'ת' - מה סודך?

הנה האות האחרונה, חותמת האותיות - אות מספר 22!

'תו' פירושו סימן, בדיוק כמו שהמילה 'אות' פירושה סימן, כן האות 'תו' פירושה סימן. מכאן גם חשיבותה של האות 'ת' וייחודה.

"מאסף לכל המחנות"

האות 'ת' נוצרת ע"י חיבור של 2 אותיות 'ד' ו'נ'. רומזת לשבט דן אשר היה הולך בסוף מחנה ישראל, כך האות 'ת' האות האחרונה בסוף המחנה. תפקידו של שבט דן לדון ולשפוט ולגלות את האמת, להוציא לאור את האמת. הנה גם האות 'ת' מייצגת את האמת: תיקון תשובה תפילה תורה ועוד...

רמז באות זו לפסוק: "... ודע כי על כל אלה יביאך הא / לוקים במשפט" (קהלת יא ט).

על פי המדרש דן היה אוסף את כל מה שאיבדו בני ישראל בדרכם, על פי ההבנה העמוקה, בכוחו של דן היה לחזק ולהחזיר נשמות אל אביהם שבשמיים, להפיח בהם את התעוררות לדרך חייו של כל יהודי ויהודי.

"הכל הולך אחר החתימה"

אות האמת, אות התכלית, אם האותיות הקודמות 'ק, ר, ש' הצד השלילי שבהם היה רמז לעולם השקר, הרי שהאות האחרונה מתקנת הכל. וסוף האמת להגיע!

האות 'ת' רומזת ל'תכלית'. דומה היא לאדם אשר התקדם על פני רמה של הרים גבוהים והגיע לקצה, עומד הוא בראש הצוק ומתבונן וחושב ורואה לפניו את הכל פרוש מול עיניו. כמו משה רבנו אשר עמד על הר נבו והתבונן בכל ארץ ישראל...

העומד בנקודה זו יכול להיות כאילו סיים משימה גדולה ומתחיל במשימה חשובה נעלה יותר.

האות 'ת' מייצגת מעבר ממשימה נמוכה למשימה גבוהה יותר. לא בכדי אמרו כי היא מסמלת גם את המוות וגם את החיים. מסמלת את החידלון הפיסי והתחלת החיים הנצחיים.

אות השכר והעונש

הקב"ה נותן הוראה ליחזקאל הנביא נאמר: "עבור בתוך העיר בתוך ירושליים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה".

(יחזקאל ט, ד) המדרש משלים את הנאמר: אמר לו הקב"ה לגבריאל: "לך ורשום על מצחן של צדיקים 'תיו' של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחן של רשעים 'תי"ו' של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. (מסכת שבת נה עא). ולמה 'תי"'? אמר רב 'תי"ו' - תחיה, 'תי"ו' - 'תמות'. דהיינו אות 'ת' של הסיום של המילה 'מוות' או 'ת' של תחילת המילה 'ת'חיה'. התי"ו היא סימן לכאן או לכאן. דומה היא לאותו אדם העומד על קצה רמה של הרים על הצוק הגבוה. ומרגיש כי זה הסוף. אחר, מבין כי אין המטרה להגיע אל הנקודה הזאת כי אם לצפות ממנה אל הנוף הנפלא הפרוש לפניו. יכול להבין כי זו המטרה הרוחנית לראות ולגלות את היופי וההדר של כל מה שהעיניים יכולות לראות ואין רגלינו הפיסיות יכולות להגיע לשם (כמו משה רבינו ביומו האחרון על הר נבו). גם ביחס לעולם האמת נאמר: "עין לא ראתה א / לוקים זולתך יעשה למחכה לו" (ישעיה סד ג)

המילה 'תשובה' מתחילה באות 'ת' רומזת כי גם מי שנמצא בסוף, יכול לעבור מעולם אפל ועכור לעולם של אור ומלא שמחת חיים. אכן אותיותיה של המילה 'ת - ש - ו - ב' כולן חוזרות מסוף שורת האותיות אל תחילת שורת האותיות, מהאות 'ת' אל האות 'ב' הסמוכה לאות 'א'. רומזת לביטוי "ושבת עד ה' א - לוהיך.."כן שם החודש "תשרי", אותיותיו חוזרות מהאות 'ת' לאות 'י' גם שם זה מסמל בסדר אותיותיו החוזרות לעולם של חזרה תיקון ותשובה.

