אמר רבי נחמן מברסלב: וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד! וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל (זהו הנוסח המקורי). ונתבונן מעט במשפט חכם ונצחי זה.

אומר לנו רבי נחמן "דע" שהאדם צריך לעבור על גשר צר... היינו שמודיעים לך מראש, דע לך שאתה צריך לעבור על גשר צר מאוד. היינו שאם עוד לא פגשת את הגשר הזה, אז אומרים לך "דע" אתה תפגוש אותו עוד בהמשך.

ואם במקרה חשבת שיש דרך להתחמק מהמעבר על הגשר הצר, אז אומרים לך דע שהאדם "צריך" לעבור על גשר צר מאוד.

ז"א זה לא נתון לבחירתך, לא שואלים אותך האם תעבור על הגשר, אתה פשוט "צריך" לעבור על גשר צר מאוד בדרך למציאת האושר והשלמות שלך.

ואם חשבת שאתה חריג ושרק אתה צריך לעבור על הגשר הצר הזה, אז אומרים לך: דע "שהאדם" צריך, דהיינו לא רק אתה צריך אלא כל אדם צריך לעבור על הגשר הצר הזה. ואם תשאל את עצמך מדוע אני צריך לעבור על גשר צר, אז אומרים לך "דע שהאדם צריך", דהיינו אתה צריך לעבור על הגשר הצר הזה בגלל שאתה בן אדם, ומעצם המהות שלך מאחר שאתה בן אדם ולא מלאך או משהו אחר, בגלל זה אתה צריך לעבור על גשר צר מאוד, כי "האדם צריך" לעבור על גשר צר מאוד.

ואם האדם חושב לעצמו, טוב אז כשנגיע לגשר נעבור אותו ולמה זה בכלל אמור לעניין אותי, אז אומרים לך דע לך שזה לא סתם גשר זה גשר צר. ואם אתה אומר אז מה אם הוא גשר צר, אז דע שהוא גשר צר, ולא סתם צר אלא צר מאוד מאוד. כי כל האדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד.

אבל אומרים לנו ג"כ, והכלל והעיקר שלא תפחד כלל, דהיינו זה שאמרנו לך שאתה צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, זה לא היה כדי להפחיד אותך אלא כדי לחזק אותך וכדי לגלות לך איך עוברים על הגשר הזה שאתה תיתקל בו. כי השיטה לעבור על הגשר הזה בשלום, והדבר שהכל תלוי בו, הוא שלא מפחדים כלל.

כי באמת הגשר הוא צר מאוד מאוד, ומאוד מפחיד לעבור עליו כי הוא מאוד צר, אבל באמת דע לך שבאמת אפשר לעבור על הגשר הזה אם רק לא תפחד לעבור עליו. כי הגשר הזה הוא כמו אשליה אופטית שבחושים שלך הוא נדמה לך כגשר צר מאוד מאוד ושנדמה לך שאין דרך לעבור עליו, אבל אתה חייב לעבור עליו, כי החיים שלך והאושר שלך נמצאים בצד השני.

אז דע לך שהכלל והעיקר, ז"א הדבר שהכל תלוי בו הוא שלא תפחד. ולא סתם אל תפחד אלא אל תפחד כלל! ז"א דע לך כי אתה כמו כל בני האדם צריך לעבור על גשר צר. ולא סתם צר אלא צר מאוד מאוד ואתה צריך לעבור עליו. אבל דע לך שבאמת אתה לא צריך לפחד מהגשר הזה בכלל, כי יש כאן קונץ וטריק, כי הגשר הוא כולו באחיזת עיניים ולמרות שהוא נראה לך מה זה מפחיד, למרות זאת כאשר תגיע לגשר תהיה חזק ואל תפחד כלל, ועל ידי זה שלא תפחד כלל, על ידי זה תצליח לעבור גם אותו.

ובנוסף לא מספיק שאל תפחד מהגשר, אלא אל תפחד ממנו כלל.

ז"א לא רק שלא תפחד ממנו אלא אפילו אלא תפחד מהפחד שלך ממנו, פשוט אל תפחד כלל, אל תפחד לא מהגשר ולא מהפחד שלך מהגשר, אל תפחד כלל. כמו שכאשר אדם מטפס אסור לו להסתכל למטה אלא רק למעלה, כדי לא לקבל סחרחורת וליפול, כך גם אתה אל תפחד מהפחד כדי שלא תסתחרר ותאבד את שיווי המשקל. פשוט אל תפחד כלל. ועל ידי זה שלא תפחד כלל, על ידי זה תעבור את הגשר בשלום.

כאשר אדם נוסע בחושך מוחלט, הוא תמיד רואה רק את הכמה עשרות מטרים שלפניו בלבד. והכלל והעיקר הוא לא לפחד כלל, כי כל זמן שאתה רואה את הדרך ואת הצעד הבא בלבד, הרי שאתה ממשיך להתקדם ולא מפחד מהחושך שאתה רואה באופק. פשוט תנסה בזהירות לעלות על הגשר ותסמוך על עצמך שלא יקרה לך כלום. ואז פתאום ככל שתתקדם יותר בגשר הצר, וכאשר תגיע לנקודה שבה אתה בשיא הפחד, בדיוק אז תגלה שבעצם בכלל יש תחת רגליך רצפה שקופה שאתה יכול לדרוך עליה בבטחה.

