אבק פילוסופי או מציאות עכשווית
לעולם לא יטיל עליך האלוהים משימה, אתגר שאת/ה לא יכול/ה לעמוד בהם.
אריק חבר שלי כתב לי השבוע בתגובה לרצף המאמרים שלי (שהוא בן מכותביהם) כלהלן: "יוסי ידידי, קראתי, זה מעניין אולם כמי עוסק בחשיבה אסטרטגית, ליוותה אותי תחושה עזה של הימנעות מחשיבה על המחר ויותר רחוק, תוצאות של היום יום שלנו כאן ועכשיו, משחק המילים ללא קשר למציאות, חלקם הזיות או חלומות, ללא בסיס קרקעי מוצק ואחרי הכל, גם קו המחשבה שלך, התיאוריות שיש בדבריך, המחורחרים כגבינה הולנדית, שעברה שיקום בארץ החלומות השוויצרי... יש בהם מין תמימות חביבה, אבק פילוסופי רחוק מהמציאות. "
אומרים שפעם שאלו את אליעזר פישמן, אם לכשימות, יתרום את מוחו למחקר לבדיקה של היכלות הקוגנטיות והעסקיות שלו, הוא השיב שלדעתו עדיף שיחקרו את גודל הביצים שלו, כי שם טמון מירב כוחו ויכולת ההצלחה העסקית שלו.
פישמן ואחרים מחזיקים בכ - 90% מההון העולמי, שלמעשה כוחם המספרי הוא 10% בלבד מהאוכלוסייה העולמית. האמונה החזקה שלהם (ביצים) והעשייה המתמדת הינם המפתח להצלחה שלהם, ההון שלהם מופנה למינוף פעולות שיביאו רווח עתידי גדול להם ולחברה, הם חיים את הרגע וגם את המחר, ע"י סיכון חלק מהמשאבים שלהם למען חלום ורוד יותר. הבעיה היא אצל רובנו אותם 90% מאוכלוסיית העולם שלעתים בתת - המודע שלנו מכרסמים הספק וחוסר האמונה ולכן בקשותינו ומשאלותינו לא תמיד מתממשות. ואז באות חברות הביטוח שמבטיחות לנו עתיד ללא דאגות או עתיד לצאצאים שלנו לכשנתפגר.
פעמים רבות אני תוהה מה ההבדל בין שכירים, מנכ"לים ומנהלים בכירים למשל, לבין בעלי עסקים, יזמים, וכל בעלי ההון שמעסיקים את אותם אנשים. ובכן אלה שמעסיקים מנכ"לים חכמים, בחלק ניכר מהמקרים לא בהכרח חכמים יותר, פשוט יש להם נפש חולמת, שחיה רוב הזמן על הגבול שבין ההצלחה לכישלון, שהפחד הנושף בעורפם מזרים בהם הרבה אדרנלין שממונף ליצירתיות, והרב, המועסקים, חיים בפחד ממחר הלא ידוע.
נלסון מהנדלה. אמר "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל המשוער. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזו זכות יש לנו לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו נעניק, (ללא מודעות) רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מהפחד. "
כן כולנו נמות מתי שהוא! בואו נחייה היום בידיעה שמחר נמות ונמצה את כל החלומות, המשאלות, האפשרויות, השאיפות, והמשאבים שלנו כך שלעולם וכן גם בעולם הבא לא נצטער על כך שלא עשינו משהו שמאוד רצינו לעשות, שפספסנו משהו. רק אמונה במגיע לי יכלה להתגבר על כל פחד. זכרו כל מה שנוצר ע"י בני אדם ומשמש רבים בינינו נעשה ע"י אותם חולמים שהולכים על גבול שבין ההצלחה לכישלון.
לסיכום אריק ידידי, אם נימנע ממערבולת החושים, מהתשוקות המחזירות את ברק לעיננו, אם לא נסובב את ההגה כאשר אנו לא מאושרים ממשהו, אם לא נסכן את הוודאי או הלא וודאי בכדי ללכת אחרי חלומנו, אם לא נרשה לעצמנו אפילו פעם חיים לברוח מהעצות הנבונות של חברים, אז מתי נעשה זאת אריק? אוהב אותך ותודה על המשוב.
