איני יכול ללמד דבר לאף אחד, אני יכול לגרום להם לחשוב (סוקרטס)

בראשית

הכל התחיל לאחר השחרור מהצבא, תחילה של ביסוס כלכלי וזוגי ושאלת השאלות "מה אני רוצה. לעשות בתחום הקריירה? מה אני רוצה לעשות בחיים שלי? מה יביא לי שמחה וסיפוק, הנאה ומוטיבציה לפעול? " והתשובה הייתה ברורה ובהירה - לעבוד עם אנשים ולמענם.

ומאז כרתי ברית בעבודתי המקצועית עם אנשים שהתבטאה ב 4 תחומים, מישורי עבודה:

עבודה סוציאלית קהילתית וניהול לשכת רווחה

קצין בריאות נפש חיילי בחיל האוויר

יעוץ ארגוני, הדרכה ארגונית והנחיית קבוצות

אימון אישי (Coaching) בתחום הקריירה והעצמה האישית (Life Coaching)

אני מתרגש כל פעם מחדש מהמפגש עם אנשים, צעירים ומבוגרים, אשר אינם שוקטים על השמרים אלא בוחרים לנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם במטרה לפרוץ דרך בהתאם לחזונם ושאיפותיהם בחיים האישיים והמקצועיים.

מהו אימון - Coaching?

בעיניי Coaching זו גישה המאופיינת בכבוד והערכה לאדם היוצאת מהאמונה שבכל אדם טמונים משאבים ויכולות ליישמם. זה תהליך המאפשר למתאמן לזהות מה הוא באמת רוצה לעשות ולהפוך את החלום לתכנית פעולה בפועל. זו מתודה המאפשרת לאנשים להתחבר למשאבי העוצמה הטמונים בהם כדי שיהוו מנוף להשגת מטרותיהם, משאלתם ואפילו חלומם.

אין ספק כי האימון, דו שיח ושותפות. אמיצה ביני לבין המתאמן / ת, הינו תהליך מרגש קצר וממוקד, המהווה מתנה משמעותית שאני רוצה ויכול להעניק לאנשים היקרים לי.

האימון הוא חוויה מרגשת, למתאמן/ת ולי, הגורמת לאנשים לאהוב את עצמם יותר ולזהות יכולות ואיכויות פוטנציאליות שלא ידעו לפני כן.

ברצוני לשתף אתכם, חברי ולקוחותיי, בחוויות האימון, דרך הצצה קצרה למספר מתאמנים איתם עבדתי. (לצורך ההצגה שונו חלק מהפרטים המזהים של המתאמנים)

שלומית - שעשתה פריצת דרך בעבודה ובזוגיות

שלומית בת 35, בעלת תואר שני במנהל עסקים, בעלת הופעה ונוכחות מרשימה, חדת לשון וחריפה, מודעת ליכולות האינטלקטואליות והאישיות שלה. רווקה.

לשאלתי למה באה השיבה "אני לא מאושרת היום, יש לי מצבי רוח לפיהם אני פועלת, ואני רוצה להפחית מהם" ומתחילה לבכות, בכי עצור ומאופק.

המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני לא עוסק בטיפול נפשי אך היה בשלומית משהו שגרם לי להשהות את תגובתי, ולהמתין תוך הקשבה.

אני ממשיך להקשיב ושלומית מדברת בשטף רב על כך שהיא נפגעת ונעלבת מכל דבר ואיך זה לא צריך להשפיע עליה ועל. ההתנהלות האישית והמקצועית שלה.

אני מרגיש דרוך וממוקד בסיפורה, בדוגמאות שהיא מביאה, אני מנצל את הרגע שהיא לוקחת אויר ושואל " ואם כך מול מי היית רוצה להפחית את ההיעלבויות שלך? "

שלומית קופאת בכיסא, מהרהרת ואומרת " מול החבר ומול המנהל שלי בעבודה"

אחד הדברים הממקדים והמעצימים ביותר הוא לחוות ולהגדיר מצב רצוי עתידי, ומכאן להגדיר יעדי פעולה.

ערכתי עם שלומית תרגיל בדמיון מודרך, בו שלומית התבקשה לעצום עיניים, להיות נינוחה ולדמיין תמונה של מפגש עם המנהל או עם החבר, תמונה של היחסים והקשרים כפי שהייתה רוצה שיתקיימו, ("תמונה החזון"). היא התבקשה לתאר הפרטים של הסיטואציה האידיאלית. היכן הם נמצאים? היכן עומד כל אחד מהם? מה הם אומרים זה לזה? האם יש אנשים נוספים בחדר?