ובאמת האדם שעובר על גשר צר מאוד, להיכן בדיוק הוא עובר? ומה בדיוק יש בצד השני של הגשר? על זה יש לרבי נחמן משפט אחר שאומר מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם... עַד שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם.

וגם יש לו את המשל הנוסף הבא אָמַר: מַה לַּעֲשׂוֹת כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הָאָדָם הַר גָּדוֹל שֶׁל אֵשׁ וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָהָר מֻנָּח אוֹצָר טוֹב וְיָקָר וְנֶחְמָד מְאד מְאד אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הָאוֹצָר כִּי אִם כְּשֶׁעוֹבְרִין דֶּרֶךְ הָהָר שֶׁל הָאֵשׁ, וְהַהֶכְרֵחַ לָבוֹא לְאוֹתוֹ הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד וְהַיָּקָר וְכוּ'? אַחַר אֵיזֶה יָמִים שׁוּב דִבֵּר מִזֶּה וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נוֹדַע לִי הַדָּבָר הַזֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת לָזֶה

כי באמת בצד השני של הגשר מחכה לך ההפתעה הגדולה ביותר שאתה רק יכול להעלות על הדעת, בצד השני של הגשר אתה תפגוש את עצמך! כי באמת דרך האדם היא לברוח מעצמו החוצה, אל כל מיני דברים שיבדרו ויפזרו את דעתו ויאפשרו לו לא להסתכל פנימה בפנים. ולמה?

כי להסתכל פנימה זה נראה גשר צר מאוד מאוד, זה נראה משהו מאוד מפחיד.

אבל בצד השני של הגשר, דהיינו אם רק לא תפחד להסתכל פנימה ומלהתמודד עם כל מה שתמצא, בצד השני מחכה לך הדבר הגדול ביותר שאתה יכול לקבל, שאלו החיים שלך, זה האושר שלך, זאת ההרמוניה שלך עם המציאות, זאת השלמות הרגשית שלך. הכל נמצא בצד השני של הגשר. כי למרות שנראה לך שממש מפחיד להסתכל פנימה, הרי שאם לא תפחד תמצא את עצמך!

ובאמת שהאדם עובר על הגשר הזה כל הזמן והגשר הזה נמצא כל הזמן מול האף של האדם, רק שמחמת שהאדם מפחד משטויות, שהן אומנם נראות ממש מפחידות, אבל בשכל ניתן להבין כי הן שטויות. הדבר הזה גורם לאדם לא לעבור את הגשר אלא לברוח לכל מיני מחוזות אפלים. אבל באמת האדם לא צריך לפחד לעבור את הגשר הצר מאוד מאוד, כי באמת ניתן לעבור עליו בקלות ולזכות לאוצר שבצד השני, אם רק לא מפחדים כלל! בהצלחה.

לקריאה נוספת: יאוש משטויות - למה הוא דומה?! ועוד.

---

גִּבּוֹר אֶחָד חָגַר מָתְנָיו לִכְבּשׁ חוֹמָה חֲזָקָה וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הַשַּׁעַר, הָיָה אָרוּג עַל הַשַּׁעַר מַטְוֶה מִקּוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁסָּתַם הַשַּׁעַר. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת מִזֶּה שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר מִמִּלְחַמְתּוֹ מֵחֲמַת הַסְּתִימָה שֶׁל הַקּוּרֵי עַכָּבִישׁ?!

כל הפחדים והרע שיש לאדם בחיים - הם רק דמיון

כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון] אָמַר אָז: צְרִיכִין לִקְרא לוֹ וּלְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם אַחֵר, הַיְנוּ לְהַיֵּצֶר הָרָע צְרִיכִין לִקְרוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כּחַ הַמְדַמֶּה

וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל, [אשר] אֲפִלּוּ כְּשֶׁמָּשְׁכֵהוּ בְּחָטְמוֹ הָעַכְבָּר לא יִבְעַט בּוֹ וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכּחוֹ

פַּעַם אַחַת צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן לִקַּח אֵיזֶה אֶבֶן גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ אֶבֶן הָרֵחַיִם, וְלִטּל וְלִשָּׂא אוֹתוֹ עַל עֲלִיּוֹת בֵּיתוֹ. וּמִסְּתָמָא לא הָיָה יָכוֹל הַבֵּן הַנַּ"ל לִשָּׂא וְלָרוּם [ולהרים] אֶת הָאֶבֶן כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד. וְנִצְטַעֵר הַבֵּן מְאד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמַלּאת רְצוֹן אָבִיו הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ וְאָמַר לוֹ, הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֲצַוֶּה עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד כָּזֶה, לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלִשָּׂא וְלָרוּם אוֹתוֹ, הֲתוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה עַל פִּי חָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה?! אַךְ אֵין כַּוָּנָתִי לָזֶה כְּלָל, רַק כַּוָּנָתִי הָיָה שֶׁתִּקַּח פַּטִּישׁ חָזָק וְתַכֶּה וּתְפוֹצֵץ אֶת הָאֶבֶן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, וּבָזֶה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֲלִיָּה.

וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהַמְּנִיעוֹת [הקשיים] שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, וְקָשֶׁה לַעֲמד בָּהֶם. דַּע, שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כּחוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמד בָּהֶם אִם יִרְצֶה. וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה... וְהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמּחַ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמּחוֹ וְלִבּוֹ חֲלוּקִים... זאת הַמְּנִיעָה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַמְּנִיעוֹת...