טריכוטילומניה - מבוא
טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית המאופיינת בדחף אובססיבי למרוט את השיער. בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים גדולים והולכים של אזורים חסרי שיער, במיוחד באזור הקרקפת. אזורים אחרים ... גם הפרעה טורדנית - כפייתית, הפרעת דיסמורפיה של הגוף, חיטוט אובססיבי בעור ואגרנות כפייתית). תוכן עניינים: 1 אבחנת התסמונת 2
טריכוטילומניה והפרעה טורדנית כפייתית 3 אפידמיולוגיה 4 אטיולוגיה 5 מאפיינים קליניים 6 טיפול אבחנת התסמונת: תלישת שיער בשני מוקדים בקרקפת1.חוסר יכולת של החולה להתנגד לדחפים לתלוש שיער ... התלישה או הקלה אחריה. לעתים הלוקים בהפרעה תולשים שערות מסוג מסוים או אזור מסוים בראש. לעתים לתלישת השיער נלווה טקס קצר כלשהו.
טריכוטילומניה והפרעה טורדנית כפייתית: קיימת השערה לפיה
טריכוטילומניה שייכת לספקטרום הטורדני כפייתי, הכולל OCD, כסיסת ציפורניים, חיטוט בעור, טיקים והפרעות אכילה. הפרעות הספקטרום עשויות להיות דומות מבחינת המאפיינים הקליניים, גורמים גנטיים ותגובה לטיפול. הדחף הבלתי ניתן לכיבוש לבצע פעולה חזרתית לא רצויה דומה בכל הפרעות הספקטרום, והשיעור של
טריכוטילומניה אצל קרובי משפחה של אנשים הסובלים מ - OCD גבוה משיעורה של ההפרעה באוכלוסייה. עם זאת, קיימים הבדלים בין
טריכוטילומניה ל - OCD מבחינת הסימפטומים, גיל הפריצה, תפקודים מוחיים ופרופיל קוגניטיבי. אפידמיולוגיה: שכיחות
הטריכוטילומניה עדיין אינה ידועה. משערים, יחד עם זאת, שהיא שכיחה למדיי. ראשיתה של
הטריכוטילומניה הוא בדרך כלל בילדות, לרוב בגילאים 4-17. היא שכיחה פי 7 בילדים בהשוואה למבוגרים, שכיחה יותר בקרב נשים, שכיחה יותר בבנים יחידים ובאחים הבוגרים. אין כיום אחדות דעים בספרות הרפואית לגבי שכיחותה בקרובי משפחה, אולם אצל כרבע מהילדים הסובלים
מטריכוטילומניה דווח על קרובי משפחה עם אותה בעיה.
הטריכוטילומניה אמנם יכולה להופיע כהפרעה בודדת, אך אצל חולים רבים שכיחה הופעתה בשילוב עם הפרעות חרדה, שימוש בסמים והפרעות אכילה. תלישת השערות נצפתה גם בחולים דיכאוניים, סכיזופרנים וגם ... מקשה על הסקת מסקנות מדעיות חד משמעיות. לפי סברה אחת סובלים החולים מחסך רגשי בילדות המוקדמת. מבנה משפחתי אפשרי של חולה
טריכוטילומניה כולל אם המשדרת דחייה סדיסטית ואב חלש. תלישת השערות מהווה, לפיכך, ניסיון להתאחד מחדש עם האם המענישה. פסיכואנליטיקנים הדגישו את ההתפתחות הפסיכוסקסואלית המופרעת בחולים אלו. ... ממשית של האובייקט הפרט הדואג לצורכיהם הבסיסיים ולא קיימת אצלם היכולת להפנימו ולחוש בטוחים גם בהיעדרו. Kind העלה את האפשרות,
שטריכוטילומניה מהווה בעיה בהתפתחות השלב האדיפלי ותסוגת תפקודי האגו ויחסי האובייקט. השיער מסמל את כוח הפיתוי ותלישת השערות גורמת לתסוגה למצב קדם - אדיפלי החסר נטיות הטרוסקסואליות (אשה עם קרחת אינה נחשבת מושכת והתעניינות הגברים בה יורדת). תלישת השערות מביאה אפוא למעין סירוס. חמדן אלן טוענת,
שטריכוטילומניה היא הפרעה כפייתית בגלל הדמיון בתסמיני שתי ההפרעות והשכיחות הגבוהה של הפרעות כפייתיות בקרובים מדרגה ראשונה של חולה
טריכוטילומניה. יעילות התרופות נוגדות כפייתיות בחולי
טריכוטילומניה תומכת גם היא בהשערה זו. אולם, השכיחות הגבוהה של
טריכוטילומניה בנשים לעומת גברים אינה אופיינית כלל להפרעות טורדניות כפייתיות, המופיעות ביחס שווה בגברים ונשים. בנוסף, קיימים מספר הבדלים מהותיים בין
טריכוטילומניה להפרעות כפייתיות. תאוריות התנהגותיות המנסות להסביר את התפתחות
טריכוטילומניה מתייחסות להפרעה זו כאל הרגל או שיטה להפגת המתח, בדומה למציצת אצבע וכסיסת ציפורניים. גורמים המעוררים הפרעה זו כוללים מצבי לחץ ברבע מהמקרים, פחד מנטישה, אובדן אובייקט אהוב, ... אותו (trichophagy). מעט חולים מדווחים על כאב בעת התלישה, ובשכיחות גבוהה על נמלול וגרד באזורי התלישה. מקצת החולים טוענים,
שהטריכוטילומניה נגרמת עקב תחושת גרד קשה. מחקרים הראו כי לחולה
טריכוטילומניה כ - 10 עד 20 אירועי תלישת שיער בשבוע בממוצע. החולה עושה מאמץ רב להסתיר את חוסר השיער הנוצר ואף משנה את התסרוקת לשם כך. שימוש בפיאה, כובע, ריסים מלאכותיים, משקפיים ואיפור דווחו גם הם כשכיחים בקרב חולות
טריכוטילומניה כחלק מהתנהגויות שמטרתן להסתיר את חוסר השיער. בנוסף, האישה תכחיש את פעולת התלישה ואף תנסה להתבודד חברתית. הפרוגנוזה בחולי
טריכוטילומניה אינה ברורה, אולם ההפרעה דווחה כבעלת מהלך כרוני ויכולה להימשך אף 20 שנה. המהלך הקליני מאופיין בהחמרות ותסוגות. הסיבוכים הרפואיים הנצפים בחולי
טריכוטילומניה נדירים וקשורים לאכילת השיער. טריכובזואר, שהוא גוש שערות במערכת העיכול, עלול לגרום לכאבי בטן, הקאות, ריח רע מהפה, חוסר תיאבון, עצירות ואנמיה. סיבוכים חמורים יותר כוללים חסימת ... דה - סנסיטיזציה ושינוי הרגלים. מכל השיטות נמצאה יעילה יותר השיטה של שינוי הרגלים. טיפולים התנהגותיים נוספים שהיו בשימוש בחולי
טריכוטילומניה כוללים מתן שכר ועונש, מתן נזע חשמלי וכיסוי הפנים. טיפול פסיכולוגי בשילוב עם היפנוזה נמצא יעיל במקרים לא מעטים. כן נבדקת יעילותם של טיפולים תרופתיים, כגון מחקרים שנעשים על ...