מהו חינוך טוב? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת?
חינוך ילדים. מאמר זה עוסק ב: האם הילד שלך מחונך או מאולף? למה ילדים לא מקשיבים למה שאומרים להם לעשות? מה לעשות כדי שהילד יעשה את הדברים הנכונים עבורו? ועוד. לעיתים די קרובות אנו נתקלים בילדים שמקבלים חינוך טוב, ובכל זאת הילד עושה מעשים שלא יעשו. ונשאלת השאלה כיצד דבר כזה יכול לקרות, שילד יבוא ממשפחה טובה ויקבל חינוך טוב ובכל זאת יתנהג בצורה כזאת? התשובה הנפוצה היא, שדבר זה קורה בגלל השפעת הסביבה. דהיינו שאכן הילד קיבל חינוך טוב, אך הסביבה דהיינו חבריו וכולי השפיעו עליו לרעה.
אך התשובה הזו לא ממש טובה. כי זה אומנם נכון שהסביבה היא זו שהיוותה את הטריגר להתנהגות הילד. אך עדיין, אם החינוך עצמו שהילד קיבל היה טוב, אז החינוך והלימוד עצמם שהילד קיבל היו אמורים להשפיע על הילד בצורה חזקה, כך שהוא לא יושפע גם מהסביבה. כי הרי כאשר מחנכים מישהו צריך בעצם לחנך אותו בין השאר לאיך לא להיות מושפע מהסביבה. וכל הורה ומחנך, הרי מחנך את ילדו שלא יהיה מושפע מהסביבה. אז כיצד זה שבעצם הילד קיבל חינוך טוב, שבין השאר כולל את החלק של איך לא להיות מושפע מהסביבה ובכל זאת הוא כן מושפע מהסביבה?
והתשובה על כך היא, כי אומנם הילד קיבל חינוך טוב, אך רמת ואיכות החינוך שהוא קיבל לא היתה מספיק טובה (לפי מבחן התוצאה). הילד אומנם קיבל חינוך, אך החינוך הזה היה כגוף ללא נשמה. ולכן בעת מבחן, החינוך הטוב שהילד קיבל לא עזר לו לעמוד במבחן של החיים.
ז"א הילד אכן קיבל חינוך, אך החינוך לא היה מספיק טוב. ולמה הכוונה חינוך ללא נשמה?
הכוונה היא כי הילד אכן חונך ולמד מה לעשות ומה לא לעשות, אך הילד לא למד ולא הסבירו לו מספיק טוב למה להתנהג בצורה הספציפית הזאת, כפי שמסבירים לאדם בוגר. לילד בד"כ מסבירים מה, אבל לא מסבירים למה. וגם אם מסבירים למה, אז מראש יוצאים מנקודת הנחה שהוא לא יבין למה, או לא ממש צריך להבין למה, אלא רק מספיק שיגידו לו מה לעשות, ואז גם ההסבר של הלמה לעשות כך או אחרת, גם ההסבר הזה לוקה בחסר.
הילד אומנם למד מה נכון לעשות, אך הוא לא למד ולא הסבירו לו מספיק טוב מה הם הדברים שעומדים מאחורי תפיסת החיים הנכונה. מעולם לא הסבירו לילד את ההיגיון הפנימי שעומד מאחורי הכללים שנאמר לו לנהוג לפיהם. חינוך ילדים טוב ואיכותי אמור לכלול בתהליך הלמידה של הילד גם חינוך לדפוסי חשיבה נכונים ובריאים. הילד אמור ללמוד על החיים מפרספקטיבה של מבוגר. ילד אמור ללמוד לא רק מה נכון לעשות אלא גם למה זה אכן נכון לעשות, מפרספקטיבה של מבוגר עד כמה שאפשר.
כאשר ילד מקבל חינוך עמוק יותר, משהו שנהפך למהות שלו כאדם, הסיכוי שהוא יתדרדר נהיה קטן מאוד. ברגע שילד מקבל חינוך פנימי יותר, חינוך שמלמד אותו כיצד להכיר את עצמו טוב יותר, כיצד לחשוב בצורה נכונה ולא רק מה לחשוב, כיצד להרגיש ביחס לעצמו ולא רק מה להרגיש, כיצד להתמודד ברמה הפנימית ולא רק מה לעשות בפועל, חינוך כזה, הופך למהות של הילד כאדם. וחינוך כזה כמובן יכול באמת לשמור עליו מפגעי החברה, הרבה יותר מאשר אם רק אומרים לו מה לעשות.
