"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" ויקרא יח, א - ג.
הקב"ה, מוציא את ישראל מארץ מצרים. מביאם אל ארץ כנען. גם במצרים ממנה יוצאים בני ישראל וגם בארץ כנען אליה באים בני ישראל, נמצאים הגויים לסוגיהם השונים. גויים אלו, גוי גוי וחוקותיו. מצווה הקב"ה "ובחקתיהם לא תלכו".
מה הם חוקות הגויים, אשר מהם מוציאנו הקב"ה ומזהירנו לבל נעשה כמותם.
או' ר' נתן, "חקתיהם, הם אמונות כוזביות שאין בהם טעם".
חוקתיהם, חוקות שלהם, היינו חוק אותו חקקו הם, מדעת, מתוך אמונתם, הבנתם, ראיתם הכוזבית. ראיה זו, הכוזבית היא אשר מביאה אותם להנהגה שגויות, הנהגות הבאות מדעתם, מחוסר דעתם.
אמונה זו, הכזבית, נובעת מהיות האדם מאמין בעצמו ואינו מאמין בחי עולמים.
האמונה בחי עולמים, ענינה ההכרה, האמונה דכל מה דעבד רחמנא לטב עביד (כל מעשיו של הקב"ה הינן לטוב). או' מוהר"ן "שמי שיש לו אמונה שלמה בה' יתברך, הוא חי חיים טובים תמיד. כל החסרונות הוא רק מחיסרון האמונה. או' ר' נתן "ועל כן החכמים והמחקרים, חייהם אינם חיים כלום, כי הם רחוקים מחי החיים ע"י חכמתם וחקירתם שעוקרת אותם משרשם, וכרוכים תמיד אחר חכמות שאחר הטבע ששם מלא חסרונות".
או' ר' נתן, חוק, חוקותיהם, מקורו מהטבע, הטבע מקורו מאיתו יתברך. הגויים ההולכים בחוקותיהם היינו, מכירים בהיות החוק בטבע, אך אינם מכירים בהיות מקור הטבע, בחי העולמים.
ההליכה בחוקותיהם, נראית כהליכה לטוב, לטובה, להועיל, אך אינה כן. משמעות הליכה כזו לאור הטבע, לאור חכמת הטבע הינה הליכה במחשכים. הליכה אשר תחילתה ברורה בעיני המתבונן אך אחריתה מי ישורינו.
בחוקותיהם לא תלכו, מצרים האמינו באשר ראו בטבע, בכוחות הטבע, המצרים לא האמינו "במושך בחוטי הטבע", הבורא ית'. העמים בארץ כנען אשר בני ישראל הולכים להורישם, גם הם אינם רואים ואינם מאמינים ב"מושך בחוטי הטבע".
בחוקותיהם לא תלכו, הקב"ה ברחמיו הרבים וכהבטחתו לאברהם, ידוע תדע.. ואחר כן ייצאו ברכוש גדול, הרכוש הגדול, הינו האמונה, האמונה בטבע הטוב להיטיב, האמונה, דכל דעביד רחמנא לטב עביד, כדברי מוהר"ן "מי שיש לו אמונה שלמה בה' ית' הוא חי חיים טובים תמיד".
היציאה ממצרים, הינה היציאה מחוקותיהם, ממילא יציאה זו, מחוקותיהם, מביאה ל"כמעשה
ארץ מצרים לא תעשו". יציאה זו הינה יציאה מגלות, מחשיבה ומעשיה גלותית. הביאה אל ארץ כנען, הביאה לגאולה, גם היא כלולה עדיין בהבטחת הקב"ה, בד' לשונות גאולה.. והבאתי. ההבאה, לגאולה, לארץ ישראל. במקום זה מצווים בני ישראל לנהוג כבניו ית' ולא ללמוד מחוקות הגויים.
יצאנו ממצרים, מהגלות. הובאנו אל הגאולה, לארץ ישראל. יהי רצון שלא נלמד ממעשיהם ומחוקותיהם, נדבק באמונה בחי עולמים, אמן.
