רפואה שלמה בדרך הטבע. מדוע נקראת הומאופתיה שיטת ריפוי טבעית?

במה היא שונה משיטות טיפול טבעיות אחרות?

מדוע נקראת הומיאופתיה שיטת ריפוי טבעית? במה היא שונה משיטות ריפוי טבעיות אחרות? תרופות הומיאופתיות מופקות ממגוון רחב ביותר של חומרים הקיימים בטבע, הן מעולם הצומח, הן מעולם הדומם והן מעולם החי (ולא רק מצמחים), אך לא בזכות כך נקרא טיפול הומיאופתי "טבעי", כי גם רפואה מערבית עושה שימוש בחומרים טבעיים וצמחים בהפקת תרופותיה, וכמובן גם נטורופתיה וצמחי מרפא.

הומיאופתיה (מיוונית הומויוס, "דומה" + פאתוס, "סבל" "חולי") הנה שיטת ריפוי טבעית, הן במובן שחוקי הריפוי שלה מבוססים על חוקי טבע אוניוורסליים בלתי משתנים, על הגיונם הישר של תהליכי החיים logic) (Bio -והן במובן שהטיפול מעורר ומפעיל באופן עדין את כוחות הריפוי העצמיים המוטבעים באדם ובכך תומך בטבע ומשרתו במקום לדכאו בכוחם של חומרים כימיים. בשונה מהגישה הקונוונציונאלית אשר נלחמת נגד סימפטום, הומיאופתיה מבינה שסימפטומים אינם אלא ניסיון של הגוף ומנגנוני ההגנה שלו להתגבר על מחלה (במצב של דלקת למשל יוצר כוח החיות שלנו שינויים ביוכימיים הגורמים לעלייה של החום ויצור מוגבר של התאים הלבנים - הלוחמים הפעילים של מע' החיסון. מטרתן של תופעות אלו היא השמדת מחוללי הדלקת), אין טעם לכן להילחם נגד הסימפטומים ולהעלימם מפני השטח. זה דיכוי שעלול רק להחמיר את מצב המחלה עם הזמן. סימפטומים הם בעצם נורות אזהרה שנדלקים ברכב כדי שהנהג ידע שמשהו לא תקין ודורש טיפול. האם הבעיה תיפתר מעצם כך שהנהג כיבה את הנורות? לא, להיפך, בחוסר הידיעה והתעלמות מאיתותי אזהרה, הבעיה רק תחמיר עד שהרכב יושבת. הסימפטום הוא רק ביטוי חיצוני של הקלקול הפנימי שגורם לחוסר סדר ואיזון. לצורך ריפוי אמיתי צריך לגרות ולהפעיל את מנגנוני ההגנה המוטבעים בגוף (הכוח החיוני) כנגד שורש הכי עמוק של המחלה. קיימים יחסי גומלין בין כל חלקי הגוף והנפש, בין המודע והלא מודע, ולכן הומיאופתיה מתייחסת לאדם כאל מכלול שלם ומחפשת בכל מחלה ייחודיות של המטופל עצמו במצב בו הוא נתון. בהבדל מרפואה קונוונציונלית ומשיטות טיפול טבעיות אחרות, על התרופה ההומיאופתית להיות מותאמת היטב למכלול האפיונים האישיים והאישיותיים של מטופל ומחלתו, למה שהוא אוהב או שונא, לדפוס האנרגטי שלו, לרגישויותיו המיוחדות ולא רק לאבחנתו הרפואית או לסימפטום בודד. תרופה הומיאופתית לוקחת בחשבון את אותם האפיונים הסוטים מן הממוצע והיוצאים מן הכלל בהם חולה אחד שונה מהשני הסובל מאותה המחלה.