כאשר הילד לומד רק מה לעשות ולא מלמדים אותו את הפנימיות של מה שהוא עושה, במקרה כזה כאשר הוא עושה מעשה לא טוב ונגרר אחר חבריו, בעצם הדבר היחיד שהוא פועל הפוך ממנו, הוא הדברים של הוריו / מוריו בלבד. וכפי שניתן לראות, שהורה יכול לומר לילד שלו מה שהוא רוצה, אבל הילד יעשה אחרת. אך כאשר הילד לומד את הפנימיות של העשייה שלו, ממילא הדבר ששומר עליו מלעשות רע, זאת הפנימיות הנפשית שלו עצמו כאדם. במקום שאתה תחנך אותו, הוא לומד לחנך את עצמו ולהשגיח על עצמו לבד. וזה אפשרי רק אם תסביר לו את הפנימיות של מה שהוא עושה.
כאשר חבריו וסביבתו של הילד מנסים להשפיע עליו להתנהג בצורה כלשהי, אם הילד קיבל חינוך שמלמד אותו רק מה לעשות ומה לא לעשות, הרי שתוך כמה שניות הילד כבר עושה את מה שהוא רוצה. כי ילד הוא אדם לכל דבר. הוא אומנם ילד, אך הוא חושב כמו אדם גדול, יש לו בדיוק את אותה מערכת השיקולים של אדם גדול, גם אם הוא לא יודע לבטא אותה. אך בפנימיותו של הילד הוא אדם גדול לכל דבר ועניין. הילד בדיוק כמו אדם מבוגר, לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.
ולכן כאשר אומרים לילד מה לעשות ומצפים שהוא ישמע למה שאמרו לו, רק בגלל שהוא ילד ובגלל שאתה ההורה / המורה שלו, הרי שזו כמובן טעות גמורה. כי הילד חושב כמוך ממש. כשם שאתה לא היית רוצה להקשיב למישהו שהיה רודה בך ואומר לך מה לעשות כי ככה נראה לו, כך גם הילד לא רוצה להקשיב לך אם אתה רודה בו ואומר לו מה לעשות, ומצפה שהוא יעשה את זה רק כי ככה אתה הגאון הגדול מבין, בלי להסביר לו בצורה בוגרת לחלוטין את הסיבה ללמה נכון לו להתנהג כך או אחרת.
אם אתה משדר לילד שלך שאתה חושב יותר חכם ממנו, הילד שלך קולט את המסר הסמוי (וכל שכן אם הוא גלוי) הזה, שבא לידי ביטוי בצורה שבה אתה מדבר איתו. ואז, בגלל שעם כל הכבוד לך, עדיין גם לילד שלך יש את הרצונות שלו, ממילא הרצון העיקרי שלו זה לעשות הפוך ממה שאתה אומר לו לעשות. ולמה?
כי אתה פוגע לו בכבוד. ולילדים הרי חשוב להם הכבוד מאוד, יותר מאשר לאדם מבוגר. וממילא, ככל שאתה משפיל אותו יותר ורודה בו יותר ומשדר לו שהוא לא מבין ושאתה כל יודע, כך גם אתה גורם לו לא לרצות להקשיב לך אלא לעשות הפוך.
וככל שתנסה להכריח אותו יותר לעשות משהו, כך גם הוא דווקא ירצה לעשות הפוך ממה שאתה רוצה. ולמה?
כי ככל שאדם מרגיש יותר מוכרח לעשות משהו, גם אם זה לאכול ארוחת צהריים ולא להישאר רעב, כך דווקא הוא יעשה ההפך. כך שחינוך שנעשה בצורה לא טובה, לא רק שהוא לא מועיל, אלא אדרבה הוא מזיק ומשיג את התוצאה ההפוכה.
חינוך טוב הוא חינוך בגובה העיניים. דהיינו לכבד את ילדך / תלמידך בדיוק כאילו אתה היית יושב בצד השני. ילדך הוא אדם בדיוק כמוך כנ"ל ואם לא תכבד אותו הוא לא יכבד אותך. זה שהוא תלוי בך כלכלית כגון אם אתה ההורה שלו, זה עדיין לא מקנה לך שום סמכות לבזות אותו, בדיוק כפי שאין שום זכות למנהל עבודה לבזות את העובדים שלו, למרות שהוא זה שמשלם להם את המשכורת. חינוך טוב הוא חינוך כזה שבו אתה מדבר עם ילדך / אחיך / חברך / הוריך / סביבתך וכולי, בגובה העיניים ושבו אתה מכבד את האדם שמולך בדיוק כאילו הוא זה אתה.