הקב"ה, מוציא את ישראל מארץ מצרים. מביאם אל ארץ כנען. גם במצרים ממנה יוצאים בני ישראל וגם בארץ כנען אליה באים בני ישראל, נמצאים הגויים לסוגיהם השונים. גויים אלו, גוי גוי וחוקותיו. מצווה הקב"ה "ובחקתיהם לא תלכו".
מה הם חוקות הגויים, אשר מהם מוציאנו הקב"ה ומזהירנו לבל נעשה כמותם.
או' ר' נתן, "חקתיהם, הם אמונות כוזביות שאין בהם טעם".
חוקתיהם, חוקות שלהם, היינו חוק אותו חקקו הם, מדעת, מתוך אמונתם, הבנתם, ראיתם הכוזבית. ראיה זו, הכוזבית היא אשר מביאה אותם להנהגה שגויות, הנהגות הבאות מדעתם, מחוסר דעתם.
אמונה זו, הכזבית, נובעת מהיות האדם מאמין בעצמו ואינו מאמין בחי עולמים.
האמונה בחי עולמים, ענינה ההכרה, האמונה דכל מה דעבד רחמנא לטב עביד (כל מעשיו של הקב"ה הינן לטוב). או' מוהר"ן "שמי שיש לו אמונה שלמה בה' יתברך, הוא חי חיים טובים תמיד. כל החסרונות הוא רק מחיסרון האמונה. או' ר' נתן "ועל כן החכמים והמחקרים, חייהם אינם חיים כלום, כי הם רחוקים מחי החיים ע"י חכמתם וחקירתם שעוקרת אותם משרשם, וכרוכים תמיד אחר חכמות שאחר הטבע ששם מלא חסרונות".
או' ר' נתן, חוק, חוקותיהם, מקורו מהטבע, הטבע מקורו מאיתו יתברך. הגויים ההולכים בחוקותיהם היינו, מכירים בהיות החוק בטבע, אך אינם מכירים בהיות מקור הטבע, בחי העולמים.
ההליכה בחוקותיהם, נראית כהליכה לטוב, לטובה, להועיל, אך אינה כן. משמעות הליכה כזו לאור הטבע, לאור חכמת הטבע הינה הליכה במחשכים. הליכה אשר תחילתה ברורה בעיני המתבונן אך אחריתה מי ישורינו.
בחוקותיהם לא תלכו, מצרים האמינו באשר ראו בטבע, בכוחות הטבע, המצרים לא האמינו "במושך בחוטי הטבע", הבורא ית'. העמים בארץ כנען אשר בני ישראל הולכים להורישם, גם הם אינם רואים ואינם מאמינים ב"מושך בחוטי הטבע".
בחוקותיהם לא תלכו, הקב"ה ברחמיו הרבים וכהבטחתו לאברהם, ידוע תדע.. ואחר כן ייצאו ברכוש גדול, הרכוש הגדול, הינו האמונה, האמונה בטבע הטוב להיטיב, האמונה, דכל דעביד רחמנא לטב עביד, כדברי מוהר"ן "מי שיש לו אמונה שלמה בה' ית' הוא חי חיים טובים תמיד".
היציאה ממצרים, הינה היציאה מחוקותיהם, ממילא יציאה זו, מחוקותיהם, מביאה ל"כמעשה
ארץ מצרים לא תעשו". יציאה זו הינה יציאה מגלות, מחשיבה ומעשיה גלותית. הביאה אל ארץ כנען, הביאה לגאולה, גם היא כלולה עדיין בהבטחת הקב"ה, בד' לשונות גאולה.. והבאתי. ההבאה, לגאולה, לארץ ישראל. במקום זה מצווים בני ישראל לנהוג כבניו ית' ולא ללמוד מחוקות הגויים.
יצאנו ממצרים, מהגלות. הובאנו אל הגאולה, לארץ ישראל. יהי רצון שלא נלמד ממעשיהם ומחוקותיהם, נדבק באמונה בחי עולמים, אמן.
050-3331-331