מציאות או ממשות היא מושג המבטא בשימושו היום - יומי את מצב הדברים הקיימים, כפי שהם באמת (לעתים בניגוד לכפי שהם נראים או נתפסים או כפי שחושבים שהם). במובן הרחב יותר של המושג, המציאות כוללת את כל מה שיש, בין אם ניתן להבחין בו או להבין אותו ובין אם לאו. המושג קשור קשר הדוק למושגי הקיום והאמת וההבחנה ביניהם אינה תמיד ברורה. כמו לרבים מהמושגים הבסיסיים ביותר של המחשבה, במהלך השנים ניתנו למציאות הגדרות רבות ואין הגדרה מוסכמת אחת.

בפילוסופיה

העיסוק במציאות בפילוסופיה הוא כפול: עיסוק במציאות עצמה ועיסוק ביחס בין המציאות לבין התפיסה של בני האדם. העיסוק במציאות עצמה נעשה במסגרת התחום הפילוסופי שנקרא אונטולוגיה. במסגרת עיסוק זה במציאות עצמה, השאלה הבסיסית ביותר היא מהי המציאות, מה טיבה, ומה פירוש לומר על משהו שהוא חלק מהמציאות. שאלות אלו מעלות שאלות רבות נוספות, ספציפיות יותר, שקשורות, כל אחת מהן, במידה אחרת לשאלה הבסיסית ביותר. שאלות כאלה יכולות להיות:

מהי המציאות? מה פירוש להגיד על משהו שהוא חלק מהמציאות?

מה טיבה של המציאות? האם יש יסוד אחד בסיסי, העומד בבסיסה של כל המציאות? כבר הפילוסופים היוונים הקדם - סוקרטיים הציגו ניסיונות להשיב על שאלה זו. זכורים בעיקר תאלס שטען שהכל מים, אנכסימנס שטען שהכל אוויר ואנכסימנדרוס שטען שהכל מורכב מיסוד אחד, בלתי - מוגבל ובלתי - מאופיין - האפיירון. מאוחר יותר פיתחו אמפדוקלס ואריסטו תפיסות על פיהן ישנם ארבעה יסודות. רעיון היסודות שרד עד ימינו, הגם שהתפיסה של המדע המודרני בימינו היא מורכבת יותר (מתבטאת בפיזיקה המודרנית ובכימיה), והיסודות הרבים שמוכרים מסודרים על פי חוקיות בטבלה המחזורית.

מה הן הקטגוריות הבסיסיות של המציאות? (האם סיבתיות ועצם, למשל, הן קטגוריות כאלו?)

ממה מורכבת המציאות? האם כל המציאות היא פיזית, או שיש לה גם חלקים שאינם פיזיים? (ישים כגון נשמות, נפשות, מימד רוחני של הקיום, אלוהים וכו'). בהקשר זה הוצגו תפיסות שונות כגון מטריאליזם, אידאליזם, דואליזם ועוד.

מה מהווה חלק מהמציאות? מה קיים ומה לא קיים? האם אלוהים, למשל, קיים? האם ישים הקיימים במחשבה שלנו אך אינם קיימים פיזית (למשל, חד - קרן) מהווים חלק מהמציאות?

מה פירוש לומר על משהו (למשל, פגסוס) שאינו חלק מהמציאות? אם משהו אינו קיים, כיצד אנו יכולים לדבר עליו? אם הוא קיים במחשבה - מה ההבדל בין קיום זה לקיום פיזי? האם ישנם מספר סוגים של קיום (במחשבה, במציאות הפיזית וכו'), או רק סוג אחד? הפילוסוף היווני פרמנידס החזיק בעמדה על - פיה הדברים שאינם קיימים אינם קיימים בשום אופן, והגיע מקביעה פשוטה ואינטואיטיבית זו ("היש ישנו והאין איננו") למסקנות מרחיקות לכת, כגון שהתנועה היא בלתי - אפשרית. תלמידו ובן - זוגו זנון המשיך את דרכו והציג טיעונים נוספים לכך שהתנועה היא בלתי - אפשרית, המוצגים בפרדוקסים של זנון. בימינו שאלת משמעותם של משפטי אי - קיום עלתה במלוא עוצמתהּ במסגרת הפילוסופיה האנליטית, ופילוסופים - לוגיקנים כגון גוטלוב פרגה וברטראנד ראסל הציעו לה פתרונות לוגיים, תוך שהם טוענים כי עיקר הבעיה הוא לשוני. פילוסופים אחרים, בעיקר מהזרם הקונטיננטלי, עסקו באופן ישיר ב"יש" (ההוויה, being) וב"אין" (nothingness). בלטו ביניהם מרטין היידגר והפילוסופים האקזיסטנציאליסטים.