חינוך טוב, הוא כזה שבא ממקום שמסביר לילד שלך את ההיגיון האישי שלך (שלא בהכרח הוא נכון, גם אם אתה בטוח שהוא נכון) במה שאתה אומר לו לעשות, ולא רק כזה שאומר לו מה לעשות. ואם אינך יודע מה ההיגיון של מה שאתה אומר לו לעשות, או אולי באמת רצוי שתלך לבדוק האם זה באמת הכרחי מה שאתה אומר לו לעשות. כי חלק גדול מאוד מהדברים שמחנכים את הילדים, הם בסך הכל טעות שעוברת מדור לדור. חינכו את האדם לחיות בטעות מסוימת והוא ממשיך לחנך את ילדיו לחיות באותה טעות, מאחר שככה הוא חושב שנכון לעשות בלי לבדוק האם זה באמת נכון או לא.
שאלה: מה עושים עם דברים שבהם הילד לא מבין את ההיגיון של מה שמנסים להסביר לו? מה עושים אז? תשובה: כאשר אתה מסביר לילד שלך משהו והוא אינו מבין את הלמה לעשות כך או אחרת, יש כאן כמה נקודות שצריך להתייחס אליהן.
נקודה ראשונה - זה לא יהיה רע שאתה במישור האישי תשב עם עצמך ותנסה להבין, כיצד להסביר לילד שלך ברמת ההבנה שלו כילד, סיבה כלשהי שבגללה גם הוא כילד יבין מדוע עליו לנהוג כך או אחרת. זו לא בושה ללמוד כיצד ללמד. תנסה לשבת עם עצמך ולראות כיצד אתה מלמד אותו ומצליח להסביר לו ברמת ההבנה שלו, סיבה כלשהי שאיתה הוא יבין את הלמה לעשות ולא רק את המה לעשות.
נקודה שניה - את כל המקרים שהילד שלך לא מבין אותך ניתן לחלק ל 2. דברים קריטיים ודברים לא קריטיים. להכניס את היד לאש, זה נקרא דבר קריטי. לפגוע באדם אחר, זה נקרא דבר קריטי. כל דבר שפוגע בילד עצמו או במישהו אחר בגופו או ברכושו, זה נקרא דבר קריטי.
יחד עם זאת, שאר הדברים הם לא באמת קריטיים למי שירצה להודות על האמת.
ולכן אם מדובר במשהו שהוא באמת קריטי, כגון שילדך רוצה בטעות לפגוע בעצמו או במישהו אחר. אז שלב ראשון תמנע את הפעולה באופן מיידי. וגם אם הילד לא מבין, עדיין תמנע את הפעולה, כי זה קריטי. לאחר מכן תנסה להסביר לו כפי הבנתו הוא, מדוע לא לעשות את הפעולה הזאת.
יחד עם זאת, אם מדובר במשהו שהוא לא ממש קריטי, אז זה גם לא ממש קריטי אם הוא יעשה דווקא כך או אחרת.
וכמובן שיש את כל הדברים שבאמצע. דהיינו דברים שהם לא ממש קריטיים ולא ממש לא קריטיים אלא באמצע בחלק של האפור (ולא השחור לבן). ושם כמובן עליך לפעול בחוכמה ולדעת עד כמה אתה צריך להשליט את עצמך על הילד כחובתך כהורה לשמור עליו מלעשות טעויות ועד כמה אתה צריך לתת לו את מרחב הפעולה שלו לעשות כרצונו וכהבנתו מתוך הבחירה החופשית שלו.
נקודה שלישית - בחיים גם אתה כאדם מבוגר עושה דברים שאינך מבין אותם עד הסוף, כי אתה יודע לסמוך על זה שאמר לך אותם. אדם לוקח תרופה למרות שאינו יודע איך היא עובדת, כי הוא סומך על הרופא שהוא מבין בנושא הזה טוב יותר ממנו. אז איך זה יכול להיות שגם אתה כמבוגר עושה דברים שאינך מבין, אבל הילד שלך לא רוצה לעשות דברים שהוא לא מבין?
המשך מהו חינוך טוב ? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת ? חלק 2.