לב אחד - לב מלא אהבה

המטרה והתכלית של האדם להגיע אל היעוד והוא שעבוד הלב לאביו שבשמים. למלא את לבו באהבה למען הזולת כפי שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". דורשי האותיות מסבירים כי המילה "תיו" ערכה 416 שהם 13 פעמים 32 (13 רומז ל'אהבה' או 'אחד' והמספר 32 רומז למילה 'לב'. 416=13X32 ) הרומז 'לב אחד' לאבינו שבשמים או לב מלא אהבה.

סוף דבר

מצאנו כי ערך האות 'תי"ו' 416 כערך הביטוי: "בידי שמים" אכן כך נרמז: "סוף דבר הכל נשמע..."בסוף האותיות, נשמע הכלל הכולל את הכל ומה הוא הכלל הכולל את הכל? הוי אומר: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". (ברכות לג עב) ואידך זיל גמור...

המילה הראשונה בתורה: 'בראשית'. החותמת שלה, האות האחרונה היא האות 'ת'. המתבונן במילה זו יראה כי היא נוצרה מאותיות ההתחלה א, ב, ומהאותיות האחרונות ר, ש, ת. האות המסמלת מחשבה וחכמה היא האות 'י', ועוד יותר נראה כי האות 'י' נמצאת בסמוך לאות 'ת' הרומזת כי זקוקים למחשבה רבה כאשר עומדים ליד האות 'ת' כמו האדם העומד בצומת דרכים שחייב להפעיל שיקול דעת מירבי לאן עליו לפנות... עוד, יש צורך בחוכמה גדולה (אות 'י') לחבר את הקצוות, את האותיות הראשונות: א, ב עם האותיות האחרונות: ר, ש, ת.

אות האמת

האמת הוא היסוד עליו מושתת העולם. האמת היא נצחית, ויש בה מעגליות אינסופית. היא בנויה מכל האותיות של ה'א - ב'. היא בנויה מהאות הראשונה 'א' מהאות האמצעית, האות 'מ' (מ'רכז), בדיוק האות מס' 14. (ב'א - ב' יש 27 אותיות הכוללות את האותיות הסופיות) לפניה 13 אותיות ולאחריה 13 אותיות. והאות האחרונה במילה 'אמת' הלוא היא האות האחרונה של ה'א - ב' היא האות 'ת'.

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

כ

ך

ל מ

ם

נ

ן

ס

ע

פ

ף

צ

ץ

ק

ר

ש ת

13 14 13

'ת' אות החתימה

האות 'ת' החתימה של המילה 'אמת'. זו החתימה של הקב"ה. הקב"ה 'שם' את החותמת שלו בבריאת העולם עם תחילת התורה "בראשית ברא א / להים" בסופי - תיבות 'ת, א, מ' בצורה כזאת שהאות 'ת' היא האות הראשונה של החותמת על פי מה שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה" או "סופן נעוץ בתחילתן". לאחר המילה הראשונה (שהיא מאמר בפני עצמו) באות המילים: "בר'א א / להי'ם א'ת" סופי תיבות 'א, מ, ת' וכן נמצא בדיוק בסיום תיאור הבריאה: "... אשר בר'א א / לוהי'ם לעשו'ת" סופי תיבות שוב החותמת של הקב"ה שהיא המילה: 'אמת'. בסופו של דבר האמת תמיד תופיע כי רק לה זכות הנצח!!

אולי רומזת המילה 'אמת', הנרמזת בסוף הבריאה, כי האמת קשה להשגה, וצריך לעמול הרבה מאוד כדי להשיגה. על מנת להשיגה יש צורך בת'מימות שהיא השלמות. לשאוף ולנסות להתקרב למידותיו של הבורא שמים וארץ. ככל שהאדם ישאף לגלות את צלם הא / לוהים שבקרבו כך יוכל להגיע לגבהים נשגבים ועליונים של הנפש והנשמה כפי שהתורה מצווה עלינו: "תמים תהיה עם ה' א / לוהיך" (דברים חי יג) זו הדרך היחידה אותה יסגל האדם.

"דינא דמלכותא דינא"

לעיל ראינו את הקשר בין שבט דן המאסף לכל המחנות ובין האות 'ת', האחרונה בין האותיות. האותיות 'דן' מבטאות את ה'דין'. לכן יעקב אבינו אמר רק פעם אחת את שם הוי'ה בברכות לבניו, בפסוק "לישועתך קויתי "הוי'ה" לעורר את מידת הרחמים במקום שיש דין. האותיות 'דנ' נמצאות בשם הקדוש "א - דנ - י". על זה יש לרמוז את הביטוי: "דינא דמלכותא דינא". הדין מגיע מספירת המלכות. כן מכירים אנו את הביטוי החוזר ונשנה בתורה שבעל פה "ותו - לא"! הרומזת לאות 'תו' ולמה שהיא מייצגת את ה'לא', את העצירה את הגבול ואת הדין.

