אגנוסטיות, או אגנוסטיציזם היא השקפה פילוסופית שלפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח, כאשר הכוונה היא, שאין להניח שהם בכלל אינם קיימים או להצמד לאמונה שהם אכן קיימים. בהקשר של האמונה באלוהים, על פי ההשקפה האגנוסטית, אין שלילה מוחלטת של קיומו האפשרי של האלוהים, אך היא גורסת שאין באפשרות האדם והמדע להוכיח אם דבר כמו אלוהים, או כל דבר רוחני אחר שהוא מעבר לטבע ולתפיסה החושית - קיים או לא. השקפה זו מתייחסת בעיקר לאלוהות, אך גם לכל דבר הנמצא מחוץ להשגת החושים ולהיסק השכלי, ועל פיה, לבעיה לגבי הוכחת קיומו או אי קיומו של האלוהים, אין עדיין פתרון או שאינה ניתנת כלל לפתרון במהותה.
לפיכך, האגנוסטיקן הוא אדם שדוגל בהשקפה הזאת בהקשר של האמונה באלוהים - הוא אינו כופר בהימצאות אלוהים, ובכך הוא נבדל מהאתיאיסט, אך גם אינו מניח שהאל אכן קיים, ובכך הוא נבדל מהמאמין.
ישנם אגנוסטיקנים הטוענים כי לא ניתן כלל להגיע לוודאות לגבי קיומה של ישות אלוהית כלשהי, ולעומתם יש אגנוסטיקנים הטוענים כי יש אפשרות להגיע לוודאות שכזו, אך הם עדיין לא הגיעו אליה. כמו כן, רוב האגנוסטיקנים מתייחסים בספקנות לטיעונים דתיים למיניהם.
מקור המונחים "אואגנוסטיציזם", "אגנוסטיות", ו"אגנוסטיקן" הוא בשפה היוונית:
המילה, כלומר, א שפירושה "לא"
והמילה, כלומר, גנוסיס, שפירושה "ידע"
מונחים אלו נטבעו לראשונה בשנת 1869 על ידי תומאס הנרי הקסלי, אם כי הרעיון של ההשקפה הזאת על קיום האל כ"נעלם" או כמשהו שאין להניח כי הוא קיים או אינו קיים ושלא ניתן להוכיח את עצם קיומו היה קיים כבר בתקופת יוון העתיקה. הפילוסוף הסופיסטי הקדם - סוקרטי פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב:
בין האגנוסטיקנים הידועים ביותר בתקופה המודרנית נמנים תומאס הנרי הקסלי, צ'ארלס דרווין וברטראנד ראסל.
ואריאציות על אגנוסטיציזם
האגנוסטיציזם סבל יותר מהשקפות פילוסופיות אחרות מאי בהירות מבחינה טרמינולוגית. יש שניסו לשייך את האגנוסטיציזם לאתיאיזם. אתאיזם 'רך' (או 'אתיאיזם שלילי') קורא לאי אמונה בקיומן של ישויות אלוהיות (בניגוד לאתאיזם החזק, הקורא לאמונה באי - קיומן של ישויות אלה). על אף הדמיון, קיים הבדל בין אתאיזם רך לאגנוסטיציזם, כיוון שאגנוסטיציזם דוגל בחוסר האפשרות האינהרנטית לדעת אם האלוהים קיים או לא, בעוד שהאתיאיסט הרך טוען רק כי הוא אינו מאמין שאלוהים קיים. הגישה המשלבת בין השניים נקראת אגנוסטיות אתיאיסטית.
ואריאציות נוספות:
אגנוסטיציזם חזק
או אגנוסטיציזם חיובי היא אמונה הגורסת כי אין לאדם כל יכולת לדעת האם קיימת אלוהות כלשהי או לא. זוהי השקפה רחבה יותר מאשר אגנוסטיציזם חלש, אשר טוענת שקיומו או אי קיומו של אלוהות כלשהי היא לא ידועה אך לא בהכרח לא ניתנת לגילוי. ההשקפה הטוענת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל או ישות אלוהית כלשהי אינה ניתנת לפתרון במהותה, או שאין לבני האדם כלים לשפוט לגביה.
אגנוסטיציזם חלש
נקרא גם אגנוסטיציזם אמפירי. ההשקפה הגורסת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל לא נפתרה עדיין, אך ייתכן כי היא פתירה, לכן אין לתת לה תשובה עד ייצטברו הוכחות לכאן או לכאן.
אגנוסטיציזם אפתי
נקרא גם אפתיציזם. ההשקפה הטוענת כי לשאלת קיומו של האל אין כל השפעה מעשית על המציאות, ולכן היא לא רלוונטית.
תאיזם אגנוסטי
משקף אמונה בקיומו של האל אך אי אמונה בידיעה שהוא קיים או ביכולת להוכיח זאת. קיים ויכוח אם השקפה זו היא אכן אגנוסטית. לפי פירוש אחר להשקפה זו, משמעותה אמונה בקיום ישות על טבעית, אך אי ידיעה בקשר לטבע האמיתי שלה או למניעים של ישות כזו, אי ידיעה שממנה נובע ספק לא בקיום הישות אלא בשאלה האם ישות זו היא אכן "אלוהים".