האם קיום הוא מושג רציף או בדיד? האם ישנן דרגות של קיום (משהו אחד יכול להיות קיים פחות ממשהו אחר), או שעל כל דבר ניתן רק לומר שהוא קיים או שאינו קיים, ואין אפשרויות נוספות? האם ביטויים כגון "קיים בהכרח" או "אפשרי שקיים" מבטאים דרגות אחרות של קיום? (שאלה זו קשורה למושגי העמימות והאפשרות שכיום נחקרים רבות במסגרת הלוגיקה, ואף פותחו שיטות של לוגיקה עמומה ולוגיקה מודאלית).

מה היחס בין המציאות לבין המרחב והזמן? האם ישנם אספקטים של המציאות שאינם מתקיימים במרחב ו/או בזמן? האם כל דבר שקיים, קיים במקום מסוים ובזמן מסוים? האם המרחב והזמן הם חלק מהמציאות, או רק חלק מהתפיסה של בני - האדם את המציאות? הפילוסוף עמנואל קאנט, למשל, סבר כי הם חלק מהתפיסה של בני האדם. לעומתו אייזק ניוטון החזיק בתפיסה שהמרחב והזמן הם מוחלטים (מהווים חלק מהמציאות) ואילו הפילוסוף והמתמטיקאי גוטפריד וילהלם לייבניץ החזיק בתפיסה שהמרחב והזמן אינם חלק מהמציאות כשלעצמם, אלא הם רק יחסים בין דברים שקיימים במציאות.

האם המציאות התחילה להתקיים בשלב מסוים, או שהייתה קיימת תמיד?

מה טיבה של המציאות הפיזית? מה טיבו של החומר? שאלה זו כוללת שאלות רבות. למשל - מה היחס בין חומר לאנרגיה? האם ניתן לחלק את החומר ללא סוף, או שבסופו של דבר מגיעים ליחידות בסיסיות שלא ניתן לחלקן יותר? הפילוסוף היווני דמוקריטוס טען שבסופו של דבר מגיעים ליחידות שאינן ניתנות לחלוקה (אטומים) ושיחידות אלו מרכיבות את המציאות כולה. תפיסה זו מהווה את הבסיס לתפיסה המודרנית, בה באמצעות תיאור יחסים וחוקים השוררים בין חלקיקים ברמה המיקרוסקופית ניתן למעשה להסביר את המתרחש ברמה המקרוסקופית).

מה היחס בין מושג המציאות לבין מושגים קרובים - אמת, קיום, הוויה? לעתים המושג מציאות משמש על מנת לתאר את כל ההוויה (באנגלית: Being), כולל ה"אין" או ה"לא - כלום" (באנגלית - The Nothing), ואילו המושג קיום (באנגלית - Existence) נשמר לתיאור רק מה שקיים באמת. שימוש זה הוא רק אחד מני רבים אפשריים והשאלה על היחס בין המושגים הבסיסיים הנ"ל היא שאלה פילוסופית.

שאלת מעמדם האונטולוגי של הדברים המופשטים. במעמד אונטולוגי הכוונה לשאלה אם ישים אלה קיימים, ואם כן - באיזה מובן ניתן לייחס להם קיום, מה הכוונה בלומר שהם קיימים, ומה ההבדל בין הקיום שלהם לקיום של הדברים המוחשיים, ה"רגילים". ישים ששאלה זו נשאלת לגביהם תכופות הם למשל - הישים מתחום המתמטיקה (למשל, מספרים) והפיזיקה (למשל - כוח, אנרגיה וכו'). מה הם אותם ישים? האם הם קיימים? מה פירוש לומר שהם קיימים? אם אינם קיימים - כיצד אנו יכולים לומר עליהם משהו? מה אנו בעצם חוקרים כשאנו חוקרים אותם? ואם הם קיימים - באיזה מובן? האם ניתן לשאול היכן הם נמצאים? אם לא - באיזה מובן הם קיימים, אם קיום זה אינו במרחב ובזמן? הפילוסוף היווני אפלטון לא רק שהאמין בקיומם של הישים המופשטים, הוא אף האמין שקיומם הוא הראשוני - כלומר, הישים המופשטים (אצל אפלטון, האידיאות) קיימים "באמת", ואילו הישים הרגילים, קיימים רק "באופן חיוור", או פחוּת, או שקיומם מתאפשר רק על ידי קיומן של האידיאות. דוגמה קלאסית בה משתמשים על - מנת להמחיש תפיסה זו היא העובדה שכל צורה גאומטרית שניצור או נצייר במציאות, לעולם לא תהיה מושלמת (הקו הישר שנצייר על דף לעולם לא יהיה ישר באופן מושלם, המעגל שנצייר לעולם לא יהיה מעגל מושלם, שכל נקודה בו באמת נמצאת באותו מרחק מהמרכז). אפלטון מפרש זאת כך שהמושג המופשט, האידיאה, של המעגל או של הקו הישר, הוא זה שקיים באופן ראשוני. בעקבות תפיסתו של אפלטון התפתח זרם האפלטוניזם.