חינוך ילדים. מאמר זה עוסק ב: האם הילד שלך מחונך או מאולף? למה ילדים לא מקשיבים למה שאומרים להם לעשות? מה לעשות כדי שהילד יעשה את הדברים הנכונים עבורו? ועוד. לעיתים די קרובות אנו נתקלים בילדים שמקבלים חינוך טוב, ובכל זאת הילד עושה מעשים שלא יעשו. ונשאלת השאלה כיצד דבר כזה יכול לקרות, שילד יבוא ממשפחה טובה ויקבל חינוך טוב ובכל זאת יתנהג בצורה כזאת? התשובה הנפוצה היא, שדבר זה קורה בגלל השפעת הסביבה. דהיינו שאכן הילד קיבל חינוך טוב, אך הסביבה דהיינו חבריו וכולי השפיעו עליו לרעה.
אך התשובה הזו לא ממש טובה. כי זה אומנם נכון שהסביבה היא זו שהיוותה את הטריגר להתנהגות הילד. אך עדיין, אם החינוך עצמו שהילד קיבל היה טוב, אז החינוך והלימוד עצמם שהילד קיבל היו אמורים להשפיע על הילד בצורה חזקה, כך שהוא לא יושפע גם מהסביבה. כי הרי כאשר מחנכים מישהו צריך בעצם לחנך אותו בין השאר לאיך לא להיות מושפע מהסביבה. וכל הורה ומחנך, הרי מחנך את ילדו שלא יהיה מושפע מהסביבה. אז כיצד זה שבעצם הילד קיבל חינוך טוב, שבין השאר כולל את החלק של איך לא להיות מושפע מהסביבה ובכל זאת הוא כן מושפע מהסביבה?
והתשובה על כך היא, כי אומנם הילד קיבל חינוך טוב, אך רמת ואיכות החינוך שהוא קיבל לא היתה מספיק טובה (לפי מבחן התוצאה). הילד אומנם קיבל חינוך, אך החינוך הזה היה כגוף ללא נשמה. ולכן בעת מבחן, החינוך הטוב שהילד קיבל לא עזר לו לעמוד במבחן של החיים.
ז"א הילד אכן קיבל חינוך, אך החינוך לא היה מספיק טוב. ולמה הכוונה חינוך ללא נשמה?
הכוונה היא כי הילד אכן חונך ולמד מה לעשות ומה לא לעשות, אך הילד לא למד ולא הסבירו לו מספיק טוב למה להתנהג בצורה הספציפית הזאת, כפי שמסבירים לאדם בוגר. לילד בד"כ מסבירים מה, אבל לא מסבירים למה. וגם אם מסבירים למה, אז מראש יוצאים מנקודת הנחה שהוא לא יבין למה, או לא ממש צריך להבין למה, אלא רק מספיק שיגידו לו מה לעשות, ואז גם ההסבר של הלמה לעשות כך או אחרת, גם ההסבר הזה לוקה בחסר.
הילד אומנם למד מה נכון לעשות, אך הוא לא למד ולא הסבירו לו מספיק טוב מה הם הדברים שעומדים מאחורי תפיסת החיים הנכונה. מעולם לא הסבירו לילד את ההיגיון הפנימי שעומד מאחורי הכללים שנאמר לו לנהוג לפיהם. חינוך ילדים טוב ואיכותי אמור לכלול בתהליך הלמידה של הילד גם חינוך לדפוסי חשיבה נכונים ובריאים. הילד אמור ללמוד על החיים מפרספקטיבה של מבוגר. ילד אמור ללמוד לא רק מה נכון לעשות אלא גם למה זה אכן נכון לעשות, מפרספקטיבה של מבוגר עד כמה שאפשר.
כאשר ילד מקבל חינוך עמוק יותר, משהו שנהפך למהות שלו כאדם, הסיכוי שהוא יתדרדר נהיה קטן מאוד. ברגע שילד מקבל חינוך פנימי יותר, חינוך שמלמד אותו כיצד להכיר את עצמו טוב יותר, כיצד לחשוב בצורה נכונה ולא רק מה לחשוב, כיצד להרגיש ביחס לעצמו ולא רק מה להרגיש, כיצד להתמודד ברמה הפנימית ולא רק מה לעשות בפועל, חינוך כזה, הופך למהות של הילד כאדם. וחינוך כזה כמובן יכול באמת לשמור עליו מפגעי החברה, הרבה יותר מאשר אם רק אומרים לו מה לעשות.