אות הבחירה החפשית

אות האור והיפוכו

הזוהר מפנה תשומת לבנו כי המילה: 'מאורות' בנויה משתי אותיות מנוגדות כמו 'אור' ו'מות'. (בהקדמת הזוהר יב ע"ב, וגם פרק כח) והיינו סוד הכתוב "והיו למאורות" כי הקליפה הולכת אחר המחשבה, המוח - האור והצד האחר 'מות'. המילה 'אור', אותיותיה צמודות בתוך המילה 'מאורות' והמילה 'מ - ות' בפירוד. כשאותו אור מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד ל'מות'. באלו האותיות - מות - התחילה חוה וגרמה רעה לעולם, כמו שכתוב "ותרא האשה כי טוב" היא החזירה האותיות למפרע, כלומר מהמילה 'מאורות' לקחה את האותיות 'ותרא' נותרו אותיות 'מו' והן הלכו ולקחו את האות 'ת' עמהן, כלומר נוצר הצירוף: 'מות' וגרמה מות לעולם. דורשי האותיות דרשו: 'תאוה' ו'תאונה' אחיות הן!

המילה: 'א - מת' יכולה להידרש כנוטריקון 'א' מחייה את ה'מת', החיבור אל רבונו של עולם, גורם לחוטא הנקרא מת, לחזור בו מהמציאות היבשה ולחזור אל האור כפי שאמר הנביא יחזקאל: "חיה יחיה..."

אות של גבול האין

האותיות נחשבות למעיינות מפכים וזרמים של נחלים המשקים את גן א / לוקים, את העולם הזה. הכל הולך אל מקום אחד אל הים הגדול אשר אין לו קץ ואין לו תכלית. האותיות הגיעו אל הקצה ועומדות על הגבול. הגבול הוא האות 'תו', בחומש במדבר בפרק המדבר על גבולות ארץ ישראל משתמשים במילה יחידה בתורה "תתאו לכם" האות 'ת' רומזת גם לגבול, גבול יכולת הבינה וההשגה של בר - אנוש... עומד הוא מול ה'אין' ותוהה מה יש שם במעמקי הים הגדול של אותם מים שאין להם סוף. מה יש בחלל הגדול שמעל לראשו? אז חוזר הצופה במסלול ממנו התחיל. ברמה אחרת עובר שוב את כל מסלול האותיות, מסלול החיפוש החקירה וההתבוננות, עולה במעלות הרוחניות מגיע אל הסוף מתבונן ומציץ באין - סוף תוהה וחוזר, וסופן של האותיות נעוץ בתחילתן.

יש הרואים את המסלול הזה בנוסחה של המילה 'את', המסע על פני האותיות של ה'א - ת' מ'אל"ף' לת"ו וחזרה... בסדר 'ת - א' היוצרת את המילה 'תא' המייצגת חדרים קטנים שהיו במקדש והשתלשלה מילה זו לייצג את החלק הקטן של גוף האדם, או לחלק קטן של כל מוצר קיים.

"תא שמע" - חשמל באותיות

התנועה הדו - כיוונית של 'א - ת', ו'ת - א', מייצגת התרחבות וצמצום. חסד ודין, פעולת דיבור ושתיקה. הרומזים למילה 'חשמל'. כאשר 'חש' מבטא את השקט ('עת לחשות... ') והמילה 'מל' מבטאת את הדבור האקטיבי כמו המילה: 'מילה' או "מי ימלל..."הרי שני הניגודים מתחברים וחזרנו אל תחילת הבריאה שנוצרה בדואליות על משקל "זכר ונקבה בראם". חיבור ההפכים.

אות 'ת' - חותם כל כ"ב האותיות

הכל הולך אחר החיתום. אור אין סוף שהוא סתים "לית מחשבה תפיסה ביה כלל". חש=שתיקה. האור נמשך ויורד בתורה הקדושה = מל. האור - עוצמתו של הקב"ה זו התורה, מגלים את עצמות אורו יתברך. מי ימלל גבורות ה', סוד ההעלמות וההסתרים.

אשרי הזוכה... אמן!