יציאת מצרים מתחילה במכת דם. התורה או' "לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו... ואמרת אליו ה' אלקי העבריים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עד כה. כה אמר ה'... והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור"...

רש"י על אתר מביא המדרש המקשר בין מכת דם בה התחילה גאולת ישראל ממצרים לבין מכת בכורות בה נא' "ויקרא למשה ואהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל", בני ישראל מגורשים ממצרים, או' המדרש

"והנה לא שמעת עד כה הנא' קודם למכת דם, נאמר במכת בכורות "כה אמר ה' כחצות הלילה "

היינו כה במכת דם מבשר שיגיע ה"כה האמיתי" אז יצאו ממצרים.

המדרש או' כאשר הקב"ה מכה באומות, מכה תחילה באלוהיהם, היאור אשר נחשב במצרים כאלוהים, בו לקו תחילה. במשך כל המכות יכול היה פרעה להכביד את ליבו, המופתים לא הביאו את פרעה לכניעה בשלמות.

או' ר' נחמן, בכור הינו בחינת ראשית דעת. בכור הינו תחילה, תחילה של דרך, תחילה של אמונה. או' יעקב הבכור כבכורתו, היינו כל בכור מתווה דרך, אמונה.

זה מול זה ברא ה' היינו הבכור כבכורתו, ישנו הבכור של קדושה וישנו הבכור של הסט"א. תמיד קיים המאבק בין שני הבכורים, דקדושא והבכור האחר, בין בני בכורי ישראל לבין בכור פרעה היושב על כסאו. הקב"ה מגלה בדבריו שההכרה המלאה של פרעה ושילוח ישראל ממצרים יהיה רק בבחינת "כה". רק כאשר יוכנע הבכור היושב על כסא פרעה, יעלה בני בכורי ישראל.

"מלחמת הבכורים" איננה יכולה להסתיים בפשרה בחלוקה, מלחמה זו צריך שתוכרע באופן הסופי, ע"י ומת כל בכור בארץ מצרים, מת כל בכור היינו השמדה של הרעיון הענין של בכור מצרים בין אם יושב על כסאו ובין אשר בבית האסורים, כל עוד הבכור, הדעת של מצרים, של פרעה, הבכור של הסט"א קיימים אין גאולה לעם ישראל. בכור פרעה הינו בחינת ראשית גויים עמלק, קליפת עמלק תמיד מתגברת והולכת כנגד קליפת ישראל, הבכור דקדושא. (זהו מאבק הבכורה בין עשו ליעקב, ואז"ג) גאולת עם ישראל הינה בחינת הודעה והכרה של בכור פרעה שה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, כל אפשרות אחרת איננה רלוונטית שכן אין שני מלכים מולכים בכיפה אחת.

או' ר' נחמן זהו הענין של לסמוך גאולה לתפילה. קודם לתפילת שמונה עשרה אנו מציינים גאולת ישראל ממצרים, ברוך... גאל ישראל, אח"כ אנו יכולים לגשת ולהתפלל על צרכינו. אנו ממליכים הבכור דקדושא ואליו אנו פונים בבקשה, ונענים.