- לשים את האובייקטיביות במקומה המתאים.

משמעת היא דבר חשוב, היא משמשת בתור חוקים במדינות שונות, היא מתווה את הדרך במתמטיקה, שפות וכו'. ואצל האדם: הכללים מקנים לאדם משמעת עצמית אמיתית, כמו בחוקי המתמטיקה שיש לפיהם כללים ואם לא נלך על פיהם, יש תוצאות שגויות, וכל שכן, מי שלא ילך לפי כללי התנועה בכביש, עלול לגרום לאסון או חלילה להיהרג. כך, גם להצלחה יש כללים משלה.

אחד הדברים החשובים מאוד הוא הסדר בדברים, להיות מסודר, זה מסדר לאדם את הראש, המחשבות מסודרות יותר ולא כמגדלים הפורחים באוויר.

יש דבר חשוב ממנו והוא המשמעת. אם אין משמעת עצמית אמיתית אשר מבוססת על האמת, אין סדר ואין כלום. אין חוקים, אין כללים, אין סדר ואין אובייקטיביות. בשלב מסויים, יש לשים את המילה אובייקטיביות בצד, כדי שהיא תהיה מונחת במקומה הנכון. מה בעצם כוונת הדברים לומר? לא להיות אובייקטיבי?

ובכן, ההיפך הוא הנכון, עם כל הכבוד למילה אובייקטיביות, אדם ללא משמעת, כל התורה שלו פורחת באוויר. היא הופכת לתיאוריה, במקרה הטוב, ולדמיונות שווא במקרה הגרוע יותר, היא לא יכולה להיות אובייקטיבית. היא תלויה על בלימה, והיא תיפול בשלב כלשהו. כי נאה דורש, נאה מקיים ואין פה את הכלל הזה, ולכן, התיאוריה לא יכולה לעבור את מבחן הנסיעה אם אין אפשרות לבדוק אותה. הדבר דומה לציר המספרים במתמטיקה, זה כמו נקודה שאם לא תקבע אותה על הצירים היא תהיה נקודה מטיילת ללא מיקום וללא שם. נקודה ללא משמעות, שאין לה כיוון ולא מטרה.

קודם כל, נתחיל בתוצאות האובייקטיביות ללא המשמעת ונראה אם הן אובייקטיביות. אדם מצב לעצמו מטרה, מציב יעדים, יודע מה הוא מתכנן, יודע מה טוב, יודע מה רע, אבל אין לו כללים ולכן, כל דבר קטן יפיל אותו, אין לו הגנה מפני כל פירצה קטנה, כי המעשים נדחקו לקרן זווית, אין לו ניסיון, אין לו הבנה אמיתית, יש לו חורים במידע ובהבנה.

בנוסף לכך, נוצר אצלו חוסר חשק לעשות את הטוב ביותר שלו, הוא דוחה דברים, הוא לא מתמיד, מאדם כזה אל תצפו ליותר מדי בטח שלא תצפו ממנו לטוב ביותר כי את הטוב ביותר הוא דחה לתמיד.

מכאן, נעבור לתוצאות המשמעת כששמים בשלב זה את האובייקטיביות בצד, האדם המדובר הוא בעל משמעת עצמית אמיתית: לא גמישה מדי אבל, גם לא נוקשה מדי, במילים אחרות מאוזנת. אדם כזה שיש לו משמעת, יש לו סדר. הוא מסודר מאוד ומקפיד על הסדר - זה הופך לכלל ולטבע שני שלו. אדם כזה חי לפי כללים שהוא הולך על פיהם, הוא לומד נושא בצורה מסודרת, לא מוותר על אף חזרה על הנושא, מציג שאלות, מתקדם בנושא וגם כשיש קשיים הוא מתמודד אתם. הוא יודע להציב גבולות כי יש לו כללים כי יש לו משמעת עצמית אמיתית שהתולדות שלה הן: סדר וכללים.

הכללים האלה יוצרים אצלו איזון אמיתי, הוא חי באופן מסודר יודע מתי לדחות סיפוקים, יודע שכל מה שהוא לומד הוא עושה הכל ע"מ ליישם כי זו המטרה כשהדברים נלמדים. אדם כזה הוא תכליתי, יודע להינות מהחיים, יודע להכיר את הדברים כי טוב שיש כפי שהם במציאות. מתבונן על המציאות כפי שהיא. מה סוד הקסם? אין כאן שום קסם, מדובר על משמעת בשיטה שיכולה לסדר את החיים.

אדם כזה כאשר נופל שומע תמיד לקול הפנימי שלו שאפשר לחזור למוטב, יעשה באמת את כל המאמצים האפשריים ע"מ לעשות זאת. כנגד כל הסיכויים להיכשל, הוא לומד את כל הסיכויים להצליח, ואומר ומקיים.

להלן טבלה אשר ממחישה את ההבדל בין משמעת לבין אובייקטיביות ריקה.

נושא מחשבות מעשים תוצאות למידה יכולות

"אובייקטיביות" ריקה מבולבלות חלש מינימום תאוריה תיאורטיות

משמעת מסודרות חזק מקסימום למידה בונה ליישום מעשי מעשיות

ולכן, במקרה זה, לפני הכל שמים את האובייקטיביות בצד לטובת כללי המשמעת ואז מקבלים גם משמעת וגם אובייקטיביות. המשמעת מובילה לאובייקטיביות על הצד הטוב ביותר, ובלעדי המשמעת זוהי או בריחה מהתמודדות עם תירוץ שזה אובייקטיבי, או חוסר ידיעת חשיבות המשמעת.

ואז כאשר האדם הוא בעל משמעת, הוא יכול לאזן בין הרגש לשכל, כי יש לו משמעת עצמית, והוא יודע לקחת אחריות על דברים. ואפשר לאזן בין רגש לשכל, ע"י מציאת מכנה משותף ביניהם, עם שכל גדול יותר. וכל זאת ע"י הגדלת מידת האמת והשכל שבאה לאחר המשמעת ולא לפני כן.