטריאליסטית המכחישה הישרדות (במובן של השארות בחיים), גמול ואחריות וכן ערכים ומחויבויות מוסריות ורוחניות, לא פחות מכמה אמונות תאיסטיות.

בחיפוש האובייקטיבי המעמיק אחר האמת יש נכונות לקבל את כל שנכון וטוב ב"אמונה באל - מותיות עצמית" (bhavaditthi) המוצגת בתאיזם וכן ב"אמונה בביטול - עצמי (annihilism) " (vibhava-disshi) המוצגת מנגד באתיאיזם המטריליסטי: "אלו אשר אינם רואים כיצד שתי אמונות אלו נוצרות וחדלות מלהתקיים, את מעלותיהן ופגמיהן וכיצד ניתן להתעלות מעל שתי אלו ולראות את הדברים כפי שהם בהתאם לאמת (=למציאות), כל אלו הנם תחת ההשפעה והשליטה של תאוות בצע, חמדנות, שנאה ובורות... ולא יזכו לשחרור סופי" (M. I. 65).

חיי הטוהר

הבודהיזם מזדהה עם כל שנכון, טוב ובעל ערך בסוגים שונים של דוקטרינות תאיסטיות. מבין ארבע טיפוסים של דתות אשר התקבלו כבלתי מספקות אך לא בהכרח מוטעות, היו אלו שהתבססו על מסורת התגלות (anussava). כל דת אשר מקבלת את האמיתיות שבאלמנט של רצון חופשי, סיבתיות מוסרית, הישרדות ואחריות וכן את אי - ההכרח בהיות השחרור בלתי נמנעת, יש בה ערך.

למרות שאין אלוהים ישותי בעל התכונות של כל - יכול, כל - יודע וטוב אינסופי, קיימת התפיסה של Maha Brahma (אל עליון) אשר מושלם מבחינה מוסרית ובעל ידע וכוח עצום אך עדיין אינו כל - יכול וכל - יודע (omniscient, omnipotent). נאמר שסוגים מסוימים של תאיזם הופצו על - ידי מורים אשר נולדו בכדור הארץ לאחר שמתו בעולם של ישויות כאלו. בהיוולדם כאן הם הובילו חיי שוטטות - חסרי בית, שעקרם ויתור, סגפנות ומדיטציה, תוך שהם רואים את העולם השמימי ממנו הגיעו ומלמדים דת של "שותפות" עם ברהמה (Brahma, ישות שמיימית). הם האמינו שברהמה הינו כל - יכול (abhibhu anabhibhuto), כל - יודע (annadatthudaso), אל עליון (vasavatti issaro), היוצר (katta), הבורא (nimmata), המושלם ביותר (settho), המתכנן (sanjita) ואב ריבוני של כל הבריות בהווה ובעתיד (vasi pita bhutabhavayanam), ואנו כולנו ברואיו.

הבודהה אינו מכחיש קיום של ישות כזו, אשר היא מושלמת מבחינה מוסרית אך לא כל יכולה וכל יודעת. אלוהים כזה, הנו ראש ההיררכיה של הברהמות אשר שולטים על מערכות גלקטיות ועל קבוצות של מערכות גלקטיות. הוא "חבר הנאמנים" של הקוסמוס אשר ביקש את הבודהה ללמד את הדהמה הטהורה והמושלמת לשאר היצורים בעולם, שאם לא כן היה מושמד. אך גם הברהמה העליון כפוף לחוק הקארמה. הבודהה, כפי שמדווח בסוטא בשם - Brahmanimantanika Sutta ובמקומות אחרים, מסביר שמצב - בודהה (buddhahood) הוא מצב העולה בהרבה על ידע ועוצמה של כל ברהמה. כפי שמוצג ב - Tevijja sutta, שותפות עם ברהמה אינה מושגת בעזרת תחנונים ותפילות אלא בפיתוח חיי טוהר: "אלו הברהמינים הבקיאים והמלומדים בוודות ועדיין בלבבותיהם יש כעס, זדון, רשעות וחוסר שליטה, אלו אמורים לזכות לאחר מותם, עם התפרקות גופם, לשותפות עם אלוהים אשר חופשי מכל כעס וזדון, טהור בלבו ובעל שליטה עצמית מוחלטת - מצב כזה המתואר כאן לא יכול להתקבל על ידי אדם נבון ובר - דעת" (D. I. 248).

נאמר שפיתוח של חמלה בצורה הטהורה ביותר נקראת "חיי הטוהר בעולם הזה" (Brahman etam viharam idhamahu). כמו כן, נאמר שכאשר חיים את חיי המוסר והרוח עם אמון בבודהה, "חיים יחד עם אלוהים" (Brahmuna saddhim samvasati).

הבודהה בא כדי לכונן את "חוק הצדק והאמת" או את "ממלכת הצדק והאמת" (Dhamma-cakkam pavattetum) בעולם הזה, אשר במקום אחר נקראת "ממלכת האלוהים" (Brahma-cakkam). הבודהה ותלמידיו אשר השיגו נירוונה, נאמר ש"הפכו אלוהים בעצמם" (Brahma-bhutena attana viharati). השגת נירוונה, נאמר ש"מצדיקה ככל הנראה שימוש במינוח תאולוגי". (dhammena so Brahma-vadam vadeyya).

המונחים התאולוגים הישנים מקבלים חשיבויות ומשמעויות שונות וחדשות אותן ניתן להשוות לתפיסה ה"דתית" המודרנית של "מות - האלוהים", אשר מקבלת תאוצה במערב היכן ש'מחפשי האמת' לא יכולים עוד לקבל בכנות אמיתית את התאולוגיה הישנה והדוגמות הישנות.

מה שמיותר

עדיין יהיה זה מיותר, חסר טעם ואולי אף מטעה לשים את הבודהיזם בהקשר תאולוגי. למה שלא נתכוון במילה 'אלוהים' ובאם נאמר 'אלוהים קיים' או 'אלוהים לא קיים', עובדה היא שקיימים תחלואים פיזיים ומנטליים. הגישה הנכונה היא להבין את טבע התחלואים הללו, את סיבותיהם, את הטיפול בהם וליישם את הרפואות הנכונות. הבודהיזם אינו נותן רפואה ארעית - זמנית או הקלה בלבד, אלא את התרופה הנכונה והפסקה הדרגתית ומושלמת של כל החרדות, אי הביטחון והסבל המנטלי מהם אנו סובלים, עד אשר נשיג נפש בריאה - נירוונית באופן מלא ושלם. אם נירוונה היא אלוהים במובן של להיות המציאות הטרנסדנטית, אלו אשר משתמשים ברפואות אלו עדיין לא יכולים להבינה, בעוד שאלו אשר השיגו אותה כבר לא צריכים להבינה.