תוך כדי תרגיל הופיע על פניה של שלומית חיוך גדול של שביעות רצון והנאה, חיוך שעד כה לא הופיע. ביקשתי משלומית לחזור לחדר ולבדוק עם עצמה מה בסיטואציה גרם לה לחייך ולחוש הנאה. כשפקחה את עיניה אמרה לי "זהו. עכשיו אני מבינה מה הדבר שהכי חשוב לי ביחסים עם המנהל, הכי חשוב לי שאני אוכל להשמיע את דברי ללא הפרעה ומתוך כבוד"

"ומה היעד" שאלתי, "לדבר, לשוחח עם המנהל עד סוף השבוע הקרוב ולהציג לו את הצורך שלי, וזאת ללא חשש, ולא לאפשר לו לקטוע את דברי גם במחיר של עימות"

במפגשים הבאים למדנו כיצד היא פועלת בזמן שהיא נפגעת, איתרנו תגובה אלטרנטיבית לתחושת העלבון והכעס ושלומית יצרה וסיגלה לעצמה תגובה שונה, שעזרה לה גם ביחסים עם החבר.

ואכן תוך שני מפגשים שלומית נפגשה עם המנהל, הציגה בפניו הצרכים שלה וקיבלה הסכמה והתייחסות חיובית.

אם בעבר שלומית הייתה מתרגשת ובוכה מכל מצב, דבר שפגע בשמחת החיים שלה, היום היא חשה הרבה יותר טוב, מתפקדת יותר טוב והיא מלאת שמחה ואנרגיה.

שינוי קטן שעושה הבדל גדול

ניר - שויתר על "כבודו" והשיג את מטרתו

ניר הגיע לפגישה בדחיפת אשתו, לאחר שנפגשה וקיבלה המלצה ממתאמנת איתה עבדתי בעבר. ניר נכנס לחדר במדי השוטר, התיישב על הכיסא ופתח בהצהרה. "אני לא יודע אם תוכל לעזור לי, אף אחד לא מצליח בזה". הופתעתי מעוצמת הכעס והייאוש שנשמעו מהמשפט הראשוני והפשוט הזה. שקעתי בכיסאי, אפשרתי לניר להוציא את כעסו ואז שאלתי "ו... ? ".

ניר קצין משטרה, רב פקד בן 42. גבר גבה קומה בעל כושר ביטוי מרשים, "מלח הארץ", בעל ערכים נוקשים וברורים. משרת במשטרה שנים רבות, עושה את תפקידיו בצורה טובה ומקצועית, אך לא זוכה לקידום בדרגה למרות הערכה שהמערכת והמפקדים משדרים לו. במקביל עמיתיו מתקדמים והוא מרגיש ש"מדלגים ולא סופרים" אותו.

"אני יודע כיצד מתקדמים במשטרה אך אני לא מוכן להשפיל עצמי ולבקש טובות מהמפקדים שלי, אני לא לקקן ואני לא רוצה לעסוק בזה" ירה ניר תשובה אוטומטית החלטית ומוכנה מראש. ניכר היה כי הנושא עלה כבר מספר פעמים והיא קשורה למשהו מאד בסיסי ועמוק בתפיסת העולם והערכים של ניר.

באימון כשאנחנו מגעים לנקודות משמעותיות ניתן להבחין בה באמצעות רמזים אותו שולח המתאמן. שינויים בטון, בשפת הגוף, בקצב דיבור, בתנועות הידיים. - כאילו דריכה על מוקש או על דבר עמוק ומפחיד.

השאלה, ב Coaching אינה רק מה קרה, אלא מה עושים ולאן לוקחים את הנושא ע"מ לצעוד קדימה. שאלתי ובררתי עם ניר מה הכוונה ב"השפלה ובקשת טובות", והיכן עוד בחייו הוא מרגיש כך. ואכן לניר היסטוריה עשירה של התנהגויות בהן הוא לא מוכן "לרדת לעיסוק בקטנות", בדברים הלא חשובים ולעמוד על זכויותיו מכיוון שהוא תופס זאת כ"השפלה", כמשהו שלא ראוי שיעסוק בו.

באימון המטרה היא להעצים המתאמן ולעזור לו להכיר ולהתחבר לעוצמותיו, ולמשאבים הטמונים בו ולכן באה השאלה לניר "תאר לי מה הם התכונות והכישורים הגורמים לך להיות בעל יכולת בעבודתך המקצועית " השאלה הפתיעה את ניר אך לאחר כמה דקות ישב והעלה רשימה מרשימה של תכונות ויכולות הקיימות בו.