כאשר הילד לומד רק מה לעשות ולא מלמדים אותו את הפנימיות של מה שהוא עושה, במקרה כזה כאשר הוא עושה מעשה לא טוב ונגרר אחר חבריו, בעצם הדבר היחיד שהוא פועל הפוך ממנו, הוא הדברים של הוריו / מוריו בלבד. וכפי שניתן לראות, שהורה יכול לומר לילד שלו מה שהוא רוצה, אבל הילד יעשה אחרת. אך כאשר הילד לומד את הפנימיות של העשייה שלו, ממילא הדבר ששומר עליו מלעשות רע, זאת הפנימיות הנפשית שלו עצמו כאדם. במקום שאתה תחנך אותו, הוא לומד לחנך את עצמו ולהשגיח על עצמו לבד. וזה אפשרי רק אם תסביר לו את הפנימיות של מה שהוא עושה.
כאשר חבריו וסביבתו של הילד מנסים להשפיע עליו להתנהג בצורה כלשהי, אם הילד קיבל חינוך שמלמד אותו רק מה לעשות ומה לא לעשות, הרי שתוך כמה שניות הילד כבר עושה את מה שהוא רוצה. כי ילד הוא אדם לכל דבר. הוא אומנם ילד, אך הוא חושב כמו אדם גדול, יש לו בדיוק את אותה מערכת השיקולים של אדם גדול, גם אם הוא לא יודע לבטא אותה. אך בפנימיותו של הילד הוא אדם גדול לכל דבר ועניין. הילד בדיוק כמו אדם מבוגר, לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.
ולכן כאשר אומרים לילד מה לעשות ומצפים שהוא ישמע למה שאמרו לו, רק בגלל שהוא ילד ובגלל שאתה ההורה / המורה שלו, הרי שזו כמובן טעות גמורה. כי הילד חושב כמוך ממש. כשם שאתה לא היית רוצה להקשיב למישהו שהיה רודה בך ואומר לך מה לעשות כי ככה נראה לו, כך גם הילד לא רוצה להקשיב לך אם אתה רודה בו ואומר לו מה לעשות, ומצפה שהוא יעשה את זה רק כי ככה אתה הגאון הגדול מבין, בלי להסביר לו בצורה בוגרת לחלוטין את הסיבה ללמה נכון לו להתנהג כך או אחרת.
אם אתה משדר לילד שלך שאתה חושב יותר חכם ממנו, הילד שלך קולט את המסר הסמוי (וכל שכן אם הוא גלוי) הזה, שבא לידי ביטוי בצורה שבה אתה מדבר איתו. ואז, בגלל שעם כל הכבוד לך, עדיין גם לילד שלך יש את הרצונות שלו, ממילא הרצון העיקרי שלו זה לעשות הפוך ממה שאתה אומר לו לעשות. ולמה?
כי אתה פוגע לו בכבוד. ולילדים הרי חשוב להם הכבוד מאוד, יותר מאשר לאדם מבוגר. וממילא, ככל שאתה משפיל אותו יותר ורודה בו יותר ומשדר לו שהוא לא מבין ושאתה כל יודע, כך גם אתה גורם לו לא לרצות להקשיב לך אלא לעשות הפוך.
וככל שתנסה להכריח אותו יותר לעשות משהו, כך גם הוא דווקא ירצה לעשות הפוך ממה שאתה רוצה. ולמה?
כי ככל שאדם מרגיש יותר מוכרח לעשות משהו, גם אם זה לאכול ארוחת צהריים ולא להישאר רעב, כך דווקא הוא יעשה ההפך. כך שחינוך שנעשה בצורה לא טובה, לא רק שהוא לא מועיל, אלא אדרבה הוא מזיק ומשיג את התוצאה ההפוכה.
חינוך טוב הוא חינוך בגובה העיניים. דהיינו לכבד את ילדך / תלמידך בדיוק כאילו אתה היית יושב בצד השני. ילדך הוא אדם בדיוק כמוך כנ"ל ואם לא תכבד אותו הוא לא יכבד אותך. זה שהוא תלוי בך כלכלית כגון אם אתה ההורה שלו, זה עדיין לא מקנה לך שום סמכות לבזות אותו, בדיוק כפי שאין שום זכות למנהל עבודה לבזות את העובדים שלו, למרות שהוא זה שמשלם להם את המשכורת. חינוך טוב הוא חינוך כזה שבו אתה מדבר עם ילדך / אחיך / חברך / הוריך / סביבתך וכולי, בגובה העיניים ושבו אתה מכבד את האדם שמולך בדיוק כאילו הוא זה אתה.