לעולם לא יטיל עליך האלוהים משימה, אתגר שאת/ה לא יכול/ה לעמוד בהם.
אריק חבר שלי כתב לי השבוע בתגובה לרצף המאמרים שלי (שהוא בן מכותביהם) כלהלן: "יוסי ידידי, קראתי, זה מעניין אולם כמי עוסק בחשיבה אסטרטגית, ליוותה אותי תחושה עזה של הימנעות מחשיבה על המחר ויותר רחוק, תוצאות של היום יום שלנו כאן ועכשיו, משחק המילים ללא קשר למציאות, חלקם הזיות או חלומות, ללא בסיס קרקעי מוצק ואחרי הכל, גם קו המחשבה שלך, התיאוריות שיש בדבריך, המחורחרים כגבינה הולנדית, שעברה שיקום בארץ החלומות השוויצרי... יש בהם מין תמימות חביבה, אבק פילוסופי רחוק מהמציאות. "
אומרים שפעם שאלו את אליעזר פישמן, אם לכשימות, יתרום את מוחו למחקר לבדיקה של היכלות הקוגנטיות והעסקיות שלו, הוא השיב שלדעתו עדיף שיחקרו את גודל הביצים שלו, כי שם טמון מירב כוחו ויכולת ההצלחה העסקית שלו.
פישמן ואחרים מחזיקים בכ - 90% מההון העולמי, שלמעשה כוחם המספרי הוא 10% בלבד מהאוכלוסייה העולמית. האמונה החזקה שלהם (ביצים) והעשייה המתמדת הינם המפתח להצלחה שלהם, ההון שלהם מופנה למינוף פעולות שיביאו רווח עתידי גדול להם ולחברה, הם חיים את הרגע וגם את המחר, ע"י סיכון חלק מהמשאבים שלהם למען חלום ורוד יותר. הבעיה היא אצל רובנו אותם 90% מאוכלוסיית העולם שלעתים בתת - המודע שלנו מכרסמים הספק וחוסר האמונה ולכן בקשותינו ומשאלותינו לא תמיד מתממשות. ואז באות חברות הביטוח שמבטיחות לנו עתיד ללא דאגות או עתיד לצאצאים שלנו לכשנתפגר.
פעמים רבות אני תוהה מה ההבדל בין שכירים, מנכ"לים ומנהלים בכירים למשל, לבין בעלי עסקים, יזמים, וכל בעלי ההון שמעסיקים את אותם אנשים. ובכן אלה שמעסיקים מנכ"לים חכמים, בחלק ניכר מהמקרים לא בהכרח חכמים יותר, פשוט יש להם נפש חולמת, שחיה רוב הזמן על הגבול שבין ההצלחה לכישלון, שהפחד הנושף בעורפם מזרים בהם הרבה אדרנלין שממונף ליצירתיות, והרב, המועסקים, חיים בפחד ממחר הלא ידוע.
נלסון מהנדלה. אמר "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל המשוער. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזו זכות יש לנו לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו נעניק, (ללא מודעות) רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מהפחד. "
כן כולנו נמות מתי שהוא! בואו נחייה היום בידיעה שמחר נמות ונמצה את כל החלומות, המשאלות, האפשרויות, השאיפות, והמשאבים שלנו כך שלעולם וכן גם בעולם הבא לא נצטער על כך שלא עשינו משהו שמאוד רצינו לעשות, שפספסנו משהו. רק אמונה במגיע לי יכלה להתגבר על כל פחד. זכרו כל מה שנוצר ע"י בני אדם ומשמש רבים בינינו נעשה ע"י אותם חולמים שהולכים על גבול שבין ההצלחה לכישלון.
לסיכום אריק ידידי, אם נימנע ממערבולת החושים, מהתשוקות המחזירות את ברק לעיננו, אם לא נסובב את ההגה כאשר אנו לא מאושרים ממשהו, אם לא נסכן את הוודאי או הלא וודאי בכדי ללכת אחרי חלומנו, אם לא נרשה לעצמנו אפילו פעם חיים לברוח מהעצות הנבונות של חברים, אז מתי נעשה זאת אריק? אוהב אותך ותודה על המשוב.
050-3331-331