ביקשתי ממנו לארגן ולמפות התכונות, תוך כדי התבוננות לתחושות ולרגשות שעולות בו בהרכבת הרשימה, תכונות ויכולות שכל מנהל, מפקד, היה רוצה שיהיו לפקודיו.

ועברנו לתרגל מה ניר יכול להציע למפקדים, הצעות שהם לא "עיסוק בקטנות". אלא מתנה ויכולת שהוא מביא לתפקיד החדש. הפכנו את השיווק העצמי למתנות שהוא יכול להעניק לפיקוד המשטרתי בתפקידו ובדרגתו המיועדת.

זו הייתה נקודת מפנה - פריצת דרך - בה הבין הפנים והפך ההבנה לתוכנית עבודה של מפגשים יזומים שלו עם מפקדים ובעלי השפעה אחרים בארגון, מפגשי "מכירה" שהעמידו אותו כמועמד מועדף לקבלת הדרגה הנכספת.

שרה - שדילגה על מכשולים והגשימה חלום של שנים

אישה בת 74, אם וסבתא לילדים ונכדים המתגוררים במושב צפוני ורחוק, אלמנה מזה 4 שנים, בעברה מנהלת מצליחה של בית ספר תיכון במשך שנים רבות. לאחרונה עברה להתגורר בדיור מוגן במרכז הארץ, מכיוון שחשה בדידות והרגישה זקוקה לחברה ופעילות.

את שרה פגשתי, בחורף, כשנתתי הרצאה במסגרת תוכניות עניין לדיירים במקום. בהמשך בכל המפגש שרה התענינה ושאלה שאלות ונראה היה כי נרגשת מאד, ומגלה קוצר רוח לקראת סיום ההרצאה. מיד לאחר מכן ניגשה אלי וביקשה שניפגש בהקדם האפשרי.

מסוקרן הגעתי לחדרה לאחר כשבוע, חדר קטן אך מסודר ומאורגן בצורה יעילה מאד. ישבתי ולגמתי. מכוס התה החם מנסה להפשיר מהקור הצורב בחוץ. מסוקרן לדעת מה זימן אותי לכאן, מה הצורך של האישה המיוחדת הזו לאימון.

שרה פתחה והודתה לי שהואלתי להגיע לחדרה, מיד לאחר מכן הוסיפה כי בהרצאה הבינה שהיא זקוקה ורוצה תהליך שיעזור לה להגשים רצון של מספר שנים, להוציא לאור את אשר קרה למשפחתה ולה. חלום שניסתה מספר פעמים אך לא הצליחה ולכן חשה תסכול רב.

ביקשתי ממנה להגדיר מחדש את רצונה, חלומה ולדייק בפרטים, כיצד היא תרגיש כאשר הספר ייכתב ויופץ, מה יקרה לחיים שלה ולרגשות שלה. הצבנו יעדי עבודה המורכבים מצעדים קטנים, מכתיבת פרק לאחר פרק עם לוח זמנים מדויק ומתוכנן.

חלק נכבד מהזמן הוקדש להבנה מהם הדברים שמדרבנים אותה בחיים, בדרך כלל, ובפרט להיכנס לנתיבים שהלא נודע שולט בהם. שרה התבקשה להיזכר במקרים בעברה בה היא הצליחה להתמודד עם קשיים ומכשולים. היא התבקשה לפרט בצורה מדויקת מה עשתה, איך הרגישה, מה היו החששות שלה ומה עזר לה בהתמודדות.

רק האדם עצמו יודע מה. המשאבים הטמונים בו וכיצד הוא יכול לנצל אותם. תפקיד השאלות באימון תפקידם להציף ולחבר את המתאמן לעוצמה שבו ולתרגם אותה לפעילות של עשייה

ושרה העלתה מזיכרונה כי היא אישה המתקשה לדחות סיפוקים ויש לה צורך במשוב מיידי על הפעולות שלה,. החלטנו על יצירת משוב ממוקד ומיידי שיינתן ע"י אחד מהדיירים השכנים אותו היא מעריכה ומכבדת.

ואכן תוך 6 חודשים הספר נכתב, עבר הגהה ופורסם כהוצאה אישית. הספר נשלח לכל משפחתה ולידידיה הרבים וזכה לתגובות אוהדות ומשמחות. כרגע שרה בודקת ושוקלת האפשרות להוציא הספר לשוק, ומחפשת הוצאה לאור שתשווק אותו.

המוכנות לקפוץ למים, התעוזה...