הרפואה הקונוונציונלית אינה מייחסת כל חשיבות לביטויים אישיים בהופעת סימפטומים של אותה המחלה. בין אם שיעול מוחמר משתייה חמה או קרה, בשכיבה או בישיבה, בכיפוף כלפי קדימה או אחורה, בין אם כאב הראש מוחמר או מוטב מהפעלת לחץ על הראש, לפני או בזמן המחזור, בין אם נזלת מחמירה או מוטבת באוויר פתוח, בחורף או בקיץ - ייתן רופא קונוונציונלי אותה תרופה כימית לכל מצב. שיטות ריפוי טבעיות כמו נטורופתיה וצמחי מרפא אומנם מייחסות חשיבות מסוימת להבדלים אישיים בין מטופלים עם אותה התלונה, אך זאת בצורה מוגבלת מאד וללא התייחסות למכלול האפיונים כולו ול"דמות" המחלה. הגישה בשיטות ריפוי אלו עדיין סימפטומתית, כלומר מרשם (בד"כ מספר תרופות) כנגד סימפטום או קבוצת סימפטומים. הומיאופת קלאסי לעומתם יטפל באדם ולא במחלתו ועבורו תרופה היא אישיות מסוימת עם כל המאפיינים האישיים. ללא קשר ישיר לאבחנה אתה בא לטיפול, יקבל כל מטופל תרופה אחרת מזו שקיבל ידידו הסובל מ"בדיוק אותה הבעיה". כל אדם אינו אלא "פאזל" המורכב מהרבה חלקים והיחיד במינו, ומטרת ההומיאופת הינה לזהות את החלקים ואת התמונה המיוחדת כולה על מנת ולהתאים לה תמונה דומה בעולם התרופות ההומיאופתיות.

נכון להיום מטריה מדיקה הומיאופתית ממנה למעלה מארבעת אלפים תרופות, כך שיש אפשרות לאינדיווידואליות רבה בבחירת התרופה. חשוב לזכור - הומיאופתיה מטפלת באדם השלם ולא בשם מחלתו.

הומיאופתיה מתבססת על חוקים ועקרונות פשוטים ומדויקים שנוסחו למעלה מ - 200 שנה ע"י ד"ר סמואל האנמן, והחוק הראשי הוא חוק הדמיון (דומה מרפא את הדומה). הומיאופתיה טוענת כי כל מחלה יש לרפא על ידי אמצעי הדומה לה ולא ע"י אמצעי הנוגד אותה כפי שנהוג ברפואה הקונוונציונלית (לדוגמה נוגדי דלקות, נוגדי קרישה, נוגדי דיכאון, נוגדי אלרגיה, אנטיביוטיקה ו"אנטי" אחרים). על פי חוק הדמיון התרופה ההומיאופתית תרפא מחלה כלשהי רק אם היא מסוגלת ליצור באדם בריא את אותם הסימפטומים והתופעות. מכיוון שתרופות הומיאופתיות עוברות תהליך של מיהול סידרתי מתמשך (עד שלרוב לא ניתן להבחין באף מולקולה של החומר המקורי) הטיפול ההומיאופתי עמוק, עדין, אינו ממכר ואינו כרוך בתופעות לוואי, כך שהוא בטוח גם בתקופות חיים המתאפיינות ברגישות גבוהה, כמו הריון והנקה וגם כטיפול בתינוקות וילדים.

"ההומאופתיה מרפאה יותר מקרים מכל שיטת טיפול אחרת והיא ללא ספק בטוחה וחסכונית יותר... והיא המדע הרפואי השלם ביותר. " (מהטמה גנדי)

כדי לבחור מתוך מגוון שיטות ריפוי טבעיות אחת שהכי מתאימה כדאי להבין בגדול מהו עיקרון הפעולה וייחודיות של כל אחת מהשיטות הללו.

מהם הבדלים עיקריים בין הומיאופתיה לשיטות טיפול אלטרנטיביות אחרות?

קיים מספר הבדלים עקרוניים בין הומיאופתיה לנטורופתיה או צמחי מרפא:

1.שיטות נטורופתיה וצמחי מרפא מנסות לתקן בעיה ע"י הוספה או השלמה של חומרים ואלמנטים החסרים לגוף (תוספי מזון שונים), לעומתם הומיאופתיה אינה משלימה את החסר מבחוץ, היא מפעילה בעזרת ה"דומה" את כוחות הריפוי של האורגניזם עצמו לתיקון הבעיה, לחזרה ושמירה על המאזן התקין של אלמנטים שונים ולייצור או קליטה יעילה של אותם החומרים הדרושים לתפקודו הבריא והמאוזן של הגוף. ידוע למשל שבעיה בבריחת סידן ואוסטיאופורוזיס היא לאו דווקא חוסר סידן בתפריט היומית אלא אי היכולת של האורגניזם לקלוט אותו.

