הפעם אני רוצה לדבר על התמודדות עם מוות.

וכשאני אומר התמודדות עם מוות, הכוונה להתמודדות עם אובדן, מישהו מת לאדם

קרוב משפחה, חבר או כל אחד.

ואנשים בלוויה צועקים, איפה אתה? לאן הלכת? וצועקים וזועקים.

ואנשים מתחרפנים כשמישהו מת, ומי ששומע אותי עכשיו חושב שהשתגעתי לגמרי

וחושבים, מה אם ימות לך מישהו קרוב, ילד, הורה אח, לא תתחרפן? וחושבים שהשאלה מטופשת.

ותכף נראה מי המטופש האמיתי.

ואנשים בעצם בוכים על האובדן, כל אובדן כלשהו, ובטח ובטח אובדן חיים, ואנשים בוכים ובוכים.

והאדם בעצם בוכה על כך שקרה דבר מאד רע, לקחו לו בעצם את המשמעות מהחיים שלו.

זה שמתאבל בוכה על כך שלקחו לו משהו ממשמעות החיים שלו, לא על מי שמת.

כאשר מישהו מת, זה שמתאבל, מתאבל בכלל על עצמו.

ואם מישהו מת והוא באמת כבר איננו, אז מה אתה בוכה עליו, הוא איננו כאן כבר, מה יש לבכות עליו, אתה בוכה על עצמך!

ואם הוא עדיין ישנו במקום אחר, אז גם כן מה יש לבכות, הוא עדיין קיים רק במקום אחר

בצורה אחרת, מה אתה לחוץ? אין מה לבכות עליו.

מה אתה מצטער שהוא לא סובל כאן יותר? ולא יודע מה לעשות בחייו, ולא המשיך להסתבך??

בפרט שהיה ידוע מראש באופן פורמאלי שהוא הולך למות, כל אחד מרגע שנולד

הולך לקראת המוות, מה כל כך הפתיע אתכם?

ויש עניינים רבים בנושא, ואחד העניינים לדוגמה: שאנשים משמעות חייהם היא הילדים שלהם.

למה אתה חי, בשביל הילדים, שלי! למה אתה סובל? בשביל הילדים שלי, ולמה ככה וככה? בשביל הילדים שלי, וכל החיים שלי הם בשביל הילדים שלי, ואז אם קורה משהו לילד שלך

אם הוא מת, לקחו ממך בעצם את המשמעות לחיים שלך, הצער הוא לא על הילד עצמו

הצער הוא על המשמעות וכל העשייה שלך עד עכשיו, שחוץ ממנה לא היה שום דבר אחר בעולם שלך.

ונגיד שאדם אוהב כל כך מישהו, ולקחו לו את האדם האהוב, אוי ואבוי מה יהיה איתו עכשיו.

הכל בסופו של דבר נובע מכך שאנשים אין להם שמץ של מושג למה הם חיים.

ואם אדם היה יודע מה הסיבה של המציאות, או מה טוב כרגע במציאות, הוא לא יודע ואין לו מושג ולא יודע בכלל למה הוא חי, ועוד מתאמץ לשרוד בטרוף, ולחוץ.

וכל זאת כי האנשים קידשו את החיים, קדושת החיים, והאדם לא מבין שקדושת החיים היא לא שונה מקדושת המוות.

ועל האדם לזכור שלפני כמה שנים הוא היה במקום אחר ממצב של חיים, ויחזור מהר מאד אל המוות.

וכל שינוי צורה הוא מוות של הצורה הקודמת.

ומי שחווה את החיים שהכל אחד, יש אחדות, אין הבדל בין טוב לרע.

המוות יבוא בכל מקרה, מה אתה בלחץ. ומי שמבין את האחדות עדיין יתעסק בלהביא פרנסה

עדיין יהיו לו העיסוקים של העולם הזה, אבל הוא יודע שהוא זמני בצורה הזאת, ושהוא בתוך משחק, אז הוא לא נצמד לדברים החיצוניים, הוא יכול ליהנות מהם.

הוא יודע שכיוון שהכל אחד באמת, אז עכשיו יש לו משפחה, אחר כך אין לו, עכשיו יש עם מי לדבר, אחר כך אין עם מי לדבר, והכל טוב באותה המידה, כי באחדות אין הבדל בין הטוב לרע.

ומי שמבין את החיים גם נהנה מהמאמץ, מהעבודה, כי יש טוב בכל עשייה בעולם, כי הכל מוחלט, ואז למי שנהנה אין שאלה למה הוא חי, כי החיים בהבנת האמת לא טובים יותר מהמוות

והמצב מושלם כמו שהוא.

ומי שלא יודע למה הוא מתאמץ ולמה הוא חי, הוא נותן ערך עליון לחיים

והם מתאבלים כי אין להם שום הבנה אחרת, והם סובלים, הם אומרים שהחיים הם ערך עליון כי הם פוחדים למות.

ומי שאינו פוחד למות, הוא פשוט חי כי הוא חי, הוא לא מחפש את הערך הקדוש לחיים כי הוא פשוט חי, וכשהוא ימות הוא ימות. הערך של הכל כאחד קיים מעצמו, אין צורך לתת משמעות ערכית לחיים או למוות, הכל במהותו אחד.

ושיהיה לכולם המשך חיים שיהיו אמיתיים עם עצמם, עד כדי כך שלא יהיה הבדל בין המוות והחיים

ושהאדם יהיה מאושר ומרוצה מכל רגע ורגע של חייו באמת, לא בגלל שהוא לא מת

אלא מעצם העובדה שהוא חי.