איגנוסטיות
השקפה הגורסת שלפני שניתן יהיה להתייחס לשאלת קיומו של "אלוהים", צריכה להינתן קודם הגדרה ברורה ל"אלוהים". בהנחה והגדרה זו אינה קיימת, האגנוסטיקן מחזיק בדעה כי לקיומה של ישות אלוהית אין חשיבות או אינה ניתנה להיבחן בצורה ניסיונית.
לפיכך, האגנוסטיקן הוא אדם שדוגל בהשקפה הזאת בהקשר של האמונה באלוהים - הוא אינו כופר בהימצאות אלוהים, ובכך הוא נבדל מהאתיאיסט, אך גם אינו מניח שהאל אכן קיים, ובכך הוא נבדל מהמאמין.
ישנם אגנוסטיקנים הטוענים כי לא ניתן כלל להגיע לוודאות לגבי קיומה של ישות אלוהית כלשהי, ולעומתם יש אגנוסטיקנים הטוענים כי יש אפשרות להגיע לוודאות שכזו, אך הם עדיין לא הגיעו אליה. כמו כן, רוב האגנוסטיקנים מתייחסים בספקנות לטיעונים דתיים למיניהם.
מקור המונחים "אואגנוסטיציזם", "אגנוסטיות", ו"אגנוסטיקן" הוא בשפה היוונית:
המילה, כלומר, א שפירושה "לא"
והמילה, כלומר, גנוסיס, שפירושה "ידע"
מונחים אלו נטבעו לראשונה בשנת 1869 על ידי תומאס הנרי הקסלי, אם כי הרעיון של ההשקפה הזאת על קיום האל כ"נעלם" או כמשהו שאין להניח כי הוא קיים או אינו קיים ושלא ניתן להוכיח את עצם קיומו היה קיים כבר בתקופת יוון העתיקה. הפילוסוף הסופיסטי הקדם - סוקרטי פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב:
בין האגנוסטיקנים הידועים ביותר בתקופה המודרנית נמנים תומאס הנרי הקסלי, צ'ארלס דרווין וברטראנד ראסל.
ואריאציות על אגנוסטיציזם
האגנוסטיציזם סבל יותר מהשקפות פילוסופיות אחרות מאי בהירות מבחינה טרמינולוגית. יש שניסו לשייך את האגנוסטיציזם לאתיאיזם. אתאיזם 'רך' (או 'אתיאיזם שלילי') קורא לאי אמונה בקיומן של ישויות אלוהיות (בניגוד לאתאיזם החזק, הקורא לאמונה באי - קיומן של ישויות אלה). על אף הדמיון, קיים הבדל בין אתאיזם רך לאגנוסטיציזם, כיוון שאגנוסטיציזם דוגל בחוסר האפשרות האינהרנטית לדעת אם האלוהים קיים או לא, בעוד שהאתיאיסט הרך טוען רק כי הוא אינו מאמין שאלוהים קיים. הגישה המשלבת בין השניים נקראת אגנוסטיות אתיאיסטית.
ואריאציות נוספות:
אגנוסטיציזם חזק
או אגנוסטיציזם חיובי היא אמונה הגורסת כי אין לאדם כל יכולת לדעת האם קיימת אלוהות כלשהי או לא. זוהי השקפה רחבה יותר מאשר אגנוסטיציזם חלש, אשר טוענת שקיומו או אי קיומו של אלוהות כלשהי היא לא ידועה אך לא בהכרח לא ניתנת לגילוי. ההשקפה הטוענת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל או ישות אלוהית כלשהי אינה ניתנת לפתרון במהותה, או שאין לבני האדם כלים לשפוט לגביה.
אגנוסטיציזם חלש
נקרא גם אגנוסטיציזם אמפירי. ההשקפה הגורסת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל לא נפתרה עדיין, אך ייתכן כי היא פתירה, לכן אין לתת לה תשובה עד ייצטברו הוכחות לכאן או לכאן.
אגנוסטיציזם אפתי
נקרא גם אפתיציזם. ההשקפה הטוענת כי לשאלת קיומו של האל אין כל השפעה מעשית על המציאות, ולכן היא לא רלוונטית.
תאיזם אגנוסטי
משקף אמונה בקיומו של האל אך אי אמונה בידיעה שהוא קיים או ביכולת להוכיח זאת. קיים ויכוח אם השקפה זו היא אכן אגנוסטית. לפי פירוש אחר להשקפה זו, משמעותה אמונה בקיום ישות על טבעית, אך אי ידיעה בקשר לטבע האמיתי שלה או למניעים של ישות כזו, אי ידיעה שממנה נובע ספק לא בקיום הישות אלא בשאלה האם ישות זו היא אכן "אלוהים".
איגנוסטיות
השקפה הגורסת שלפני שניתן יהיה להתייחס לשאלת קיומו של "אלוהים", צריכה להינתן קודם הגדרה ברורה ל"אלוהים". בהנחה והגדרה זו אינה קיימת, האגנוסטיקן מחזיק בדעה כי לקיומה של ישות אלוהית אין חשיבות או אינה ניתנה להיבחן בצורה ניסיונית.
050-3331-331