2.בהבדל מכל השיטות המגדירות מחלה כהפרת תהליכים ביוכימיים בלבד, הומיאופתיה טוענת כי מחלה היא כוח דינאמי או אנרגיה בשורשה ולכן צריך לרפאה ע"י כוח דינאמי או אנרגיה דומה של הכנה הומיאופתית אשר מטרתה להפעיל באופן ספציפי ומדויק את כוח החיות לתהליך הריפוי העצמי. זוהי סיבה שהכנה הומיאופתיה מכילה מידע ולא חומר, הרי תרופות הומיאופתיות בתהליך הפקתם עוברות סידרה של דילולים וניעורים ולרוב לא מכילות אף מולקולה של החומר המקורי. נטורופתיה וצמחי מרפא - בהתאם להבנתם של סיבת המחלה - עושות שימוש בתרופות שהן חומריות, בתכשירים אלה מצויים חומרים בתרכובות שונות ועל מנת שהתרופה החומרית תתחיל להשפיע יש צורך להגיע למינונה הקריטי המספיק.

3.תכשירים נטורופתיים וצמחי מרפא ניתנים על בסיס סימפטומתי כלומר מתמקדים אך ורק בסימפטום או קבוצת סימפטומים, לעומתם תרופה הומיאופתית ניתנת על בסיס מכלול של אפיונים שונים של מטופל ומחלתו והטיפול מתמקד באדם החולה ולא במחלתו.

חשבו לדוגמה על שני ילדים שהוגדרה אצלם אותה הבעיה של הפרעת קשב, ריכוז ולמידה. נגיד, אחד מהם תוקפן, אלים, טורק דלתות ומרביץ לחבריי - ואילו השני עדין הליכות, ביישן ומתנהג כפי שצפוי, הוא רק אינו מסוגל להתרכז. יש לצערי סיכוי גדול ששניהם ייכללו תחת אותה האבחנה ויקבלו בגישה הקונוונציונלית את אותה תרופת הפלא ריטלין כשלמעשה שני ילדים אלה שונים לחלוטין. בגישה הנטורופתית אומנם תיעשה אבחנה מבדלת בין הגורמים השונים של אותה ההפרעה (האם זה קשור לטמפרמנט או חוסר מוטיווציה ללמוד בלבד או שאולי ישנה פגיעה אורגנית ובעיה התפתחותית ממקור אורגני, או שמא מדובר בסיבה רגשית - נפשית), אך ה"תרופה" (תזונה טבעית המכוונת למערכת העצבים בשילוב עם צמחי מרפא ופרחי באך) אינה תשא את מכלול המאפיינים האישיים והאישיותיים של הילד.

לסיכום, ניתן למיין שיטות טיפול בהתאם לעיקרון פעולתן בצורה הבאה:

שיטת ריפוי בנוגד -

טיפול ע"י חומר כימי המעורר מנגנון ההפוך ממנגנון המחלה, שינוי תהליכים ביוכימיים פיזיולוגיים בכוח של חומר כימי (רפואה קונוונציונלית). מתמקד אך ורק בשינוי מלאכותי של המאזן הכימי בגופו של המטופל

שיטות ריפוי במשלים -

טיפול על ידי השלמת חומרים ואלמנטים חסרים (תזונה טבעית, תוספי מזון, צמחי מרפא. תרכובות שמספקות לאורגניזם אלמנטים חסרים. ברפואה הקונוונציונלית דוגמאות של הטיפול במשלים הן תכשירים הורמונליים, כמו זריקות אינסולין לחולי סוכרת או נטילת הורמון של בלוטת התריס בתת פעילותה).

ריפוי בהפעלה וריפוי בדומה -

גירוי והפעלת כוחות הריפוי העצמיים - רפואה סינית (עבודה על מרידיאנים ונקודות מגע, דיקור), שיאצו, פסיכותרפיה.

הפעלה בעזרת ה"דומה", כלומר ע"י תרופה (מידע) המעמידה בפני האורגניזם מעין תמונת ראי של מחלתו - רעיון החיסונים, הומיאופתיה, איזופתיה הוליסטית, מגמות מסוימות של פסיכותרפיה.