האם המציאות נקבעת מראש (דטרמיניזם)? האם יש בה יסוד אקראי? האם תורות מדעיות שונות (כגון מכניקת הקוונטים, תורת היחסות, התרמודינמיקה והמכניקה הניוטונית) אומרות משהו לגבי השאלות הללו? בהקשר זה, זכורה אמירתו של אלברט איינשטיין, "אלוהים לא משחק בקוביות", כיצד משפיעות התשובות לשאלות אלה על אפשרות קיומו של רצון חופשי? לשאלות אלו השלכות גם על תחומים פילוסופיים נוספים, כגון הפילוסופיה של המוסר וכן הפילוסופיה של המשפט.

כאמור, הפילוסופיה עוסקת לא רק במציאות עצמה אלא גם ביחס בין המציאות לבין התפיסה של בני האדם - באפשרות של בני האדם לתפוס את המציאות ובאופן שבו הם יכולים לעשות זאת. עיסוק זה בקשרים בין המציאות לבין התפיסה, נעשה בעיקר במסגרת התחום הפילוסופי של האפיסטמולוגיה. במסגרת עיסוק זה, נשאלות שאלות כגון:

האם בני האדם יכולים לתפוס את המציאות? אם כן - כיצד?

האם החושים מספקים מידע מהימן על המציאות? שאלה זו העסיקה רבות את הפילוסופים האמפיריציסטים.

האם השכל מספק מידע מהימן על המציאות? האם ידע מסוים על המציאות טבוע בנו מלידה? שאלות אלו העסיקו רבות את הפילוסופים הרציונליסטים.

האם השיטות שפיתח האדם על מנת לחקור את המציאות (למשל, השיטה המדעית והמדע), אכן מספקות מידע מהימן על המציאות?

האם יש קשר הכרחי בין מציאות ובין תפיסה? האם כל מה שנתפס, בהכרח קיים? האם כל מה שקיים, בהכרח נתפס? (בהקשר זה מוצגת השאלה הקלאסית - אם עץ נופל בתוך יער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? או באופן רחב יותר - אם איש אינו תפס את המאורע, האם המאורע הוא חלק מהמציאות? הפילוסוף ג'ורג' ברקלי עסק רבות בשאלה זו).

האם קיימת מציאות אחת, אובייקטיבית (או אינטר - סובייקטיבית) שכולם תופסים אותה? או שמא כל אחד תופס מציאות משלו? כיצד יכול האדם לדעת שהוא תופס מציאות שמשותפת גם לבני אדם אחרים, ולא רק לעצמו (סוליפסיזם) ? הפילוסוף רנה דיקארט ניסה לתת מענה לבעיית הסוליפסיזם במסגרת ספרו ההגיונות.

האם בני האדם יכולים להשפיע על המציאות? (שאלה זו קשורה, בין השאר, לשאלת הרצון החופשי).

מהי ברירת המחדל בנוגע לקיום? האם עלינו להניח שמשהו אינו קיים, עד שיוכח שהוא קיים, או שעלינו להניח שהוא קיים, עד שיוכח שאינו קיים? מה ההצדקה להנחותינו אלו? האם קיימת סימטריה בין קיום לאי - קיום? אם לא, מה ההצדקה לכך? מה מעמדם של הדברים שאיננו יודעים אם הם קיימים או לא? (בנוגע לשאלה זו הוצגו תפיסות רבות, כגון התער של אוקהם ועוד. שאלה זו מוצגת רבות בהקשר של הדיון בנוגע לאלוהים, ותפיסות שונות לגביה לעתים מוצגות על ידי המצדדים בתאיזם, אתיאיזם ואגנוסטיות).

הן האונטולוגיה והן האפיסטמולוגיה עוסקות בדברים נוספים מלבד השאלות על המציאות שהוצגו כאן. גם הגבול בין שני התחומים אינו תמיד חד וברור, וישנן שאלות שהתשובה עליהן דורשת הן שיקולים אונטולוגיים והן שיקולים אפיסטמולוגיים. ניתן להבחין גם שהעיסוק במציאות כולל שאלות רבות ומגוונות - דבר זה נובע מכך שמושג המציאות הוא כל - כך בסיסי, עד שהוא קשור כמעט לכל שאלה פילוסופית שיש.

בתרבות

תוכנית מציאות

בטלוויזיה נפוצות תוכניות מציאות (באנגלית: Reality TV) - תוכניות טלוויזיה שלא מתנהלות על - פי תסריט שנכתב מראש, אלא אמורות לשקף מצבים "מציאותיים" הקורים למשתתפים בתוכנית באמת. הבימוי בתוכניות אלה מוגבל על - מנת לא לפגוע במציאותיות של המתרחש.