חינוך טוב, הוא כזה שבא ממקום שמסביר לילד שלך את ההיגיון האישי שלך (שלא בהכרח הוא נכון, גם אם אתה בטוח שהוא נכון) במה שאתה אומר לו לעשות, ולא רק כזה שאומר לו מה לעשות. ואם אינך יודע מה ההיגיון של מה שאתה אומר לו לעשות, או אולי באמת רצוי שתלך לבדוק האם זה באמת הכרחי מה שאתה אומר לו לעשות. כי חלק גדול מאוד מהדברים שמחנכים את הילדים, הם בסך הכל טעות שעוברת מדור לדור. חינכו את האדם לחיות בטעות מסוימת והוא ממשיך לחנך את ילדיו לחיות באותה טעות, מאחר שככה הוא חושב שנכון לעשות בלי לבדוק האם זה באמת נכון או לא.
שאלה: מה עושים עם דברים שבהם הילד לא מבין את ההיגיון של מה שמנסים להסביר לו? מה עושים אז? תשובה: כאשר אתה מסביר לילד שלך משהו והוא אינו מבין את הלמה לעשות כך או אחרת, יש כאן כמה נקודות שצריך להתייחס אליהן.
נקודה ראשונה - זה לא יהיה רע שאתה במישור האישי תשב עם עצמך ותנסה להבין, כיצד להסביר לילד שלך ברמת ההבנה שלו כילד, סיבה כלשהי שבגללה גם הוא כילד יבין מדוע עליו לנהוג כך או אחרת. זו לא בושה ללמוד כיצד ללמד. תנסה לשבת עם עצמך ולראות כיצד אתה מלמד אותו ומצליח להסביר לו ברמת ההבנה שלו, סיבה כלשהי שאיתה הוא יבין את הלמה לעשות ולא רק את המה לעשות.
נקודה שניה - את כל המקרים שהילד שלך לא מבין אותך ניתן לחלק ל 2. דברים קריטיים ודברים לא קריטיים. להכניס את היד לאש, זה נקרא דבר קריטי. לפגוע באדם אחר, זה נקרא דבר קריטי. כל דבר שפוגע בילד עצמו או במישהו אחר בגופו או ברכושו, זה נקרא דבר קריטי.
יחד עם זאת, שאר הדברים הם לא באמת קריטיים למי שירצה להודות על האמת.
ולכן אם מדובר במשהו שהוא באמת קריטי, כגון שילדך רוצה בטעות לפגוע בעצמו או במישהו אחר. אז שלב ראשון תמנע את הפעולה באופן מיידי. וגם אם הילד לא מבין, עדיין תמנע את הפעולה, כי זה קריטי. לאחר מכן תנסה להסביר לו כפי הבנתו הוא, מדוע לא לעשות את הפעולה הזאת.
יחד עם זאת, אם מדובר במשהו שהוא לא ממש קריטי, אז זה גם לא ממש קריטי אם הוא יעשה דווקא כך או אחרת.
וכמובן שיש את כל הדברים שבאמצע. דהיינו דברים שהם לא ממש קריטיים ולא ממש לא קריטיים אלא באמצע בחלק של האפור (ולא השחור לבן). ושם כמובן עליך לפעול בחוכמה ולדעת עד כמה אתה צריך להשליט את עצמך על הילד כחובתך כהורה לשמור עליו מלעשות טעויות ועד כמה אתה צריך לתת לו את מרחב הפעולה שלו לעשות כרצונו וכהבנתו מתוך הבחירה החופשית שלו.
נקודה שלישית - בחיים גם אתה כאדם מבוגר עושה דברים שאינך מבין אותם עד הסוף, כי אתה יודע לסמוך על זה שאמר לך אותם. אדם לוקח תרופה למרות שאינו יודע איך היא עובדת, כי הוא סומך על הרופא שהוא מבין בנושא הזה טוב יותר ממנו. אז איך זה יכול להיות שגם אתה כמבוגר עושה דברים שאינך מבין, אבל הילד שלך לא רוצה לעשות דברים שהוא לא מבין?
המשך מהו חינוך טוב ? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת ? חלק 2.
050-3331-331